רא"ש/בבא מציעא/א/מ
|
פסקי הרא"ש - בבא מציעא |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בעא מיניה שמואל מרב הלוקח שדה מחבירו ונמצאת שאינה שלו דמקחו בטל חזר המוכר ולקחה מבעלים הראשונים מהו. מקחו קיים או לא. א"ל מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. כלומר כיון שחזר הגזלן ולקתה מנגזל וקנאה קנין גמור נתקיימה ביד הלוקח שלקחה מגזלן דכי זבנה ניהליה ללוקח בכל זכות שתבא לידו זבנה ניהליה. מ"ט מר זוטרא אמר ניחא ליה לאיניש דלא לקריוהו גזלנא. רב אשי אמר ניחא ליה לאיניש דליקו בהימנותיה מאי בינייהו א"ב מתנה. מ"ד ניחא ליה דליקו בהימנותיה גבי מתנה נמי ניחא ליה דליקו בהימנותיה. ומ"ד ניחא ליה דלא לקריוהו גזלן א"ל מאי גזלי מינך. והלכתא כוותיה דרב אשי. מדקאמר סתמא דגמרא להכי טרח קמיה דניחא ליה דליקו בהימנותיה. ועוד דרב אשי הוי גדול בחכמה ובמנין טפי ממר זוטרא: פשיטא זבנה אורתה יהבה במתנה. לאו לאוקמיה קמי לוקח קבעי. נפלה ליה בירושה. ירושה ממילא היא ולאו איהו טרח אבתרה. גבייה בחובו. חזינן אי אית ליה ארעא אחריתי לנגזל וקאמר הא בעינא לאוקומי קמי לוקח קבעי. ואי לא לפרועי זוזי הוא דבעי. ראיתי מפרש דה"ה כל היכא דאיכא טענה בלקיחתה של שדה זו כגון שהיה סמוכה למיצר שלו או שהיא עידית וכיוצא בזה וכל שאפשר לתלות בדבר יד לוקח על התחתונה. ולא אמרי' לאוקומי קמי לוקח בעי אלא כשטורחו והשתדלותו אחריה מוכיח שהוא מכוין להעמידה לפניו. ולא מסתבר לי דאי איכא מידי אחרינא דמוכח דלא לאוקומא קמיה בעי גמרא הוה מפרש ליה כי היכי דמפרש כל הני מילי. אלא בסברא כל דהו לא אמר אלא היכא דמוכח בפירוש כי הני: יהביה ניהליה במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א מתנה כמכר וח"א מתנה כירושה. מ"ד כירושה דהא ממילא היא. מ"ד כמכר אי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה ולהכי טרח קמיה כי היכי דליקו בהימנותיה. והלכתא כרבינא לקולא ולא מפקינן ממונא מחזקת הגזלן. ועל הלוקח להביא ראיה שנתכוין להעמידה בידו. ועד אימת ניחא ליה דליקו בהימנותיה. א"ר הונא עד שעת העמדה בדין. חייא בר רב אמר עד דמטיא אדרכתא לידיה. רב פפא אמר עד דמתחלי יומי אכרזתא. והלכתא כרב פפא וכן פסק רב האי גאון ז"ל. ומה שכתב בספר מקח וממכר דלית הלכתא כרב משום דאזיל בתר שמעתיה דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא קיימא לן הכי. שוב חזר בו בתשובה ופסק הלכתא כרב. משום דחזינן מר זוטרא ורב אשי ורב אחא ורבינא דאמוראי בתראי אינון ושקלו וטרו אליבא דרב. ועוד דסתמא דגמרא לקמן בפרק איזהו נשך (דף עב:) גבי דאמרינן אלא הא דתניא לשבח קרקעות כיצד וכו' ומסיק הכי השתא התם אי למ"ד ניחא ליה דלא לקריוהו גזלן אי למ"ד ניחא ליה דליקו ליה בהימנותיה. אלמא דהלכתא הכי. ועוד דלא שייכא הך מילתא כלל לאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהא לא אמר ליה לכשאקחנה קנויה לך. אלא ע"כ טעמא דרב משום דסמיך עילויה. וכן פסק ר"ח ז"ל דהלכתא כרב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
< סימן קודם · סימן הבא >