קרן אורה/תענית/כא/א

קרן אורה תענית כא א

דף כ"א ע"א

גמרא אתו תרי מלאכי השרת שמעי' כו' דאמר חד לחברי' נישדי עלי' גודא כו' נראה דהני תרי מלאכי הם שני מלאכים המלוים לאדם בלכתו לדרך כמש"נ כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' ואחד מימינו ואחד משמאלו וידוע כי הימין מלמד זכות ושל שמאל להיפך ע"כ אמר חד לחברי' נשדי עלוי' גודא שמניחין חיי עולם ואלו דברי המלמד חובה אמר לי' אידך שבקינהו דאיכא בהו חד דקיומא לי' שעתא ועיין מהרש"א ז"ל בח"א שכתב כן ומביא האי עובדא הכי אגב הא דיתבו תחות גודא רעותא ללמדנו כי אין לך דבר שומר מן הנזק כמו העסק בתורה והפורש ממנה אפילו לצורך פרנסתו עומד במקום סכנה מצד מד"ה לולי חסדי המקום ב"ה אשר מצד המדה הזאת ניתן רשות לעסוק מעט בצרכי עצמו וכמו שאמר הלל במדרש נגמול חסדא לההיא עלובתא:

שם גמרא א"ל הא מני ר"מ היא דאמר מצוה לקיים ד' המת ופירש"י ז"ל דקאי דאמר ירשו אחרים תחתיהן אבל בכתובות פירש"י ז"ל דקאי ארישא אם אמר אל תתנו להם אלא שקל דאין נותנין להם אלא שקל אע"ג דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו משמע מדבריו דבסיפא כ"ע מודים דאין נותנין להם אלא שקל כיון דיש זכות לאחרים אחריהם וכ"כ הרשב"ם ז"ל בב"ב דארישא קאי ובכתובות בגמרא משמע כן ופריך התם על הא דפסיק הלכתא בין אמר תנו ובין אמר אל תתנו נותנין להם סלע הא קי"ל מצוה לקיים דברי המת ועיין ברמב"ם ז"ל פי"ב מהל' זכי' ומתנה בהלכה זו:

שם גמרא ויצא ממנה ג' מתים בג' ימים כו' לכאורה למאי דקי"ל בתרי זימני הוי חזקה לענין נשואין ומילה וחיישינן לסכנה אפילו בתרי זימני א"כ אמאי לא נחוש כאן נמי אפילו לב' ימים וי"ל דילפינן משור המועד דלא הוחזק ליגח אלא בתלתא זימני ורבי נמי מודה בשור המועד ועוד נראה דהכא טעמא כדאמרינן במדרש שאין צרה מושלת ג' ימים שלימים וכמש"נ ביום השלישי יקימנו כו' ולהכי אם ח"ו גברה הצרה ג' ימים ע"כ לבקש רחמים ולהתענות והא דא"ל ר"נ בר"י לר"נ בר ר"ח כמאן כר"מ דאמר ריחק נגיחותיו חייב כו' בלשון תמיה אמר לו כן דאל"כ אלא לפי האמת א"כ אפי' לר' יוסי גבי מועד דבעינן דווקא ג' ימים היינו משום דכתיב קרא מתמול שלשום וכיון דליכא למילף ק"ו לקירב נגיחותיו א"כ לא מצינן לחייבי' כש"כ מסברא דנפשין אבל הכא אמאי לא נחוש נמי לחד יומא ולאפושי רחמי' אלא ודאי הכא שאני וכדכתיבנא וליכא חיובא להתענות אלא בג' ימים ואפשר ר"נ בר ר"ח נמי החמיר ע"ע ולא מחמת חיוב עשה כן ומה שפלפלו האחרונים ז"ל בדברי הטור סי' ק"ד לענין הרגל הזכרה דיליף התם בק"ו קירב מרוחק הנכון בזה מש"כ המ"א ז"ל דדווקא בשור המועד והכא אמרינן דהדבר תלוי בימים ולא הריחוק הוא הגורם אלא הימים גורמים תדע דאפילו נגח נגיחה אחת ביום א' לעת ערב וביום ב' בערב נגח נגיחה שני' חשבינן להו לשתי נגיחות אפילו הם קרובים זל"ז ואלו נגח ב' נגיחות ביום א' אפילו רחוקים זה מזה לא חשיבא אלא חדא אבל לענין הרגל הזכרה לא מסתבר לומר דבימים הדבר תלוי ושפיר ילפינן מדברי הירושלמי דע"י צ' פעמים הוא מתרגל לומר כדין בין בריחוק בין בקירוב אלא דבפ' חזקת הבתים לענין שני חזקה לא משמע כן קצת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף