קרן אורה/זבחים/צג/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות בית מאיר קרן אורה רש"ש |
גמרא מאי טעמיה דר"ש אותה ומדמה תרי מיעוטי חד להיתה לו שעת הכושר וחד כו' ור"ע אותה פרט לתרומה ור"ש לטעמיה כו' ולפ"ז מבואר דמאן דאית ליה אפילו היתה לו שעת הכושר אין טעון כיבוס ע"כ ס"ל דקדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה וכבר הקשה התוי"ט והבה"ז ז"ל דדברי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי דפסק כר"ש דאחד זה כו' אינו טעון כיבוס ובמריקה ושטיפה פ' דקדשים קלים ג"כ טעונים מריקה ושטיפה ע' בדבריו ז"ל וכן הרגיש בזה הלח"מ ז"ל וראיתי בתוספתא ובת"כ דהני תנאי דפליגי הכא לענין הזאה על הבגד פליגי נמי לענין מריקה ושטיפה וגרס התם ר' יעקב אומר דהיתה לה שעת הכושר טעון מריקה ושטיפה ור"ש אומר אחד זה ואחד זה אינו טעון מריקה ושטיפה והתם במאי פליגי ובת"כ משמע דמריקה ושטיפה מאותה נפקא כשירה ולא פסולה וע"כ משמע מזה דבסברא בעלמא פליגי למר אימעיט תרווייהו בין היתה לו ובין לא היתה לו כו' ולמר לא אימעיט אלא לא היתה לו שעת הכושר ובין בכיבוס ובין במריקה ושטיפה בהא פליגי אלא דבדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר האי דינא גבי מריקה ושטיפה ובאמת לא הוצרך לזה דהרי מבואר בברייתא לקמן דמריקה ושטיפה אינה לפני זריקה וא"כ ממילא אפילו היתה לה שעת הכושר כל שנפסלה בזריקה הוי כלפני זריקה ואינה טעונה מריקה ושטיפה אלא די"ל דפלוגתייהו גבי מריקה ושטיפה הוא בהיתה לה שעת הכושר לאחר זריקה כגון שנפסל הבשר לאחר זריקה ושעת הכושר דכיבוס ושעת הכושר דמריקה ושטיפה לאו בחד גונא הוא אלא כל חד כדיניה בכיבוס בעינן שעת הכושר לזריקה ובמריקה ושטיפה בעינן שעת הכושר לאכילה וכן מוכרח דאם אין אתה אומר כן דברי התוספתא סתרן אהדדי דתני התם פלוגתא הנ"ל בהיתה לה שעת הכושר ובתר הכי תני התם ברייתא דלקמן בפשיטות דאין נוהג לפני זריקה אלא ע"כ שעת הכושר דמו"ש היינו פסול הבשר לאחר זריקה וע"כ בסברא בעלמא פליגי ומאותה נפקא לן תרתי מילי אותה כשירה ולא פסולה ואותה פרט לתרומ' וכן מבואר בת"כ גבי כיבוס דדרשינן מדמה כשירה ולא פסולה ועוד דריש התם מדמה ולא דם קדשי קדשים כמו שהבאתי לעיל ויצא לנו מזה סמך לדברי הרמב"ם ז"ל דהני תרי פיסקי לא סתרי אהדדי אע"ג די"ל דגבי מו"ש ס"ל לר"ש דמכל זכר יאכל נפקא דוקא הראוי לאכילה ואפי' היתה לו שעת הכושר כיון דעתה אינו ראוי לאכיל' וסגי בחד מיעוטא אבל לענין כיבוס ממיעוטא דמדמה לא מצינן למילף אפי' הית' לו שעת הכושר ואיצטריך תרי מיעוטא מ"מ מדברי מחלוקתן נרא' דהכל בחדא שיטת' היא וכי היכא דבמו"ש ממעטינן מחד מיעוט' לתרווייהו ה"נ לענין כיבוס ולפי הנ"ל יקשה על הרמב"ם ז"ל שלא ביאר דקדשים שנפסלו לאחר זריק' דאין טעונים מריקה ושטיפה ודוחק לומר דבהא לא פסק כר"ש וגם צ"ע אמאי לא הובא פלוגתא זו בתלמודין:
שם תוס' בד"ה ניתז מן הצואר כו' מרישא לא שמעינן דה"א הכא שאני משום דבבת אחת. וע' צ"ק שהקש' הא לא הית' לה שעת הכושר לזריקה כלל ע"ש אבל קושיית התוס' ז"ל בלא"ה י"ל דאי לא כת' רחמנא אשר יזה דבעינן ראוי להזאה מנ"ל למעוטי הזה מן הצואר כיון דדם כשר הוא אבל סיפא דנשפך על הריצפה ואספו אינו טעון כיבוס צ"ע דהא כבר נפסל הדם ופשיטא דאין טעון כיבוס והתוס' ז"ל לקמן ד"ה תו מה טעם קאמר כו' הקשו הא מרישא דניתז מן הצואר שמעינן לה וע' צ"ק שכתב דנשפך מן הריצפה היינו שנשפך מן הכלי על הריצפה והוא תמוה דנשפך מן הכלי ראוי להזאה הוא וכן מבואר לעיל בניתז מבגד לבגד ונרא' דניתז מן הצואר ה"א דאימעיט דכ' מדמה ולא מבשרה להכי קמ"ל אפי' נשפך על הריצפה ג"כ אין טעון כיבוס אע"ג דדם הוא כיון דאין ראוי להזאה ועדיין צ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |