רב פעלים/ב/אורח חיים/נט

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אם מותר לכרוך עשב הטוטו"ן בנייר שקורין סיגאר"ה ביו"ט, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. ראיתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב קמא ח"ב סי' קנ"ח דף פ"ו שכתב, ומ"ש להסתפק אם מותר לכרוך ביו"ט הטוטין בנייר שקורין ציגא"ר פאפי"ר, ונדבק הנייר בליחות הפה, אי נימא דהוי כמתקן מנא, או"ד כיון דעישון מותר דהוי אוכל נפש, אף הנייר הוי מכשירי אוכל נפש, כיון דא"א לעשותו בעיו"ט דיתפתח תכף וכו', וכתב מהרי"ש ז"ל על זה, שהמג"א בסי' תקי"ד כתב שאסור לשתות הטוטו"ן ביו"ט דאינו שוה לכל נפש, אבל הפני יהושע בחדושיו לשבת דף מ"ט מתיר דהוי לבריאת הגוף וכו', אבל לדבק ניירות אפשר דחשיב כמתקן מנא, ושו"ר בפרי מגדים סי' תקי"ד בא"א שהביא ג"כ דברי הפני יהושע, וכתב דקריעת הנייר אסור, על כן ביו"ט ראשון יש לאסור לדבק הנייר, אבל ביו"ט שני מותר, עכ"ד מהרי"ש הנז':

והנה בענין העישון ושתיית הטוטו"ן עצמו יש הרבה מתירין, דחשבי לזה בכלל אוכל נפש, וכן נוהגין רוב העולם, ומעט המה המחמירין ביו"ט ראשון, ורבו ספרי האחרונים המדברים בזה, ברם בענין כריכת הנייר על הטוטו'ן, הגאון אשל אברהם התיר להדיה, ולא אסר אלא רק קריעת הנייר ביו"ט, והצריך לקרוע מעיו"ט, אבל הכריכה יעשה ביו"ט, והיינו מטעם שכתב מהרי"ש ז"ל הנז' שזה הכריכה שנעשית ע"י לחות הפה אינו מתקיים, שאם יעשה מעיו"ט יתפתח וישפך, ולכך עושין זה תכף בעת ששותין, ומה שאסר מהרי"ש ז"ל משום מתקן מנא לא נהירא לי, דלא שייך מתקן מנא אלא בדבר שעושהו כלי כדי להשתמש בו, וכמ"ש בסי' תק"ח אין שוברין את החרם ואין חותכין הנייר לצלות עליהם ואין פוצעין את הקנה כמו שפוד לצלות בו, שהוא מתקנו ועושהו כלי קודם תשמישו, כדי שישתמש בו, אך בנ"ד מביא הטוט'ון ומניחו בתוך הנייר, שכריכת הנייר ושמושו באין כאחד, והרי זה דומה באמת למ"ש בש"ע סי' תק"ט ס"ג, גבי עופות שממלאים אותם בשר וביצים, דמותר לתפרם ביו"ט, ורק יזהר לחתוך החוט מעיו"ט, וישימנו במחט, ולא יחתיך החוט ביו"ט, ואע"ג דכאן עושה אותם כיסים ומתקנם בתפירה, אין בזה חשש, דצורך אוכל נפש הוא, על כן ה"ה בנ"ד דחשיב אוכל נפש, מותר לכרוך הט'וט'ון בנייר ביו"ט:

גם מדברי הרב המגיד ז"ל בפרק י"ב מהלכות שבת הלכה א' שתירץ לקושיית הראב"ד בסברה זו, שכתב מאחר שהוא עצמו נעשה. אור ושורף, לא שייך ביה בישול ע"ש, יש סניף להסביר בנ"ד דלא נחשב זה מתקן מנא, ולא שייך כאן תיקון כלי, ודע דהא דאסור לגדל הפתילה ביו"ט, וכמ"ש בש"ע סי' תקי"ד, התם לאו משום מתקן מנא הוא, אלא משום דגדילת הפתילה הוא מלאכה גמורה בפ"ע, והיא תולדה דהבונה, ועוד פתילה שאני דעביד לה כדי שיתלה האור בראשה, ותאיר לו, משא"כ נייר הסיג'אר עביד ליה שישרף, ויאכל כולו עם הטוט'ון שבתוכו:

וכן מצינו להגאון מג"א ז"ל, בסי' תצ"ט סק"ט, שפסק חתיכת שעוה מותר לטלטלה משום שיוכל להניח פתילה על גבה, דחזי להדליקה, וכ"פ הגאון ר"ז ז"ל בש"ע שם סעיף י"א ע"ש, והנה קשה אם ידביק הפתילה בשעוה ה"ז מתקן מנא, שבזה עושה הפתילה כמו נר של שעוה דחזי להדלקה, אך מוכרח לומר כל שאינו עושה דבר להשתמש בו אין זה כלי, וזו הפתילה שמדביקה בשעוה עושה אותה להנות מגופה, שהוא מכלה אותה בהדלקה ונהנה מן הכליון שלה, ואין זה כלי קיים להשתמש בו איזה תשמיש, ולכן שפוד שנרצף אע"פ שהוא יכול לפשטו בידו אין מתקנין אותו, וכמ"ש בש"ע סי' תק"ט, ואע"פ שהוא מעשה קל וכל דהו, כי בנקל יוכל לפשטו, מ"מ כיון שהוא כלי העשוי להשתמש בו אסור לתקנו בכך, היכא דיכול לצלות בו בלי תיקון:

על כן יש להורות בנ"ד כמ"ש הרב אשל אברהם ז"ל, דקריעת הנייר אסור ביו"ט, אלא יכין זה מערב יו"ט, אבל הכריכה יעשה ביו"ט, ודלא כמהרי"ש ז"ל דהחמיר לאסור בכריכה. מיהו דוקא בכה"ג דא"א לעשות הכריכה בערב יו"ט, מפני שתחזור ותפתח ותשפך, אבל ניירות הבאים מערי אירופא שבאים מתוקנים, והנייר מדובק זע"ז בדבק טוב, ועושין אותו כמו כיס דבוקים קצותיו לארכן זעג"ז, וצד שמניחים בפה סתום בחתיכת נייר עב, ואחר שמניחים בו הטוטו'ן סותם ראש השני בידו, והיה פי ראשו בתוכו באופן שיתקיים היטב, הנה זה בודאי דאסור לעשותו ביו"ט, כיון שיוכל לתקן הכל מערב יו"ט:

ושו"ר להרה"ג מהרח"ף ז"ל בספר לב חיים ח"ב סי' ק', שנשאל בד"ז שמשימין הטוטו"ן בתוך חתיכת נייר, ומדבקין אותו ברוק, והביא דברי הרב א"א שאסור בקריעת הנייר והתיר לכרוך, אך, הוא דעתו לאסור ממ"ש בש"ע סי' תק"ב, העושה מדורה ביו"ט כשהוא עורך העצים אינו מניח זע"ז עד שיסדר המערכה, דנראה כבונה, אלא או שופך עצים בערבוב, או עורך בשינוי וכו' ע"ש. ונ"ל דאין מכאן ראי' לנ"ד, דהתם כיון דאפשר לשפוך בערבוב או לעשות בשינוי יעשה כן על צד היותר טוב, ולא יסדר איתם באופן שיהי' נראה כבונה, ויש לחלק עוד, ואין צורך להאריך יותר. ומ"ש ראי' משפוד שנרצף דמבואר שדבר שיוכל לתקנו מערב יו"ט דאסור לתקנו ביו"ט, הנה ודאי כל היכא דאפשר לתקן מעריו"ט, פשיטא דאסור לתקנו ביו"ט, ולכן אותם הכיסים שהם מדובקים היטב דאפשר לתקנם מעריו"ט, ולא יתקלקלו כתבתי לעיל דאסור למלאתם ביו"ט, ורק אנחנו מתירים באלו שכורכים הטוטון בנייר, ומדבקים אותו ברוק שהוא קיים לפי שעה, ואם יעשו אותו מעיו"ט חוזר ונפתח הנייר ונשפך הטוטון, גם בלא"ה ליכא ראי' מן השפוד לנ"ד, דהשפוד הוא עצמו כלי גמור, וכמ"ש לעיל, וכן על הראי' שהביא מסי' תקי"ט סעיף ח' נמי י"ל כן:

על כן נראה בהיכא דאינו יכול לתקן מעיו"ט שרי, וליכא חשש משום מתקן מנא, כן יש להורות לרבים, והמחמיר יחמיר לעצמו, ורק בהיכא דאפשר לתקן מעיו"ט צריך להורות שיעשו בעיו"ט, ולא יעשו ביו"ט, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.