קרן אורה/יבמות/סא/א

קרן אורה יבמות סא א

דף ס"א ע"א

וכן הי' ר"ש אומר קברי כותים אינן מטמאין באהל. יש לדקדק מאי וכן דקאמר ונראה דהאי מילתא נמי יליף ר"ש ממלחמת מדין מדקטלי' פנחס לבלעם. והוא עצמו הרגו כדאיתא במדרש. והיינו משום דאינו מטמא באהל. ואין כהן מוזהר עליו. וכמו שהאריך בזה המשנל"מ ז"ל בהל' אבל בשם הרא"ם ז"ל. וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דממלחמת מדין גמר לה מדלא הוזכר שם טומאת אהל כ"א מגע כל נוגע בחלל. וברור דלפרושי לישנא דוכן אמר ר"ש הוא דכתב הרמב"ם ז"ל כן. ולענין הלכה נחלקו בזה הראשונים התוס' ז"ל פסקו דלא כר"ש דרשב"ג פליג עליה. והרמב"ם ז"ל פסק כר"ש. ומצינו עוד לר' יוסי בכלאים דפליג עלי' דר"ש מהא דאמר התם דאבני השדה מטמאין באהל ומרבי ליה מאדם שעל פני השדה. וא"כ כ"ש דעובדי כוכבים מטמאין באהל אלא דלא קי"ל התם כר"י בהא ובכריתות תניא סתמא דהסך בשמן המשחה לעובד כוכבים פטור ואמרינן התם תרי טעמי אי משום דאינן קרוים כו' או משום דכל שישנו בסך כו'. ונראה דטעמא קמא אזיל לשינויא קמא דהכא דר"ש פליג נמי במגע ומשא. ואם כן מצינן למימר דרבנן נמי מודו לר"ש דאינן קרוים כו'. ואפ"ה פליגי לענין טומאה עליה דר"ש משום דילפי ממלחמת מדין כדאמרינן ורבנן לא נפקד ממנו איש וטעמא בתרא התם הוא לרבינא דאמר דר"ש נמי מודה למגע ומשא וא"כ ליכא למילף ממלחמת מדין וע"כ ס"ל לרבנן דקרוין כו'. והא דפטרי התם בסך לעובד כוכבים הוא משום דכל שישנו בסך ישנו בבל ייסך. והרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' כלי המקדש כתב כטעמא קמא משום דאיהו פסק כר"ש הכא דאין מטמאין באהל משום דאין קרוים כו' אלא דבפ"א מהל' טומאת מת כתב דדבר זה הוא מפי הקבלה ע"ש:

משנה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת כבר וחכמים העירותי לעיל במחלוקת הראשונים ז"ל בטעמא דגיורת ומשוחררת. דרש"י ז"ל והרבה מהראשונים ז"ל כתבו דמשום בעילת זנות הוא דמיפסלא וא"כ גיורת פחותה מבת ג' לא שייך האי טעמא ולא הויא בכלל זונה ואין עלי' אלא איסור עשה דכ"א בתולה מזרע בית ישראל. והרמב"ם ז"ל כתב דגיורת פחותה מבת ג' ג"כ בכלל זונה היא וכסתמא דתלמודא לעיל הכא סופה להיות זונה תחתיו. ובירושלמי פ' עשרה יוחסין איתא להדיא דליכא אלא עשה דמזרע בית ישראל דמייתי התם הך עובדא דעיר אחת שקרא עליה ערעור והכשירה רבי משום שמצאו בה זקנה אחת גיורת פחותה מבת ג' שנישאת לכהן ובעי למימר התם דכר"ש אכשר. ודחי דלד"ה אכשרה משום דאין כאן אלא איסור עשה וולד הבא מחייבי עשה דכהונה כשירים הם כי היכי דולד בוגרת כשירה. וא"כ קשה על הרמב"ם ז"ל מנ"ל לדחויי סוגיא מפורשת דהירושלמי דליכא אלא עשה וצ"ל דמסוגיא דתלמודין ע"כ מוכח איפכא דאי נימא דליכא אלא עשה א"כ היכי שמיע לי' מכללא דהאי עובדא דכר"ש ס"ל דהא ודאי משמע לישנא שקרא עלי' ערעור היינו פסול יוחסין מדור ראשון וכדאמרינן בירושלמי שבדקו ומצאו זקנתה של המשפחה שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ודילמא רבי ס"ל דאין חלל מחייבי עשה אלא ודאי משום זונה ממש הוא דקאמר. וכן משמע לישנא ומצאו בה בת גיורת פחותה מבת ג' דאמ' היתה גיור'. והא דקאמ' הש"ס דילמא שאני התם הואיל ואינסיב אינסיב. היינו נמי דקא' כיון דבדיעב' הוי נישואין ממילא הולד כשר. ולרבותא הוא דקאמר הכי דאפילו למ"ד דיש חלל מחייבי עשה הכא כשירה הוא. אלא דאכתי תיקשי מנ"ל הא דלרבנן זונה היא בפחותה מבת ג' וכי היכי דלראב"י בת גרים או לר' יהודה בת גר לאו זונה היא דלא מסתבר למיקריי' זונה כיון שנולדה בקדושה ואפילו לפמש"כ הרמב"ם ז"ל דעיקר שם זונה היא פגומה מ"מ זו שנולדה בקדושה לאו פגומה היא. וכן מוכח מהא דיליף בת גרים בק"ו מבת חלל זכר ולאו מטעם זונה הוא דאתי עלה וא"כ מנ"ל דפחותה מבת ג' הוי' זונה. וצ"ל דלשיטת הרמב"ם ז"ל בת גרים נמי בכלל זונה היא' למאן דאסר. וכדמוכח לעיל בשמעתין דפצוע דכא שנשא בת גרים דכהן כשר שנשא בת גרים פסולה מלאכול בתרומה. וע"כ משום דזונה היא דאי לית בה אלא עשה גרידא לא הוי מיפסלא ועדיין צ"ע. ועיין מש"כ לעיל בשמעתין דפ"ד שנשא בת גרים ודו"ק:

תוספות בד"ה אין זונה אלא גיורת כו' ע"ש ומסקנת דבריהם אובביה מ צל ז"ל דלרבא נמי ליכא איסור זונה בכותית אלא היכא דזינתה אבל אם לא זינתה לא מיתסרא משום זונה. ויש לדקדק בדבריה' ז"ל חדא דמנ"ל לחלק כיון דאפילו אם לא זינתה ג"כ לא מיקריי' זונה דהא אפילו אם נתגיירה הרי היא בכלל זונה וכי היכי דבזינתה ילפינן מזונה ישראלית דכהן לקי עלי'. אע"ג דלא שייך בה לא יקח ה"נ אם לא זינתה אמאי לא ילקה עלי' משום זונה. ועוד דנהי ליכא איסור זונה אם לא' זינתה מ"מ איכא איסור עשה דבתולה מזרע בית ישראל גם לכותית גמורה ואכתי למה הוצרכו ב"ד של חשמונאי לגזור. ועיין בתוס' ע"א שם ועוד אם איתא דבכותית שלא זינתה ליכא איסור זונה. א"כ בשפחה שלא זינתה נמי לית בה איסור זונה וא"כ היכי בעי הש"ס למיפשט דעבד עברי כהן מותר בשפחה כנענית אפילו זו שאסורה עליה משום זונה משום דחידוש הוא מהא דאמרינן דאין עבד כהן נרצע מפני שאתה עושהו בע"מ ואי נימא דאסור בשפחה כנענית תיפוק לי' דלא קרינן ביה אהבתי את אשתי ומאי מוכח מינה הא שפיר מצי לאוקמי בשפחה שלא זינתה דלית בה משום זונה. הן אמת דבלא"ה יש לדקדק לרב דאמר התם מותר משום דחידוש הוא ומשמע דאיכא איסורא דזונה אלא דהותרה בע"ע ובתמורה משמע דרב ס"ל כאביי דכותית א לא הוי' זונה משום דליתא בלא יקח וה"ה שפחה. ומאי קמ"ל רב דכהן מותר בשפחה הא לא איתוסף איסורא לגבי' וע"כ צ"ל דנהי דלית בה איסור זונה מ"מ אסור הוא משום בתולו' מזרע בית ישראל:

ודעת הרמב"ם ז"ל דכותית בכל גוונא הוי' זונה והא דב"ד של חשמונאי גזר משום נשג"ז היינו בישראל. וכן משמע דכל היכא דאתננה אסור כהן לקי משום זונה ואתנן כותית ודאי אסור בכל גוונא כיון דמיקריי' זונה. ולא הבנתי דברי המ"א ז"ל סי' קנ"ו שכ' לדעת הרמב"ם ז"ל דאתנן כותית לא נאסר אלא בכותית שזינתה ול"נ דז"א לא מיבעי לדעת הרמב"ם ז"ל דכהן לוקה עלי' משום זונה אפי' לא זינתה פשיטא דלענין אתנן נמי הדין כן אלא אפילו לדברי התוס' ז"ל דלענין כהן אינו לוקה אלא בזינתה תחילה היינו משום דבעינן בה קיחה אבל לענין אתנן גם התוס' מודו דהוי אתנן אפילו לא זינתה. אלא דיש לדקדק לשיטת הרמב"ם ז"ל דבזונה ישראלית לא לקי כהן עלי' אלא א"כ קידש תחילה א"כ היכי יליף רבא זונה כותית מזונה ישראלית הא בישראלית נמי לא לקי בבעילה לחוד וצ"ל כיון דלא שייכא בה קיחה לקי אבעילה לחוד. וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהל' אישות. ולפ"ז יש לומר דאביי ורבא לטעמייהו אזלי בזה אביי דאמר בקדושין קידש לוקה בעל לוקה ולאו דלא יקח לחוד ודלא יחלל לחוד מש"ה בזונה כותית דלא שייך בה חילול ס"ל דלא לקי משום זונה ורבא דס"ל דהכל לאו אחד הוא ובבעילה לחוד לא לקי בשאר פסולי כהונה חוץ מאלמנה אלמא דלאו משום חילול זרע הוא דלקי מש"ה בישראלית דשייכא בה קיחה בעינן נמי קיחה. אבל בכותית דלא שייכא בה קיחה לוקה משום לא יחלל. ועיין מש"כ בזה בחי' בתמורה שם ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף