קרן אורה/נזיר/כ/ב

קרן אורה נזיר כ ב

דף כ' ע"ב

תוס' בד"ה אמרי במערבא כו'. דודאי כו'. ובירושלמי דסנהדרין משמע דמונה הוי הכחשה טפי כאילו אמר אחת ושתים ולא שלש וארבע כצ"ל וכוונתם דאמרי במערבא היינו שיטת הירושלמי אין הכחשה במונה ולפ"ז מונה לא חשיב הכחשה טפי מכולל וכמו שכתבו דודאי כי אמר כו' וזה כפי הנוסחא בירושלמי בשמעתין וביבמות פרק האשה שלום דכולל חשיב הכחשה יותר ממונה ולזה כתבו דבירושלמי בסנהדרין משמע דמונה חשיב הכחשה טפי דהתם גרסינן איפכא וכמו שהעתקתי לעיל כפי הנוסחא בסנהדרין ועיין בא"מ ודו"ק:

פרק רביעי

מי שאמר כו'. עיין תוס' ד"ה הריני נזירה ואתה שכתבו ה"ג ר"ת ושמע בעלה ואמרה אמן כו' אתו לאפוקי נוסחת הירושלמי דשמע בעלה ואמר ואני עיי"ש:

יתיב ר"ל כו' וקאמר והוא שהתפיסו כולן תכ"ד כו' א"ל תוב לא שבקת רווחא לתלמידא. ופרש"י ז"ל דאינן יכולין להתפיס אלא שנים וכל השלשה צריך שיהיה כ"ד והכריחו לזה הא דתנן במתניתין ב' פעמים ואני ומ"מ לא נראה כן אלא כ"ד שאמרו הוא אחר כל דבריו של ראשון ויכולין ג' להתפיס תכ"ד וכמו שכתבו התוס' ז"ל ור"י נשיאה דאמר לר"ל תוב כו' לא פליג על ר"ל לפרש"י:

והתוס' ז"ל פרשו דר"ל ור"י פליגי בהא דלר"ל לא הוי התפסה אלא כולן בתכ"ד ואין יכולין להתפיס אלא ג' ואמר ליה רב יהודה נשיאה לא שבקת רווחא לתלמידא דתלמיד שהפסיק בנתינת שלום לרבו תו לא יכול להתפיס אלא ס"ל דרביעי ג"כ יכול להתפיס כיון שהוא סמוך לכ"ד מיד אבל החמישי אינו יכול להתפיס וסברתם ז"ל בזה הוא דטעמא דבעינן כ"ד משום דאז משמעות דבריו דואני נזיר קאמר אבל אחר תכ"ד אין במשמעות ואני דאנזירות קאמר והיינו היכא דהפסיק בנתים ולא אמר מיד כששמע אבל היכא דנאנס כגון אם היה צריך לשאול בשלום רבו לא מסתבר שלא יועיל ואני שאמר מיד אחר האונס כיון שלא היה יכול לומר קודם ומש"ה תיקנו בכל אדם שיועיל תיכף אחר כדי דיבור ונראה דלאו תקנת חכמים היא דא"כ לא הוי נזיר דאורייתא והיכי מביא קרבן אלא כן הוא דרך כל אדם לשהות מעט היינו כ"ד שמא יצטרך לשאול בשלום רבו אבל תכ"ד ממש פשיטא דלאו תקנת חכמים היא אלא סברא מה"ת הוא בין לענין הך דינא דשמעתין בין לענין חזרה בכל מילי דתכ"ד יכול לחזור בו ולר"י נשיאה דאמר מיד אחר כ"ד יכול להתפיס נראה דה"ה לענין חזרה דיכול לחזור בו מיד אחר כ"ד והר"ן ז"ל בפ"ג דנדרים כתב בשם ר"ת ז"ל דעיקר תכ"ד הוא תקנת חכמים כדי להניח ריוח לתלמיד והקשה עליו שם וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת וכ"כ התוס' ז"ל התם והקשו ג"כ כנ"ל ובב"ק דף ע"ג הביאו התוס' ז"ל כן בשם ר"ת ז"ל והביא ראיה מהא דאמר ר"י נשיאה הכא תוב לא שבקת רווחא לתלמידא אלמא דמהאי טעמא דתכ"ד כדיבור דמי אבל לא הבנתי ראיה זו דהא ר"ל פליג עליה וס"ל דלא הוי התפסה אלא תכ"ד ממש ולא סמוך מיד ומייתי הש"ס תניא נמי הכי כר"ל וא"כ ע"כ לאו משום תקנת תלמיד הוא דלר"ל תלמיד אין לו רווחא בזה ואחר שאלת שלום לרבו תו אינו יכול להתפיס וה"ה לכל דיני תכ"ד וע"כ טעמא לאו משום הכי הוא:

אבל בש"מ ראיתי דמפרש בשם ר"ת ז"ל דלר"ל נמי גם הרביעי יכול להתפיס דסמוך לכ"ד מיד כתוך כדי דיבור דמי ור"י נשיאה מוסיף דאפילו חמישי ג"כ יכול להתפיס משום דא"כ לא שבקת רווחא לתלמידא. והשתא א"ש דר"ת ז"ל הוכרח לפרש כן דלשיטתו אזיל דעיקר טעמא דתוך כדי דיבור הוא משום תקנת תלמיד וא"כ ע"כ ברביעי כ"ע מודים דאכתי יכול להתפיס ובחמישי הוא דפליגי וא"כ נפ"מ לדינא בעלמא ג"כ בין שיטת ר"ת ז"ל ובין שיטת התוס' ז"ל דלשיטת ר"ת יכול לחזור בו אפילו סמוך לכ"ד מיד. ולשיטת התוס' ז"ל אינו יכול לחזור בו אלא בתוך כ"ד דוקא וא"כ יפלא בעיני על הר"ן ז"ל שהביא לטעמו של ר"ת ז"ל משום תקנת תלמיד והקשה עליו כנ"ל והרי לפשטא דכולה שמעתא דאינו חוזר בו אלא תכ"ד בלא"ה וא"א לומר דטעמו של ר"ת ז"ל דהא באמת לית ליה רווחא לתלמידא ומ"מ אכתי לא הבנתי ראיית ר"ת ז"ל מהא דאמר ר"י תוב לא שבקת רווחא לתלמידא דהא לשיטתו ר"י נשיאה ס"ל הכא דלא בעינן תכ"ד כלל ואפילו שהה הרבה יכול להתפיס משום דלא הוי בציר מידות נזירות דכי נזיר עובר לפניו ואמר אהא דהוי נזיר וכמו שכתב הש"מ ז"ל לשיטתו וא"כ בעלמא ע"כ לא ס"ל דמשום תקנת תלמיד הוא דיקשה נמי תוב לא שבקת רווחא לתלמידא. וע"כ טעמא דתכ"ד בעלמא מאיזה טעם אחר הוא ועי' בנימוק"י פ' יש נוחלין וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל בזה:

ומ"ש הש"מ ז"ל לשיטת ר"ת דלר"י נשיאה יכול להתפיס אפילו אחר זמן הרבה ומדמה לה לאהא. קצת קשה דאהא אפי' אין נזיר עובר לפניו הוי ידים שאין מוכיחות עכ"פ ומש"ה כי נזיר עובר לפניו הוי מוכיח אבל ואני לחוד ודאי לאו יד הוא כלל וא"כ אפילו כי נזיר עובר לפניו לא מהני וכמש"כ התוס' ז"ל בריש שמעתין דהריני לא מהני אפילו נזיר עובר לפניו וצריך דוקא שיאמר הריני כזה ועיין בתוי"ט במתניתין ובמשל"מ ז"ל פ"א מהלכות נזירות מה שכתב בזה:

ונראה דר"ל לא אמר דבעינן תכ"ד אלא היכא דאמר ואני לחוד אבל היכא דאמר ואני כמותך מסתבר דאפילו לאחר כדי דיבור הוי נזיר דדבריו מוכיחים דמתפיס עצמו בנזירות כמותו. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נדרים כתב הרי שנדר ושמע חבירו ואמר ואני כמותך בתוך כ"ד משמע דואני כמותך נמי בעינן תוך כ"ד. וכבר תמה ע"ז המל"מ ז"ל שם מ"ש מהא דכתב שם דאם הקדיש חתיכה ואמר על חתיכה אחרת אפילו אחר כמה ימים זו כזו דהוי התפסה והדבר פשוט דבכה"ג הוי התפסה בכל גווני והיה נראה לחלק דדוקא היכא דמתפיס חתיכה בחתיכה דעל חתיכה הראשונה חל הקדושה ומש"ה יכול להתפיס בקדושתה עוד כמה חתיכות כ"ז שקדושה עליה וכדקיי"ל בנדרים דמתפיס בדבר הנדור אבל היכא דשמע חבירו שנדר מאיזה דבר דאין על הנודר שום קדושה אלא דאסר החפץ עליו א"כ כשאמר ואני כמותך לאחר כדי דיבור לא הוי התפסה דאין עליו קדושה להתפיס בו אבל כשאמר תוך כ"ד ואני כמותך קאי אנדר שיהא גם הוא נדור כמותו ולפ"ז בנזיר שיש עליו קדושה כשאמר ואני כמותך גם הרמב"ם ז"ל מודה דאפילו לאחר כדי דיבור הוי נזיר כמו בהריני כזה דל"ד תכ"ד אלא כל שנזיר עובר לפניו הוי נזיר ועי' מש"כ בזה לעיל דף י"א ודף י"ג בדברי הירושלמי והרמב"ם ז"ל בלישנא דואני אי הוי ממש כראשון אי לא ומש"כ בריש נדרים גבי בעיא דידות:

ועיין בירושלמי במתני' דאמרינן התם דהא דתנן ואני ואני הא תליא בפלוגתא דתנאי אי בעינן ווי"ן ולמ"ד בעינן ווי"ן בהא הוא דהוי התפסה וכי הותר הראשון הותרו כולן אבל אם אמרו אני אני בלא ווי"ן הם נזירים לעצמן ואם הותר הראשון לא הותרו כולן ועי' מש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' נדרים לענין קונם שאני נהנה לזה ולזה ובמש"כ הלח"מ ז"ל שם ולולי דברי הירושלמי היה נראה דאני בלא ו' לאו קבלה היא כלל ולאו כלום קאמר ודו"ק:

ועיין בק"ע שהקשה לר"ש אמאי אם הותר הנדר מהאחד לא הותרו כולם וז"א דאטו אם הותר האחרון יותר הראשון ומה ענין זה לזה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף