קרן אורה/עירובין/מד/א

קרן אורה עירובין מד א

דף מ"ד ע"א

גמרא איתיבי' רנב"י לרבא נפל דופנה כו' מכל הסוגיא מוכח דאיירי באיסור עשיית מחיצה בשבת וי"ט והוי בעי למימר דתליא בפלוגתא דר"א ורבנן בפקק החלון דהכא נמי חשיב כאהל עראי ופריך עלי' דמודו כ"ע דאין עושין אהל עראי בתחילה ובעי למימר דברייתא דשרי אתיא כר"מ דלאו מחיצה היא ולהכי שרי ופירש"י ז"ל דקסבר עושין אהל עראי וצריך לחלק בין זו להא דאמר רבב"ח דכ"ע מודים דאין עושין אהל עראי אלא דהש"ס פריך לקמן ר"מ דאמר כמאן ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ אקושיית התוס' מהא דנחמי' והתוס' פירשו דלר"מ נמי הוי מחיצה לשעה ולא פסל אלא לז' ואתי שפיר עובדא דנחמי' ואפ"ה מותר לעשותה כיון דאינה אלא לשעה ואפילו כר' יהודא אתיא אלא דיש לדקדק כיון דמה"ת מחיצה גמורה היא ור"מ לא גזר אלא שמא תברח א"כ אמאי מותר לעשותה וצ"ל דבלא"ה לאו אוהל גמור הוא. ולשיטת התוס' הוי מצי לאוקמא הא דתניא עושה אדם את חבירו דופן היינו לפי שעה והא דתניא לא יעמוד היינו לכל ז' וי"ל כיון דכשירה לז' אפילו אם עשאה לפי שעה הוי אהל ודווקא הכא בעובדא דנחמי' דאינה עשויה להתקיים לא חשיב אהל ולא מסתבר למימר דהא דנחמי' אתיא נמי כר"מ דזה דוחק הוא ובתר הכי מסיק הש"ס בבהמה ורמז כאן בדופן ג' אסור דחשיב אהל כאן בדופן ד' כיון דאין צריך לה הוי כתוספת אהל ובאדם איכא צד היתר אפילו בדופן שלישית אם העומד שם הוא שלא לדעת ופירש"י ז"ל משום דאין דרך בנין בכך אבל לדעת אסור לעשות דהוי דרך בנין אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה שיטה אחרת בזה ונראה מדבריו בפט"ז דבעינן שלא מדעת העומדים במחיצה וגם שלא מדעת מי שרוצה להשתמש בה ומפרש הא דאמרינן רבי נחמי' לדעת הוי היינו לדעתו שרצה במחיצה זו ומשני שלא לדעת הוי שהוא לא ידע מעשיית המחיצה ונראה מדבריו דטעם פסול לדעת הוא מטעם מחיצה הנעשה במזיד דאסור לטלטל להכי אי הוי ידע נחמי' מעשיית המחיצה הי' אסור לילך כיון שהוא אסור לטלטל ולא הוי כד' אמות כמו אינו מוקף לדירה דאיתא בירושלמי דאינה חשובה כד' אמות והא דאיצטריך שלא מדעת העומדים היינו נמי משום דאסור לעשות מחיצה במזיד אבל שלא לדעתן הוי כנעשית בשגגה אלא דצריך ליישב לפ"ז הא דעושה אדם דופן לסוכה משמע דאפילו לדעת מי שעשאה מותר וי"ל דדווקא לענין שבת לטלטל בה בעינן שיעשה שלא לדעתו אבל לענין סוכה לא איכפת לן אם עשאו לדעתו ובעיקר עשייתו ליכא איסורא דהא נעשית בשגגה שלא לדעת העומדים במחיצה ולפ"ז אם עבר ועשה בסוכה אפילו לדעת העומד במחיצה הוי סוכה כשירה אלא דעשה איסור בעשייתו אבל מלשונו ז"ל בפ"ד מה' סוכה לא משמע כן ע"ש ולשיטתו יתפרש עובדא דבני גננא כו' יאמרו לדעת היינו לדעת בני גננא וכן הני זיקא לשבתא אחריתי בעי עיילינהו ואסר להו והתם תלמודו רבא וודאי שלא לדעתן נעשו מחיצה כי לדרכן היו מהלכין אלא דהוי לדעת בעלי הזיקות מש"ה אמר להו ורבינו יהונתן ז"ל כ' ג"כ הטעם לדעת מחמת מחיצה הנעשית במזיד ועיין בבעה"מ ז"ל מש"כ בזה מהא דהקיפוהו נכרים מחיצה בשבת דאין לו אלא אלפים אמה וכבר כתבנו לעיל בזה ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף