קרן אורה/נדרים/עב/ב

קרן אורה נדרים עב ב

דף ע"ב ע"ב

לכי שמע הוא דמיפר ופי' ז"ל דלכי שמע צריך לחזור ולהפר והא דקאמר השתא הוא להדורי בעלמא אבל אם אמר לכי שמענא יהיו מופרים לא מהני משום דלאחר שנשאת אין לאביה רשות בה וא"א להפרה לחול אז אבל לקמן גבי פלוגתא דר"א ורבנן גרסינן דאמר לכי שמענא ולכי שמע חל הפרה דלמפרע ונראה דכל שלא שמע הנדר חל עליה ולכי שמע חל הפרתו אבל קודם שמיעה אסורה לעבור על נדרה ומש"כ הרא"ש ז"ל דהוי הפרה למפרע לאו למימרא דחל הפרה למפרע דודאי לא חלה אלא אחר שמיעה וא"כ תיקשי מהא דיליף ר"א לקמן בק"ו מזרעים ופשיט מינה דר"א לא חיילין כלל קאמר ולפי האי אוקימתא דלכי שמענא הא ודאי חיילין אם לא שנדרה בפניו דבזה י"ל דהנדר לא חייל כיון דהנדר והשמיעה כאחת הם וכוליה שמעתא לקמן משמע דלא בעינן שמיעה אלא ההפרה חלה תיכף בשעת נדרה:

ובקושיא דסיפא וכן הבעל איכא נוסחי דגרסי לכי שמענא:

וכתב הרשב"א והר"ן ז"ל דגבי בעל שנכנסת לרשותו מהני הפרתו השתא לכי שמע וכתב הר"ן ז"ל בטעם הדבר דהא דאין הבעל מיפר בקודמין הוא משום דליכא שותפות דאב אבל הכא דכבר הפר האב חלקו מצטרפת הפרתו עם הפרת האב ודבריו ז"ל צ"ע היכי מצטרפי הפרתן הא הפרת האב חייל לכי שמע קודם נשואין והפרת הבעל חייל לאחר נשואין לכי שמע ואין הפרת שניהם כאחד ואנן קיי"ל דבעינן שיפירו שניהם כאחד ומסתברא דאזלינן בתר חלות הפרה ולא בתר אמירה לחוד ועוד דהא ע"י נשואין בטלה הפרת האב כמו ע"י מיתה ובכל גווני תנן אין הבעל מיפר בקודמין אפי' אם הפר האב חלקו ומה יועיל צירוף אמירת הפרתן כא' כיון דאין חלין כאחד ובשעה שהיא חלה אין יכול להפר עוד והר"ן ז"ל הוסיף וכתב דאפשר דלכי שמע משעה שהפר לה הוא דחייל ההפרה וגם זה צ"ע כיון דס"ל השתא דבעינן שמיעה דוקא ומאיזה טעם יחול ההפרה למפרע אם לא שאמר בפירוש לכי שמענא מופר ליכי מהשתא וגם זו מנין לנו דמהני ועוד דא"כ גם האב יפר לכי שמע כיון דהפרה חיילי מהשתא ודין זה נפ"מ אפילו למאי דקיי"ל דבעל מיפר בלא שמיעה היכא דאמר לכי שמענא ושמע אחר הנישואין אי הוי הפרה:

ויש לדקדק עוד בשמעתין בהא דלא בעי רמב"ח אלא הפרה בלא שמיעה ולא מיבעי ליה בהקמה בלא שמיעה וקרא דושמע אישה נאמר גבי קיום ושמע אישה והחריש לה אלא דלענין שתיקה פשיטא דבעינן שמיעה וכי איצטריך קרא ע"כ להפרה או לקיום איצטריך ואמאי לא מיבעי ליה נמי בקיום בלא שמיעה ולקמן גבי פלוגתא דר"א ורבנן בכל נדרים שתדורי כ"ע מודים דהרי הן קיימין לא אמר כלום ופירש הרא"ש ז"ל משום דהוי קיום בטעות וא"כ היה נראה דמהאי טעמא נמי אם אמר כל נדרים שנדרת הרי הן קיימין ג"כ לא אמר כלום דהוי נמי קיום בטעות שמא נדרה נדר שהוא מצטער בו וא"כ תיקשי לרבנן אמאי לא מקשינן הפרה להקמה דהפרה בלא שמיעה ג"כ לאו כלום היא ורש"י ז"ל פירש לקמן הא דהרי הן קיימין לא אמר כלום הוא משום דהוי דבר שלא בא לעולם וא"כ בנדרים שכבר נדרה י"ל דמהני קיום בהו וא"כ תיקשי איפכא ליקוש הפרה להקמה דמהני בלא שמיעה והיה נראה בזה דקיום ודאי ליכא בלא שמיעה דלכי שמע יכול לחזור בו מהקמתו וכי לא חזר בו ממילא הוקם הנדר ע"י שתיקה וא"כ ליכא נפ"מ בקיומו כלל אבל בהפרה שפיר מיבעי ליה דאם יכול להפר בלא שמיעה הרי כבר הותר הנדר ואפילו חוזר בו מהפרתו לאחר שמיעה לאו כלום היא אלא דאם כן היכי מקישינן לקמן הפרה להקמה בנדרים שלהבא הא הקמה שאני כיון דיכול לחזור בו והקמתו לאו כלום הוא וי"ל דבהפרה ג"כ יכול לחזור בו עד שלא תדור ור"א לא אמר דמופרים אלא אם לא חזר בו קודם שתדור ורבנן מקשי הפרה להקמה דלא חייל כלל קודם שתדור אלא מדברי הר"ן ז"ל לקמן בשמעתין משמע דלר"א אינו יכול לחזור מהפרתו אפילו קודם שתדור אע"ג דלא ידענא טעמא מאי והר"ן ז"ל לקמן פירש טעם אחר הא דלא הוי קיום קודם הנדר ויתבאר לקמן אי"ה:

האומר לאפוטרופוס כו' והא לא שמע כו' והקשו ז"ל הא שמע אפוטרופס ושלוחו של אדם כמותו ותירץ הרא"ש ז"ל דלענין שמיעה לא שייכא שליחות והר"ן ז"ל בשם התוס' ז"ל תי' דאי אין הבעל יכול להפר בלא שמיעה א"כ היכי מצי משוי שליח דכי שמע אפוטרופס מאי הוי כיון דבעל לא מצי מיפר ולענ"ד הדבר מוכרח כדעת הרא"ש ז"ל דבשמיעה לא שייכא שליחות דאל"כ למה ליה להש"ס לשנויי דאמר ליה לכי שמענא הא אפילו אמר ליה הפר לה לכי תשמע ג"כ שפיר מצי משוי שליח כיון דהוא עצמו יכול להפר לה בכה"ג דאמר מופר ליכי לכי שמענא שליח נמי מצי משוי להפר לה לכי שמע השליח אלא ודאי שמיעת השליח לאו כלום היא וי"ל דס"ל להתוס' ז"ל כיון דאין לו כח להפר כ"ז שלא שמע אכתי לאו בר שויא שליח הוא קודם שמיעה ולא נעשה שלוחו אלא לאחר שמיעת הבעל וכמו שכתב הר"ן ז"ל דהכי אמר ליה לאפוטרופס ואפוטרופס נמי הכי אמר לה מופר ליכי לכי שמע בעליך:

וכתב הרמב"ם ז"ל דה"ה דאינו יכול לקיים ע"י שליח ולפי מש"כ הר"ן ז"ל דמיתורא דאישה יפרנו ילפינן א"כ לא שמעינן אלא בהפרה אבל לא בקיום ויש לחלק ביניהם כי היכי דקיים בלבו קיים והפר בלבו אינו מופר וע"י שליח נמי הוי כמו קיים בלב וי"ל דס"ל דיליף ממשמעותא דאישה וא"כ ה"ה בקיום וכן משמע בגמרא פרק השואל בב"מ דקאמר הש"ס דאם אמר לשלוחו השאל לי עם פרתך במחלוקת דר' יאשיה ור' יונתן היא שנויה ואי מיתורא ילפינן הכא א"כ מנ"ל למילף לענין שאילה בבעלים אבל אי ילפינן ממשמעותא דאישה התם נמי כתיב בעליו ועיין תוס' ז"ל שם שכתבו דהתם נמי איכא בעליו יתירא ולענין אב כתב הרמב"ם ז"ל ג"כ דהוא מיפר ולא שלוחו ודקדק הלח"מ ז"ל מנ"ל למילף אב מבעל כיון דלשיטתו אינן שוין דהאב מיפר כל נדרים ובספרי יליף מכי הניא אביה אותה ולא השליח ובאמת מצינו עוד בכמה מקומות דממעטינן שליח ממשמעותא דקרא כמו לענין סמיכה וסמך ידו ולא יד שלוחו וכן חליצה וקראו לו וגבי עגלה ערופה ומדדו וכבר כתבתי בזה ביבמות שם בחי' ויש לדקדק קצת הא דאמרינן לעיל לא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה והא תנאי הוא זה ולא מהני במלתא דליתא ע"י שליח. וי"ל דנדרים שאני וכמ"ש בזה בחי' ביבמות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף