קרן אורה/סוטה/מג/ב

קרן אורה סוטה מג ב

דף מ"ג ע"ב

גמ' מנין לרבות ה' אילני מאכל ואפי' משאר מינים כו' וכדתנן במתניתין נראה דס"ל לסתמא דמתניתין כמ"ד נטע רבעי תנן דלמ"ד כרם רבעי ובשאר מינים ליכא חילול כלל א"כ היכי מרבינן שאר מינים הכתיב ולא חללו משמע דבר חילול הוא ולהאי תנא בשאר מינים ליכא חילול כלל ומהאי טעמא ממעט בירושלמי נוטע כרם בח"ל דאינו חוזר משום דאין מצוה לחללו והיינו כד' הרמב"ם ז"ל דאין רבעי נוהג בח"ל אלא דאין מכאן הכרח כ"כ די"ל דהא דאין מצוה לחללו היינו דליכא מצוה בנחלת ח"ל. וכי היכי דממעט נמי התם בית בח"ל משום דאין מצוה לחנכו. וע"כ היינו דליכא מצוה בקנית בית בח"ל וה"נ בכרם ועי' בד' הר"ן ז"ל בר"ה פ"ק ומ"מ במידי דלא שייך ביה רבעי וודאי נראה דלא איצטריך למעוטי דהכתיב בהדיא ואיש אחר יחללנו משמע דווקא מידי דשייכא ביה חילול ומכאן משמע נמי דלא כדברי הגאון שהביא הר"ן ז"ל בר"ה שם דרבעי אינו נוהג אלא בכרם שלם ב' כנגד ב' כו' דא"כ ל"ל למעוטי ד' אילני מאכל אי ליכא בהו חילול כלל ויתבאר לקמן בדברי רש"י ז"ל בד"ה קלא אית ליה:

גמ' כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר פי' רש"י ז"ל דהרכבת איסור אימעיט כמו גזלן בבית וצ"ל דלגזלן לא איצטריך דכבר שמעינן לה מבית וכ"כ הכ"מ ז"ל ועי' מהרש"א ז"ל מש"כ דלא פריך הכא לימא דלא כריה"ג ופריך הש"ס האי הרכבת היתר ה"ד כו' ולכאורה קושיא זו לא שייכא לשינויא דרב חסדא ואמתניתין הוי מצי לאקשויי מבריך ומרכיב ה"ד אי בילדה תיפוק ליה משום ילדה ראשונה וצ"ל דבאמת אמתניתין קאי ולכ"ע איצטריך לאוקמי הכי דהרכיב ילדה באילן שנטעו לסייג ולקורות. ואפי' לאוקימתא דר' יוחנן דמוקי להא דפרט למבריך ומרכיב כראב"י ג"כ ע"כ להך אוקימתא דאל"ה למה ליה למעוטי:

כיון דלא שייכא ערלה גביה אלא דק"ק לפ"ז היה להש"ס לאתויי שינויא דר' יוחנן דמוקי לברייתא כראב"י. אחר שינויא דרב חסדא דפליגי אהדדי רב חסדא מוקי ככ"ע ובהרכבת איסור ור"י מוקי כראב"י ואפי' בהרכבת היתר אינו חוזר ובתר הכי כל הני אוקימתי דלכ"ע איצטריכא ועי' תוס' ר"ה דף ט' ע"ב שכתב לשנויי התם הא דמשמע דערלה שייך במבריך ומרכיב ובריש ערלה משמע ערלה במבריך ותי' דמיירי שהוא מחובר לאביו עדיין וצריך לדקדק אי הוי מצי לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה כו' עכ"ל ולא הבנתי דבריהם ז"ל דהיכי מצי לשנויי הכי כאן דבין מתניתין ובין ברייתא ע"כ מיירי בהברכה והרכבה שחייב בערלה:

והרמב"ם ז"ל כתב המבריך ומרכיב הרכבה שהיא חייבת בערלה חוזר וכ' הכ"מ ז"ל דהוא ז"ל מפרש כאן בהרכבת איסור היינו דמתניתין מיירי בהרכבה דשייך בה איסור ערלה וברייתא מיירי בהרכבה של היתר היינו דלית ביה ערלה. וכבר תמה עליו הלח"מ ז"ל דבגמרא לא משמע הכי והדבר פשוט דהרכבה דמתניתין וברייתא הכל מיירי בהרכבה דשייכא ביה ערלה. ומה שלא חילק הרמב"ם ז"ל בין הרכבת איסור להיתר יפה כתב הלח"מ ז"ל דלמאי דמשני ר' יוחנן דברייתא ראב"י היא דאמר נטע כמשמעו שמע מינה דלת"ק לא ס"ל לר' יוחנן לחלק ובכל הרכבה חוזר אפי' דאיסור ובירושלמי בפירקין מייתי נמי לפלוגתא דרב חסדא ור"י בהך ברייתא דפרט למבריך ומרכיב ר' יוחנן מוקי לה כראב"י דאמר נטע כמשמעו ורב חסדא מוקי בהרכיב פירות עבירה ודייק התם מה אנן קיימין אי בשהרכיב אילן מאכל על אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הם ואי בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מין במינו נוטע בתחלה הוא אלא כן קיימין בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה ופי' הפ"מ ז"ל שם דאילן סרק היינו ילדה ונוטע בתחלה הוא היינו פירכת הש"ס תיפוק ליה משום ילדה ולישנא לא משמע הכי ועוד לפירושו פליג הירושלמי אתלמודין וס"ל דאפי' הרכיב ילדה בזקנה לא בטלה וחייבת בערלה ונראה לפרש אי בשהרכיב על אילן סרק מין במינו נוטע בתחלה הוא מ"ט דראב"י דפליג ואמר נטע כמשמעו הא זה נמי הוי נטיעה בתחלה כיון דהרכיב באילן סרק ועי' שם שכ' לדעת הרמב"ם ז"ל ג"כ דאפי' ילדה בזקנה לא בטלה ואין זה נראה דדווקא פירות שהיו בילדה מכבר אינן בטילין. שאין גידולי היתר מעלין עיקר האיסור אבל ולהבא אינה חייבת בערלה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל שם:

גמ' כגון דנטע להך קמייתא לסייג ולקורות מכאן יש להביא קצת ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ"ו מהל' מע"ש שפסק כר' יוסי דאפי' חיצון לסייג ופנימי למאכל זה חייב וזה פטור דה"נ דכוותיה דהראשונה פטורה והנטיעה חייבת אע"ג דבחד אילן הוא אלא דמהא דפריך מ"ש ילדה בילדה דלא בטלה לא משמע הכי דלר' יוסי היכי שייך ביטול הכא כיון דאפי' באילן אחד בתר מחשבתו אזלינן מקצתו דלמאכל חייב ומקצתו לסייג פטור וי"ל דטעמיה דר' יוסי נמי מש"ה הוא דאי בעי מימליך עליה כדאיתא בירושלמי פ"ק דערלה סיפקה לזקנה פטור להקדש חייב לצד התחתון או העליון ולסייג ג"כ חייב להקדש משום דיכול לפדותו ולחייבו לצד העליון חייב שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו ומדברי הירושלמי האלו מבואר דלא כמו שכתב הפ"מ ז"ל לשיטת הירושלמי דאפי' ילדה בזקנה חייב:

ועיין בר"ן ז"ל פ"ק דר"ה שכ' דהא דמרכיב חייב בערלה היינו ילדה בילדה כדאמרינן הכא א"נ כגון שהרכיב עו"ג באילן סרק דחייב בערלה משמע דבאילן סרק אפי' ישן לא בטיל הילדה לגביה. כיון דאילן סרק הוא וא"כ היכא דנטע הראשון לסייג הוי כאילן סרק ובלא"ה לא ליבטיל ויש לחלק דאילן סרק לא חזי לפירות כלל ואילן מאכל לא בטיל לגביה ולפי דברי הר"ן ז"ל הנ"ל. יש לישב קצת הא דפריך הש"ס הרכבת היתר ה"ד משום דאי מתניתין מיירי אפי' בהרכבת איסור וכן ברייתא דאיצטריך למעוטי הרכבת איסור איכא לאוקמי שפיר שהרכיבו באילן סרק ודו"ק:

גמ' אמר ר"פ זאת אומרת כרם של ב' שותפין אין חוזרין עליו כו' ובית של ב' שותפין לא הוזכר בגמרא אי חוזרין עליו והכ"מ ז"ל כתב דעל בית של שותפות חוזרין דכל חד יש לו דירה לעצמו אבל בירושלמי מבואר דבית של שותפין נמי אין חוזרין דאין כל אחד ראוי לישב משא"כ ביבמה דאינה ראויה אלא לאחד ועיין בלח"מ ז"ל:

גמ' במבריך אילן בירק כו' עי' מהרש"א ז"ל שכ' דלא שייך הכא ביטול כיון דלאו בת מינה הוא וי"ל דהא דאמר ר' אבהו דילדה בטילה בזקנה היינו מין במינו דווקא אבל לא שלא במינו ועפ"ז נמי א"ש הא דפריך ה"ד הרכבת היתר דווקא ועי' מש"כ בזה בנדרים בשמעתא דבצל שזרעו בכרם:

גמ' כי אתא רב דימי כו' הא מני ראב"י היא כו' הכא נמי נטע כמשמעו כו' ויש לדקדק דא"כ למה ליה קרא דולא חיללו למעוטי מבריך ומרכיב הא מנטע שמעינן נוטע אין מבריך לא וי"ל דמנטע לחוד לא הוי שמעינן למעוטי מבריך ומרכיב אע"ג דמשמעותא נוטע ממש מ"מ ה"א דה"ה מבריך ומרכיב כמו לענין ערלה עצמה דכתיב ונטעתם ואפ"ה מבריך ומרכיב נמי חייב בערלה ומיעוטא דולא חללו אתי לגלויי דנוטע דווקא הוא דחוזר אבל לא במבריך ומרכיב אלא דראיתי להר"ן ז"ל בר"ה שם שכ' בשם הרמב"ן ז"ל דלראב"י אימעיט מבריך ומרכיב מערלה ג"כ דכתיב ונטעתם דווקא נטיעה ולא מבריך ומרכיב ולדבריו ז"ל ודאי תיקשי מאי קאמר בברייתא לא חלל ולא חללו פרט למבריך כיון דלאו בר חילול הוא כלל ולא שייכא ביה ערלה והרמב"ן ז"ל כתב שם איפכא דאי שייכא ערלה במבריך ומרכיב אמאי ממעטינן להו ואין זה הכרח כיון דנטיעה ראשונה לסייג ולקורות היא אינו חוזר עליה ועוד מ"ט לישתרי מרכיב ילדה בילדה והראשונה לסייג ולקורות כיון דשניהם ילדות וחשיב על השניה לאכילה אמאי לא תאסר משום ערלה כמו אם חישב על מקצת אילן למאכל דאזלינן בתר מחשבתו ועוד קשיא לי לדבריו ז"ל דאליבא דראב"י ממעטינן מטעם דלית בהו ערלה כלל א"כ אמאי לא משני הש"ס ארומיא דברייתא ומתניתין דברייתא דתני פרט למבריך ומרכיב היינו מרכיב ילדה בזקנה דאינו חוזר עליה משום דלית בה ערלה. כי היכי דבערלה גופא ממעטינן לכ"ע מונטעתם פרט למבריך ומרכיב מכאן אמרו סיפוק ע"ג סיפוק כדאיתא בספרי וכי היכי דאימעיט מערלה מונטעתם ה"נ אימעיט הכא מנטע אלא ודאי לא איצטריך הכא למעוטי מידי דלא שייכא ביה ערלה וכבר כוונו לדבר א' בזה ב' המאורות הגדולים הרמב"ן והרא"ש ז"ל וכן פסק בש"ע דהברכה והרכבה אין בה ערלה בח"ל דכל המיקל כו' ולדידי צ"ע טובא ועי' בש"ע ד' אמשטרדם סי' רצ"ד מש"כ הכנה"ג שם ועי' בד' הרא"ש ז"ל בהלק"ט הלכות ערלה:

שם כי אתא רב דימי כו' משום ראב"י ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה. עי' בדברי הרא"ש ז"ל שם שהביא משנה שביעית פ"ק אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן והיינו לענין דין דעשר נטיעות ואמרינן בירושלמי אמר ר' יודן ר"ש וראב"י אמרו דבר אחד דאמר ר"ש בר נחמני כו' בשם ראב"י הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה משום מראית העין אלמא דס"ל נמי דפחות מטפח חשיב כנטיעה דברי חכמים עד שיגום מן הארץ ופסק הרא"ש ז"ל שם כראב"י והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים עד שיגום מן הארץ ועי' בש"ע בזה ובד' הש"ך שם סי' רצ"ד וט"ס יש שם דפסק הרא"ש ז"ל כראבי"ה. וצ"ל כראב"י ואני לא הבנתי דלכאורה מימרא דראב"י בירושלמי היינו הך דשמעתין ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה משום מראית העין הרי מבואר דהלכה כראב"י דר' יוחנן קאמר הכי משמיה. ומדברי הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל נראה שפי' להא דראב"י בירושלמי דמיירי בהוציא חליפין משרש שנגמם למטה מטפח והוי כנטיעה מחדש. וקשה לפ"ז דמאי קאמר מפני מראית העין הא מדינא חייב בערלה כיון דפחות מטפח הוי כאילו נגמם מן הארץ כמו לר"ש לענין שביעית דחשיב כנטיעה אלא דאם נפרש ראב"י דירושלמי בהא דראב"י דשמעתין דכ"ז שהיא פחותה מטפח חייבת בערלה מפני מראית העין יקשה מאי אמרו דבר אחד עם ר"ש דאמרינן בירושלמי הא ר"ש מיירי בעשתה חליפין וראב"י מיירי בשעה שהיא פחותה מטפח:

ועוד דהכא אמרינן דכרם שלם לית ביה משום מראית העין והתם אמרינן הגומם כרמו פחות מטפח חייב בערלה משום מראית העין משמע אפי' בכרם שלם איכא מראית העין והיה נראה דמימרא דראב"י הכא בשמעתין פליג עליה דהירושלמי דהכא משמע דאינה חייבת בערלה אלא כ"ז שהיא פחותה מטפח אבל אם עשתה חליפין ונתגדלה אין בה משום ערלה ואפי' בזמן שהיא פחותה מטפח אינה חייבת אלא בב' כנגד ב' אבל לא בכרם כולו וא"ש בזה פסקי הרמב"ם ז"ל דלענין שביעית פסק כר"ש דפחותה מטפח הוי כנטיעה. ולענין ערלה פסק כדברי חכמים עד שיגום מן הארץ והיינו משום דמשמ' הכי מראב"י דשמעתין דאם נתגדלה למעל' מטפח אין בה משום ערלה ועוד נראה דאפי' ניגמם מן הארץ וחזרה ונתגדלה אין בה משום ערלה ד"ת אלא משום מראית העין כיון דעלתה מאליה משרש ישן והכי אמרינן בירושלמי פ"ק דערלה שרש פטור פוטר ע"ש וצ"ע:

רש"י בד"ה קלא אית ליה כו' להכי נקט שתים כו' דסבר לה כמ"ד כרם רבעי כו' שאין ערלה נוהג בנטיעה אחת כו' כבר עמדו ז"ל על לשון רש"י ז"ל בזה דלא פליגי התם אלא אי כרם דוקא או אפי' נטע אבל דבעינן כרם שלם זו לא שמענו ונראה דאזיל בזה בשיטת הגאון ז"ל שהביא הר"ן ז"ל דלמאן דיליף מתבואת הכרם אינו חייב ברבעי אלא כרם שלם וכן כתב המעי"ט בהל' ערלה שם אבל נראה דהגאון לא קאמר אלא לענין רבעי דבעינן דווקא כרם ולא נטע ה"ה דבעינן כרם שלם דווקא אבל ערלה דנוהג בכל הנטיעות ה"ה דנוהג אפי' בנטיעה אחת שוב ראיתי בבעהמ"א ז"ל ריש כיצד מברכין שכ' כן להדיא דלענין רבעי הוא דבעינן ב' כנגד ב' כו' אבל ערלה נוהג אפי' בנטיעה אחת והביא דברי רש"י ז"ל בשמעתין דלא כתב כן אלא אפי' בערלה בעינן ב' כנגד ב' ומזה תראה כי אין מובנים דברי הדברי חמודות שם סי' ל"א שכ' לסיועי לרש"י ז"ל מדברי רב אחא משבחא ומד' הבעהמ"א והרשב"א ז"ל והרי מבואר דהם ז"ל לא אמרו אלא לענין רבעי ולא לענין ערלה ודו"ק:

רש"י בד"ה אין מקדשת את הזרעים ונראה לי דקסבר כו'. עי' בזה בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' כלאים ובכ"מ ז"ל שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף