פתחי תשובה/חושן משפט/שא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא בנכסי. ע' בתשובת הרב מו"ה משה רוטנבורג (חא"ח סי' י"א) שהביא דברי ספר מקור חיים (סי' תמ"ח סק"ט) שכתב שם דאף דאין דין שומרים לעובדי כוכבים מ"מ במשכון אפי' בעובדי כוכבים הוי ש"ש כמ"ש התוספות ס"פ האומנין והשיג עליו. עש"ה:
(ב) ומכל מקום ש"ש מפסיד שכרו. עיין בתשובת בית דוד (חח"מ סי' א') שכתב דאם מסר בידו עשר שטרות והתחייב ליתן לו שכר שמירתן עשרה זהו' ונאבד א' מהם בפשיעת השומר באופן דמפסיד שכרו פשוט דמפסיד שכר כולן וא"צ לשלם לו שכר שמירה כלל אפי' בעד השטרות ששמרן יפה וראיה לזה מהא דאיתא במסכת ע"ג (דף ס"ה ע"א) רבא אמר ל"ק הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות כו' ופרש"י דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב ליה מידי הלכך אגרא שייך ביה הרי להדיא דהיכא דשכרו בהבלעה על כמה חפצים כל כמה דלא השלים כל מלאכתו לא יהיב ליה שכר כלל וא"כ ה"ה היכא דנאבד א' מהם אבד כל שכרו ע"ש. וכתב עוד אמנם בהבלעת הימים אינו כן שאם שכרו לשמור השטרות עשרה ימים בעד עשרה זהו' ופשע ביום העשירי וע"י כן נאבדו אינו מפסיד שכר הימים שעברו וזה מוכח מסוגיא דפרק הזהב (דף נ"ח) גבי השוכר את הפועל לשמור את התינוק ואתה פרה כו' דפריך אי הכי רישא דתני אין אחריות שבת עליו ה"נ דהפסיד את שכרו ומי אית ליה שכר שבת כו' ואי ס"ד דבסיפא בפשיעת שבת מפסיד שכר כל השנה מאי קשיא ליה מרישא דאימא דה"ק אין אחריות שבת עליו ולכך אינו מפסיד שכר כל השנה אבל בסיפא דשכרו בהבלעה אחריות שבת עליו ואם אירע הפסד בשבת מפסיד שכר של כל השנה אלא ע"כ דגם בסיפא אינו מפסיד רק שכר שבת כו' ולא קשה מהא דמוכח במס' ע"ג הנ"ל דהבלעת החפצים כל כמה דלא השלים מלאכתו לא יהיב ליה שכר כלל דבאמת יש לחלק בין הבלעת החפצים ובין הבלעת הימים כו' עכ"ד ע"ש. ותימה שלא זכר דברי התומים בסימן ס"ו ס"ק ס"ח שכתב בהדיא דאם שכרו על כמה מים בהבלעה הפסיד גם שכר הימים שעברו רק אם שכרו לימים נפרדים אין מפסיד של שאר ימים וכתב שם דזה דפריך אלא רישא כו' דל"ל יפסיד השכירות אם נגנב או נאבד בשבת מן כל ימי שבוע הואיל ואינו בשבת ש"ש דהא אף אם היש בשבת ש"ש אין מפסיד של שאר ימים כיון ששכרו לימים נפרדים ע"ש. גם בש"ס ד' ווילנא החדשים בהגהות הגאון מוהר"י שטראשון לסוגיא זו כתב בפשיטות דבסיפא בהיה שכיר שבת שכיר חודש כו' מפסיד שכר כל השבת וכל החודש דזה דומה להעבר לי מאה חביות בק' פרוטות דבעבודת כוכבים דף ס"ה אבל ברישא בשכיר יום אינו מפסיד אלא שכר אותו היום בלבד דדמה להעבר לי חבית חבית בפרוטה דכל חדא שכרה באפי נפשה ולהכי פריך שפיר אי הכי רישא כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סי' ש"ה ס"ג בנ"צ בד"ה היו הבעלים:
(ג) בדברים אלו ע' בתשובת מו"ה משה רוטנבורג (חח"מ סי' ז') מ"ש בזה:
(ד) השואל בית כו' דה"ל קרקעות. עיין באר היטב שכ' ומה"ט אפי' בא האונס מכח השואל פטור כו' וע' בתשובת פני יהושע ח"ב סימן ק"ו מ"ש בזה ומדבריו מבואר דס"ל הלכה למעשה כהרמ"א לעיל דקיי"ל דאף מפשיעה פטורים ודלא כש"ך שהובא בבה"ט (סק"ו) וכן מבואר בתשובת זכרון יוסף (סימן א') שהבאתי לעיל סי' רצ"ו ס"ה סק"ה או דס"ל דהוא ספיקא דדינא ואין להוציא מן המוחזק וכ"ד העט"צ (סק"א) וכמ"ש בתשובת ב"ש אחרון (סימן ו') הבאתיו בסי' ס"ו (ס"מ בד"ה היא עיקר) דודאי המוחזק יכול לומר קים לי כרמ"א ורוב גדולי הראשונים דאף בפשיעה פטור ע"ש וכן נראה דעת תשובת שב יעקב חח"מ סי' י"ב ע"ש:
(ה) ונגנבו פטור. עיין באר היטב וע' בנה"מ שכתב ודוקא שהשומר יהי' המחלק דאז הוי ממון שאין לו תובעין ולכן מסיים בהגה כשאמר לשומר שמור לי דחייב כיון שהמפקיד יכול לחלק למי שירצה הוי ממון שיש לו תובעין וכן מעות צבור שנתנו לגבאים כו' ע"ש אולם בתשובת חו"י סימן (סימן קצ"ט) דעתו דאפי' ביש גבאי צדקה והוה המחלק מצד זה לא נקרא ממון שיש לו תובעים לולי דקיץ להו כו' (אך כתב ומ"מ נ"ל דאם הצדקה שייך לבני עיר יכולים להעמיד מורשה דלא גרע כחם משאר תובעים רבים בשותפות מן יחיד אפי' לא קיץ להו ואחר שיש לו תובעין חייב לשלם כו') ע"ש וכן מבואר בתשובת שיבת ציון שיובא לקמן סק"ח. ולדינא צ"ע ועי' בנ"צ מ"ש בזה:
(ו) ולא לחלק לעניים. עי' בתשובת חות יאיר (סימן קצ"ט) שכתב דהא קיי"ל לשמור ולא לחלק לעניים ולכן פטור הנפקד אם פשע היינו מדיני אדם משום דליכא מאן דמצי תבע ליה אבל לצאת ידי שמים חייב וק"ו אם מחייב באמירה שאומר ליתן לעניים כדרז"ל בריש ר"ה (דף ו') בפיך זו צדקה דה"ל כאינו נמסר להם עי' תוספות ב"ק דף ל"י. איך יפטר זה שפשע בממון של צדקה הנמסר לו זה אי אפשר להעלות על לב רק ודאי בדיני שמים חייב לפרוע לעניים הן עניי עיר או דעלמא כו' ולכן קיי"ל ביו"ד סי' ס"א סט"ו האוכל מתנות כהונה פטור מדיני אדם וחייב בד"ש כו'. וכתב שם שנשאל במעשה בשמש שהיה דרכו לסבב בקלפי בבה"כ יום יום ובכל ערב שבת הביאה לגבאי הצדקה והג"צ פותחה וסופר ומונה הנמצא וכותבו בפנקסו ומחלקו לעניי עיר ונתוודע אח"כ שהשמש היה גונב בכל שבוע מתוך הכלפי דרך החריץ שלמעלה והורידו להשמש והוקנס בבזיונות ובממון לא קנסוהו כי אמרו הלואי שישיב את הגזילה ומ"מ חקר השמש אצל בעל תורה אחד אם כשתשיג ידו מחוייב להשיג הגזילה וכמה ישיב כי הגיד לו למדן אחד דפטור מהשבה במ"ש רז"ל לשמור ולא לחלק לעניים. והשיב ע"ז באריכות ומסיק שצריך השמש לשלם ולהוציא מתחת ידו הסך מה שגנב לפי אומדנא ואם ירצה לצאת נקי ככסף צרוף ישלם עד שברור לו שגניבתו לא היה יותר כמ"ש במשנה ובטור וש"ע יו"ד סי' רנ"ח ס"ג נדרתי וא"י מה נדרתי כו' ויחזיר מעות השבה ללשכה ההיא שממנה גנב באופן שיבא המעות ג"כ לעניי אותה עיר. וכ' עוד שכבר אירע לפניו מעשה כיוצא בזה בחבורה לומדים שהיו נותנים כ"א דבר קצוב לקלפי בכל שבוע והמעות יהיו ב' שלישים לסעודה שיעשו בכל סיום ספר ושליש לעניי העיר ע"פ גבאי החבורה וחבירו ויהי היום שהוצרך אותו הגבאי שבידו הקלפי ליסע למרחוק נתן הקלפי שבה המעות לערך חמשים ר"ט לחבירו הגבאי ופשע בשמירתה ונגנבה וצעקו בני חבורה על הגבאי והגבאי על חהירו ושאלו אותו להגיד להם ע"פ הדין. והשיב שהגבאי לא פשע באשר חבירו היה ג"כ גבאי פעמים וגם זאת הפעם לא קפדו בני חבורה ביד מי משניה' הפנקס או הלשנה רק חבירו שפשע מחוייב לשלם לפי אומדנא מה שהיה ממון בלשנה שני חלקים לבני החבורה דה"ל ממון שיש לו תובעים כשותפים או ע"י הרשאה וחלק שליש השייך לעניים פטור מדיני אדם ומ"מ לצאת י"ש צריך ג"כ לשלם לעניים הרגילים ליטול מזה ע"ש. והנה משמעות לשון התשובה שם דגם במעשה ראשונה לא הצריך השמש לשלם רק לצאת י"ש אבל לא מדיני אדם (עי' בנ"צ) ובזה מבואר דס"ל בפשיטות לאו דוקא אם פשע ה"ה מזיק בידים וכן מבואר דעת התומים (לעיל סי' ס"ו ס"ק ס"ט) ובנתיבות המשפט בסי' זה (סוף סק"ב) ע"ש וע' בתוספות בבא קמא צ"ג בד"ה ורמינהו ודו"ק:
(ז) וישלם אם פשע. ע' בתשובת נודע ביהודה (תניינא חח"מ סי' נ"ד) הטעם למה נקט הרמב"ם והש"ע פשיעה דוקא דלכאורה לפ"ד הרמב"ם והמחבר בסי' רס"ז סט"ז שפסקו כרב יוסף דשומר אבידה כשומר שכר א"כ ה"ה הכא הוי ש"ש כמבואר מדברי התוספ' במסכת שבועות דף מ"ב ע"ב בד"ה שומר חנם וא"כ אפי' בגניבה ואבידה ג"כ חייב כו' ע"ש מ"ש בזה:
(ח) הגבאי אמר לשומר. ע' בתשובת שיבת ציון (סי' צ"ט) בעובדא שאירע בקהלתו בגבאי א' מגבאי בתי כנסיות אסף מעות נדבה מאנשי בהכ"נ שלו לצורך קמחא דפסחא לעניי קהלתם והמעות היו שטרי הקיר"ה (איינלעזינגס שיינע) וכרך אותם בנייר הרשימה מהנדבות והניחם בתוך כיסו ואח"כ נאבד ממנו ועלה בדעת השואל לפטור הגבאי מלשלם מצד שלשה טעמים. הא' דאין זו פשיעה כיון שהניחם במקום שמניח מעותיו כו'. הב' אף אי הוי פשיעה יש לפוטרו משום דלא ליתי לממנע כמו באפטרופס שמינהו אבי יתומים כמבואר בש"ך (סי' ר"צ ס"ק כ"ה) דהוי ספיקא דדינא כו'. הג' מטעם דנשמור ולא לחלק לעניים כמבואר בש"ע (סי' ש"א ס"ו) וזה הוי מידי דלא קייץ דאף שהוא מיוחד לעניי קהלתו מ"מ יש ביד הגזברים לחלק וליתן למי שלבם חפץ והרי זה ממין שאין לו תובעים ופטור אפי' בפשיעה. והוא ז"ל השיב דכל השלשה טעמים אין בהם ממש לפטור את הגבאי דהא ודאי דזה הוי פשיעה מה שלא שם השטרות בתוך אמתחת של עור המיוחד לכך ואח"כ להניח בכיסו כו' (עמ"ש לעיל סי' רצ"א סי"ח סק"ה) וגם לא שייך חשש דממנע כיון שגבאי בהכ"נ בוחרים הצבור והוא לו שבח ותפארת. יש לו דין אפטרופס שמינהו ב"ד לאבא שאול כו' (עמ"ש לעיל סי' ע"ב ס"ה סק"י). וגם טעם הג' דהוי ממון שאין לו תובעים נמי ליתא בודאי אם היה המנהג לחלק לעניים מעות שפיר היה מקום לדברי השואל הנ"ל אבל כיון שמנהג פה שמחלקי' קמח ופרנסי העיר עשו שטר מקח עם טוחן הקמח על מספר כו"כ מדות ועליה' מוטל לפרוע לו ואם וחסר אותו מעות שנאבד מהגבאי דבהכ"נ מחוייבים הפרנסים להשלים החסרון מכיסם לשלם להטוחן עבור הקמח שלקחו ולפ"ז הגבאים דבתי כנסיות הם השומרי' שהעמידו הפרנסים לשמור מעות המקובץ תחת ידם והרי מפורש ברמ"א דאם הגבאי אמר להשומר שמור לי חייב נשאר שומר ואך שדין זה הוא דוקא אם אמר לשומר בפי' אבל אם לא אמר שניה' פטורים כמ"ש הש"ך שם שאני התם דשם גם הגבאי עטור מלשלם אם נפטר השומר ואין להגבאי משום הפסד במה שנפטר השומר אבל בנ"ד אם יפטור השומר שהוא הגבאי דבה"כ לשלם המעות שאבד יבא ההפסד על הפרנסים לשלם להטוחן מכיסם בזה הוא סתמא כפירושו דהגבאי דבה"כ נעשה שומר וחייב לשלם להפרנסים וביותר נראה כיון שהמנהג כן בכל שנה שהפרנסים נכנסו בערבות על סמך המעות שיש ביד גבאים דבתי כנסיות בזה ודאי נעשה הגבאי דב"ה שומר להפרנסים. עיין בש"ך (סי' ע"ב ס"ק ל"ה) כו' עכ"פ בנ"ד כיון שהפרנסים חייבים לפרוע בעד הקמח שלקחו לחלק לעניים א"כ המעות שנתקבץ ע"י גבאים דבתי כנסיות אין לו דין מעות עניים כ"א מעות הפרנסים ויש לגבאי דין שומר עליו להיות חייב עכ"פ בפשיעה אם לא שמר כדרך השומרים עכ"ד ע"ש. ומדבריו מבואר דאילו לא נכנסו הפרנסים בערבות לשלם מכיסם היה פטור הגבאי דבה"כ כיון שלא אמר שמור לי וזהו דלא כדעת הנה"מ שהבאתי לעיל סק"ה ועמ"ש שם:
(ט) שהפקיד. עיין באר היטב שכתב וה"ה אם היה הנפקד כו' וכ' בספר שער משפט שכתב דלכאורה יש ללמוד מכאן דישראל שהפקיד לעובד כוכבים אין העובד כוכבים חייב בדין השומרים בדיננו ויש לתמוה מהא דב"ק כו' לכן נ"ל דודאי אף עובד כוכבים לגבי ישראל חייב בדין השומרים כמו בשורו שנגח וכן גבי אונאה בסימן רכ"ז סכ"ו אלא דהכא הטעם דדוקא לדידיה קנסיה רחמנא כו' ומסיים שם אך לע"ז היה נראה דעובד כוכבים שנתחייב לישראל מחמת נזקין או אונאה או מדין השומרי' נתחייב ג"כ לישראל אחר מחמת הלואה וכיוצא בו ואין לו לשלם לשניהם מגבין תחלה לחוב של הלואה וכמו שמצינו בשומרים כו' והדבר צ"ע לדינא ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |