קרן אורה/זבחים/ע/א

קרן אורה זבחים ע א

דף ע' ע"א

גמרא שלא תאמר הואיל וטמאה אסורה כו' משמע דבא למילף במה מצינו טריפה מטמאה ולא קאמר הך סברא גופא דגבי טמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טרפה כבר כתבו התוס' ז"ל לעיל דלא דרשינן הכי אלא בטמאה שאין במינה לאו דנבילה וכה"ג איתא בפסחים פ' כ"ש דילפינן דאין אדם יוצא בטבל דכתיב לא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל מצות מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ומוקמינן לה כר"ש דס"ל אין אחע"א ולפי הנ"ל התינח טבל דאין במינו איסור חמץ ולא היה לו הכשר ג"כ וכן תרומה אבל הקדש אמאי אין יוצאין הא הקדש הוי כמו איסור טריפה אע"ג דאין עליה איסור נבילה מ"מ במינה היינו בכשירה יש איסור נבילה ולא ממעטינן לה ה"נ הקדש הא במין זה איכא איסור חמץ והיה לה שעת הכושר מהיכא ממעטינן ליה. וי"ל דבאמת כל הני דתנן התם פסולין משום מצוה הבאה בעבירה ועיין תוס' סוכה ד' ל' אלא טבל נפקא ליה מקרא דלא תאכל עליו חמץ דאינו יוצא בו ונ"מ לחולי שהותר לו אכילת איסור דמשום מצוה הבאה בעבירה יוצא בו אבל למאי דנפקא ליה מקרא אין יוצא בו בכל גוונא ויש לחלק עוד בזה:

רש"י שם בד"ה טריפה לגופיה כו' ולעולם טריפה חיה כו' מלשון זה נראה דלמ"ד טריפה אינה חיה הרי היא כמתה לגמרי וליכא בטריפה איסור מחיים וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל לשיטתו לענין טומאה וקשה לפ"ז מאי קעביד רבא צריכותא לקמן בין טריפה לנבילה דזו מטמא וזו אסורה מחיים. והא רבא ס"ל טריפה אינה חיה כדאיתא בבכורות וא"כ שניהם באים כאחד וכבר כתבתי דשיטתו ז"ל צ"ע בזה:

שם גמרא אלא אמר רבא התורה כו' יבא איסור נבילה ויחול כו' והקשו התוס' ז"ל למאן דאית לי' איסור מוסיף למה ליה קראי לזה ועיין יבמות פ' ד"א דכ' התוס' דזה איסור כולל הוא ולא מוסיף. ובאמת כולהו תנאי אית להו איסור מוסיף לבר מר"ש דלית ליה איסור מוסיף וא"כ תיקשי לכולהו האי קרא למה לי ואפילו ר' יהודה גופא לא שמעינן ליה אלא דאין אחע"א בלא מוסיף וכולל כמו נבילה על הטמאה אבל איסור מוסיף לא שמעינן ליה ואדרבא שמעינן ליה דאיסור גיד נוהג בטמאה מצד חומר בעלמא שכן איסורו נוהג בבני נח אע"ג דלאו כולל ומוסיף הוא והיה נראה דאצטריך קרא דלא נימא כיון דליכא שם נבילה עליו לענין טומאה ה"א דלאכילה נמי ליכא עליו לאו דנבילה להכי כתב רחמנא ואכל לא תאכלוהו דלענין אכילה איכא עליו לאו דנבילה ולהכי אצטריך תרווייהו דחד מחבריה לא ילפינן ולמ"ד אחע"א בלא כולל ומוסיף בלא"ה ניחא דלדידיה אצטריך טריפה למעוטי טמאה דמנבילה לא שמעינן לה כיון דאחע"א גם טמאה ישנה בבל תאכל נבילה וכמו שיבואר לקמן בזה:

שם גמרא ור"מ חד למעוטי שחיטה כו' וחד למעוטי עוף טמא ור"י עוף טמא מנבילה נפקא וכתבו התוס' ז"ל הא דר"מ לא נפקא ליה מנבילה דס"ל איסור חל על איסור. וקשה לי לר' יוסי מא"ל ומאי עביד בהני טריפה דכתב רחמנא נהי דחדא אצטריך למעוטי שחיטה שהיא לפנים אבל אידך למה לי דלמעוטי עוף טמא לא אצטריך דהא ר"י לית לי' אחע"א ומנבילה שמעינן לה וי"ל דלר' יוסי אצטריך חד למעוטי שחיטה שהיא לפנים וחד לגלויי דמליקה שהיא לפנים אינה מטמאה אבל לר"מ לא צריך קרא למליקה שהיא לפנים כיון דאפילו במליקת טריפה מטהר אע"ג דאין מתרת את האיסור אלא דא"כ לר"י נמי הא אצטריך למליקה שהיא לפנים ומנ"ל למעוטי טריפה ששחטה אלא ע"כ מליקה שהיא לפנים דאינו מטמא ושחיטה שהיא לפנים מחד טריפה נפקא והא בהא תליא דאי מליקה שהיא לפנים מטמאת לא איצטריך קרא לשחיטה שהיא לפנים דאינו מטמא ודווקא אי מליקה שהיא לפנים אינו מטמא אלמא דבפנים עיקר מצוה במליקה שפיר ה"א דבשחיטה הוי נבילה וי"ל דרבי יהודה דממעט מנבילה עוף טמא דיצא זה שאין בו משום בל תאכל נבילה ס"ל כר"ש ביבמות דהאיסור השני אין לו חלות כלל אפילו לקוברו בין רשעים גמורים ולהכי ממעט ליה יצא זה שאין בו משום בל תאכל נבילה וכן ממעט ר"ש גופיה טבל דאין יוצאין בו ידי מצה דאין בו משום בל תאכל חמץ. אבל ר' יוסי ס"ל ביבמות דחייב שתים וכדמסיק התם לקוברו בין רשעים גמורים וחל שם איסור השני ג"כ א"כ אין למעט דיצא זה דאין בו משום בל תאכל נבילה דהא יש בו שם לאו דנבילה ג"כ ושפיר אצטריך טריפה למעוטי עוף טמא גם לר' יוסי. ועוד נראה דר' יהודה לא ממעט עוף טמא אלא מיתורא דקרא נבילה לא יאכל ע"כ למדרש אתי מי שישנו משום בל תאכל נבילה אבל בלא יתורא לא דרשינן הכי וא"כ לר"מ בלא"ה ניחא דנבילה אצטריך לאשמועינן דשיעור אכילה בכדי אכילת פרס ולא הוי מיותר ואם כן לא שמעינן מינה עוף טמא וכ"כ רש"י ז"ל דמיתורא דריש ר"י הכי ואם כן לרבי יוסי נמי ניחא:

שם גמרא וחד לשיעור בכדי אכילת פרס סד"א כו' יש לדקדק הא ר"מ לית ליה שיעור בכדי אכילת פרס כדאמר במתניתין דכריתות כאלו אוכל קליות. ופירש הרע"ב ז"ל שם דאפילו הפסיק בינתים השיעור לצרף כאלו אכל קליות היינו גרגיר אחר גרגיר ואם לא הפסיק בינתים אלא שהה בלעיסה אפי' כל היום כולו חייב וא"כ לית ליה כלל שיעור אכילת פרס באכילת איסור והיכי אמרינן הכא לר"מ שיעורא דאכילת פרס. וראיתי שם בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שפירש כאלו אוכל קליות היינו דר"מ מחמיר דווקא אם לא הפסיק בינתים אפילו שהה באכילה ולעיסה כאלו אכל קליות זא"ז בלי הפסק חייב ולפ"ז יש לומר דר"מ לא פליג אלא אם לא הפסיק בינתים אבל אם הפסיק מודה דאין מצטרף אלא בכדי אכילת פרס כדאמרינן הכא ובזה י"ל דדווקא לר"מ דאיכא שיעור אחר כאלו אוכל קליות ה"א דטומאת נבלות העוף דחידוש הוא מצטרף אפילו אם הפסיק בינתים בכדי אכילת קליות כאלו לא הפסיק אבל לר' יהודה דליכא שיעור אחר לא אצטריך קרא לנבילת העוף דאם לא בכדי אכילת פרס ליכא שיעור לדבר ופשטא דשמעתא בכריתות שם משמע כדעת הרמב"ם בפי' המשנה ודעת הרע"ב ז"ל צ"ע וכבר הערותי בזה בחידושי נזיר בשיטתא דטכ"ע בהא דאמרינן בפסחים הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף