קרן אורה/זבחים/לד/ב

קרן אורה זבחים לד ב

דף ל"ד ע"ב

שם תוס' בד"ה פסול מהו שיעשה שירים כו' כו'. והר"ר אפרים מפרש כו' וקמיבעי ליה אם זרק פסול מהו שיעשה שירים להיות נשפכין ליסוד לכתחילה או לא כו' וישפך לאמה והקשו מהא דריש מעילה דאמרינן התם חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס הא קמ"ל דאע"ג דקיבל פסול וזרק לאו כלום הוא מאי טעמא דשירים נינהו ופריך והא בעי מיניה ר"ל מר"י פסול כו' ומאי קשיא כו' וא"כ ממ"נ אין דמה טעון כיבוס ול"נ דלק"מ דאי שירים הוי אם כן הוי כשאר דמים כשרים שהשירים נשפכין ליסוד אבל שירים דקאמר התם דאין טעון כיבוס היינו שירים פסולין פי' דבריהם שבאו לישב פירכת הש"ס דפריך והא בעי מיניה ר"ל כו' מהו שיעשה שירים לכתחילה וא"כ אמאי אין דמה טעון כיבוס כיון דנשפך לכתחילה ליסוד הוי כדמים כשרים ולא הבנתי דבריהם דהא בהדיא תנן לקמן דמן השירים אפילו כשרים אין טעון כיבוס דאשר יזה כתיב פרט לזה שכבר הוזה והכי נמי איתא התם בריש מעילה. ועוד דאמתניתין דמעילה הוא דקאמר הש"ס הכי דאפילו זרק יש בו מעילה משום דשירים הוא ומאי פריך מהא דבעי ר"ל דאפי' אי נשפך לכתחילה ליסוד מ"מ לא היה בו היתר לכהנים ולא זכיתי להבין דבריהם ז"ל:

שם תוס' בד"ה וליהוי דחוי כו' אלא פריך אנתן לכלי חול כו' וק"ק דא"כ אמאי לא קאמר הש"ס האי צריכותא לעיל דבכלי חול ה"א דהוי דיחוי וקמ"ל דלא הוי דיחוי כחנן המצרי או משום דבידו הוא ויש לדקדק עוד בצריכותא דלעיל כל הני למה לי כיון דתנן נשפך על הרצפה ואספו כשר כש"כ כל הני והיה נראה דלא פריך וליהוי דיחוי אלא אנשפך מן הכלי אל הרצפה כיון דפסק מכח אדם בעי למימר דהוי דיחוי אבל תלתא בבי קמייתא נתן לפסול ולשמאל ולכלי חול כל שהוא ביד האדם פשיטא ליה דלא הוי דיחוי אלא מעשה אצטבא בעלמא כיון דעומד הוא לתקן ורב אשי חידש דאפילו נשפך על הרצפה ג"כ חשיב בידו. וע"ז מייתי סייעתא מדם התערובות דמכשיר ר' יהודה לזריקה ויש לדקדק בשמעתין למאי דקאמר רבא הא מני חנן המצרי היא כו' הא לכולהו תנאי דאית להו דחוין נשפך מן הכלי על הרצפה פסול א"כ הני תנאי מאי עבדי בהאי קרא דולקח מדם הפר דם מהפר יקבלנו דנשפך על הרצפה פסול הא אפילו נשפך מן הכלי על הרצפה פסול דהוי דיחוי וי"ל דאיצטריך קרא שיקבל מהפר עצמו ואי לאו קרא ה"א דסגי בקבלה מן הריצפה כמו מצואר בהמה וליכא בזה דיחוי כיון דלא נתקבל עדיין תדע דאפילו נשפך מן הצואר לכלי שרת ג"כ פסול כיון דלא הוי הקבלה ע"י כהן מן הפר עצמו ודו"ק:

שם רש"י בד"ה כל שבידו כו'. אבל ההיא דמשתלח אין בידו מי יימר דיהבי ליה אחריני וקשה קצת אטו אם יש לו שעירים מוכנים לא הוי דיחוי אלא דבלא"ה לא חשיב זה בידו לתקן דדווקא בנשפך הדם דבידו לקבלו לכ"ש לא מיחשב דיחוי כיון דעומד לחזור לכלי שהיה בו או אפילו לכלי אחר כיון דבידו לתקנו כבתחילה אבל דיחוי דם שעיר אע"ג דבידו לזווג לו שעיר מ"מ עתה שם פסול על הדם כיון דמת המשתלח אבל דם שנשפך אין שם פסול עליו והוי כמעשה איצטבא בעלמא ולפ"ז אין צריך לכל הני חילוקי שכ' התוס' ז"ל בד"ה כל שבידו דענפיו מרובים מעליו שם פסול עליו ולא מהני מה שבידו לתקנו וכן המיר דתו דנפסל הקרבן ונדחה אין חזרתו אח"כ מבטלת הדיחוי וצ"ע בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף