קרן אורה/מנחות/מו/ב

קרן אורה מנחות מו ב

דף מ"ו ע"ב

גמרא אליבא דבן ננס לא תיבעי לך כו'. צריך לדקדק אמאי פשיטא ליה כ"כ לב"נ דהלחם השני א"צ תנופה כיון דהראשון נאבד הוא כאלו לא הי' כלל ואי משום דכבשים כבר הונפו ומה אלו הניף כבשים לעצמן אפ"ה צריך להניף הלחם ג"כ והלחם השני ג"כ אפילו אם כבר הונפו הכבשים הלחם ליבעי תנופה כמצותו וצ"ל כיון דכבר הונפו כבשים עם לחם אע"ג דנאבד הלחם הלחם השני א"צ תנופה וכי מיבעי' ליה אליבא דר"ע דאמר לחם עיקר אי צריך להניפן או דילמא נהי דלחם בפ"ע בעי תנופה אבל בא עם הכבשים שהם מתירין דידיה וכבר הונפו עם לחם א"צ להניף הלחם השני והרמב"ם ז"ל לא כתב להך בעיא וכשיטתו דתנופה עושה זיקה אבל לכאורה אפילו אי תנופה עושה זיקה היינו דוקא שהונפו כאחד הכבשים והלחם אבל אם הונפו זה בפ"ע וזה בפ"ע אין זה זיקה. וכן הוא משמעות לשון הרמב"ם ז"ל ואם הונפו עם הכבשים מעכבין זא"ז משמע דוקא שהונפו עם הכבשים ביחד אבל לא זה בפ"ע כו' וא"כ איכא למיבעי אם הונף הכבשים והלחם כ"א לעצמו ואבד הלחם אם הלחם השני צריך תנופה אי לא וצ"ל דל"ד הונפו עם הכבשים הוא דעושה זיקה אלא ה"ה אם הונפו בפ"ע הוזקקו זל"ז או י"ל דאם הונפו בפ"ע לכ"ע צריך הלחם השני תנופה ג"כ כיון דכבשים הונפו בפ"ע ודו"ק:

שם גמרא ומ"ש שבעת כבשים כו' דלא מקדשי ולא מעכבי. וכ' התוס' ז"ל דלאו דוקא הא דלא מעכבי דמקרא נפקא לן לעיל ג' כבשים אע"פ שאין לחם וה"נ לחם אע"פ שאין כבשים ואכתי קשה אמאי לא קאמר הש"ס דמהא גופא שמעינן דכבשים מקדשי ללחם מדמעכבי אהדדי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משא"כ ג' כבשים עם הלחם דלא מעכבי אהדדי וצ"ל דנהי דלא מעכבי אהדדי מ"מ כי אייתינהו ושחטן על הלחם דילמא הני נמי מקדשי ללחם אלא דלפ"ז מאי משני הואיל והוזקקו זל"ז בתנופה הא עדיפא מינה איכא למימר דהני מעכבי אהדדי והני לא מעכבי ואפ"ה ס"ד דהני נמי לקדשי ללחם וצ"ל דהא דזקוקים זל"ז בתנופה עדיפא ליה כיון דנעשין כאחת במצות תנופה מסתברא שהם מקדשי הלחם ג"כ אבל עדיין קשה מאי פריך אביי מתודה דליכא תנופה הא תודה מעכבי ללחם משא"כ שבעה כבשים דלא מעכבי וי"ל דהיינו דפריך הכא איכא זבחים אחריני דנהי דבתודה ליכא תנופה ואפ"ה מקדשא היינו משום דליכא זיבחא אחרינ' אבל הכא דאיכא זיבחא אחרינ' דילמא כולהו מקדשי אע"ג דלא מעכבי וגם ליכא תנופה עד דמסיק דילפינן מאיל נזיר השלמים לחוד הוא דמקדשא ללחם וק"ל:

שם גמרא שתי הלחם הבאות בפ"ע ינופו ותעובר כו' כבר כתבתי למעלה דע"כ צ"ל לר"ע בתנור מקדש להו דאל"ה אין שם מנחה עליו כיון דלא קדוש קדושת הגוף ולא דאפילו אי תנור מקדש מ"מ לא אשכחן קרבן כה"ג שלא יהי' ממנו שום דבר למזבח ונחלקו בזה רבה ורב יוסף רבה אמר דלאכילה הוא בא ומשום גזירה שמא יאכלו קודם היתר הכבשים אפילו אם יש להם כבשים וכשיש להם כבשים אפילו לר"ע אסור לאוכלן עד שיתירו אותן דמן של כבשים ורב יוסף אמר דלשריפה אתין מה"ת והך שריפה לאו שריפה על המזבח קאמר דהא חמץ הם ואסור בבל תקטירו אע"ג דכ' קרבן ראשית כו' מ"מ למזבח לא קרב חמץ ועי' זוה"ק פ' תצוה אלא כשריפת פרים נשרפים בבית השריפה ומן הדין הי' מותר לשרפו מיד בי"ט כיון דמצותו בכך אלא ממתין לשורפן שמא יזדמן להם כבשים ויהי' מותר לאוכלן והאי תעובר צורתו לאו לינה קאמר אלא צורת הקרבתו ופרש"י עד אחר תמיד שלבן הערבים דאין לחוש עוד לכבשים וא"כ שורפן בי"ט אחר תמיד של בין הערבים אבל התוס' ז"ל הקשו על רש"י ז"ל לפי שיטתן בקרבן צבור קרב גם אחר תמיד וא"כ כל היום יש לחוש להזדמנות כבשים ע"כ פי' דצורת הקרבתן היינו עד הלילה ובלילה שורפין אותן וראיה מכאן לדברי הרמב"ם ז"ל שכ' דשריפת פרים אפי' בלילה וכמ"ש בזה בח' לזבחים דף ק"ג באריכות קצת ע"ש אך האי דינא גופא אי קרבן צבור קרב אחר התמיד יש מקום עיון בזה ויתבאר לקמן בפירקין בס"ד:

שם תוס' מה ביכורים כו' ואפ"ה איצטריך קרא כו'. זה פשוט דאיצטריך גז"ש דיהי' שהלחם יעכב הכבשים אבל הא תקשי מאי פריך לעיל לר"ע לילף יהי' מיהי' כיון דילפינן הכא מביכורים דבאין בפ"ע וע"כ לא איצטריך קרא דביכורים אלא כי היכי דלא נילף מגז"ש דיהיו דמעכבי הכבשים ללחם דאל"ה לא צריך קרא דלא ליעכב לכמה דליכא קרא לעיכובא וצ"ל דאי הוי גז"ש גמורה הוי עדיפא מדרשא דביכורים והוי ילפינן מגז"ש לעיכובא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף