קרן אורה/עירובין/ט/א
גמרא תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן בין לחיים ותחת הקורה נידון ככרמלית ועיין בדברי הראשונים ז"ל שהאריכו לחלק בין קורה ללחי ולענ"ד נראה פשוט לחלק דבקורה שפיר איכא למימר או חודו החיצון יורד וסותם למ"ד משום מחיצה או היכירא מלבר למ"ד משום היכר וא"כ תחת הקורה הוא מוכשר בד' מחיצות כמו המבוי דהקורה מונחת ע"ג מבוי אבל בלחי עיקר שריותא הוא משום דעושה למבוי מחיצה רביעית אפילו משהו לא הוי פרוץ במלואו ואין תיקון זה מועיל אלא תוך המבוי דשם איכא ד' מחיצות אבל בין הלחיים ליכא אלא ג' מחיצות דליכא למימר חודו החיצון הולך לרוחב המבוי דלא מצינו כזאת שמחיצה יתפשט לרוחב וליכא טעמא להתירא בין הלחיים אלא מחמת דבטל הוא אצל המבוי ובהא פליגי אביי ורבא אביי מביא ראיה מהא דאמר רב חמא בר גוריא תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו אלמא דלא בטיל אפילו אין בו דע"ד ורבא אמר דמיירי בפתוח לכרמלית דמצא מין את מינו אבל פתוח לרה"ר יותר הוא מינו עם רה"י כיון דתוך הפתח איכא ג"כ ג' מחיצות ורבא דייק מהא דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו דע"ד מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתוב עליו דבטיל להכי ולהכי אלמא דמקום שאינו חשוב מיבטיל למקום חשוב ואף דהכא בטל הוא לשניהם לרה"ר ולרה"י היינו משום דאינו מינו הוא עד שניהם אבל בין הלחיים יותר הוא מינו עם המבוי כיון דיש בו ג' מחיצות ודינו כרה"י ואפשר עוד לומר דלרבא בין הלחיים בטל הוא אפילו רחב ד' כיון דמין אחד הוא עם המבוי ולא בעינן אין בו דע"ד אלא במקום פטור שהוא רשות בפ"ע. ובזה יש ליישב דעת הרי"ף ז"ל שלא חילק אלא בין רה"ר לכרמלית ועיין במלחמות שהאריך בזה ואביי אמר מהא לא איריא דהתם בגבוה ג' ולהכי לא בטיל לרה"ר אבל בין הלחיים שהוא סמוך לרה"ר דין כרמלית עלי'. והנה התוס' ד"ה ורבא כתבו דהוי מצי לשנויי גבי אסקופה לאביי דאיירי בגבוה ג' דהוי מקום פטור צ"ל דלאו דוקא מקום פטור כיון דיש לאיסקופה ג' מחיצות כן הי' נראה פשטי' דשמעתא אבל מדברי כל הראשונים משמע דיש לחלק בלחי ג"כ בין חודו החיצון לחודו הפנימי והנה דעת הרמב"ם ז"ל להשוות קורה ולחיים ובתרווייהו לרה"ר מותר לכרמלית אסור נראה מזה דגם בקורה לאו מטעמיה דחודו החיצון יורד וסותם אלא מחמת דבטיל למבוי וע"כ רבא מפרש הכי פלוגתייהו דפליגי לעיל בקורה דמאן דשרי הוא ג"כ מהאי טעמא דאל"ה תיקשי מכל הני אמוראי דפליגי בקורה ש"מ דבלחי מודו דאסור אלא ש"מ דלרבא קורה ולחיים דין אחד להם ומאן דשרי בקורה שרי נמי בלחיים אבל קשה ע"ז מהא דאיתא בשבת אחרים אומרים איסקופה משמשת שתי רשויות כו' ופריך אע"ג דלית ליה לחי והאמר רב חמא בר גוריא תוך הפתח כו' וכ' התוס' ז"ל בסוגיין ובשבת דהא דלא משני דאיירי בפתוח לרה"ר לרבא משום דא"כ אפילו פתח נעול כלפנים והשתא מאי משני התם רב יהודה דאיירי באיסקופות מבוי והכשירו בקורה וקירויו כלפי פנים ולפי הנ"ל גם בקורה תיקשי אי פתוח לכרמלית אפילו פתח פתוח כלחוץ ואי בפתוח לרה"ר אפילו פתח נעול כלפנים כיון דלאו מטעם חודו החיצון יורד וסותם אתינן עלה וקורה ולחי שניהם שוין וצ"ל דסוגיא זו לא אתיא כרבא אלא כאביי דקורה מותר דחודו החיצון יורד וסותם ובין הלחיים אסור ורבא מתרץ לה כשינויא דרב אשי דבאיסקופת בית איירי ובזה אמרינן פי תקרה יורד וסותם. והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות כתב על הא דנראה מדברי הרי"ף ז"ל דאפילו ברחב ד' אמר רבא דמותר היינו משום דעיקר טעמיה הוא משום חודו החיצון הוי היכירא ואפ"ה בפתוח לכרמלית אסור וא"כ ה"נ בקורה אפילו אם חודו החיצון יורד וסותם מ"מ בפתוח לכרמלית אסור וא"כ נראה דדעת הרי"ף ז"ל ג"כ כשיטת הרמב"ם ז"ל דקורה ולחי שוין והרא"ש ז"ל לא כ' כן ולפ"ז הדק"ל כיון דלדעת הרי"ף ז"ל ג"כ קורה ולחי שוין א"כ מאי נ"מ בהא דפתח נעול או פתח פתוח אלא דהרמב"ן ז"ל במלחמותיו בריש מסכת שבת כתב בדעת הרי"ף ז"ל דבקורה אין חילוק בין כרמלית לרה"ר ולא ידענא טעמא מאי כיון דבלחי נמי הטעם הוא משום חודו החיצון ואפ"ה אסור בפתוח לכרמלית אלא דא"כ למה כתב הרי"ף ז"ל שם בשבת אוקימתא דחציו מקורה וקירוי כלפי פנים הא לפי הנ"ל אפ"ה מותר הוא אי איירי בפתוח לרה"ר אי בפתוח לכרמלית אפילו פתח פתוח כלחוץ והדברים עמוקים דוק בהם ועיין בתוס' שבת בסוגיא דאיסקופה מש"כ בזה ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ על לשון רש"י ז"ל ובין לחיים נמי כו' ובטל להכא ולהכא ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |