קרן אורה/זבחים/סה/ב

קרן אורה זבחים סה ב

דף ס"ה ע"ב

גמרא אמר רב חסדא מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו לת"ק מעכב כו' נראה לפי שיטת רש"י ז"ל דהא דתנן הבדיל בחטאת פסולה הוא משום דעביד בה מעשה עולה הבדלה ומיצוי ולת"ק דמיצוי מעכב א"כ פסול הוא לעולה ור"א בר"ש ס"ל דמיצוי לא מעכבה הילכך יכול להבדיל ולא ימצה ולא קעביד מעשה עולה אבל אם עביד מיצוי גם ראבר"ש מודה דפסול ולפ"ז הא דאמר מתניתין דלא כראבר"ש היינו משום דמתניתין סתמא תנן הבדיל פסול משמע דליכא גונא להכשיר הבדלה בחטאת ולפי הנ"ל הא דלא הבדיל בעולה פסול הוא ג"כ משום דעביד מעשה חטאת ואמאי פסול הא לא עבד הזאה ולא הוי מעשה חטאת וצ"ל דהבדלה בעולה מסתברא דמעכבא כדי שימצה דמו כולו אבל שיפסול הבדלה בחטאת לא מסתברא ליה אלא משום דקעביד מעשה עולה דאל"ה ליכא טעם לפוסלו דמחתך בשר בעלמא:

ורבא אמר שהייה בסימן ב' בעולת העוף מעכב אי"ב ופירש"י ז"ל ג"כ על דרך הזה דלת"ק אסור להבדיל בחטאת דהוי מעשה עולה אע"ג דשהה בין סימן לסימן בחתיכת רוב בשר דבעולה ג"כ כשר בכה"ג וראבר"ש קאמר דאם הבדיל ג"כ כשר אם חתך רוב בשר בנתים דלא הוי מעשה עולה דבעולה פסול כה"ג:

אבל אם חתך ב' סימנים ואח"כ רוב בשר לראבר"ש ג"כ פסול וכמש"נ לא יבדיל ולהני תרתי אוקימתא לת"ק בכל גווני אם הבדיל עובר בלא יבדיל ופסול מה"ת:

ואביי אמר רוב בשר מעכב א"ב ת"ק ס"ל דלא מעכב ומש"ה פוסל ת"ק בכ"ג שמא לא יחתוך רוב בשר וראבר"ש סבר דמעכב וחתיכתו אחר סימן ראשון והוי שהיה ולא הוי מעשה עולה ולהך אוקימתא ת"ק וראבר"ש לא פליגי בדאורייתא דאם לא חתך רוב בשר בין סימן לסימן לכ"ע פסול ואם חתך רוב בשר בנתים לכ"ע כשר מה"ת אלא דלת"ק דרוב בשר לא מעכב גזרינן דילמא לא יחתוך רוב בשר כלל ויהיה מעשה עולה ולהכי אפילו חתך רוב בשר בנתיים פסול וראבר"ש ס"ל דרוב בשר מעכב להכי מכשיר אם הבדיל סימן השני אחר חתיכת רוב בשר והקשו התוס' ז"ל לשיטה זו דלר"א בר"ש יכול להבדיל בחטאת כמה שירצה כל שאינו כמעשה עולה א"כ היכי יליף ראבר"ש בחולין עולה מחטאת מה להלן כשהוא אחוז הראש בגוף ומזה אף עולה כן ואין מבדיל בעולה אלא רוב שנים הא בחטאת גופא ג"כ יכול להבדיל קודם הזאה כמה שירצה ובלבד שלא יהיה כמעשה עולה וכן הקשו מהא דאמרינן התם בפ"ק ובפ' העור והרוטב דלראבר"ש דווקא רוב שנים ולא יותר ומנ"ל הא הא בחטאת ג"כ מבדיל הוא כל השנים אם ירצה ויש להקשות עוד לשיטה זו דלא נאסר הבדלה בחטאת אלא משום דלא להוי כמעשה עולה א"כ היכי קאמר לעיל בברייתא אי מה חטאת מולק ואין מבדיל אף עולה מולק ואין מבדיל הרי דאי לאו קרא ה"א דנאסר הבדלה בתרווייהו בחטאת ובעולה אלמא דנאסר להבדיל איסור מחמת עצמו ולבתר דכתיב קרא בעולה דמבדיל מנ"ל דאיסור הבדלה בחטאת הוא משום דהוי כמעשה עולה:

ופי' התוס' ז"ל דקודם הזאה וודאי נאסר להבדיל מקרא דלא יבדיל וכל סוגיין מיירי בהבדלה אחר הזאה וקודם מיצוי ואמר רב חסדא דמיצוי חטאת העוף א"ב ת"ק ס"ל דמיצוי מעכב ועדיין לא נגמר מצותה ואם הבדיל אח"כ פסול דקעביד מעשה עולה ור"א בר"ש ס"ל דמצוי לא מעכב ומחתך בשר הוא כיון דלאחר מצותה ולפ"ז קשה למ"ל דקאמר האי לישנא דקעביד מעשה עולה תיפוק ליה בלא"ה כיון דמיצוי מעכב הוי כמו קודם הזאה וכל שינוי שנעשה מקודם פסול ויותר קשה למאי דקאמר רבא דשהיה בסימן ב' בעוה"ע מעכב א"ב לר"א בר"ש מעכב ולא הוי מעשה עולה ואי לאו מעשה עולה הוא מאי הוי כיון דמיצוי מעכב כי היכי דקודם הזאה פסול אם הבדיל אפילו בשהיה ה"נ קודם מיצוי ומנ"ל לחלק בין הזאה למיצוי דקודם הזאה פוסל הבדלה בכל גווני וקודם מיצוי לא מיפסיל אלא כמעשה עולה וכל שנעשה קודם הזאה ומיצוי פוסל:

ושינויא דאביי רוב בשר מעכב א"ב פירשו דלכ"ע שהיה לא מעכב בעוה"ע אלא דת"ק ס"ל דרוב בשר לא מעכב וכי מבדיל קודם מיצוי בלא רוב בשר הוי מעשה עולה ולהכי אפילו חתך רוב בשר בנתיים גזרינן אטו לא חתך רוב בשר וראב"ש ס"ל דרוב בשר מעכב וכי מבדיל אח"כ לאו מעשה עולה הוא דהא מתה עומד ומולק ופסול הוא לאביי דפריך בחולין שם וכי מתה עומד ומולק. וגם בזה לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל דאדרבה אביי לא ס"ל קושיא דרבא התם וכי מתה עומד ומולק ופריך ליה אביי ולטעמיך עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק הרי דס"ל לאביי דיכול לחתוך רוב בשר קודם הסימנים ולא קשיא ליה וכי מתה עומד ומולק ובעולת העוף עצמה ג"כ יכול לחתוך רוב בשר קודם הסימנים וא"כ אכתי הוי מעשה עולה אפילו אם חתך רוב בשר בנתים ועוד דלשיטתם ז"ל צ"ל דרבא ואביי תרווייהו ס"ל דמיצוי חטאת העוף מעכב וכל כי האי לא הוי ליה להש"ס למיסתם סתומי:

וראיתי בס' מו"ק שהרגיש ג"כ בד' ז"ל מש"כ דאביי לטעמי' ויפה כתב לישב דבריהם ז"ל ע"פ פי' הריטב"א ז"ל שם בקושית אביי וכי מתה עומד ומולק דאביי פריך מאי קושיא לך על זעירי שם דאמר מפרקת ורוב בשר הוי נבילה וכי מתה כו' הא לכ"ע תיקשי דמפרקת ורוב בשר וסימן אחד וודאי נבילה היא וא"כ בעולת העוף בסי' ב' וכי מתה עומד ומולק אלא ע"כ חותך רוב בשר אחר הסימנים ה"נ לזעירי בחטאת העוף וא"כ לאביי מצות עולת העוף לחתוך רוב בשר דווקא אחר ב' הסימנים וא"כ בחטאת דחותך רוב בשר אחר סימן ראשון כי מבדיל אח"כ סימן ב' מתה עומד ומבדיל ולא הוי מעשה עולה אבל עיקר סברתם דמחלקי בין הזאה למיצוי קשה מאוד כמש"כ:

ונראה ליישב פי' רש"י ז"ל דמש"כ דכל הני שמעתא דחולין דמבואר דאסור להבדיל בחטאת וגם בעולה יותר מרוב שנים לראבר"ש אתיא דלא כר"ש בן אליקום הוא דחוק דשמעתין משמע דכל הני שינויא לא קיימא במסקנא אלא טעמי' דראבר"ש הוא משום דלא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר והא דאמרינן בחולין דרוב שנים דווקא לראבר"ש י"ל דס"ל נהי דיכול להבדיל בחטאת מ"מ בעינן שיהיה אחוז הראש בגוף וחטאת בא ללמד על עולה ונמצא למד גם הוא דבעינן עכ"פ שיהיה אחוז הראש בגוף והיינו רוב שנים ולא יותר או י"ל דר"א בר"ש שמעתי שמבדילין קאמר וליה לא ס"ל כדאמרינן בעירובין גבי הא דאמר ר"מ שמעתי שמקדרין בהרים דדייק הש"ס מדקאמר שמעתי ש"מ דלי' לא ס"ל אלא דבתוספתא איתמר האי הילכתא משמיה דראבר"ש גופיה ע"ש ואוקימתא דאביי דאמר רוב בשר מעכב א"ב ולפירש"י ז"ל לת"ק מיפסיל מדרבנן משום גזירה שמא לא יחתוך רוב בשר וגם זה דחוק קצת למימר דפסול דרבנן קאמר תנא דמתניתין ונראה לפרש דת"ק ס"ל רוב בשר מעכב וא"כ לא חשיב שהיה כלל כיון דרוב בשר ג"כ מצוה ומעכב כמו סימנים בעולה נמי כשר אפילו חתך רוב בשר בין סימן לסימן דהכל מליקה היא ולהכי פסול בחטאת דמעשה עולה היא וראבר"ש ס"ל דלא מעכב ובעוה"ע הוי שהיה כיון דאינו מעכב לא הוי בכלל מליקה להכי בחטאת כשר כה"ג:

ושיטת הרמב"ם ז"ל כבר הבאתי לעיל דנראה מדבריו ז"ל דאיסור הבדלה בחטאת ומצותה בעולה הוא להבדיל לגמרי הראש מן הגוף אבל במליקת הסימנים אין חילוק ויכול למלוק בחטאת כל הב' סימנים וא"כ איסור הבדלה אינו אלא על רוב בשר דבחטאת מניח רוב בשר ובעולה צריך להבדיל גם רוב בשר. ובזה א"ש מה שדקדק הלח"מ ז"ל שם בפ"ז מה' מעה"ק שהשמיט הרמב"ם ז"ל הא דלכתחילה צריך לחתוך רוב בשר ולשיטתו הנ"ל א"ש דבעולה הרי כתב דצריך להבדיל לגמרי הראש מן הגוף ממילא גם רוב הבשר בכלל וגם מעכב הוא כמש"כ אם לא הבדיל פסול ובחטאת מולק הסימנים אבל לא רוב בשר והך ברייתא דתני למצוה רוב בשר גם בחטאת היינו לשיטת הני תנאי דהבדלה הוא בסימנים לחוד ובחטאת אינו מולק אלא סימן אחד להכי תני דחותך רוב בשר ג"כ אבל להאי תנא דאיסור הבדלה היינו להבדיל הראש מן הגוף לגמרי יכול למלוק ב' סימנים ולהניח רוב בשר ובכלל לא יבדיל הוא ודין שהיה בעולת העוף לא ביאר הרמב"ם ז"ל ומסתימות דבריו ז"ל נראה דלא איכפת לן בשהיה דהסימן הב' ורוב בשר אינו אלא לקיים מצות הבדלה הראש מן הגוף ועדיין צ"ע בזה:

שם בא"ד ור"ת הגיה כו' דר"א בר"ש הא דקאמר אין צריך להבדיל היינו קודם מיצוי אבל קודם הזאה בלאו הוא כדכתיב ולא יבדיל אבל קודם מיצוי לאיסורא לא אתי קרא דמוהקריבו נפקא אלא אין צריך להבדיל קאמר ולפ"ז קשה מאי פריך רב אחא מולא יכסנו הא הכא נמי משמעותא דלא יבדיל לאזהרה אתי קודם הזאה אלא וודאי משמע דכוליה קרא דלא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר ולשיטתו ע"כ צ"ל דס"ל לראבר"ש דמיצוי חטאת העוף מעכב דאל"ה מחתך בשר בעלמא וא"כ למ"ד מיצוי לא מעכב אי ס"ל כר"א ע"כ גם קודם הזאה אין צריך להבדיל קאמר דאל"ה לא יבדיל למה לי מוהקריבו נפקא וא"כ מש"כ ז"ל לקמן דרב הונא מוקי מתניתין קודם הזאה ואפילו כראבר"ש אינו מובן דכיון דמיצוי אינו מעכב כלל א"כ ע"כ ר"א קודם הזאה הוא דקאמר דמבדילין דקודם מיצוי פשיטא כיון דאינו מעכב ונראין הדברים דר"א מכשיר בכל גוונא, כסתימת ד' ר"א כאן ובתוספתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף