צרור המור/ויקרא/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

זאת החיה אשר תאכלו. לפי שאמר למעלה להבדיל בין הטמא ובין הטהור. אשר זה ראוי לאהרן. לזה נשתתף אהרן עם משה בדיבור זה. וזה גם כן לכבודו פעם אחר פעם. ולכן אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ולמה חזר לומר לאמר אליהם. פירושו אליהם יחד שאהרן כמו משה שמע הדבר מפי השם. לפי שדינים אלו מסורים לכהנים. וצוה עכשיו במאכלות אסורות ובדיני הטומאה במגע ובמשא. להורות כי אחר שהשרה הש"י שכינתו ביניהם והוא טהור ומשרתיו טהורים. ראוי להם שיהיו טהורים ונקיים במאכלם ובמגעם ובמשאם. כי אין ראוי שהשכינה תהיה שורה על הטמאים וכן אלו המאכלות אסורות והבהמות הטמאים. מטמטמים את הלב. ומחשיכים הנפשות הזכות. ומבלבלים השכל. כמו שאמרו ונטמתם בם. וכמו שצוה בכהנים שלא ישתו יין שהוא מבלבל השכל. כאומרו אל מלכים שתה יין פן ישתה וישכח מחוקק שהיא התורה. כן צוה בישראל שלא יאכלו דברים אסורים ודברים טמאים המטפשים את הלב. כי לכן נתן להם לחם אבירים לחם דק לזכך שכלם. ואין מי שיאכל דברים הפכיים לכוונה זאת. ולכן כתב הקדוש בפרשה הזאת על פסוק כל עמל אדם לפיהו. שכל העונשים שאדם עובר בעולם הנשמות. הוא בעבור אכילת ושתיית הדברים הטמאים. לפי שהוא מטמא גופו ונפשו בהם. וכן בדברי נבילות וטריפות. וכן בנבלות הפה. וזהו כל עמל אדם בעוה"ז הוא בעבור פיהו. וגם הנפש לא תמלא לא אשלימת עונשהא. כי אף בכל העונשים והייסורין שעוברת שם. לא תמלא ולא נשלם עונשה הראוי לה:

ג[עריכה]

ולכן צוה בכאן בבהמה המפרסת פרסה ומעלת גרה. שמעלת המזון דרך הגרון לעכלו יפה. ובזה היא חיה ובריאה וזהו זאת החיה. וכן בדגים אשר לו סנפיר וקשקשת במים. כי הדגים הטובים מהם מזיקים מצד לחות המים ומצד שהם נטבעים ביון מצולה ואין מעמד. אבל כשיש להם סנפיר הם שטים במים כאלו פורחים באויר. ומיבש קצת לחותם. וכן הקשקשים הם להם מגן וצנה כנגד המים והטיט. באופן שאין בהם כ"כ לחות ועפוש. וז"ש שקץ הם לכם. שאתם טהורים וזכי הנפש והשכל. ולכן מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו ליהנות מהם בסחורה. וזהו שאמרו כל דבר שאיסורו איסור תורה אסור לעשות בהם סחורה. זהו בנבלת דג טמא. אבל בעודנו חי שקץ הוא ג"כ. וזהו אומרו כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים. כי בעוד שהם במים הם חיים ובצאתם משם הם מתים. שקץ הוא לכם. וכן בעופות אמר שקץ הם לכם את הנשר ואת הפרס. לפי שהם עופות דורסים ויש להם ארס וממיתין ושורפין בו. ראוי שיהיו טמאים לעם הקדש. וזהו שקץ הוא לכם שאתם עם קדוש. וראיתי כתוב כי בכאן רמז על המלכיות את הנשר זו מלכות יון. ורמז על אלכסנדרוס שעשה לו כנפים כנשר לעוף השמים. והפרס זו מלכות פרס. לפי שזה העוף הנקרא פרס אינו נמצא אלא במלכות פרס. והעזניה זו מלכות אדום. שהיא מלכות עזה ותקיפה כברזל. ומלכות בבל. לפי שנאבדה ולא נשאר לה נין ונכד. אמר עליה ואת הדאה ואת האיה למינה. לפי שלא נודע מקומה איה. וצוה כל זה לטהרת ישראל. כמו שצוה בכהנים להבדיל בין הטמא ובין הטהור. ולכן סמך פרשה זו לכאן. וכן סמך פרשת טומאה וטהרה לפרשת שמיני ולפרשת יין ושכר. להורות לנו כי כל אלו הקרבנות היו לשתשרה שכינה בישראל. ויתבסם העולם ויתחזק כמבראשונה. לפי שעמודי שמים ירופפו בחטא אדם הראשון. ולכן בא אהרן ובניו לכפר על עונם. ולא נתבסם העולם עד שמתו בני אהרן במקום אדם הראשון ובניו. ולכן כמו שצוה לאדם הראשון. ומכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. כן צוה בכאן לאהרן ולבניו יין ושכר אל תשת אתה ובניך ולא תמותו. כמו שמת אדם הראשון שאכל מעץ הגפן כדעת רז"ל. וכמו שצוה לאדם הראשון ולכהן. כן צוה לישראל את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. בענין שלא יטמאו גופם ונפשם כמו אדם הראשון. בין במאכל טמא בין בנגיעת דבר טמא וכן במשאם. ובזה המשיך כל הפרשה:

כד[עריכה]

אח"כ אמר ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם וכל הנושא. להזהיר להם על נגיעת הטמאים ומשאם. כמו שהזהיר על אכילתם. וכן אמר וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ. להבדילם מכל שרץ המים. ורז"ל אמרו ג' דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו באצבע ואלו הן. מנורה. ראש חדש. שרצים. מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה. ר"ח דכתיב החדש הזה לכם. שרצים וזה לכם הטמא. וכי ימות מן הבהמה. להוציא הטריפה. ורז"ל אמרו וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה. אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה. והאוכל מנבלתה. מנבלת הטהורה שחשב שהיא שחוטה. וכל השרץ השורץ על הארץ. הנולד מהעיפוש בלי זווג זכר ונקבה לא תאכלום. כי שקץ הם כשקצים הנולדים מן הזיווג. ולא תשקצו את נפשותיכם. כי הם טמאים ומזונם משקץ הנפשות. כמו שמשקץ הגופים. ויש כאן שיקוץ נפש וטומאה גופנית. ולכן אמר ונטמתם בם בלא אל"ף. לפי שמטמטמין את הלב. ולכן והתקדשתם במעשיכם. והייתם קדושים במדעכם. ותהיה הקדושה על ב' פנים. קדושה גופניית. וקדושה נפשיית. הגופנית היא ההרחקה מכל טומאה ומכל חסרון. והנפשיית אמונה טהורה וידיעה ישרה. כי קדוש אני ולא לפני טמא שפתים יבא. ולזה כוונו רז"ל אם אתם מקדשים עצמיכם למטה אני מקדש אתכם למעלה. וכן אמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש אני זה שמן ערב. וכל זה להעביר הטומאה והזוהמא. וכן רמז בשמן ערב. על התורה שנקראת שמן. שראוי לדבר בד"ת על השולחן. כאומרם כל שלחן שאמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום. ואחר שאני קדוש אל תטמאו את נפשותיכם במאכלות טמאות. אחר שאני מקדש נפשותיכם למעלה. והנה רמז להם בכאן שעשה להם שני מיני טובות. טובות הגוף וטובות הנפש. כנגד טובות הנפש שע"ז נקראו עם קדוש ועם סגולה. אמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. שלשה קדושות לכלול בכאן שלשה עולמות. כנגד עולם העליון אמר כי קדוש אני. ולכן לא תטמאו את נפשותיכם. בענין שתזכו לעלות למעלה. וכנגד הטובות הגופניות שעשה להם. אמר כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים. שבכאן כלל כל הטובות. ולכן והייתם קדושים בזה העולם. כדי שתהיו מוכנים לעלות אל עולם האמצעי ואל עולם העליון. וזהו כי קדוש אני:

מו[עריכה]

זאת תורת הבהמה והעוף. כלומר ראו עומק תורתי. כי אם אתם רואים בעיניכם מתורת הבהמה והעוף תוכלו להשיג זכות הנפש ועולם העליון. מה יהיה מתורת האדם. בענין שבזה אתם מובדלים מהכנענים וזהו להבדיל בין הטמא ובין הטהור. ואולי רמז בזה כי קדושות ישראל אינה תלויה באלו המאכלות לבד. אלא בין טמא לך לטהור לך. כגון דברים המותרים ואמרים נהגו בהם איסור ומי שהיה נזהר מזה. כ"ש בדברים האסורים. וזהו בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. כאומרם זכרונם לברכה אין צריך לומר בין פרה לחמור שהרי מובדלים הם. ובזה תלויה טהרת ישראל לקדש עצמם במותר להם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.