קרן אורה/עירובין/לג/ב

קרן אורה עירובין לג ב

דף ל"ג ע"ב

גמרא וסבר לה כר' יהודא. הקשה הריטב"א ז"ל והמהרש"א ז"ל א"כ אמאי לא מוקי הש"ס לרישא דנתנו באילן ג"כ באילן דלית בי' ד' ע"כ למעלה מעשרה אין עירובו עירוב דבעינן מקום ד' וכן הקשה הרא"ש ז"ל אמתניתין ול"נ ליישב דהנה בהא דאמר ר"י נעץ קורה ברה"ר גבוה י' ורחבה ד' עירובו עירוב נחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל רש"י ז"ל פי' משום דנותן עירובו יש לו ד"א ולפי' ז"ל תיקשי לי הא ר' יהודא ס"ל להדיא דבעינן דווקא ראוי לאכילה כדמוכח לעיל גבי נותן עירובו בביה"ק וכמש"כ התוס' שם ועוד הקשה הריטב"א ז"ל א"כ אמאי לא מייתי סייעתא לרבא מד' ר' יהודא. והתוס' ז"ל פירשו דמיירי באין תחתיו ג' דלא הוי רה"י משום דגדיים בוקעים בו. וגם על שיטה זו קשיא לי טובא דלשיטתם צ"ל דר' יהודא ס"ל כרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש מדדייקינן אליבי' דלמטה מעשרה אפילו אין רחבה ד' הוי עירוב וה"ה רחבה ד' ולעיל מהא דס"ל לר' יהודא דאין מערבין לישראל בתרומה מוכח דלא ס"ל כרבי דאל"כ הא איבעי מיתשל עלי' וכדאמרינן לעיל אליבא דסומכוס ועיין בריטב"א ז"ל בזה ע"כ נראה לי לפרש דהא דר' יהודא מיירי בנתכוין לשבות למעלה וכ"ת בשלמא לפירש"י ותוס' א"ש דנקט נעץ קורה ברה"ר לרש"י ז"ל לאשמועינן דנותן עירובו יש לו ד' אמות ולתוס' ז"ל קמ"ל דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בה אלא למה שפירשתי אמאי נקט רה"ר י"ל דהא דר' יהודא בעי מקום ד' הוא דווקא ברה"ר אבל ברה"י לא בעינן מקום ד' וכדאשכחן כה"ג נמי לענין שבת. והשתא אתי שפיר דלא מצינן לאוקמא מתני' וברייתא דמיירי בלית ביה ד' דא"כ אמאי נקט סתמא הא איכא למיטעי ולמימר דגם ברה"י בעינן מקום ד' והי' צריך לפרש דמיירי ברה"ר אבל אם עיקר החילוק בין למעלה ולמטה הוא משום איסור טלטול אין צורך לפרש דמיירי ברה"ר דממילא ידעינן דבהכי מיירי ואין מקום לטעות בזה והא דלא פירש גבי הא דכלכלה משום דקאי ארישא דמיירי ברה"ר ועיין בתוספתא דלא נזכר בדברי ר"י קורה ברה"ר עוד איתא התם גם בכלכלה החילוק בין למעלה מעשרה או למטה וקמ"ל דלצדדים אסורין ועיין בתוס' ד"ה ורבי דלא ניחא להו בהאי רבותא ולגירסת רש"י ז"ל דלא גרס בד' רבי ואסור ליטלו ניחא יותר דלפ"ז לא שמעינן ממילתי' דרבי האי מילתא ועיין מהרש"א ז"ל מש"כ בזה ויותר נראה דגירסת התוס' הוא בד' רבי ואסור ליטלו. וצריך לדקדק בהא דאיתא פ' מי שהחשיך נעץ יתד באילן ותלה בו כלכלה למעלה מי' אינו עירוב למטה מי' הרי זה עירוב ופירש"י ז"ל דסתם כלכלה רחבה ד' ולזה תיקשי דאמאי הוי רה"י הא גדיים בוקעים בה ואי"ה לפנינו יתבאר עוד:

והנה בילדותי אמרתי דהא דלא בעי ר' יהודא למטה מעשרה מקום ד' הוא משום דלטעמי' אזיל דס"ל קלוטה כמו שהונחה אבל לדידן וגם אליבא דרבי מסקינן דלא אמר רבי אלא ברשות היחיד מקורה ולא סבירא ליה קלוטה כמו שהונחה אם כן אין חילוק בין למעלה מעשר או למטה והוא דבר נאה לפי לשון רש"י ז"ל אבל האמת נראה דלד' כתב רש"י ז"ל כן וכן כתב הריטב"א ז"ל. ומאי דכתיבנא לעיל דלענין כרמלית לא איכפת לן אי גדיים בוקעים בה לא מצאתי הדבר מבואר אלא דמד' הריטב"א ז"ל משמע נמי כן ועוד דבעיקר הדבר אי בעינן בכרמלית מקום ד' פליגי אמוראי בריש שבת ודו"ק:

שם גמרא כמאן דלא כרבי ובר"י התוס' ז"ל פירשו לשיטתן דקאי אר' יהודא ובאמת לא ידענא אמאי לא מוקים לה בנתכוין לשבות למעלה ועוד דילמא מיירי שהוא בתוך ד' אמותיו ולשיטת בעה"מ ז"ל ליכא לאוקמי כלל בחוץ לד' אמות דהא ליכא הכא נוף למימר הדר וזקיף אלא דכבר כתבתי לעיל דלר' יהודא לא מהני ד' אמות של עירוב כיון דאינו יכול לאוכלו אף דיש לחלק ושיט' אית דפירשו ברש"י נפלאה היא ועיין בריטב"א ז"ל:

שם גמרא ר' ירמי' אמר הואיל ויכול לנטותה ולהביאה לתוך י'. התוס' ז"ל כתבו בשם רש"י ז"ל דמה שמטה הכלכלה לתוך יו"ד אין איסור דאגד כלי שמי' אגד עוד כתבו דאפילו למ"ד לא שמי' אגד אין כאן איסור דאורייתא כיון דנח בכלכלה שהיא נעשית כרמלית. ולפ"ז ד' חכמים דאמרו כו' כל שאסור ליטלו כו' קאי נמי אסיפא אפילו אי צדדים מותרים דאכתי איכא איסור דרבנן מכרמלית לרה"ר אלא דלפי מה שכתבו התוס' בפ' מי שהחשיך דאין כרמלית בכלים ע"כ צ"ל דהטעם הוא משום אגד כלי וא"כ קשיא לי מהא דתניא התם נעץ יתד ותלה בו כלכלה למעלה מי' אינו עירוב אמאי והא יכול לנטותה לתוך עשרה ולא מצינו באגד כלי אלא פלוגתא דאמוראי ותיקשי מברייתא דפ' מי שהחשיך למ"ד אגד כלי שמי' אגד ולרבא פריך התם מהאי ברייתא ורבא ס"ל אגד כלי שמי' אגד למסקנא בפ' המצניע. והריטב"א ז"ל כתב עוד טעמא אחרינא דהטי' זו לא חשיבי הנחה על מקום ד' ולסברא זו איכא שבות ואתיא האי ברייתא כרבנן ולמטה מי' עירובו עירוב משום דאין כרמלית בכלים ומשיטת הירושלמי משמע דאין איסור כלל בנטיית הכלכלה דמסיק התם ע"ז דעירובו עירוב ומותר ליטלו אלא דע"כ צריך להגיה שם כמו שהגיה הק"ע ז"ל עוד נראה התם דלמטה מי' אין כאן איסור משום כרמלית ועיקר השבות הוא משום שימוש באילן ובכלכלה ליכא משום שימוש באילן דהוי צדדים ומש"ה במתניתין אסור ליטלו ובכלכלה מותר ליטלו ושיטת הירושלמי עדיין לא ברירא לי' כי צ"ע גדול שם ודו"ק ותשכח:

תוס' בד"ה איתבי' כו' לפ"ה כו' צריך לחלק כו' הנה החילוק מבואר דהתם הכל רשות אחד ושפיר אמרינן הואיל ומצי לאתוי' אבל הכא דהעירוב הוא ברה"י ושביתתו הוא ברה"ר לא ניחא ליה לעשות ע"י הואיל כאילו הוא ועירובו במקום אחד אלא חשיב הוא במקום א' ועירובו במקום אחר אלא דלפ"ז צ"ע מש"כ התוס' לקמן ליישב לשיטת רש"י ז"ל דפריך נמי משבת למה לי' להוליכו למקום השביתה יוציאנו מביתו ואח"כ נאמר הואיל ומצי לאתוי' פחות מד' אמות והשתא קושיא זו הי' יכול להקשות בלא ד' ר' ירמי' דהכא וודאי אמרינן הואיל כיון דהכל רשות אחד ומה לי אם הניח עירובו חוץ לד' אמות ממקום השביתה או חוץ למאה אמה אלא דבהג"ה בתוס' כתבו דלרש"י ז"ל לפי האמת אין צריך להוליכו למקום השביתה היכא דשבת ברה"ר שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שכתב דלעיל לא אמרינן הואיל אלא משום דאילן משוי לה חד מקום ע"ש בריטב"א שעמד ע"ז לשיטת רש"י ז"ל ודברי בעה"מ ז"ל שכתב דהא דפרכינן לעיל מאין למעלה כו' לאו משום חילוק רשות הוא אלא מחמת דאינו יכול להביאו אצלו משום מעביר ד' אמות צ"ע הא לא צריך אלא לאתוי' למקום שביתתו ובנטילה אחת יכול להביאו ואי הי' מפרש מחמת חילוק רשות הנחת עירובו ממקום שביתתו הוי א"ש אלא דלפ"ז לא הוי פריך הש"ס והא אי בעי מייתי לה דרך עלי' כיון דברשויות מחולקים לא אמרינן הואיל עכ"פ שמעינן מהאי שמעתא דמאן דלית לי' הואיל ויכול לנטותה היינו משום דשתי רשויות הם ולא מהני מה שיכול להביאו וא"כ יש לדקדק אפילו מונח במקום פטור וכרמלית נמי יחשב הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר וצ"ל כיון דמותר לטלטל מזל"ץז מה"ת לא חשיב רשות בפ"ע לענין עירוב אלא הכל רשות אחד הוא ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף