קרן אורה/מנחות/ו/ב

קרן אורה מנחות ו ב

דף ו' ע"ב

תוס' בד"ה הואיל ואוקמינן כו' תימא לרב אשי כו'. ונראה דלרב אשי ג"כ נהי דר"ש לא פליג אמתניתין דמנחה לשם מנחה קאמר כדמפרש בסיפא מ"מ רישא דמתניתין דתנן סתמא כל המנחות שנקמצו שלא לשמה לא עלו לשם חובה לאו ר"ש הוא וכן מ"ד ר"ש דאתי לאיפלוגי אתנא דמתניתין וק"ל:

שם תוס' בד"ה לא יביא כו'. והקשו על רש"י ז"ל שפי' דת"ק ס"ל קדושת כלי קבעא דר"ל דאמר הכי לקמן איתותב ופי' ז"ל דבקמיצת פסולין פליגי אי קבעא ות"ק ס"ל דקבעא ולא יביא וימלאנו ויש להבין טעמו של דבר כיון דס"ל השתא דת"ק מודה דיחזיר אי איתא בעיני' אלמא דקמיצת פסולין לאו עבודה היא והוי כמו שקמצה הקמץ דלאו כלום היא ויכול להחזיר ולקמוץ וא"כ כי חסרה נמי מאי הוי הא זה כמו שחסרה קודם קמיצה אלא דלפירש"י ז"ל ג"כ קשה מאי איריא דפליגי הכא בקמיצת פסולין ליפלגו בעלמא במנחה שחסרה קודם קמיצה דהא קמיצת הפסולין לאו כלום הוא והוי כמו שנשפך לארץ מן הכלי אלא ע"כ נראה בפי' התוס' ז"ל דבחסרון אחר קמיצת הפסולין פליגי וס"ל לת"ק דלא מהני חזרה אלא לקומץ בעין. והנה לא קיימא מסקנא הכי אלא לת"ק לא מהני חזרה כלל דס"ל דהוי עבודה לענין זה דלא תהני ליה חזרה עוד ובן בתירא ס"ל דלאו עבודה היא ומהני ליה חזרה ולא נתבאר למסקנא אליבא דבן בתירא אי חסר הקומץ אי יביא מתוך ביתו וימלאנו או לא ומהא דאמר יחזור ויקמוץ אין ראיה דלאיפלוגי את"ק אתי דפוסל לגמרי ואתי למימר דמהני ליה חזרה ולאו עבודה היא והא ממילא ש"מ דה"ה אם חסר הקומץ דיביא וימלאנו ויתבאר עוד בזה בשמעתין:

שם גמרא מהו דתימא ע"כ לא מכשיר כו' אלא בשמאל אבל שאר פסולין לא קמ"ל ומסיק דס"ד דווקא בשמאל מכשיר משום דאית ליה הכשירא ביוה"כ מזה משמע דהא דיש לו הכשר במקום אחר מסתבר יותר דתיהני ליה חזרה והתוס' ז"ל לעיל בד"ה בן בתירא הקשו אמאי לא כייל שמאל עם שאר פסולין ותי' דהוי ס"ד דבשמאל דאית ליה הכשר ביוה"כ ה"א דמודה בן בתירא דהוי עבודה ולא מהני חזרה וזה היפך מסברת הש"ס הכא דה"א דווקא בשמאל דיש לו הכשר ס"ל דמהני חזרה. ועוד דאי הוי פליג בן בתירא סתם על כל פסולין דרישא שפיר שמעינן דבשמאל נמי פליג מדפליג אטמא ג"כ אע"ג דקי"ל דטמא עושה שירים ואם יש דם הנפש אינו יכול לקבל אחר קבלת הטמא אלמא דעבודה היא יותר מכל הפסולין אפילו שמאל דבכולהו אינו עושה שירים אם יש דם הנפש יחזור ויקבל ואפ"ה מכשיר בן בתירא בחזרה א"כ כ"ש שמאל עד דבאמת קשה לי היכי פליג בן בתירא בקמיצת טמא כיון דבזבח עושה שירים אלמא דעבודה היא ואפילו יש דם הנפש כבר נדחה ואינו יכול לקבל ומ"ש דבקמיצה מהני ליה חזרה ולזה י"ל דאין טמא עושה שירים אלא אם זרע בטומאה אבל בשאר עבודות אינו עושה שירים ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בפ"א מה' פהמ"ק וכי היכי דבזבח אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ה"נ ס"ל לבן בתירא דבמנחה מהני חזרת הקומץ אבל הא שמעינן שפיר דעבודת הטמא חשוב עבודה יותר מכל הפסולין ואפילו משמאל וכיון דפליג בטמא כש"כ בשמאל והי' נראה דהא דתנן שמאל בפ"ע לאשמעינן רבותא דאפילו לר"ש כל המנחות פסולות בשמאל ואפילו מנחת חוטא וכדאיצטריך גז"ש דיד יד להכי כדאיתא לקמן וקאי ארישא דאחד מנחת חוטא כו' ובזה יש ליישב קצת תמיהת התוס' לעיל לרב אשי דמתני' קמייתא אתיא כר"ש מא"ל ולפי הנ"ל ניחא דודאי לשאר פסולין לא איצטריך לאשמעינן לא במנחת חוטא ולא בחטאת דהא כהן כתיב בהו בהדיא וכיון דזר פסול ה"ה כל הפסולין וכן בחטאת אפילו שמאל לא איצטריך לאשמעינן בזריקה אפילו לר"ש דאצבע כתיב ביה ובשאר עבודות מכשיר ר"ש בשמאל כדאיתא לקמן כי איצטריך לאשמעינן לר"ש היינו בקמיצת שמאל במנחת חוטא דאי לאו גז"ש דיד יד ה"א דשמאל כשר כדאמרינן לקמן להכי תנן אחד מנחת חוטא כו' לאשמועינן ג"כ פסול במנחת חוטא אפילו לר"ש ודו"ק:

שם רש"י בד"ה ונילף מבמה דיש לזר הכשר קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות. באמת פי' רש"י ז"ל בזה נפלאים הם וכמו שהקשו התוס' ז"ל וי"ל דלא ניחא ליה לפרש למילף מזרות דבמה דבמנחה לא אשכחן הכשר בבמה דאין מנחה בבמה אבל בזבחים דף ס"ח גבי טומאת בית הבליעה דעוף איתא נמי כי הא שמעתא ופירש"י ז"ל בעצמו שם דנילף מבמה דאין כיהון בבמה אע"ג דבעוף ג"כ לא אשכחן הכשר בבמה בזה דאי אין מנחה בבמה עופות ג"כ ליכא בבמה ומה שפי' כאן בע"א כוונתו נפלאה היא וצ"ע:

שם גמרא לא הא קמ"ל קמץ אפילו קידש כו' וא"ד קמן אין קידש לא דתנאי פליגי אליבא דבן בתירא לת"ק אליביה אפילו קידש מהני חזרה דלאו עבודה היא כלל ולר' יוסי ור' יהודה אליביה קמץ ולא קידש מהני חזרה דכ"ז שלא קידש לא הוי עבודה ומהני לה תיקון בחזרה אבל אם קידש דגמר העבודה גם הוא מודה דעבודת פסולין הוי עבודה ולא מהני חזרה ות"ק דב"ב ס"ל דאפילו קמיצה לחוד בפסול הוי עבודה ואין מועיל חזרה ולקמן דף כ"ו פליגי תנאי בקמץ בימין ונתן בשמאל וחכמים אומרים דפסלתו מתנתו ולא מהני חזרה לימין. ולכאורה לבן בתירא מפני חזרה מכש"כ אם תחלת הקמיצה הי' בשמאל אבל ז"א די"ל דבן בתירא מודה התם דפסלתו מתנתו וע"כ לא מכשר אלא אם נקמץ בשמאל דס"ל דלאו עבודה היא והוי כאלו לא נקמץ כלל וקודם קמיצה אם נשפך מעט על הרצפה יאספנו וכשר אבל אם נקמץ בימין דנתקדש לחלק גבוה ונתן לשמאל הוי כדם שנשפך על הרצפה קודם קבלה דפסול וה"נ אם נפל מן הקומץ לארץ קודם קידוש כלי נפסל וה"ה אם נתן לשמאל או לשאר פסולין ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' פהמ"ק שכתב שם קמץ בחוץ יחזור ויקמוץ בפנים והוא מדברי התוספתא במנחות וצ"ל דקמץ בחוץ היינו שלא נתן המנחה בכ"ש בפנים אלא בחוץ דלא נתקדשה כלל אבל אם היתה בפנים והוציאה לחוץ הא נפסלה ביוצא ומאי אהני אם יחזור ויקמוץ בפנים אלא דהא דתני התם בפ"ה בחוץ וחישב עליו חוץ לזמנו או חוץ למקומו אין בו משום פיגול לאו רבותא הוא דפשוט דאין בו מחשבה כיון דלא נתקדשה עדיין. ודברי התוספתא זו כתבה הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' הנ"ל ולעיל דקדקתי עליו ז"ל הא בלא"ה פסולה הוא מיציאת חוץ ומאי נפ"מ במחשבת מקום עתה בעיוני בדברי התוספתא ע"כ צ"ל דלא היתה בפנים כלל ולא נתקדשה כלל דאין כלי מקדש אלא בפנים אבל גם על הרמב"ם ז"ל צ"ע הא דכ' להאי בכלל דבר שאינו ראוי לעבודה והוא מילתא דפשיטא כיון דאין עליו קדושת הגוף. ומידי דברי בדברי התוספתא ראיתי שם עוד דתני נתפזר הקומץ על הארץ יאספנו עד שלא אספו וחישב עליו אין מחשבתו כלום וכשר משאספו חישב עליו חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול וחייב עליו כרת וע"כ הא דכשר באסיפה היינו שנתפזר אחר שנתקדש בכלי לרבנן דפליגי אר"ש וכמ"ש הכ"מ ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל ואיזו מחשבה שייכא עד שלא אספו מן הרצפה דהא אין מחשבה פוסלת אלא בד' עבודות אם קיבל או מוליך ע"מ לזרוק חוץ למקומו או זמנו וכשהוא על הרצפה איזה עבודה יש בו שיהי' שייך בו מחשבה וצ"ל דמה שאספו ה"א דהוי עבודה קמ"ל דלאו עבודה היא כ"ז שלא אספו ולקמן דף כ"ו מייתי הש"ס כה"ג גבי הא דאמר ר"ש קמץ בימינו ונתן בשמאלו יחזור לימין בשמאל חישב עליו חוץ למקומו או חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת ולא ידענא אמאי פסול הוא כיון דשמאל אינו ראוי לעבודה לא הוי מחשבה כלל. וכן משמע מדברי התוספתא בכל הני מחשבות כמו בשמאל או בכלי חול או עד שלא אספו ליכא פסול כלל אלא דגם בזה יש לדקדק איזו מחשבה שייך כשהוא בשמאלו דע"כ לא עביד מידי כשהוא בשמאלו או בכלי חול מדקתני יחזור לימינו ואי עביד איזה הולכה במחשבה פסולה לא הי' מועיל חזרה לימין כדאיתא בזבחים פ"ק. וכיון דלא עביד מידי היכי שייך מחשבה בזה וצ"ע. וכל הני מילי דפליגי ר"ש ורבנן בקמץ בימינו ונתן לשמאלו דאמרי רבנן דפסלתו מתנתו היינו דוקא קודם קידוש הקומץ בכלי אבל לאחר שנתקדש בכלי וקבל בשמאלו לרבנן נמי יחזור לימינו כי היכי דיכול לאוספו מן הרצפה וכדתנן נמי גבי דם קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזור לימינו ואיכא לאשמעינן האי דינא דבשמאל וחישב עליו כו' גם אליבא דרבנן ולאחר שנתקדש הקומץ. ובזה יש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל בהא דבפי"א כ' קמץ בימינו ונתן לשמאלו פסול וע"כ היינו קודם קידוש קומץ וכחכמים דר"ש אח"כ כתב נתפזר על הרצפה יאספנו וזה ע"כ אחר קידוש הקומץ ואמאי כ' סתמא בהני לפסולא ובנתפזר להכשיר הא כולהו חד דינא להו דקודם קידוש בין נתן לשמאל בין נתפזר פסול ולאחר קידוש בין נתפזר בין נתן לשמאל או לכלי חול כשר ויש לו תקנה. הארכתי קצת בזה בדברי התוספתא שלא מענינא דשמעתין מפני כמה דיני חזרה ותיקון העבודה אשר נתבאר מזה. ונשוב לסוגיא דשמעתין ומסיק הש"ס למ"ד דווקא קמץ ולא קידש כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדש וליפסיל וכ' תוס' ז"ל אע"פ שהשירים מפסיקין מין במינו אינו וכבר דקדקתי בזה בזבחים פ"ב דמשמע התם דר"י ס"ל מין במינו חוצץ והיכי קאמר זאת אומרת כ"ש אין מקדשין כו' ע"ש. אבל הכא לכאורה לכ"ע מאי קאמר כי מהדר לה כו' ליקדש הא כ"ז שלא נתקדש בכלי אין שם קומץ עליו כיון דע"י פסול נעשה וכי הדר מערב ליה עם השירים היכי ליקדש הא איבטיל שם קומץ מיניה כי חזר ועירבו עם השירים דהא אליביה לא חל עליו שם קומץ אלא אחר קידוש ובשעת קידוש הרי נתערב בשירים ואין עליו שם קומץ ע"כ צ"ל דלא ניחא ליה להש"ס לחלק בהכי אלא שבא לכלי אפילו בתערובות מיקרי מתן כלי וקדוש ליפסל ומשני ר"י זאת אומרת כ"ש אין מקדשין שלא מדעת הא מדעת מקדשין ליפסל והכי מסקינן נמי בזבחים דכ"ש מקדשין פסולין ליפסל אבל לת"ק אליבא דבן בתירא דס"ל אפילו קידש מהני חזרה ע"כ ס"ל דאפילו מדעת אין מקדשין ליפסל וכמו שפי' רש"י ז"ל בד"ה ליפסל כו' היינו דלא תיהני ליה חזרה וא"כ ת"ק דס"ל דמהני חזרה ס"ל דאין מקדשין ליפסל וכבר כתבתי בזה באורך בזבחים שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף