רב פעלים/ב/אבן העזר/ל

רב פעלים ‏ ב אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ, אשה אחת נפלה יבמה לפני אחי בעלה, והוא רוצה לייבמה והיא רוצה בחליצה מפני שהוא גדול בשנים ויש לו אשה וכמה בנים, וטען לפנינו. אנן ב"ד שבא עליה פעם אחת בינו לבינה, והיא לא הודית והכחישה אותו, ונסתפקנו אם יש להצריכה גט וחליצה או אינה צריכה אלא רק חליצה בלבד, והיא קשה ומר לה מאד לקבל ממנו גט, מפני הפגם שעתה יאמרו העולם אמת הוא שזינתה עמו, ולפי דבריה היא נקיה וטהורה בד"ז, ועוד הנה היא רוצה להנשא ונמאסת בעיני העולם אם תהיה גרושה וחלוצה דאית בה תרתי לריעותא, ואומרת מה ששקר ואמר שבא עליה מפני שחשב שבכך תהיה מוכרחת להתייבם לו כי הוא רוצה ביבום, על כן יורינו שורת הדין איך היא ושכמ"ה:

תשובה. כתב הטור ז"ל בסי' קס"ו, אם בא עליה בלא מאמר קונה קנין גמור ואין צריך לחזור ולקדש, וכתב רמ"א ז"ל. בד"מ אות ג' בשם הגהות שה"ג ביבמות דבעינן עדים לזו, כמו גבי קדושין, אבל בלא עדים אינו קונה קנין גמור וצריכה גט וחליצה עכ"ל, ורמז מור"ם ז"ל סברה זו בהגהתו בש"ע סי' קס"ו ס"ס ב' ע"ש, וגם הרב מש"ל ז"ל בפרק ב' מהלכות יבום ה"ד נסתפק בספק זה, והביא דברי השה"ג הנז' ע"ש, והרב שער המלך הוכיח מן התוספות והריטב"א דבעינן עדים ע"ש, וכתב הגאון נו"ב מ"ב אה"ע סי' קמ"ח דדבריו נכונים מאד, וגם הגאון מהרא"ו סק"ט, הביא ראיה זו של שער המלך, וכמ"ש בפתחי תשובה סי' קס"ו סק"ו, ועוד הביא שם מספר יד המלך שכתב שיש להסתפק דאף לדעת השה"ג דצריך עדים, מ"מ אם בא עליה בלא עדים אפשר דלחומרא קנה אותה וצריכה ממנו גט ע"ש, ובאמת דבר זה מפורש בדברי רמ"א בד"מ על שם השה"ג, דאם בא בלא עדים צריכה גט עכ"פ, ובאמת ד"ז מדוקדק מלשון השה"ג שכתב אין זה עושה קנין גמור לפוטרה בגט בלא חליצה, מזה נראה דצריכה שתיהם, גט וחליצה:

ולפ"ז בנידון השאלה דידן, אע"פ שלפי דבריו בא עליה בלא עדים, עכ"ז צריכה גט עם החליצה, ואע"פ שלפ"ד בא עליה בנדתה, הא קי"ל בסי' קס"ד סעיף ד' דאם בא עליה היבם בעת נדתה קנאה, גם קי"ל בסי' קס"ו ס"ז, הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין לשם זנות וכו', קנה אפילו בהעראה ע"ש. אמנם זה דוקא כששניהם מודים בביאה זו שבא עליה, אך בנ"ד היא מכחשת ואומרת שלא בא עליה מעולם, ולאו כל כמיניה לומר כך להוסיף עליה איסור ופגם להצריכה גט:

איברא דאיתאבסי' קס"ו סעיף וא"ו, ביבמה שכנסה היבם והוא אומר שבעל והיא אומרת לא נבעלתי היא נאמנת, ולאו כל כמיניה לאוסרה ולהצריכה גט, אלא רק יחלוץ לה, ויש אומרים כופין אותו ליתן גט עם החליצה הואיל והוא אומר שבעל, והרי היא אשתו לכל דבריו, ולכן צריכה גט אפילו תוך שלושים יום, ועיין בלבוש ז"ל. מיהו התם איירי שכנסה, ומאחר דכנסה יש רגלים לדבר שבעל אפילו עדיין הוא תוך שלושים יום, משא"כ בנידון השאלה דלא כנסה היבם עדיין, ורק טוען שהוא בא עליה באיסור שלא בעדים והיא מכחישתו אין בדבריו כלום, ואין חוששין לדבריו להצריכה גט, אלא די לה בחליצה בלבד:

ונראה, דדין נ"ד דאיירי בעדיין לא כנסה, דמי לדין הקדושין דסי' מ"ח בש"ע, באומר לאשה קדשתיך בפני עדים, והלכו להם למה"י, והיא אומרת לא קדשתני, הוא אסור בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ודין זה הוא משנה ערוכה בקדושין דף ס"ה, ואמרינן בגמרא, אתמר, רב אמר כופין, ושמואל אמר מבקשים, ובעי בגמרא אהייא אלימא ארישא לאו כופין איכא ולא מבקשין איכא, ופירש רש"י ז"ל, דאין צריכה ממנו גט, דהא קתני מותרת בקרוביו ואי בעיא גט הוה מיתסרא באחיו, דהויא לה גרושת אחיו ע"ש, נמצא מפורש יוצא מזה הדין דאם אמר קדשתיך בפני עדים, והיא מכחשת ואומרת לא קדשתני, דאין צריכה גט כלל, וכן כתב הרשב"ץ ח"א סי' קנ"ד בדין הנז' דאין לחוש לדבריו כלל, ע"ש, ואפילו משום חששה דקול ליכא בזה, כיון דרק הוא לבדו אומר שקדשה והיא מכחישתו, וכ"כ הרמ"א בתשובה בסוף סי' למ"ד, דאם היה נאמן להוציא הקול הא שכתבתי לעיל האומר לאשה קדשתיך, והיא אומרת לא קדשתני אמאי היא מותרת, והלא אפיק קלא, אלא ודאי שמעינן דבכה"ג לא מקרי קלא וזה פשוט אין צריך ראיה, וכן מבואר בתשובת הריב"ש וכו' עכ"ל, ע"ש:

וכן העלה הרב הגדול מהרי"ך ז"ל בבתי כהונה ח"ב, בבית דין שאלה א' דף סוף ע"ג וז"ל, הנה כי כן הלכה פסוקה היא זו בכל הפוסקים ז"ל כסתמא דמתניתין ושמעתין דאפילו דטעין דקדשה בפני עדים והלכו למה"י, והוא מכחשת אין חוששין לדבריו כלל, ופשוט עכ"ל, ע"ש, ומ"ש מור"ם ז"ל בהגה"ה סעיף וא"ו, דאם כפאוהו לגט משום חשש הנמנעים לנושאה אין האשה נאסרת בקרוביו מחמת הגט ע"ש, היינו היכא דהאשה ראתה שיש בני אדם שרוצים לישאנה ורק המה נמנעים מחמת דבריו, ואע"פ שהב"ד התירוה בלא גט, עכ"ז נמנעים, ולכן היא עצמה מבקשת שיתן לה גט, כדי להסיר המורך הזה מלב הרוצים לישאנה, אבל אם באמת לא נמצא אדם חושש, והיא אינה מבקשת גט בשביל חשש זה, אין אנחנו צריכין לחוש לדבריו ולומר לו שיתן לה גט, וזה ברור:

ולפ"ז בנ"ד שהוא אומר בא עליה והיא מכחישתו, כיון דאין כאן חשש בבני אדם, וגם היא אינה חוששת לבקש גט אלא אדרבה אינה רוצה גט וקשה ומר לה הגט מאד, לכן אין לנו להצריכה גט ודי לה בחליצה בלבד, ונ"ד הוא כ"ש מדין הקדושין הנז', כי בנ"ד אפילו לפ"ד שבא עליה אין צריכה גט אלא מספק, מאחר דמודה שבא עליה שלא בעדים, וכתבנו לעיל בכה"ג איכא פלוגתא וצריכה גט מספק דחיישינן לחומרא, משא"כ בקדושין דלפ"ד מקדשה בפני עדים והלכו למה"י א"כ צריכה גט בודאי בדין הקדושין הנז':

ודע דבנ"ד אין לסתור דברי היבם שאומר שבא עליה מדין אין אדם משים עצמו רשע, דהא לפ"ד אומר שבא עליה בנדתה, דזה אינו, חדא דאפשר ליישב ולתרץ דבריו, ועוד בכלל זה דאין אדם מע"ר יש בו כמה חילוקים ואית מנייהו דשייכים כאן ולא הוצרכתי להאריך בכל הנז"ל כי במה שכתבתי בס"ד יש כדי סיפוק להועיל לפטרה בחליצה בלבד בלי גט כלל, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.