קרית ספר/שחיטה/ב

קרית ספר ‏ שחיטה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בכל מקום מותר לשחוט חולין חוץ מן העזרה שאסור לשוחטן בה בין בהמה בין חיה בין עוף דכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שנשחטו בעזרה ובא הכתוב להתיר להם בשר תאוה משיבואו לארץ והם יתרחקו מן המשכן לפי שבמדבר לא הותרו לאכול שום בהמה הראויה להקריבה אלא ע"י הקרבה ואין לי מקרא דכי ירחק אלא תמימים הראוים ליקרב מנין לרבות בעלי מומין וחיה ועופות ת"ל ושחטו ושחט אותו ושחט אותו ג' פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים בראשונה כתיב ושחטו ובשתים כתיב ושחט אותו והוו ג' מיעוטי משמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר ת"ל כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב וכי היכי דנפקא לן מהכא דאסיר תמימים באכילה מקרא דוזבחת ואכלת כמו כן אסור נמי הני מאחר דנפקא לן דאסור לשוחטן בעזרה דנאמר דקרא דמה שאתה זובח קאי אכולהו. והשוחט חולי' בעזרה אותו הבשר טהור ואסור בהנאה דכתיב בבשר היוצא חוץ ממחיצתו כגון עובר שהוציא ידו בשחיטת אמו מיעט בסיפיה לכלב תשליכון אותו למעוטי חולין שנשחטו בעזרה ודריש הכי אותו הוא דנאסר ביציאת מחיצה ולכלב תשליכון אותו דמותר בהנאה ולא חולין שנשחטו בעזרה והנאסרים על ידי כניסת מחיצה אסורים אף בהנאה וקוברין אותו ואפרו אסור דכיון דלא הטעין הכתוב לשרפו משיך איסוריה לעולם ואפי' לא שחטו לאכיל'. אבל נוחר ומעקר ומנבל ונמצאת טרפה ובהמה וחיה ועוף טמאים ששחטן בעזרה מותרים בהנאה דשחיטה הוא דאוסר החולין והני לית בהו שחיטה.

ג

ואפילו בשר שחוטה ופירות ופת אסור להכניס בעזרה ואם עבר והכניס מותרים באכילה כשהיו ודברים אלו כולם דברי קבלה הם ונראה דאין איסור הכנסתן לעזרה מן התורה וכן כתבו בתוס' פ' הספינה ופ' הזרוע דדוקא בדבר שיש בו כעין הקרבה אבל דבר שאין עושין בו הקרבה כלל לא שייך איסור הכנסת חולין לעזרה דאם לא כן לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס לעזרה וגם ישראל לא יכנס לעזרה ועוד דאמרינן בהקומץ יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע ואינו לוקה על שוחט או אוכל חולין שנשחטו בעזרה מדאוריתא דהא לא הוי לאו בפי' אלא מכללא.

ד

בהמת שלמים ועוברה חולין ששחטה בעזרה עובר מותר באכילה שאינו יכול לשוחטו בריחוק מקום משום אמו דהויא קדשים והא ניתר בשחיטתה וקרא כתיב כי ירחק ממך וגו' ודרשינן ברחוק מקום אתה זובח וגו' משמע היכא דאתה יכול לשחוט ברחוק מקום לא תשחוט בקרוב אבל הכא דלא הוה אפשר לשחוט ברחוק אתה אוכל אפילו נשחטה בקרוב מקום.

ז

כיצד שוחטין מוליך או מביא הסכין עד ששוחט דאין ושחט אלא ומשך וכתיב חץ שחוט מה חץ הולכת במשיכה אף שחיטה במשיכה וכל שאין בסכין כמלא שני צוארים והוליך או הביא לבד שחיטתו פסולה דאין הסימנים נחתכים במשיכה זו לבדה בלא דרסה אבל יש בו שיעור בכל גוונא דכתב הרב ז"ל שחיטתן כשרה.

יא

אין שחיטת החולין צריכה כוונה אלא אפילו בלא כוונה שחיטתה כשרה מדגלי רחמנא גבי קדשים מתעסק דפסול כדכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו מכלל דחולין לא בעו כוונה אבל לא בא מכח אדם פסולה דכתיב וזבחת עד שיהיה הזובח אדם ואע"פ שאינו מתכוין לשחיטה וסכין קבועה בגלגל וסבבוהו המים ושם צוואר כנגדו עד שנשחט הרי זו פסולה דלאו מכח אדם הוי ואם פטר אדם המים ושחט בסביבה ראשונה כשר שהרי מכח אדם בא והסביבה שנייה ולאחריה אינו מכח אדם אלא מכח המים ופסולה.

יד

השוחט לשם הרים וגבעות שחיטתו פסולה ונראה דהוי פסולה מדרבנן דמיחלפא בשחיטת ע"ז דדמיא לה אבל לשם מזלים והר או כוכבים ומזלות וכיוצא בהם אסורה בהנאה ככל תקרובת עבודה זרה דאסורה כמת כדכתיב ויאכלו זבחי מתים ומת אסור בהנאה דנפקא לן מותמת שם מרים וגמרינן שם שם מעגלה ערופה דאסורה בהנאה דילפינן לה לעיל אזהרת קמ"ג.

טו

השוחט בהמה לזרוק דמה לע"ז או להקטיר חלבה לע"ז הרי זו אסורה דמחשבין מעבודה לעבודה כשחשב בעבודה זו על עבודה אחרת כגון שחשב בשחיטה על הזריקה הויא מחשבה לגבי עבודה זרה דגמרינן לה ממחשבת פגול שלפנים שהשוחט ע"מ לזרוק דם או להקטיר אימורין למחר זהו עיקר פיגול וכדנילף לה בדוכתה בס"ד ואם אחר שחיטה הוא שחשב כך אסורה מספק שמא סופו הוכיח על תחלתו ובמחשבה כזו שחט והויא ספקא דאוריתא.

יז

השוחט לשם קדשים שמתנדבים ונודרים כמותם וגו' פסולה מרבנן דגזור משום שנראה שעכשיו הוא מקדישה ושוחטה בחוץ.

כא

שנים אוחזין בסכין ושוחטין בהמה שלהם א' מתכוין לשם דבר האוסר מן התורה והא' לא נתכון הרי זו פסולה דהא אית ליה לאוסר חלק בכל אבר ואבר.

כב

אין הולכים במחשבה אלא אחר הזובח דאם אין הבעל השוחט אלא שחושב מחשבה בשעה ששוחט האחר כשרה כמחשבת פנים דאין הכל הולך אלא אחר העובד כדכתיב המקריב לא יחשב לו אבל בעלים לא פסלי במחשבה כי מקריב לה כהן. נכרי אפילו קטן שחיטתו נבלה כדלקמן פ"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.