קרן אורה/עירובין/סא/ב

קרן אורה עירובין סא ב

דף ס"א ע"ב

גמרא מאי אין בה דיורין אינה ראוי' לדירה ופירש"י ז"ל שנפרצו מחיצתו וקשה א"כ מאי קמ"ל פשיטא דלא הוי כד' אמות בלא מחיצות ונראה דאינה ראויה לדירה היינו שאין ראוי' לדור שם מאיזה טעם שיהי' וכדאיתא בירושלמי רואין כאלו מלאה רפש וטיט וע' ברבינו יהונתן ז"ל:

הדרן עלך פ' כיצד מעברין

ובעז"ה נתחיל לפרש פרק הדר - פרק ששי

תוס' בד"ה ראב"י אומר כו' נראה מד' דאי ס"ל לראב"י כותים גרי אמת נמי א"ש דפליג ואמר דיחיד אינו אוסר וכן פליג אצדוקי את"ק ויש לדקדק מ"ט בשלמא בכנעני מן הדין לא אסר כלל אלא דרבנן גזרו משום שמא ילמד ממעשיו ולא גזרו אלא במילתא דשכיחא. אבל צדוקי וכותי דהוי ישראלים מומרים וא"כ אפי' במקום יחיד ליתסר והנה בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' עירובין מבואר דישראל המחלל שבת בפרהסיא והעובד כו"ם הוי כעכו"ם דלא מהני אלא שכירות. אבל המינים כמו הצדוקים ובייתוסים שכופרין בתורה שבע"פ ואינן מודים בעירוב אין שוכרין מהם ואין מערבין עמהם אלא מבטלין והוא מברייתא דלקמן דתני משמר שבתו בשוק מבטל רשות אבל נותן לא כיון דאינו מודה בעירוב ופסק בזה כר' יהודא אליבא דר"ג וכמסקנת הש"ס לקמן ות"ק ס"ל דכל מי שאינו מודה בעירוב לגמרי ככותי הוא אלא דלפ"ז קשה מאי פריך הש"ס לקמן צדוקי מאן דכר שמי' כיון דצדוקי לאו מודה בעירוב הוא א"כ הרי הוא בכלל מי שאינו מודה בעירוב שאמר ת"ק והריטב"א ז"ל כתב באמת מחמת קושיא זו דצדוקים מודים בעירוב והא דקאמר הש"ס צדוקי ה"ה ככותי לאו דברי ת"ק הוא דת"ק אמר דווקא מי שאינו מודה בעירוב אלא ד' ראב"י הוא וכבר כתבתי לעיל דמסתבר דבצדוקי לא בעי ראב"י ב' ישראלים וכמש"כ למש"כ הריטב"א ז"ל דמודה בעירוב הוא ופשיטא דדירתו שמי' דירה ע"כ נראה דוודאי צדוקי המודה בעירוב ליכא מ"ד דה"ה כעכו"ם אלא נותן רשות ומבטל רשות אבל רוב צדוקים אינן מודים בעירוב ומש"ה בכלל מי שאינו מודה בעירוב לא הוי אלא כותאי דכולהו לאו מודים בעירוב הם אבל צדוקי כיון דקצת מינייהו מודו בעירוב שפיר קאמר צדוקי מאן דכר שמי' ועל הא דכ' הרמב"ם ז"ל דלר"ג נמי אינו נותן רשות גם בזה חלק הריטב"א ז"ל וכ' דגם נותן רשות אפילו כותאי דוודאי אינו מוד' בעירוב והביא ראי' מהא דאמרינן בחולין דף ו' דעשאום לכותים כעכו"ם גמורים לענין ליתן רשות ולבטל רשות דתניא ישראל משמר שבתו בשוק נותן רשות ומבטל רשות ונותן רשות היינו ע"י עירוב כמבואר בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל במתני' אף דמהא דמפרש כיצד אמר רשותי קנוי' לך רשותי מבוטלת לך קנה משמע דנותן רשות היינו רשותי קנוי' לך במתנה וכן פירש"י ז"ל בחולין אבל הרמב"ם גופא מפרש דנותן רשות היינו ע"י עירוב אלמא דמי שאינו מודה בעירוב יכול לערב אבל אחר הדקדוק בפי' המשניות נראה דגירסתו הי' גם בחולין כמו בפירקין ישראל משמר שבתו בשוק מבטל רשות מפני שאמרו ישראל גמור נותן רשות ומבטל רשות דיכול גם לערב אבל משמר שבתו בשוק אינו מערב כיון דאינו מודה בעירוב אבל מבטל רשות ודו"ק היטב ועיין בתוספתא בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף