קרן אורה/זבחים/לו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות בית מאיר קרן אורה |
גמרא ומודה ר"י שחוזר וקובעו לפיגול ופירש"י ז"ל בחישב ע"מ להניח כו' משמע קצת דלא אמר ר' אבא אלא במחשבת הינוח דהוי כחדא מחשבה להניח למחר וחזר וחישב גם לזרוק למחר אבל להוציא למחר דמחשבה אחריתי היא אינו חוזר וקובעו לפיגול כמו במחשבת חוץ למקומו ממש אלא דא"כ מאי מותיב לר"א מהא דחישב ליתן את הניתנין למעלה למטה כו' למחר דאינו חוזר וקובעו לפיגול דילמא התם שאני דהוי כתרי מחשבות לזרוק למחר למטה וחזר וחישב לזרוק למחר למעלה וצ"ל כיון דבשניהם חישב למחר ג"כ כחד מחשבה היא ולד' הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דלדידן נמי חישב ליתן למעלה למטה למחר פסול כמו מחשבת הינוח לר"י ג"כ יקשה מאי פריך לר' אבא דילמא בכה"ג לכ"ע אינו חוזר וקובעו לפיגול דע"כ מחשבה זו גריעא ממחשבת הינוח דהא רבנן לית להו סברא דר"י דמחשבה כמעשה והא דפסלי רבנן במחשבה זו היינו משום דהוי כעין פיגול כיון דחישב לזרוק למחר שלא במקומו ומש"ה אינו חוזר וקובעו בפיגול לכ"ע תדע דלד' הרמב"ם ז"ל גם לר"י גריעי מחשבה זו ממחשבת הינוח דמחשבת הינוח אינו פוסל לר"י מה"ת אלא חישב להניח כל דמו למחר ואם חישב לזרוק למעלה למטה למחר נראה דבמקצתו ג"כ מיפסיל כולו כמו מחשבת פיגול וע"כ צ"ל דלא ס"ל להש"ס לחלק בהכי:
שם גמרא חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב לשון חיוב צ"ל דאכרת קאי דמלקות לית ביה במחשב בקדשים לדידן דקי"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואמר רבא תדע כו' ודחי לה ולא היא כו' והרמב"ם ז"ל פסק כרב חסדא ועי' כ"מ ז"ל וכן מבואר בתוספתא פ"ב להדיא דבין חישב שיאכלו בלתי נמולין וטמאים למחר או שיזרקו דמו שיקטירו בלתי נמולין וטמאים למחר הוי פיגול וכ"כ הרמב"ם ז"ל לכולהו ויש לדקדק הא רבא אמר לעיל דאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובמקום הראוי ומ"ש דבמקום הראוי לעבודה בין אם זרק שלא במקומו במחשבה פסולה או חישב בשעת שחיטה ע"מ לזרוק למחר שלא במקומו לאו מחשבה היא לפגל ומ"ש במי שראוי לעבודה לא פסיל במחשבה רק אם חישב הפסול בשעת העבודה איזה מחשבה אבל אם עשה כשר איזו עבודה ע"מ שיזרוק הפסול למחר הוי מחשבה גם לפיגול וי"ל דשלא במקומו לא מיירי באכילה מזבח כלל כיון דשלא במקום אכילה הוא אבל זריקת פסולים שפיר מיקרי אכילת מזבח ולהכי הוי פיגול בין באכילה בין בזריקה והקטרה דמ"מ מחשב לאכול למחר הוא:
שם בשר פסח שלא הוצלה כו' ולא היא אימורים חזו לגבוה בשר פסח שלא הוצלה כו' לא חזו כו' מכאן קשה קצת לדברי הרמב"ם ז"ל דחייב משום טומאה אבשר פרים הנשרפים וא"כ אמאי לא מייתי ראי' דעדיפא מינה מהא דחייב משום טומאה בבשר פרים דלא חזו לא לגבוה ולא להדיוט ומה שמצותן בשריפה לא מיקרי חזי לגבוה. ואפשר לומר דהא דכ' דחייב משום טומאה בבשר פרים היינו כשמעתא דרב דימי בבשר פסח שלא הוצלה דפסק כוותיה. אבל ממתניתין דמעילה דתנן דחייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא לא מצי לאתוי' די"ל דקאי אאימורים כמו פיגול ונותר ודו"ק וללישנא אחרינא אתי שפיר קצת:
תוס' בד"ה מנין לניתנין כו' נסתפקו ז"ל אי האי ברייתא דווקא אליבא דב"ש אתיא אבל לב"ה דילפינן בחטאת מתנה אחת לא צריך קרא בשאר דמים דילפינן כולהו מחטאת כדאיתא בסוף שמעתין או אפילו לב"ה צריך קרא בשאר קרבנות משום דכתיב בהו סביב והם ז"ל הביאו ראיה לזה מהא דאמרינן לקמן מה דמים האמורים למטה כו' ומנלן אם לא מודם זבחיך כו' ודחו זאת דשאר זבחים ידע דלא שינה עליהם הכתוב כו' ע"ש ואין זה מובן דא"כ מאי קאמר לקמן נראה למי דומה כו' כיון דליכא קרא בשאר זבחים דלא מעכבי נילף כולהו מהדדי לעכב חטאת וד' קרנות מחטאת וד' קרנות ואח"כ נילף שאר זבחים מחטאת חוץ מחוץ דמעכבי ועוד דלמה ליה למילף מדמים שנאמרו למטה בלא"ה לא בעי קרא בחטאת דגם בו לא שינה הכתוב לעכב אלא משמע דמסברא אמינא דכולהו מעכבי דחדא כפרה היא ואין כפרה למחצה וע"כ נראה דתנא לקמן מקרא דודם זבחיך יליף אלא דלקמן דיליף לב"ה בחטאת מקרנות כו' הרי כאן ד' שלש למצוה ואחת לעכב ופריך ואימא כולהו למצוה ומשני כפרה בכדי לא אשכחן ולפי הנ"ל מאי פריך ואימא כולהו למצוה אדרבה אימא כולהו לעכב כיון דלא בעינן שישנה הכתוב לעכב ואי משום דנילף משאר זבחים דלא מעכבי כולהו א"כ למה ליה למימר כפרה בכדי לא אשכחן כיון דמשאר זבחים ילפינן הא בדידהו ג"כ מתנה אחת בעינן לעכובי אלא וודאי משמע דבעינן שישנה הכתוב לעכב וי"ל דבלא סברא דכפרה בכדי לא אשכחן שפיר ה"א דכולהו לא מעכבי כיון דלא שינה הכתוב אבל לבתר דקאמר כפרה בכדי כו' מסתברא דכולהו מעכבי דכולהו חדא כפרא היא והא דלא מעכבי כולהו בחטאת הוא משום דילפינן משאר זבחים דכולהו לא מעכבי ולפ"ז נראה דהא דאמרינן בסוף שמעתין דמאן דמוקי ודם זבחיך כו' לדרשא אחרינא סברי כב"ה ויליף כולהו מחטאת היינו להאי תנא דיליף בחטאת משלשה וכיפר דכתיב בחטאת או כאיבעית אימא דאהני מקרא ואהני מסורת כו' דגלי רחמנא בהדיא בחטאת דלא מעכבי אלא אחת אבל לרב הונא דלב"ה הרי כאן ארבע ליכא למימר דיליף כולהו מחטאת דאימא בחטאת גופא ג"כ כולהו מעכבי אלא ע"כ מודם זבחיך ישפך נפקא בשאר זבחים וילפינן גם חטאת מיניהו. וכן הוא משמעות לשון הרמב"ם ז"ל בפ' ב' מה' פסהמ"ק דחטאת ג"כ מקרא דודם זבחיך ישפך נפקא ע"ש בכ"מ וע"פ הנ"ל דברי הרמב"ם ז"ל מכוונים ועוד הקשה הכ"מ ז"ל שם כיון דאיצטריך ודם זבחיך כו' דאם נתן בשפיכה יצא היכי יליף מינה דסגי במתנה אחת וכדאמרינן בשמעתין דתרתי לא ילפינן מינה וגם בזה מבואר בלשונו ז"ל דלאו מחד קרא ילפינן אלא הא דסגי במתנה אחת ילפינן מישפך על מזבח ה' אלהיך שפיכת דם על המזבח הוא העיקר ואם נתנן בשפיכה יצא נפקא מישפך ע"ש ועוד יתבאר בזה בשמעתין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |