קרן אורה/יבמות/קח/א

קרן אורה יבמות קח א

דף ק"ח ע"א

אמר רב יהודה כו' הלכה כר"ח בן אנטיגנוס. עיין מהרש"א ז"ל שהביא פי' המשנה להרמב"ם ז"ל שכתב ענין אמרו שאין צריכה למאן. היינו שאין צריכה למאן בפני ב' אלא תלך ותנשא ותעשה רצונה. וכתב דמשמע ליה הכי מדמייתי עלה להא דר"י ב"ב. וכתב עוד דריב"ב נמי בקטנה כי האי מיירי שאינ' יודעת לשמור קידושיה. ואין דבריו ז"ל מובנים. דא"כ אמאי פליגי רבנן עלי'. ועוד דאמאי לא מיבעי ליה נמי אי פליגי רבנן אר"ח בן אנטיגנוס כיון דר"ח וריב"ב אמרו דבר אחד. ועוד דהרמב"ם ז"ל כתב כן ארישא דהשיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן. ע"כ נראה לי דהרמב"ם ז"ל נמי ס"ל דאינה צריכה כלום. והרי היא כפנויה. אלא דלענין מאי קאמר אינה צריכה למאן דהא מסתמא מיאנה בו כיון דאינה רוצה בו להכי כתב דאין צריכה למאן כדין מיאון בפני ב'. אלא היא ברשות עצמה לעשות כרצונה וכמו שכתב בחיבורו בפי"א מהל' גיטין. וכן משמע מהא. דכתב דלא בעינן מיאון בפני שנים. ואי נימא דנישואיה הן מיאוניה הא הוי לה מיאון בפני ב'. וכן פי' ר"ח ז"ל דכפנויה היא אפי' אם גדלה תחתיה ולא בעל. אלא דהרשב"א ז"ל כתב די"ל דאינה צריכה מיאון היינו דאינה כאשתו לכל דבר אבל צריכה מיאון כמו לר"א דאמר אין מעשה קטנה כלום לכל דבר אלא שצריכה מיאון. ולא אדע מי הכריחו לזה כיון דבדר"א תני אלא שצריכה מיאון והכא תנן אינה צריכה למאן. משמע דנפקא בכדי ולקמן יתבאר עוד בזה:

אמר רב יהודה אמר שמואל חוזרני כו'. ועומדת מחיקו וטובלת ואוכלת בתרומה. משמע מזה דלר"א אין לבעלה עלי' שום קנין אישות כיון דאוכלת בתרומה אם בת כהן היא. וא"כ למאי נפ"מ מה שהיא צריכה מיאון דאי לענין שאסורה להינשא לאחר אלא ע"י מיאון ז"א דהא נישואיה הן מיאוניה. וי"ל דנ"מ לענין יבום אם מת בעלה זקוקה היא ליבם. וכדמשמע לקמן בהא דגזר ר"א אטו יתומה בחיי האב אלמא דלר"א נמי קטנה בת חליצה ויבום היא. אלא דהא גופא צ"ע אמאי היא כאשתו לענין חליצה ויבום טפי משאר מילי דאישות. ומהא דלקמן אין ראי' דהתם ר' אלעזר היא והכא ר' אליעזר. וי"ל דנ"מ לענין אם גדלה אצלו ולא מיאנה בו דתו אינו יכולה למאן. וכמו שכתב הרשב"א ז"ל לענין השיאוה שלא לדעתה או שאינה יודעת לשמור קידושי'. ומהא דקאמר הש"ס לר"א נמי חלק דאי לאו אשתו מיאון נמי לא תיבעי. משמע דלא כמו שכתב הרשב"א ז"ל בהשיאוה שלא לדעתה דא"כ לרבנן נמי תיקשי הכי אי לאו אשתו היא מיאון נמי לא תיבעי ודו"ק. ומ"מ לקמן מוכח ממתניתין דקטנה בת יבום היא לר"א דאמר מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ושם יתבאר:

גמ' אמר ר"י אמר שמואל תבעוה לינשא ואמרה מחמת פלוני בעלי זו היא עכבה שהוא מן האיש מחמת בני אדם שאינם מהוגנים זו היא עכבה שהוא מן האשה עיין רש"י ז"ל ונראה שהוא ז"ל ג"כ מפרש כפי' התוס' ז"ל דקאי אשלא לדעתה דקאמר ת"ק דאין צריכה מיאון. וע"ז קאמר ראב"י דאם תבעוה לינשא ולא רצתה מחמת פלוני בעלי הוי לדעתה וצריכה מיאון. אלא דיש לדקדק לפי זה אכתי אמאי צריכה מיאון כיון דהקדושין הוי שלא לדעתה. וצ"ל דמ"מ כל שהוא לדעתה אח"כ ויושבת תחתיו ברצונה. הרי היא כאשתו. והרשב"א ז"ל פי' הא דראב"י ג"כ על שיטתו אשר כתבתי לעיל דאם העכבה הוא מחמת פלוני בעלי הרי היא כאשתו וזוכה בה בכל הדברים. אבל אם העכבה הוא מחמת בני אדם שאינם מהוגנים אינה כאשתו לכל הדברים אבל צריכה מיאון. וראב"י מכריע הוא בין ר"א לר"י דלר"א בכל גוונא אינה כאשתו ולר' יהושע בכל גונא הרי היא כאשתו ולראב"י אם העכבה מחמת האיש הרי היא כאשתו לכל דבר ואם שלא מחמת האיש אינה כאשתו וסדורא דמתני' א"ש לפי שיטתו דלשיטת התוס' ז"ל היה צריך לשנות דברי ראב"י קודם דברי ר"א כיון דקאי אהשיאוה שלא לדעתה. וכבר כתבתי לעיל דלענ"ד אין שיטתו מוכרחת ולישנא דמתני' לא משמע כן. ומה שנסתייע לפירושו מד' הירושלמי כבר תמה עליו הק"ע והדבר פשוט דהירושלמי מפרש לד' ראב"י כאביי בר אבין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף