קרבן העדה/נדרים/י/א

קרבן העדה נדרים י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נערה המאורסה. בת י"ב שנים ויום א' והביאה ב' שערות קרויה נערה עד ששה חדשים ומאז והלאה נקראת בוגרת ובת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקים אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר ואף היא אביה וארוסה מפירין כדריה:

הפר האב ולא הפר הבעל וכו' אינו מופר. דרישא איכא לפרושי או אביה או בעלה מפירין לכך הדר תני הפר האב וכו' לאשמועי' דאם לא הפירו שניהן אינו מופר:

ואצ"ל שקים אחד מהן. שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר:

גמ' מה אנן קיימין. במאי איירי הך קרא:

ואשה כי תדור נדר לה'. ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה:

זו נערה מאורסה וכו'. דכתיב וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש וגו' וי"ו דואם מוסיף על ענין הראשון ללמד דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:

עד כדון. עד כאן שמעינן מהאי קרא נדרים שנדרה משנתארס' אביה ובעלה מפירין אותן נדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה מניין שאין האב מיפר לבדו:

ונדריה עליה. דכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה והאי עליה קרא יתירא הוא ללמד אפי' נדרים שהיו עליה אין האב מיפר אלא בשותפות הארוס מיהו בשותפות האב יכול להפר:

בבוגרת ארוסה. שבעלה חייב במזונותיה הכתוב ואם היו תהיה לאיש מדבר שהארוס לחוד מיפר וכדתנן לקמן בפרקין בוגרת ששהתה שנים עשר חדש רבי אליעזר אמר יפר:

יאות אר"ל. שפיר קאמר ר"ל דקרא אתיא כפשטא:

ה"ג וקשיא על דרבנן מכיון שבגרה וכו'. וה"פ לרבנן קשיא למה לא יפר הארוס לחוד נדרי בוגרת דהא כיון שבגרה יצאה מרשות האב א"כ אין לאב שותפות בה ממילא ראוי שיפר הארוס לבד:

יתומה שמת אביה. ונתארסה מי מיפר לה דלכ"ע הבעל לחוד מיפר שהרי אין עליה רשות האב א"כ בוגרת נמי:

ה"ג וקשיא על ר' לעזר אם עד שלא נכנסה וכו'. וה"פ לר"א למה לי ואם בית אישה נדרה השתא עד שלא נכנסה לרשותו אפ"ה מיפר בבוגרת משנכנסה לרשותו אינו דין שמיפר:

ה"ג מה מקיים ר' לעזר ונדריה עליה מה אנן קיימין אם בנדרים וכו' כבר נראו לאב להפר. וה"פ ר"א דמוקים קרא ואם היו תהיה בבוגרת שהארוס לחוד מיפר ונדריה עליה במאי מוקים ליה אם בנדרים שנדרה בבית אביה כבר נראו לאב להפר ואין הבעל מיפר בקודמין שהיה האב ראוי להפר לחוד דאל"כ ואם בית אישה נדרה למה לי השתא ארוס מיפר בעל מיבעיא אלא ודאי לאשמועינן דאין הבעל מיפר בקודמין א"כ כ"ש ארוס דאין מיפר בקודמין:

ה"ג אלא כי נן קיימין בנדר שנדרה עד שלא נתארסה והיא בוגרת. שמעולם לא נראה לאב להפר:

מנן וכו'. מניין לר"ל נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה דליכא למימר קסבר ר"א אף בנערה או אביה או בעלה מפירין נדריה דא"כ למה מוקי קרא ואם היו בבוגרת הא אפי' בנערה איכא לאוקמי:

ומשני דכתיב בין איש לאשתו. ומשמע ליה בנערה המאורסה איירי דכתיב בהאי קרא בנעוריה בית אביה א"נ מיתורא דקרא קדריש דאשתו ממש מדכתיב בית אישה נדרה שמעינן:

עד כדון הבעל באב. עד כאן שמעינן דנערה המאורסה הארוס מיפר מנ"ל דבעינן שותפת האב להפרת הארוס:

בין אב לבתו. מדסמיך אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה א"נ מיתורא קדריש:

מה מקיימין. במאי מוקמי רבנן קרא בין איש לאשתו:

ומשני ולא שבינה לבין אחרים. אין האב והבעל מפירין אלא נדרים שבינו לבינה אבל לא בנדרים שבינה לבין אחרים:

ופריך ולית ליה לר"ל כן. שאינן מפירין אלא דברים שבינו לבינה:

ומשני אית ליה. אלא תרתי שמעית מיניה שאביה ובעלה מפירין ואינן מפירין אלא דברים שבינו לבינה:

ופריך איתא חמי. בוא וראה ברישא תנן כשלא הפר אחד מהן אינו מופר ל"ל תו למתני קיים אחד מהן דהיינו ממש היפר זה בלא זה ועדיפא מינה:

ומשני לא על. רישא דמתני' קאי אלא על הא דתניא היפר האב חלקו ביום שמעו:

האב מיפר חלקו של בעל. ולא אמרי' כיון שנתרוקנה רשות לבעל תו א"צ האב להפר שהרי כבר הפר לה בחיי הבעל אלא כיון שבשעה שהפר האב לא הפר אלא כפי מה שהיה ראוי להפר אז והיינו חלקו אבל חלק הארוס קיים הלכך צריך להפר אחר מיתת הארוס חלקו:

אבל דברי חכמים א"צ להפר אחר מיתת הארוס. דבהפרה הראשונה שהפר בחיי הארוס סגי:

בשלא הקם. דוקא בשלא קיים הבעל בחייו הוא דהאב יכול להפר לאחר מיתתו חלקו אבל בשקיים הארוס ומת אין האב יכול להפר חלקו אע"ג דנתרוקן רשות לאב כיון שנאסרה שעה אחת ולא היה מהני לה הפרת האב היא באיסורא לעולם ועלה קאמר במתני' ואצ"ל אם קיים אחד דהשתא לאחר מיתת הבעל אין האב יכול להפר חלק הבעל אם קיים כ"ש בחייו והיא גופא קמ"ל דלא מהני הפרת האב לאחר מיתת הבעל אם קיים בחייו:

ביקש להקם. לאחר מיתת הבעל ואמר מוקים לך לא הקים אלא חלקו של בעל שסתם מוקים לך וסתם מופר לך שאומר האב אין כוונתו אלא חלקו של בעל ונפקא מיניה אם עברה על נדרה לאחר הקמתו אינה לוקה כדמסיק שלא קיים אלא חלק הבעל:

פשיטא. לן דבר זה שאם הפר הבעל ולא הפר האב חלקו ועברה על נדרה שלוקה דהבעל מיגז גייז וחציו האחר נשאר חזק כבתחלה ולא אקליש ליה כלל:

אבל היפר האב ולא היפר הבעל. מיבעיא לן מהו שתהא לוקה אם עברה על נדרה מי אמרי' האב מיגז גייז ונשאר חציו האחר חזק כבתחלה ולוקה או דלמה מאחר שאם ימות הבעל נתרוקן רשות לאב הלכך האב מיקלש קליש לכל הנדר ואינו לוקה אבל איסורא איכא:

ניחא. הניחא דקמיבעיא לן למ"ד אין מיתת הבעל מבטלת הפרת האב והיינו ב"ש דסברי היפר האב ולא הספיק הבעל להפר עד שמת האב מיפר חלקו של בעל אבל למ"ד יש מיתה בהפרה שאם מת הבעל ולא הפר אין האב יכול להפר דהאב מיקליש קליש ואין בחלק הבעל כדי להורישו לאב ולא תפסה בו זכייה הלכך אין האב יכול להפר וזו היא דעת ב"ה כמפורש בבבלי בפרקין:

ה"ג מיתה כהקמה היא. וה"פ א"כ מיתת הבעל לאחר שהפר האב כהקמה היא:

וכן. לענין מלקות נמי כיון שאין האב יכול להפר לא שייך למימר שנתרוקן רשות לאב שהרי נדר לא יתרוקן לעולם לאב הלכך אף דמיקלש קליש באיסורו הוא ולוקה:

ולא הספיק הבעל להפר עד שמת. דהיינו שלא הספיק לשמוע עד שמת הלכך הבעל האחרון מיפר חלקו של הראשון אפי' נתארסה למחר א"נ בששמע הבעל הראשון ומת ביום שמעו ונתארסה בו ביום איירי:

ממתני'. לקמן בפירקין שמעינן כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף