פתחי תשובה/אבן העזר/קסט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מצות חליצ'. עבה"ט וע' בס' זכור לאברהם אה"ע אות ח' כתב בשם הגאון חיד"א ז"ל דמותר לעשות ב' חליצות ביום א' ואין לחוש משום אין עושין מצות חבילות ואחר גמר הראשונה ושהלכו החולצת והיבם ימתינו מעט ויעשו החליצ' הב' ע"ש:
(ב) ואפילו הם הדיוטות. עיין בתשו' שיבת ציון סי' צ"ח שכ' שאף שמדברי הירושלמי ר"פ מצות חליצ' משמע דלכתחל' צריך זקנים אנן לא קיי"ל כן אלא דג' הדיוטות שיודעין להקרות כשרים אפילו לכתחילה כו' ע"ש:
(ג) נמצא אחד מהם קרוב. עיין במל"מ פט"ז מהלכות עדות שחקר שם בהא דקיי"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול דגבי עדות עדותן בטילה איך הדין בדיינים אם הי' ב"ד יותר משלשה ונמצא א' קא"פ וכ' דמדברי רש"י פ' מצות חליצה (דף ק"ד ע"ב) אמתני' דחליצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קא"פ חליצתה פסול' ופרש"י דנמצא א' קא"פ הדר הוי לי' שנים מבואר דדוקא בשלשה משום דאי מסלקת הפסול הוי לי' שנים אבל אם הי' יותר משלשה חליצת' כשיר' ואמנם מדברי הנ"י מבואר דאף שיש שלשה בלעדו חליצת' פסול' עכ"ד ע"ש וע' בס' ישועות יעקב סק"ג מ"ש בזה וע' בס' נה"מ בח"מ סי' ל"ו מענין זה. וע' עוד בס' ישועות יעקב סק"ו במעשה באשה אחת שמת בעלה בלי ז"ק והי' לו שני אחים אחד גדול הראוי לחלוץ ואחד קטן בן ד' שנים ובקושי גדול שהשיגה חליצ' מאח הגדול ואחר החליצ' נתוודע ששנים מן השלשה דיינים היו קרובים שני בשני בחד בעל ורצו לכוף את היבם הגדול שיחלוץ שנית לפני דיינים כשרים אך נסתפקו מאחר שהחליצ' השנית היא חליצ' פסולה שאינה ראוי' ליבום מחמת החליצ' הראשונ' וא"כ צריכה לחזור על כל האחין ותצטרך להמתין עד כי יגדל האח הקטן ודבר זה בלתי אפשרי מכמה טעמים. והשיב ע"ז באריכות ומצדד להתיר להאשה הזאת לחלוץ שנית מיבם הזה וא"צ להמתין עד שיגדיל הקטן ע"ש:
(ד) או פסול. עבה"ט מ"ש ואפי' אם קבלו ליבם כו' והוא מדברי הב"ש בשם ת"ה וע' בס' ישועות יעקב סק"ד שכ' דאף שהב"ש כתב דבר זה בפשיטות מ"מ במחלוקת שנוי' דמדברי הרא"ש פמ"ח מבואר דדוקא בדבר שפסלה התורה להדיא בב"ד של חליצה הוא דלא מהני קבל' אבל במה דלא מצינו להדיא רק משום דהוי כדיני ממונות לא עדיף מד"מ דמהני קבלה אך מדעת התו' שם מבואר דס"ל כדעת התה"ד ע"ש:
(ד) אביו ואמו מישראל. עבה"ט מ"ש שתוקי כו' אבל אם רוב פסולים אצלה כו' וע' בתשו' חתם סופר חאה"ע ח"ב סי' צ"ד שכתב דאפילו בהיתה אמו במקום שכונת ישראל קשה לסמוך על זה בעיר שרובה א"י ואין דלתות השכונה נעולים כו' וע"ש הועלות השתוקי על כסא הרבנות בודאי לא נכון מטעם שכתב רמ"א בתשו' שם שהוא בזיון לתורה ונקל הוא בעיני הבריות כו' (ע"ש בת' הרמ"א דמ"מ אם עלה ברשות לא ירד וכדיעבד דמי דאם נשאת לא תצא) אבל בלא מינוי בראש רק לסמכו שהוא ראוי להורות ולדון הנה מ"ש הרמ"א שם מדברי הרמב"ם דאם אינו ראוי לכל אין סומכין לחצאין דבריו תמוהים דהרמב"ם מיירי במי שאינו יודע להורות בכל התורה וע"ד שאמרו סוף הוריות אבל לא במי שאינו ראוי לדין א' מפני פסול אלא דמטעם אחר י"ל שלא לסומכו כי איכא למיחש מחמת בושה יחפה על עצמו במקום שאין מכירין ויזדקק לחליצה ע"ש):
(ה) ושומר נפשו ירחק עיין בתשו' נו"ב תניינ' ס"ס קנ"ה שכ' לרב אחד אשר שאל אם אני נוטל שכר מחליצה ח"ו היה לא נהיית' ואפילו השנים המצטרפים עמי איני נותן להם רשות ליקח אפילו פרוטה אבל להשנים הנוספים אין אני מוחה ואירע לפעמים שאלו הנוספים מוותרים אח"כ איזה דבר לשנים הראשונים אני מעלים עין מהם אבל אני איני נוטל שום פרוטה לא בתחלה ולא בסוף עכ"ד. גם בס' ישועות יעקב סק"ב קרא תגר על שסמכו להתיר ליטול שכר מן החליצות דכיון דיש חשש ביטול החליצ' מכל וכל ראוי לגדור גדר בדבר וכתב דרבים נוהגין שהשנים הנוספים מקבלין שכר ואח"כ המה נותנים מזה לשלשה הדיינים ואם שגם זה לא יתכן מ"מ בזה ראוי לומר מוטב יהיו שוגגין אבל שיקבלו הדיינים בעצמן השכר חלילה להקל ע"ש וע' בע"ז לעיל סי' קנ"ד סק"ב ובס' גט מקושר בסג"ר אות י"א וגם בתשו' חתם סופר חי"ד סי' ר"ל:
(ו) שנים על הג' עבה"ט שכ' לפרסומי מלתא: ובפי' סדר חליצה סעיף ט' כתב פרש"י לפרסומי מלתא דחליצה היא ולא לנסבא כהן. אי נמי דליתי אינשי וליקפצו עלה ע"כ. וכתב הב"ש כאן סק"ד דנ"מ בין השני פירושים אם היא גרושה מכבר לפי' א' א"צ חמשה אבל לפי' השני צריך ע"ש וע' בס' ישועות יעקב סק"ז שהביא ראיה דהעיקר כפי' השני ע"ש. וע' בס' בית מאיר שכ' על דברי הב"ש הנ"ל דא"כ גם לפי' השני אם היא גרושה ואומרת אי אפשי בתק"ח כגון זו שלטובתה נתקן מהראוי דנשמע לה וא"צ חמשה אבל לע"ד אין בידינו לשנות הדינים המבוארים ע"פ הטעמים הנאמרים להסביר הענין כי אולי יש עוד טעם נסתר מאתנו כו' ע"ש וע' בט"ז סק"ב:
(ז) בלא קביעות מקום כשר. וכ' מהרש"ל ביש"ש סי' ב' ומ"מ אם קבעו מקום ובעת החליצה הלכו למקום אחר גרע ומסתפינא שצריך חליצה אחרת ע"ש:
(ח) ביום שלפניו עבה"ט וע' בס' ישועות יעקב ס"ק י"א שהביא בשם הט"ז. שכ' דאם בעת הקביעות לא ידעו באיזה יום תהיה החליצה וקבעו מקום לחלוץ ביום זה או ביום זה לא מהני דאין ברירה. והוא ז"ל חולק עליו דמה ענין זה לברירה הרי הקביעות מקום הוא לחליצה ומה ענין בזה לומר שלא הוברר בעת הקביעות באיזה יום תהיה החליצ' ומ"ש מהר"י ברונא דאם נתבטל יום החליצה נתבטל הקביעות היינו משום שקבעו בחליצה ביום פלוני וכשנתבטל היום אפשר שלא יחלוץ לה עוד אבל אם בתחילה הי' מסופק באיזה יום יחלוץ למה לא תועיל הקביעות הראשון ע"ש:
(ט) חליצתה פסולה. עיין בתשו' נו"ב תניינא ס"ס קי"ד שכ' דיש לו' דהיינו דוקא בנשואה שמחשב תחילת דין שע"י החליצה מתחלת לתבוע הכתובה וכמבואר טעם זה בהגהת מרדכי פמ"ח אבל ארוסה שחלצה בלילה יש מקום לדון לקולא רק שאיני מחליט זה לחלוטין ע"ש וע' נס' ישועות יעקב שכתב בפשיטות דהא דחליצה בלילה פסולה היינו אפילו בשומרת יבם מן האירוסין דלא חלקו חז"ל בתקנתם ע"ש:
(י) דאין לחלוץ בע"ש. בס' ישועות יעקב הביא בשם הט"ז דבשעת הדחק חולצין בע"ש כמו בגט ע"ש ושם מבורר דהיינו באם יש הכרח גדול:
(יא) או אשה עבה"ט בשם מהריב"ל שכ' דוקא שלא בשעת מעשה כו' בנה שורש דבר זה הוא מדברי הריב"ש סי' קפ"ב הובא בב"י לעיל ר"ס קנ"ז שכ' שנראה לו מלשון הרי"ף פ' החולץ גבי ואשתמודעינהו שאין אשה וקרוב נאמנים כשמעידים כן בשעת מעשה כו' ומהריב"ל מסיק שם דראוי להחמיר כדברי הריב"ש כי כך נראה מדקדוק לשון הרי"ף ע"ש. אמנם כבר כתב בב"י שם ע"ד הריב"ש דאין נראה כן מדברי הפוסקים אלא דאפילו לא אמרו כן אלא בשעת מעשה סומכין עליהם כו' ע"ש. גם בס' גט פשוט לעיל סימן ק"כ ס"ק י"ד הזכיר דברי מהריב"ל אלו וכתב דיש לדחות דקדוקו מלשון הרי"ף כו' וכ"כ הראנ"ח ח"א סי' פ"ט וגם בס' בני שמואל סי' מ"ט דקדק מדברי הטור דאפילו לא אמרו אלא בשעת מעשה סומכין עליהם וכן נראה מדברי הרא"ש והראב"ד והרשב"א כו' עכ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל סימן קמ"ב סוף סק"ז. ומ"ש הבה"ט בשם רשד"ם דאפי' מפי כתב אפשר דמהני. ע' לקמן בס"ח בקצרה בבה"מ ס"ק כ"ה כתב שם בפשיטות דמהני. ועיין בס' ב"מ שכ' עובדא בא לידי שבאתה אשה עני' רחוק מ' פרסאות מזה לבקש יבמה לחלוץ ובאו שניהם לפני ובאשר חקרתי מי המכיר אותה לא הי' שום נפש מכיר בה ואף היבם מעולם לא ראה אותה ולא הכירה ואמרתי א"כ אי אפשר שתחלוץ והשיבה שיש אתה כתבים אולי יועילו וקריתי כתב מליצה מדייני עירה להשתדל לה חליצה מאחי המת בחנם ושם הי' נזכר היטב כי אשה זו שמה גוטכה היתה אשת ר' יוסף בן מרדכי שוויד ור"י הלזה הי' ניכר לנו באחי היבם ולכאורה די בזה אך אמרתי כי דברי רשד"ם הנ"ל אינם אמורים אלא באשה שעכ"פ מוחזקת בשמה אלא שחסר לנו הידיעה אם היתה אשת המת אבל בנ"ד מה הכרה היא זו במה שמעידים שאשה ששמה גוטכה היתה אשת המת אכתי מנא ידעינן שאשה זו שמה הכי כו' ולכן הוריתי לה שתתעכב בגבולינו עד תשלום שלשים יום ותתחזק בשם זה ע"י דקראו לה וענתה עסי' ק"כ ס"ג ואז יש לסמוך על הכתב שבידה ואף שעדיין יש לספק שמא אשת המת בררה אשה זו דשמה כשמה לזה י"ל דבכגון זה לא חיישי' לשני יוסף ב"ש אף בלא צירוף שם העיר כו' והאריך שם בזה להסביר דעת הר"א בן אסמעל שהביא הב"י ובפי' ס"ח סעי' ל"ז שסובר שא"צ להכיר שזאת אשת המת והביא ראיות לדבריו ומסיק מכל זה נראה בשעת הדחק גמור שבל"ז יש מקילין אף בהכרת האיש אפשר יש מקום לסמוך על הר"א עכ"פ בהכרה דידה אך בנ"ד אינו כלל שעת הדחק כי מצאתי לה תקנה בהתחזק שמה ל' יום חלילה להקל במה שהחמירו כל גדולי הראשונים אך למיחש עוד שמא אשה זו שמה כשמה יש לסמוך עכ"פ בזה לצירוף דעת הר"א הנ"ל כו' וכן נעשה מעשה שאחרי עבור הל' יום חלצה לפני עכ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל סי' ק"כ ס"ק י"ב: ועיין בס' בית הילל שכ' וז"ל כתב האור זרוע בשעת הדחק כגון שהיבם רוצה לילך למדה"י ואין כאן עדים שמכירין אותו יחלוצו אע"פ שאין מכירין וצ"ע (זה הובא בפי' ס"ח סעי' ל"ה בהגה ע"ש ועמ"ש לעיל סי' קמ"ב סק"ז) ואני ראיתי פעם אחת שבאו שניהם איש ואשה באסיפת המדינה לחלוץ ולא היו מכירין אותם שום אדם ונתנו חליצה באסיפת המדינה והיו שם בפעם הזאת כמה גאונים ולא מיחו ברב המסדר חליצה עכ"ל ומשמעות לשונו שגם במעשה זו הי' שעת הדחק וכ"כ בשו"ת בגדי ישע סי' ל' ע"ש עוד בתשו' מאמר מרדכי סי' פ"ב ופ"ג באורך:
(יב) ובדיקתן נתבאר כו' עיין בס"ח של מהר"ם אות ז' ועיין בשו"ת רבינו עקיבא איגר ז"ל חא"ח סי' ז' שדעתו להחמיר בבדיקת האיש אף בנודעו השנים דאיכא חזקה דרבא מ"מ יש לבדוק בב' עדים אף דגבי בדיקת היבמה מהני בדיקת נשים ואף אשה אחת כי אין ראי' מבדיק' היבמה חדא דיש לחוש לשיטת הרי"ף והרמב"ם דחליצת קטנה רק פסול מדרבנן (עב"ש ס"ק מ"ט) משא"כ חליצת קטן ודאי פסול מדאוריי' וחליצה מקרי דבר שבערוה כמ"ש הנ"י פי"ב דיבמות ועוד בלא"ה יש לחלק דדוקא בדיקת קטנה דהוי מלתא דגנאי לבדוק ע"י אנשים וממילא אף אשה אחת נאמנ' משא"כ בדיקת קטן דאפשר בקל לבדוק ע"י ב' עדים ע"ש ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סי' רפ"א סק"ז. ומיהו י"ל דדוקא בבדיקת שתי שערות אבל בדיקת ריבוי שערות דהטעם דמהימנינן לאחד משום עבידא לגלויי כמ"ש בד"מ ובב"ש סק"ז י"ל דגם הוא ז"ל מודה דא"צ להחמיר עכ"פ בנודעו השנים ועמ"ש בביאורי לס"ח שם:
(יג) אין סומכין כו' עיין בתשו' נו"ב סי' צ"ג שתמה על דין זה דאין לדבר זה שורש לא בגמ' ולא בהרי"ף ורמב"ם והרא"ש והגם שהטור העתק דין זה בשם הרמב"ם הנה לא כתבו הרמב"ם לענין חליצה כלל רק לענין למכות ולעונשין ובמרדכי פ' מ"ח והובא בב"י מבואר דבר זה בשם גאונים הרבה ועל כל דבריו שם יש להשיב כו' (מ"ש בתשובה שם וז"ל ולא עוד אלא אפילו יהיבנא להמרדכי דידיה דאינו נאמן להעיד שפלוני אחי המת (עב"ש לעיל סי' קכ"ז סק"ב) היינו משום דרובא דעלמא לאו אחוהי דמיתנא הם וא"כ בא העד להוציא את פלוני מהרוב כו' עכ"ל איני מבין זה דמ"מ רוב' דעלמא הם בחזקת כשרות ולא יאמרו בעצמם שהם אחוהי דמיתנא לחלוץ לה ולהכשילה ולגבי פלוני זה שאומר גם כן בעצמו שהוא אחוה דמיתנה ליכא רובא דעלמא ואין העד בא להוציאו כלל מהרוב. ומה שתמה שם על המרדכי שכ' דהיתר יבמה לשוק הוא דבר שבערוה. ע"ש בסי' נ"ד דשם האריך יותר בזה. ע' בזה בח' רע"ק איגר שהוב' בס"ק הקודם וגם בתשו' חמדת שלמה ס"ס ע"ט הבאתיו (לעיל סימן קנ"ז סק"ט) וליישב דעת הגאונים הנ"ל נ"ל דאינהו באמת ס"ל כדעת הרא"ש (לעיל סי' קנ"ח ס"ג בהגה) דעד א' ביבמה להתירה לשוק אינו נאמן דמסני סניא לי' כו' וכל זה לפי פי' המרדכי גלוי מלתא (שאמרו בהחולץ גבי אחוה דמיתנא) היינו שמוחזק בלא"ה וכבר כתבתי ששלשה עמודי הוראה לא פירשו כן. וגם על הש"ע תמיה לי שהרי פסק בסי' קנ"ח ס"ג דעד א' נאמן ביבמה להתירה לשוק ואיך פסק כן דלהעיד שהוא בן יג"ש צריך עדים כשרים והאריך ליישב קצת ומסיק ומכל הלין טעמי עכ"פ נ"ל שאין להחמיר כ"כ בענין עדות על קטן שהוא בן י"ג שנה ואף שאין בכחי לחלוק על גדולי הקדמונים אבל עכ"פ כל מה דאפשר להקל (באם יש צד בלא"ה להקל עמ"ש לקמן ס"ק ט"ו) יש להקל ע"ש. וקצת חידוש על הגאון נו"ב ז"ל שלא הבי' בזה דברי הש"ג סוף קדושין דהוה תנא דמסייע לי' שכ' שם בשם ריא"ז וז"ל ובסה"ת אומר בהלכות חליצה שאין האב נאמן על בנו להחזיקו גדול בחליצה ואין שיטות התלמוד כדבריו שהאב נאמן על תולדות בנו לומר שבזמן פלוני נולד או בענין זה נולד בין אם להעיד עליו בממון כגון להחזיקו בכור ולתת לו פי שנים בין אם בא לפוסלו ולומר שנולד בפסול ונאמן עליו להתירו בממזרת או להתירו בפסולי כהונה אם הי' כהן וכן אם בא להעיד עליו בשאר האיסורין להחזיקו בגדול לכל דבריו חוץ מן המכות והעונשים כו' עכ"ל ע"ש ועיין במג"א סימן תקע"א סק"ג. ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סימן פ"א סק"ז: (ובתשו' ח"ס ח"ב סי' פ"ו כתב להשואל וז"ל ראשון תחלה נאמר מספר השנים אשר לו יחקר ע"פ הרבה מאנשי ק"ק א"ש לכאורה אם נפסול עדות האב ובעי' דוקא ב' עדים כשרים להעיד על השנים א"כ בעינן ב' עדים היודעים יום לידתו כי אלו אנשי עיר הנ"ל המעידים עתה שהוא כבר בן י"ג שנים כולם ע"פ האב המה מעידים ואין ממש בעדותם אבל זה ליתא אע"פ שהאמת כן הוא שכל עדותן הוא ע"פ מה שהחזיק האב את הבן בחזקת יג"ש מ"מ כיון שהחזיק כן שלא בשעת מעשה עדות יבמה והוחזק כן הרי הוא נאמן אפי' לסקול על ידו כאות' אשה שהי' מורכב שנה על כתיפה בפ' עשרה יוחסין וכמ"ש הרמב"ם פי"ו מה"ס גדולה מזו לענין עד א' דעלמא מהימן בכה"ג לעונשים ואם לא נאמר כן לא תמצא אדם לוקה ומביא קרבן על נדה דמי יאמר שהי' נדה כו' באופן שעדות השנים ע"פ אנשי ק"ק א"ש הוא עדות גמור וכשר מה"ת כו' עכ"ל. ותימה שלא הזכיר כלל מדברי הש"ע דאף להי"א המקילין דמועיל חזקת השכנים מ"מ בעינן דוקא שלא ע"פ האב עיין בב"י וגם לא הזכיר כלום מדברי הנו"ב הנ"ל וצ"ע ועיין בבה"ט ס"ק י"ג בשם הרש"ך והרשד"ם ועמש"ל סי' י"ז ס"ק ט"ז):
(יד) או בדקום. ט"ס הוא וצ"ל אם בדקום. ביאור הגר"א ז"ל וכן הוא בלבוש סעי' י"א:
(טו) אם יש להם ריבוי שערות או שהם ארוכות. עיין בתשו' נו"ב סי' ל"ג על דבר יבם קטן ואביו מעיד שהוא בן י"ג שנים ויש לו שערות הרבה אבל אין בכולן אפי' אחד שיהא כרוחב אצבע רק קצתן הם כדי לקרוץ בצפורן וקצתן כדי ליטול בפי זוג וקצתן כדי לכוף ראשן לעיקרן. וכתב הנה שיעור אורך השערות כתב בפי' ס"ח סעי' כ"ז שהוא כרוחב אצבע שקורין אמה. ודעת הב"ח (הובא בהגהת הב"ש שם) דאם היבמה יושבת עגונה כמה שנים גם על שיעור זה אין לסמוך כ"א ארוכות הרבה. ובסי' קנ"ה סעי' י"ח פסק הש"ע דשיעור אורך השערות לחליצה הוא כדי לכוף ראשן לעיקרן וכ' שם הב"ש בשם הט"ז דאין זה סותר למה שמבואר בפי' ס"ח דבעינן כרוחב אצבע דשם מיירי שאין ידוע שהוא בן י"ג שנים וגם שם א"צ בדיקת גומות. ולפ"ז היכא דידוע שהוא בן י"ג סגי בשערות כדי לכוף אלא שצריך בדיקת גומות. אך כ"ז בלא ריבוי שערות אבל ביש ריבוי שערות כתב בש"ט סי' קס"ט אם יש להם ריבוי שערות או שהם ארוכות כו' חזקה שבאו לכלל שנים וחולצים וע"ז סומכים שלא לבדוק אם יש גומות כו' הרי דריבוי שערות אף שאינן ארוכות מהני אף בלא נודעו השנים וגם לא בעי בדיקת גומות ומדלא הזכיר המחבר בריבוי שערות שיעור גודלן משמע דכוונתו על סתם שערות כפי שיעורן לחליצה להמחבר (בסי' קנ"ה) דהיינו כדי לכוף (ע' בש"ע לעיל סי' קמ"א סעי' כ"ח) אך הב"ח בסי' קנ"ה פסק כשיש ריבוי שערות א"צ לבדוק באורך השערות כלל דמסת' הגיע לכלל גדלות וא"צ לבדוק אם יש בעיקרן גומות גם א"צ לבדוק אם יש ביניהם על הפחות ב' שערות שיהי' בהם שיעור כפיפה. אלא שכל זה נוכל לומר בנודעו השנים ע"פ עדים (נראה שמפרש מ"ש הב"ח דמסתמא הגיע לכלל גדלות אין כוונתו על השנים אלא ר"ל דע"י שערות אלו היא נחשב גדול אחר שנודע לנו ג"כ שהוא בן יג"ש. ולשון דמסתמא. קצת לא משמע כן) אבל בנדון השאלה דידן דלא נודעו השנים ע"פ עדים כשרים ומה שאביו מעיד עליו שהו' בן יג"ש הרי דין פשוט בטור וש"ע שאין סומכין במנין השנים לא ע"פ קרובים כו' א"כ אפשר דהא דמהני ריבוי שערות שנסמוך ע"ז שהגיע לכלל שנותיו הוא דוקא בשיש בכולם כדי כפיפ' אבל אם אין בריבוי כדי לכוף רק מעט שערות הם כדי לכוף לא. אמנם כיון שדבר זה אינו מפורש וכבר כתבתי למעלה (הובא לעיל ס"ק י"ג וע"ש) דנ"ל מדברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דהאב נאמן לחליצה א"כ עכ"פ על עדותו של האב בצירוף ריבוי שערות יש להקל אם יש בהם קצת כדי כפיפה והמותר אף אין בהם כדי כפיפה עכ"ד ע"ש היטב. וע' בס' ישועות יעקב סק"ח תשובה ארוכה בענין זה והזכיר ג"כ דברי הב"ח הנ"ל שכתב שאם יש ריבוי שערות א"צ לבדוק כלל באורך השערות אפילו לראות אם יש ב' שערות שיהי' בהם שיעור כפופה והוא ז"ל האריך דגם הב"ח לא איירי אלא בנודעו השניה ע"פ עדים כשרים (וכדברי הנו"ב הנ"ל) ואפילו בנודעו השנים ע"פ עדים ג"כ אין לסמוך ע"ז למעשה ומסיים שם וז"ל גלל כן לדעתי חלילה להקל בזה לסמוך על ריבוי שערות שאין בהם אפילו שתים כדי לכוף ראשן לעיקרן בפרט באיסור יבמה לשוק ולהוציאה מחזקת זקוקה ובפרט היכא שאין השנים ידועים ע"פ עדים גמורים דבזה כ"ע מודים ולא נחלק אדם מעולם ואף אם ידועים השנים ע"פ עדים אני מיראי הוראה להקל באיסור תורה ונכון מאד להחמיר בזה ביחוד שאין בזה מקום עיגון עכ"ל ע"ש: (וע' בתשו' ח"ס ח"ב סי' פ"ו ע"ד החליצה שנעשה בב"ד ע"י שנודע להם מהרבה אנשים מעיר היבם שכבר עברו עליו יג"ש אך ע"פ האב המה יודעים וגם בדקו עד א' ומצא ריבוי שערות שהי' בהם לכוף ראשן לעיקרן וגם גומות וכעת מערער רב אחד ואומר שהאב הביא החלוץ לפניו ובדקו ולא מצא שום רושם שיער. והשיב הנה עדות השנים ע"פ אנשי עירו שיודעים ע"פ האב שהחזיק כן שלא בשעת מעשה הוא עדות גמור וכשר מה"ת כו' (ע"ל ס"ק י"ג) ולפ"ז אחר שמצא מעלתו ריבוי שערות כדי כפיפה וגם גומות הי' מהראוי לחלוץ אע"פ שלא הי' בהם גם אחד שהי' גדול כאצבע אמה ואין לפקפק על זה אך זה שמערער אחד שהאב הביא החלוץ לפנין ולא מצא שום רושם שיער הנה אם הי' כאן ב' כתי עדים המכחישים זא"ז אע"פ שמן הדין הי' לומר אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה בחזקת איסור מ"מ הכא קיל אדרבא אוקי גברא אחזקת שהביא ב"ש חזקה דרב' כיון שיש עדים שעברו עליו הג"ה זמן רב ועוד קולא אחרת כבר יצא הדבר בהיתר קודם ביאת עדות השניים וזהו סברת הר"י בר ברוך בתוס' כתובות כו' ע"ב. אך כ"ז היינו צריכין אם כת השני הי' מכחיש הכת הא' לומר היינו באותו מעמד ולא הי' בו שערות אבל עכשיו שמעידים על זמן אחר א"כ הא קיי"ל (בח"מ סי' ל) דמתרצים דבריהם אפילו על צד הרחוק וא"כ הי' לנו לומר שנשרי בין כך כדי לקיים דברי הראשונים מכ"ש הכא שהדעת נותן שהאב העבירם במזיד להנאת ממון או לנקום נקם כמבואר כו' ואולי כיון שמעלתו הזכיר גם גומות בדבריו אע"פ שלא הי' צריך להם הו"ל כבא לידון בשטר וחזקה (בח"מ סי' ק"מ ס"ד) דכיון דחזקה מכח שטר אתי צריך לברר וה"נ אפשר גבי גומות מכח שערות את' והיכא דאפשר לברר עדיין יש לברורי דהוי כמו שלח ואחוי לך גבי בעל מום בקדושין ס"ו ע"ב אך באמת ז"א כי אינו דומה לשלח ואחוי דהכא א"א לברורי כמ"ש הטור סי' קנ"ה בשם סה"ת דאין אנו בקיאין בגומות כו' (ע"ל ס"ק י"ז) וסיומא דפיסקא דאיתת' דא מותרת לכל גבר דתיצביין והסכים עמו רב מוסמך אחד להתיר' בלי פקפוק ע"ש):
(טז) ריבוי שערות. ע' בתשו' נו"ב ס"ס צ"ג שכ' דאם נמצאו רבוי גומות בלא שערות כלל לא מהני דע"כ לא אמרו (לעיל סי' קנ"ה סעיף ט"ז) דמהני גומות ולומר חזקה שערות הי' בהם ונשרו אלא בנתברר שהגיע לכלל שנים דיש לנו חזקה דרבא שהביא סימנים אלא דחזקה זו לחוד אינו מועיל לחליצה וכשיש ג"כ גומות ויש לנו חזקה אין גומות בלא שערות בצירוף שני חזקו' הללו מחזיקין אותו לגדול אבל בלא נודע מספר שנותיו ואזד' לי' חזק' דרב' ולסמוך רק על חזק' שאין גומות בלא שערות וע"ז לסמוך לו' שהו' בן יג"ש לא סמכי' עכ"ד:
(יז) שלא לבדוק עב"ש סק"י חולק על הב"ח שכ' שאין אנו בקיאין בבדיקת גומות דז"א דגומות בלא שערות אין אנו בקיאין אבל אם יש שערות רק לבדוק אם יש גומות תחת השערות שפיר אנו בקיאין גם בט"ז בסי' קנ"ה כתב כן ע"ש. וע' בתשו' נו"ב סי' צ"ג שתמה עליהם על המבואר מדבריהם דעכ"פ גומות בלא שערות אין אנו בקיאין והרי שורש דבר זה שאין אנו בקיאין בגומות הוא מדברי הטור בסי' קנ"ה בשם ס' התרומה (בש"ע שם סעיף כ"ב) ולא נזכר שם כלל שאפילו בגומות בלא שערות אין אנו בקיאין דשם כתב דאין אנו בקיאין להבחין שלא יהי' גומא ור"ל דלא ראינו גומות אינו ראי' ואולי יש גומות קטנות שאין חוש הראות שלנו שולט ולכן החמיר שם שאינה ממאנת אבל היכא שאנו רואין גומות אפילו גומות לחוד בלי שערות למימר שאין חוש הראות שלנו מועיל למה שאנו רואים בחוש זה לא שמענו. והאריך קצת בזה ומסיים דזה בלי ספק שאנו בקיאין בגומות ע"ש. ובס' כרם שלמה הביא דבתשו' בית אפרים סי' קל"א העלה בשם הגאון בעל הפלאה להחמיר כהב"ח דאף לבדוק אם יש גומות תחת השערות אין אנו בקיאין ע' שם וע' בפי' ס"ח סעי' כ"ז בהגהת הב"ש שם וע' לעיל ס"ק ט"ו ועמ"ש בביאורי לס"ח של מהר"ם אות ז':
(יח) גדולים בקומה. ע' במל"מ פ"ב מהל' אישות דין כ"ב שכתב דדוקא כשהמבוקש הוא שיהי' גדול כשראינו להם שהם גדולים בקומה אמרי' שהם גדולים ג"כ בשנים אבל כשהמבוקש הוא שיהי' קטן אף שהם קטני הקומה אין הוכחה מזה שלא הגיע לכלל שנותיה דדילמא ננסת היא ודלא בתשו' פ"מ ח"א סי' י"ח ע"ש. וע' במג"א סי' תקע"א סוף ס"ק ג' דמשמע כדברי הפ"מ:
(יט) ויש פוסלין עב"ש ס"ק י"ג וע' בתשובת נו"ב תניינא סי' קנ"ג מ"ש בזה:
(כ) וגם שהוא מב' חתיכות (עי' בתשובת ח"ס ח"ב סימן קי"ב ע"ד מנעל של חליצה שהיה בעיר אחת עשו מג' חתיכות דהיינו העקב הסובב אחורי הרגל תפו' להפנת' שהיא ע"ג הרגל והשולי' שהיא תחת הרגל היא חתיכה שלישית ובא חכם אחד ואמר שכל החליצה שעשו במנעל זה פסולות כי גם הרמ"א ז"ל לא כתב רק שיהי' מב' חתיכות אבל לא משלש והוא ז"ל השיב ואין בדברי החכ' ההוא ממש והדבר פשוט שכשר אפי' לכתחלה למאי דנוהגים במנעל תפור מב' חתיכו' כי אין שום חילוק בין ב' לג' וראי' ברורה מדברי יש"ש פמ"ח סי' ה' כו' ואני אומר יה"ר שלא תבואנה בנות ישראל לחליצה אבל אם ח"ו יבואו לידי אתיר לכתחלה בכיוצא בזה עכ"ד) ועיין בס' זכור לאברהם ה' חליצה אות ט"ו שכ' דעור השולא נוהגין לעשותו יותר קשה מעור גב המנעל. וכ' עוד ולענין הגוון גב המנעל והאזנים והקרסים והלולאות מבפנים הם לבנות (לאו דוקא לבן אלא כלומר שלא נצבעו. והטעם מבואר בד"מ ס"ק י"ד) ומבחוץ הם שחורות אמנם השולא הרצועות הם לבנים לגמרי בין מבפנים ובין מבחוץ. וכן יתפור כל המנעל בעור לבן. והתפירות הם מצד חוץ וכמו כן הקרסי' והלולאות רצועות הכל הוא מבחוץ דהיינו שהם תחובי' מצד חוץ לצד שלפנים ע"י התפירה. וע"ש עוד דהתפירה שבגב המנעל נוהגין שהוא תפור באמצע הפתוח לשימת הרגל לצד שמאל (היינו במנעל ימין. ובמנעל של שמאל הוא להיפך) וכ' עוד דהרצועות יש לתופר' בסוף הלולאות והקרסי' דהיינו בשפה הפתוח מהמנעל אשר דרך שם מכניס הרגל דהיינו בין סוף האזנים לכתחילת גוף המנעל ע"ש:
(כא) לצורת רגל ימנית עבה"ט בשם שבו"י דהיינו שיהי' באלכסון מאצבע גדול כו' ועיין בס' כרם שלמה הביא סימן אחר על צורת רגל ימנית בשם ס' פחד יצחק שכ' וז"ל וידעת עוד כי כאשר צריכ' אנו לחלוץ לאטר ברגל שמאל יש לנו פה פיראר"א המנעל מתוקן לרגל שמאל זה הוא ההפרש כי במנעל של ימין החומרתות הם בצד שמאל כשהמנעל ברגל היבם והלולאות בצד ימין וגם התפירה האירוכה היא בצד ימין ובצד שמאל איכא החלק שאין בו תפירה ומנעל של שמאל החומרתות הן בצד ימין כשהמנעל ברגל היבם והלולאות בצד שמאל והתפירה הארוכה היא בצד שמאל ובצד ימין איכא החלק שאין בו תפירה עכ"ל) היינו לפי מנהג מקומו שעושין כל המנעל מחתיכה אחת כדעת המ"א לעיל סעי' ולמנהגינו ע"י רמ"א שם שהוא מב' חתיכות לא שייך סי' זה דתפירה הארוכה רק יש סי' ע"י התפירה שבגב המנעל כמ"ש בס"ק הקודם) ועיין בס' זכור לאברהם אות ח' כתב בשם מוהר"י אבולעפיא ז"ל שלא הי' מקפיד לסברת הרב שבו"י הנ"ל רק הי' נוהג בהיכר המנעל ע"י הקרסי' לבד דברגל ימין הי' עושה הקרסי' לצד שיואל ולא הי' מקפיד בגוף המנעל שיהי' באלכסון והוא ז"ל האריך קצת בזה ומסיק דמ"מ טוב וישר לחוש ג"כ לסברת שבו"י שלא יהי' שום פקפוק ע"ש:
(כב) ברגל שמאל עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קנ"ו שכ' שאף שהדין פשוט בטור וש"ע וכל הפוסקי' שאם חלצה בשמאל חליצתה פסולה ולא פקפק בזה שום פוסק יש לי בזה מקום עיון כמו שכתבתי בחבורי צל"ח למס' ברכות דף ך' כו' והאריך בזה והיוצא מדבריו דאין כאן הלכה ברורה שתהי' פסולה כיון דלר' יוחנן חליצתה כשרה ואין לנו הכרעה מדברי הגמרא אם הלכה כר"י או כרבא וגם הרמב"ם לא הזכיר דין זה חלצה בשמאל חליצתה פסולה רק בנחתך רגל ימין והוא לא מטע' ששמאל פסול לחליצה רק דבעינן שיהא בכלל ועמד ואמר אבל אם אין רגלו חתוכה אפשר דאפי' חלצה בשמאל כשרה לכן צירף ס"ק זה דחליצת שמאל לשאר ספיקות ולעשות ג' ספיקות להתיר (כמו שיובא לקמן סכ"ה ס"ק כ"ד) ע"ש ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' קכ"ב תשובת חתנו הגאון רבי משה סופר ז"ל שהביא שם בשם הגאון ר"ז מרגליות שמצא בראב"ן דאם חלצה בשמאל בדיעבד כשר ועפ"ז עלה בדעתו לצרף חליצת שמאל להיתרים אחרים וחשש עיגון. והוא ז"ל פלפל בדבריו וגם בדברי הנו"ב הנ"ל והעלה דאין לעשות מזה שום סניף בשום מקו' כלל לחלוץ בשמאל אפי' בקיטע מכ"ש באינו קיטע עש"ה (ובתשו' חתם סופר ח"ב סי' ע"א וע' עוד בתשו' הרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים צ"ה בתשובת הרב המגיה שם) ושם האריך בענין שאמרו בנדה דף ז' כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ובדברי הש"ך יו"ד ס' רמ"ב בזה וע"ש עוד בסי' ר"ה מזה:
(כג) שמניחין אותו לרגלי הצורה. עיין בס' יד המלך פ"ד מהל' יבום מה שתמה על דין זה:
(כד) שחולץ בשתיהן. עבה"ט עד וב"ח כתב דמנהג הוא לחלוץ זה אחר זה ויכוונו היבם והיבמה כו' ובב"ח סיים בה וז"ל דהשתא אין כאן חששא דחליצה פסולה דכיון דשניהם נתכוונו שלא תהא נפטרת מזיקתה כלום בחליצת אותו רגל שאינו בדין אינה חליצה כלל וכאילו לא חלץ לה ולא כסלה על האחין בחליצה זו והכי נקטינן וכך אני נוהג עכ"ל מבואר בס"ח של מהר"ם אות נ"ט ס' ואות ע"א ופ"ד ע"ש וכ"כ בתשו' מהר"ם לובלין סי' ט' ע"ש באורך. ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קנ"ה שכ' על דבר אטר ברגלו הנה פשוט הדבר שחולץ בשני רגליו דהיינו בזה אחר זה כדברי הב"ח ולא משניהם בבת אחת וכל דברי מהר"ם לובלין בתשובה סי' ט' צדקו בזה שלכל הענינים הוא יותר טוב להיותו בזה אחר זה (בתשו' מהרמ"ל שם מבואר הטעם דא"ל לפסק הב"י שתחליץ הבי' מנעלים בבת אחת בשתי ידיה איכא למיחש שמא תתכוין לזה שאינו ימין ע"פ האמת וכמ"ש מהרי"ו בענין שני גיטין בבת אחת אבל כשחולצ' זה אחר זה אין שום חשש כמו בנותן שני גיטין זה אחר זה ע"ש וע' בזה בס' גט פשוט לעיל סי' קכ"ט ס"ק ק"ד ולעד"נ עוד טעם דאילו לדעת הב"י נמצא שלאחד מהם היא חולצת ביד שמאלה והרי לכתחילה בעינן שיהא בידה הימנית כדלקמן סעי' ל') ושתאמר כפירוש שבזה שהדין נותן שהוא הכשר לחליצה בו מכוונת למצות חליצה ובזה שאינו נחשב ע"פ דת תורתינו להיות כשר לחליצה אינו מכוונת למצות חליצה כלל רק כמתעסקת ופושטת מנעל מאיש נכרי. וחשש חליצה פסולה לחזור על כל האחים אין כאן כיון שאומרת בפירוש שזה שאינו ע"פ הדין אינה עושה לשם חליצה כלל ועוד שעיקר הדין חליצה פסולה שתחזור על כל האחים אינו מוסכם וגם התוס' כתבו דדוקא היכא שהפסול הוא מחמת חלישת הזיקה (ע' בס' בית מאיר) ואמנם אעפ"כ היכא שיש אח אחר אפי' קטן מהאטר חולצת מהשני וכן עשינו פה מעשה כי למה לנו להקל נגד הרמב"ן (הובא בפי' ס"ח) והרשב"א הניח בצ"ע. הגם שעל עיקר דברי הרמב"ן יש לדון שגם לדבריו לא שייך חומרא זו אלא בנעשה אטר אבל אטר מעודו למה לא יחלוץ עכ"ז אין דברי נחשב למאומה נגד תורתו של הרמב"ן ז"ל ולכן היכא דאיכא אחר אפילו רחוק איזה פרסאות אין לעשות מעשה נגד הרמב"ן ע"ש: ולכאורה מלשון הנו"ב הנ"ל שכ' ואמנם אעפ"כ היכא שיש אח אחר כו' משמע דכל מה שכתב עד כאן מיירי בליכא אח אחר והוא תמוה דא"כ למה הוצרך לומר דהעיקר כדברי הב"ח ומהר"ם לובלין הרי בכה"ג שאין שם אחים אלא הוא ליכא פלוגתא כלל וגם הב"י מודה דבכה"ג ח לצת בזה אחר זה כיון דליכא חשש שצריכה חיזור על כל האחין וכן מבואר להדיא מלשון הב"י בפי' ס"ח סעיף מ' שכתב ונ"ל שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ שתי רגליו בב"א בו' ע"ש ועוד דא"כ למה הוצרך להזכיר שתאמר בפירוש שבזה שאינו נחשב ע"פ דת כו' מאחר דלא שייך חשש חיזור על כל האחין. וצ"ל דמ"ש ואמנם אעפ"כ היכא שיש אח אחר כו' כוונתו הראוי לחלוץ ועד כה מיירי ג"כ דאיכא אח אחר אלא שאינו ראוי לחלוץ שהוא קטן וצריכה להמתין עד שיגדיל או שהוא במדינת הים וגם בעובד' דמהר"ם לובלין מבואר שם שהיה אח אחר אלא שהיה חולה ברגלו ע"ש: והנה בדברי הב"ח ותשובת נו"ב הנ"ל כתבו סתמא שחולץ זה אחר זה ולא הזכירו איזה מהם יחלוץ תחילה משמע דאין קפידא בזה אך בתשו' מהר"ם לובלין שם כתב בהדיא דיש לחלוץ מתחילה הרגל הימין של כל אדם ואח"כ השמאל שהיא ימין דידי' וביאר שם הטעם משום דמסתבר לן טפי דעת הסמ"ג דס"ל דאפילו אטר חולץ בימין של כל אדם כו' ע"ש וכן מבואר בס"ח של מהר"ם באות נ"ט ע"ש וכן העלה בס' ישועות יעקב ס"ק ט"ז והביא שם שגם מהרש"ל ביש"ש כתב כן בהדיא דאף שחולץ בשתי רגליו מ"מ של ימין הוא העיקר וחולץ תחילה בשל ימין ואח"כ בשל שמאל ע"ש וכל זה שלא כדעת הגאון בעל גט מקושר שכ' בהגהותיו לס"ח של מהר"ם אות ע"א שתחלוץ תחילה בימין דידי' שהוא שמאל כל אדם ע"ש. ועמ"ש עוד מזה בביאורי לס"ח של מהר"ם אות נ"ט ואות פ"ד: ומה דהגאון בעל גט מקושר שם תמה על הב"ח ומכר"ם לובלין והב"ש והרב המסדר שכולם כתבו שיכוונו שאם אינו ע"פ הדין אזי לא תעלה לשם חליצה כלל ותמה עליהם דזהו כמו תנאי ומה תועלת בתנאי הא קי"ל אין תנאי בחליצה ומסיים שם דזהו כשגגה מלפני השליט ע"ש. לכאורה רציתי לישב תמיהתו דהנה הא דאין תנאי בחליצה מפורש בגמ' משום דבעינן שאפשר לקיים ע"י שליח א"כ י"ל עפ"מ שפלפל המל"מ בפ"ו מה' אישות סוף דין א' דלא בעי' משפטי התנאי רק בתנאי דלהבא כגון אם אעשה כך או אם תעשה כך אבל בתנאי דלשעבר כגון אם עשיתי דבר זה או אם עשית א"צ משפטי התנאים ע"ש (וע' בס' יד המלך שם) מעתה י"ל דלא בעינן ג"כ אפשר לקיים ע"י שליח וכן מצאתי להדיא בתשו' ברית אברהם סי' ט"ו שכ' כן בענין המקדש על תנאי אם לא נבעלה לפסול לה ע"ש והובא בקצרה לעיל סי' ו' סי"ז ס"ק ט"ז וא"כ הכא נמי זה התנאי דאם הרגל הזה הוא כשר לחליצ' אינו תנאי דלהבא ולא בעינן אפשר לקיים ע"י שליח ולכן שפיר מועיל תנאי הזה (ולפ"ז הי' יוצא דין חדש בהא דלקמן ס"נ דאם תלה התנאי בלשעבר כגון אם נתת לאבי במקום פ' ק"ק זוז וכדומה שפיר הי' מועיל התנאי לבטל החליצה) איברא הא מסקנת המל"מ שם אינו כן אלא דאפי' בתנאי דלשעבר בעינן משפטי התנאים ועוד דמדברי התוס' בכתובות דף ע"ד בד"ה תנאי מבואר דהך מלתא דבעינן שאפשר לקיימו ע"י שליח אינו תלוי בשאר משפטי התנאים ע"ש (וזה תימה על תשובת ברית אברהם הנ"ל שלא הזכיר מסקנת המל"מ הנ"ל וגם לא דברי התוס' הנ"ל ובאמת בנידון ד די' לא הי' צריך כלל לזה לפי המבואר בכתובות שם גבי קדושי ביאה דאיתקוש הויות להדדי ע"ש א"כ י"ל דה"ה בקידושי עבירה וכן מבואר להדיא בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' קמ"ז ע"ש) אמנם עיין בס' ישועות יעקב לקמן ס"נ ס"ק נ"ז במ"ש שם ליישב שינוי הסוגיות ביבמות דף נ"ג ודף ק"ו שכבר עמדו ע"ז התוס' שם בד"ה רבינא ולפי דבריו שם יש ליישב ג"כ תמיהא הנ"ל ודוק) (גם י"ל לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו ב"ב דף קכ"ו הובא בס' בית מאיר לעיל סי' ק"כ ס"ד דהא דמהני תנאי בנזיר אף דא"א לעשות ע"י שליח (ע' בתוס' נזיר י"א ע"א ד"ה על מנת) משום דכי גמרינן מתנאי ב"נ וב"ר ה"מ כיוצא בו שהוא תנאי שבין אדם לחבירו אבל תנאי שבינו לבין עצמו בכל ענין הוי תנאי והטעם נותן שהרי מדעתו התנה ורוצה הוא לקיים תנאי הלכך אף תנאי כפול לא בעינן ע"ש הנה סברא זו יספיק גם כאן דהא דאין תנאי בחליצה ה"מ בענין תנאי שתתן לך ק"ק זוז כדלקמן ס"נ דהוא תנאי שבין אדם לחבירו משא"כ הכא אם הרגל הזה הוא כשר לחליצה הוי כתנאי שבינו לב"ע וצ"ע ועיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' צ' דנראה שנעלם ממנו דברי רמב"ן אלו וע"ש): ועיין עוד בנו"ב תניינא ס ' קנ"ו שנשאל בעובדא שאחד חלץ ליבמתו וקודם החליצה ראו שהוא שולט בשתי רגליו וחלץ בימין כדת של תורה ואח"כ כאשר נשתדכה היבמה בא החלוץ וערער על החליצה ואמר כי באמת הוא אטר הרגל ומה שלא הגיד זה בשעת החליצה במרמה עשה דבר זה כי ידע הדין שהיבם והיבמה חולקי' בננסי המת והיבמה אמרה שלא הניח המת כלום ולכן עשה גם הוא בערמה וחלץ חליצה פסולה ואז תעשה שידוך ויתפרסם בתנאים כמה היא מכנסת לנדן וילך ויגלה לפני הב"ד שהיא חליצה פסולה ותצטרך חליצה אחרת ותהי' מוכרחת לחלוק עמו בנכסים. ושאל השואל. אם הוא נאמן בנך לפסול החליצה. והשיב ע"ז בארוכה והעלה דיש להתיר כאשה הזאת לשוק ולא משגחינן בדברי החלוץ שמוצי' לעז שהוא אטר חדא שאינו נאמן מטעם אין אדם משים עצמו רשע דאם איתא שהוא אטר עשה מעשה רשע שאם הי' מת פתאום הי' מכשול בא על ידו באיסור יבמה לשוק (כי היו שם עוד אחים) ואף שכתבו התו' במס' ב"מ דף ג' דא"א מע"ר אפ"ה כיון שאינו רוצה להביא חולין בעזרה נאמן וא"כ ה"נ יאמר שעושה תשובה ואינו רוצה להכשיל שתנשא בחליצה פסולה הא ליתא דע"כ לא כתבו כתו' סברא זו אלא לגבי עצמו אבל לקלקל אחרי' אינו יכול כו' והגם שאין היתר זה ברור דאולי לא שייך א"א מע"ר אלא בדבר שהתורה קראתו רשע כו' (ע' בזה באורים ותומים כללי מגו אות ק"ה ובתשו' ברית אברהם סי' י"ג הובא קצת לעיל סי' ו' ס"ק ט"ז) הנה יש כאן עוד היתר שהרי אף אם נאמין לדברי החולץ הזה שאומר שהוא אטר אין כאן פסול ודאי בחליצה זו דהא סמ"ג וסמ"ק ס"ל דאפי' אטר חולץ בימין של כל אדם ואפי' הפוסקים דס"ל דחולץ בשתיהן היינו משום דמספקא להו אזלי' בתר ימין דידי' רק הטור ס"ל שחולץ בימין דידי' וא"כ אפי' אם הוא אטר אין נאן רק ספק פסול ומעתה יש כאן ס"ס ספק שמא שקר בימינו ואינו אטר כלל ואת"ל שהוא אטר שמא אזלי' בתר ימין דעלמא וס"ס המתהפך הוא כו' ואף שיש כאן חזקת איסור ורבו המחמירין שלא לסמוך על ס"ס מ"מ הרי יש כאן שלש ספיקות דאפי' חלצה בשמאל אין כאן הלכה ברורה שתהי' פסולה כו' והאריך בזה (הובא קצת לעיל ס"ק כ"ב ועמ"ש שם בשם ת' רע"ק איגר) ומסיים וז"ל באופן שכיון שיש כאן שלש ספיקות להתירה לשוק יש להתירה ובפרט שכבר כתבתי סברות' שאין להאמינו לסתור דבריו הראשונים בשעת החליצה שאינו אטר והיינו אם עשו מסדרי החציצה כנהוג ושאלוהו בשעת החליצה אם אינו אטר רגל. ואמנם אע"פ שהיא מותרת לא ימהר להתיר ויצוה לשכנים של החלוץ שישגיחו בצאתו ובואו באופן שלא ירגיש בהם כלל שהם נותנים דעתם על זה כי בלי ספק יותפס בשקרו ואם בכל זה יערים תמיד לא ישגיח בו ויתיר האשה. אך לחומר הענין ישאל ג"כ עוד לרב מפורסם עכ"ל ע"ש. ועיין בס' ישועות יעקב כאן ס"ק ט"ז ובביאורו לס"ח בקצרה ס"ק י"א שנשאל ג"כ על מעשה כזה ממש והעלה ג"כ להתירה חדא דאינו נאמן דאין אדם מע"ר אף בדבר שאינו פסול לעדות ועוד דבדיעבד יש לסמוך על דעת המכשירין בימין דעלמא במקום שיש עוד צדדים ע"ש: (ובתשובת ח"ס ח"ב סי' צ"א נשאל מחותנו הגאון מהרע"ק איגר זצ"ל על נדון כעין זה בחלוץ אחד שקיבל ממון רב לחלוץ ואמר להב"ד שאינו אטר והב"ד נסוהו ועבר ד' פעמים ימין ברישא וב' פעמים עבר של שמאל תחל" ודנוהו לשולט בב' רגליו וחלץ בימין ואחר החליצה מוציא קול שהוא אטר ורוצה לדחוק ליתן לו עוד מעות אי נאמן בזה וכתב הגאון רע"ק ז"ל שדעתו נוטה להקל כי בנ"ד אין עוד אחים ואם הי' אומר שהוא אטר היינו מניחין לו לחלוץ בב' רגליו והב"ד אמרו לו שמוכן אצלם גם מנעל של שמאל וא"כ הי' בידו לחלוץ חליצ' הגינה והי' נאמן בדבריו שאינו אטר ושוב א"ח ומגיד דאף אם הנאמנות מכח בידו אמרי' בי' א"ח ומגיד כו' גם הוא ס"ס ספק אינו אטר וס' כהפוסקי' דאטר חולץ בימין דעלמא ואף לאוסרים הוא מנח ספיקא דאיבעי' כו' גם יש לדון דא"א משום עצמו רשע דנטל ממון שלא בדין אך לא רצה להחליט להתיר עד שיסכים חתנו הגאון המחבר הנ"ל. והו' ז"ל השיב באריכות ותורף דבריו להסכים להתיר אשה הנ"ל לשוק כי מ"ש חותנו הגאון ז"ל דאף הנאמן מטעם הואיל ובידו ומה לי לשקר נמי אמרי' בי' א"ח ומגיד זהו ברור באין ספק דהא ש"ס ערוך הוא בקדושין ס"ד ע"א כו' ומ"ש דהכא איכא ס"ס כו' לכאורה יש לפקפק על זה דהא ד' דיעות יש בכאן כו' (ע' בפי' ס"ח סעי' מ') וא"כ ספק זה דאולי הלכה דאטר חולץ בימין דעלמא רוב הפוסקים התנגדים ואדרבה ס"ס להחמיר יש דלמא אין לו תקנה ואת"ל יש לו דילמא בתר דידי' אזלינן אמנם חזי לאצטרפי דברי הגאון מו"ה זלמן עמריך ז"ל בספרי ששה זרעוני ערוג' שכ' הכרחים גדולים שאין אטר ברגל כמובן שעיקר רגל שמאל תחלה דלא איכפת לן כלל בהא רק אטר הוא לשון אוטם מכח האבר ההוא כאטר יד שנחלש ימינו וה"נ נחלש כח רגל ימינו עד שגורר רגל הימיני בתר השמאלי כו' (ע' ברש"י שופטים ג' בפסוק אטר יד ימינו (והנראה שכוון האמת ואם כי חלילה לעשות מעשה אבל עכ"פ חזי לאצטרופי לס"ס דאפשר דכל הפוסקים ס"ל הכי ואין כאן בנ"ד אטר כלל כו' וגם מ"ש חותנו הגאון דיש לדון דא"א מע"ר שנטל ממון שלא כדין נכון הוא ויש להוסיף עוד כאשר נטל שכרו כפועל ועליו להשלים פעולתו שוב א"נ שלא עשה פעולתו כראוי אם לא אמרו בפעם ראשון שמצאו כמו שהסביר הר"ן בקדושין דף רל"ח ע"ב ורמז עליו הש"ך יו"ד סי' קכ"ז סק"כ כו' ועוד נ"ל הכא שניסוהו בב"ד וד' פעמים עבר ימיני' ברישא וב"פ עבר שמאלו והשתא אי ס"ד שהוא אטר וברמאות להטעות הב"ד עקר ימינו א"כ רמאי ברמיותו זהיר והי' נזהר לעקור ימינו לעולם דהכי קי"ל כרב זביד ב"ב קס"ז ע"ב ואפי' אביי נמי לא אמר אלא אם במשך זמן מה קרו לי' ועני אבל השתא באותו מעמד עצמו דעסיק ובא ברמאות שלו בודאי מיזהר זהיר וא"כ הכא מדלא זהיר ש"מ אינו אטר וסבר' זו נראה נכונה וחזי לאצטרופ. ומסיים מ"מ נ"ל טוב לומר לו אין אתה נאמן ואיתת' דא שריא אך אם אתה יודע בנפשך שהאמת אתך וחושש למכשול ורוצה אתה לחלוץ לה שנית באפס דמים ולא שום הוצאה ולא משך זמן לצעורה אזי הי' תחלוץ לך ואז אם ישמע ויתרצה לכך אפשר דאסורה להנש' מדינ' עד שתחלוץ שנית דהו' נאמן דמה לו לשקר וגם להבזות עצמו בש"ס פ"ב דסנהדרין מחשיב חליצה לבזיון וזילותא והוי קצת כמו מתוך שנאמן אתה להפסיד שכרך כו' וגם אינו משום ע"ר שהרי דרך תשובה אומר כן ע"כ יש לחוש עכ"ד ע"ש) וע' בתשו' חוט השני סי' כ"ח שנשאל ג"כ על מעשה כיוצא בזה רק שבעובד' דידי' לא הי' שייך לפלפל אם להאמינו בזה כי נזכר שם שאח"כ נתברר בבירור גמור שהוא אטר והחלוץ נתכוון להטעותם ולפסול החליצה כדי שיה' אבי היבמה ציית דין עמו אך נסתפק השואל אם בדיעבד החליצה כשירה באטר אפילו ברגלו הימנית ואם זה נקרא דיעבד או לאו אחרי שהחליצה עדיין לא נשאת. והאריך שם לבאר כל הדיעות בזה והעלה שלדעת כל הפוסקים שהזכירו דין אטר לענין חליצה הוא שאם חלץ בימין כל אדם אפי' בדיעבד חליצה פסולה הוי ורק הסמ"ג וסמ"ק ס"ל דחליצת אטר הוא בימין כל אדם ומי הוא אשר יכניס ראשו בין ההרים הרמים לעשות מעשה להקל וכ"ש דהנהי רברבי דמחמרי הוו הוי רוב חכמה ורוב מנין ואין לו' דהיכא דאיכא שעת הדחק כמו הכא שהיבם רחוק מהיבמה יש לנו לסמוך על סמ"ג ועמ"ק. זה אינו חדא דלא נקרא שעה"ד אלא כשאין תקנה לדבר כמ"ש הרד"ך בית ג' דהיכא דשכיח עוברים ושבים לאו שה"ד הו' בשביל המתנת ג' או ד' חדשים וא"ב בנ"ד שהחלוצה עדיין לא נשאת והיבם רוצה לחלוץ לא הוי שעת הדחק ועוד דהרד"ך כתב שם דדוקא במילי דרבנן הו' דאית לן למימר כדאי הו' לסמוך עליו בשה"ד להקל וא"כ בנ"ד דהנהו רברבי דפסלי פסלי מן התורה לא שייך להקל בשעה"ד וכ"ש בנ"ד דחזינן דנתכוון לפסול החליצה כדי שיה' ציית דין דהא שאלו לו בשעת חליצה אם הו' אטר והשיב לאו ודחק א"ע להטעותם לעקור רגל ימין והוי כנתכוונה הי' ולא נתכוון הוא דחליצה פסולה הי' וגם לא מקרי דיעבד כיון דלא נשאת והיבם רוצה לחלוץ ודאי דצריכה חליצה מחדש (וכפי הנראה לא היו שם עוד אחים וע"כ לא הזכיר מדין דצריכה חליצה מכל האחים) ע"ש:
(כה) שיחתוך במנעל. עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קנ"ד שכ' ע"ד המנעל של חליצה בבואי לכאן מצאתי שהמנעל שלהם הי' חתוך מאחוריו שלשה חתיכות ואני שניתיו לשני חתיכות כאשר ראיתי דברי יש"ש פי"ב דיבמות סי' ז' אמרתי די למעט בחתיכות ולא להוסיף השלישית לבטלה ושודאי בריבוי חתיכות יש חשש מנעל מרופט (ע' בס' קרבן נתנאל פ' מ"ח אות ח') ובפרט שהחתיכה השלישית הוא מעשה ריק בלא צורך. וכריכות הרצועות כן המנהג להתחיל מלפניו לאחריו ומתחילין כריכה הראשונה לאחורי הרגל. ר"ל כדרך הקשירה להדק המנעל על הרגל) עכ"ד: (ועיין בת ו' ח"ס ח"ב סי' פ"ז שכ' לרב אחד אודות מנעל של חליצה הנני שולח כמבוקשו וזאת לדעת כי נחתק מאחוריו ב' חורים שיסבבו בו המיתנא וגם חתוך הוא מלפניו באופן שיהי' שינביין מגולה מלפניו וכן מלאחריו אחורי השינביין וכמ"ש בדרישה כו' ויש נהגו לעשות רק פגימה א' מאחריו רחבה מאד שיפגעו בו הרצועות ב' פעמים (וכמ"ש בפי' ס"ח סעי' נ"ט) ולדידי ניחא לי טפי למיעבד ב' פגימות קצרות ולא אחת רחבה דלא ליתי אוירא דהאי גיס' ודהאי ומבטל להרצועה המשויירת בראש עקבו של מנעל ויהי' כמרופט וכעין שכ' מהרי"ל הובא במג"א סי' ט"ז כו' וכן ראיתי קמאי דקמאי דעבדי הכי וכן מצוייר המנעל בס' חק לישראל שמשם יש ללמוד שבפראג נוהגים כן. וע"ש עוד דרב גדול א' יצא לחדש לעשות עוד ב' חורים כעין חלונות מרובעות משני צדי המנעל ב' בימין וב' בשמאל המכוונים בין הפגימות שמאחריו ויצא לו כן מדברי המרדכי ר"פ מ"ח והוא ז"ל האריך בזה בפי' דברי המרדכי וגם הבי' דברי הפי' ס"ח שבש"ע ובלבוש סעי' נ"ט ודברי מהרש"ל פמ"ח סי' ז' ומסיק דאין לעשות חורים ולא פגימות בצדדים רק ב' פגימות מאחריו אך יהיו ארוכים קצת עד שימשך גם לשני צדי הרגל מזה ומזה כי גם הכפל שעושין בהרצועות ג"כ נמשכין קצת לצדדי הרגל וזה נ"ל נכון ע"ש):
(כו) ותתפוס רגלו בידה השמאלית. כתב הב"ח אות י"ט וז"ל פי' בשעה שתתפוס בידה הימנית בעקב המנעל לחלוץ אותו אז תתפוס בידה השמאלית עובי בשר השוק באויר כדי שלא ינוד ויזוז ותשמיט המנעל מן העקב בידה הימנית כו' ומסיים שם שכן נהגו שהכל בימין אלא שתופסת בשר השוק בשמאל וז"ש בירושלמי ותופסתו בשמאל ע"ש. אכן בס' גט מקושר בהגהותיו לס"ח של מהר"ם אות פ"ג כתב וז"ל ע' בקונט' טוב חליצה שכתבתי שצריכה לאחוז במקום המנעול ותתפוס שם להחזיק המנעל עם הרגל שלא יפול אפילו אם לא הי' המנעל דחוק עכ"ל. ומצאתי בס' כרם שלמה בשו"ת שבסוף הספר סי' פ"ז דרב א' כתב לו וז"ל כמדומה שהעולם נוהגין שהיא תופסת בעקב היבם בשמאלית ושומטת המנעל בימין וזה לענ"ד אינו נכון דבנקל יכול לבא עי"ז לידי מכשול שתסייע' בידה השמאלית כיון שאוחזת במקום העקב אלא המובחר הוא כמו שראיתי בב"ח כו' והעתיקו ג"כ בס' הקובץ דלא תהי' השמאלית מסייע אלא לאחוז בבשר השוק בלבד וכן ראוי לנהוג ומצוה לפרסם. והוא ז"ל השיב לו והסכים עמו שבודאי לא תאחוז את העקב ע"ש. ולע"ד נכון יותר דברי הגט מקושר הנ"ל שכן מדוייק לשון הירושלמי (שממנו הוציאו הפוסקים דבר זה) שהביאו התוס' והרא"ש והמרדכי המ"מ ופי' ס"ח סעי' ע"א כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופסתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררתו בימין (בזה יש חלוקי גרסאות כמבואר בב"י. אבל בתופסתו כ"ע מודים דהגירסא הוא בשמאל כמ"ש בדרישה) הנה לשון מתורתו וגוררתו קאי אמנעל ולא ארגל מסתמא גם תופסתו קאי אמנעל שתתפוס במקום המנעל כדברי הג"מ הנ"ל. ומ"ש בס' כרם שלמה הנ"ל דבנקל יכול לבא עי"ז לידי מכשול כו' זה אינו כי הלא ב"ד רואים ומזהירים על ככה ועוד דיותר יש חשש באם יפול מאליו רוב העקב דאפילו בדיעבד פסול משא"כ בזה דאף אם חלצה לגמרי בשמאלה כשר ולדעת ר"ת שרי אף לכתחילה כששמאל מסייע משום דמסייע אין בו ממש והב"ח עצמו מסיק שכן עיקר אלא שכבר נהגו בהסמ"ק כו' ע"ש לכן נראה במקום שאין מנהג כהב"ח או שאין המנהג מבורר יש לעשות כהג"מ הנ"ל. ועמ"ש עוד מזה בס"ח בקצרה סנ"ב ס"ק י"ד:
(כז) וי"א דוקא. עב"ש ס"ק ל"א וע' בת' נו"ב סי' צ"ד בד"ה וממילא:
(כח) רגלו עקומה. עיין בתשב"ץ ח"א סי' קס"ז שכ' דאם עקום רגל השמאל של היבם אין בכך כלום כיון שרגלו הימנית ישרה ולרוב פשיטותו לא הוצרכו הפוסקים לזכור זה ואם הוא אטר שחולץ בשתיהן פשוט ג"כ דצריך שיהיו שתיהן ישרות ע"ש:
(כט) אינו חולץ. כתב בס' ב"מ כל עין בעין יראה דאין מובן אחר אלא חולץ הוא דלא הא יבומי מייבם (ולא אמרי' כל שאינו עולה לחליצה כו') ודלא כתשו' שב יעקב כו' והאריך בזה ומסיק דאף האידנא ואפילו יש לו אשה מחוייב לייבם בכה"ג ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל סי' קס"ה ס"ג ע"ש:
(ל) וי"א דבנקטעה רגלו מיירי עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' צ"ח דחתנו הגאון ר' משה סופר ז"ל כתב דאם נחתך עד האסתוירא והאסתוירא קיים יש לדון דהוי ס"ס ספק נחתך כשר וספק דהאסתוירא הוי רגל כרב פפא (יבמות דף ק"ג ע"א) ובשעת הדחק יש לסמוך על זה. והוא ז"ל השיב לו שגם הוא מסכים לזה אף דיש לדון דלא הוי ס"ס דהא גם לר"פ י"ל דלא הוי חליצה למ"ש הרמב"ן במלחמות כו' מ"מ כיון דהרבה פוסקים כו' יש לסמוך ע"ז במקום הדחק ע"ש:
(לא) מפיה כשירה. עבה"ט מ"ש וב"ח מדייק כו' עד והב"ש חולק עליו. וע' בס' ישועות יעקב שחולק ג"כ ומסכים לדינא דכשר ע"ש:
(לב) דא"א לה בלא צחצוחי רוק. ע' במרדכי סוף חולין מ"ש בזה. ובס' ב"מ תמה עליו. וע' בזה בצל"ח פסחים דף ל"ד ע"ב ובתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' י"ד:
(לג) קוראה מאן יבמי. עיין בתשו' שיבת ציון סי' צ"ח בענין אם הקריאה לכתחלה הוא מה"ת או מדרבנן ואם יש לחלק בזה בין מקום שנוהגין לייבם ובין מנהגינו דלא נהיגין לייבם כלל ע"ש:
(לד) היבם והיבמה. עבה"ט בשם מהרי"ט ותשובת ח"צ. ומה שהקשה על הח"צ מדברי התוס' כו' כבר קדמוהו בשאילת יעב"ץ ח"א סי' כ"ז להקשות כן על דברי אביו הח"צ ז"ל ע"ש ומ"ש בזה ולדינא פסוק שם היכא דעברו וחלצו אוננין וליכא למיהדר עובדא תו לא צריך ע"ש. ועיין בתשו' ברית אברהם ס"ס נ"ד שכ' דיש לתלות דבר זה בתשובת רש"ל סי' ע' ותשובת נו"ב חא"ח סי' כ"ז (הובא בפ"ת ליו"ד סי' שמ"א סק"ו) גבי ספירת העומר כיון דעי"ז יתבטל ממציה גם אח"כ אין האונן פטור מספירת העומר וה"ה בזה ע"ש. וע' עוד בתשו' ח"צ שם בד"ה והנה אם כו' שחקר אי הך כוונה דבעינן בחליצה הוא ע"ד כוונת מצוה או אם אינה אלא כדרך כוונת הקנאות ואי נימא שהוא ע"ד כוונ' מצוה א"כ קשה על חליצת מומר הא לדעתא דנפשי' עביד ויפסול לחליצה כדפסיל לכתיבת גט עש"ב. ובס' קצות החושן ס"ס ער"ה כתב להוכיח דהוא ע"ד כוונת מצוה ע"ש אך לא יישב התמיהא מחליצת מומר וע' בס' ב"מ כתב ג"כ דהוא בדרך כוונ' מצוה כדכתב הרמב"ם פ"ד ה"ח ויעשו מעשים אלו לשמן כו' והאריך ליישב הקושיא מחליצת מומר ע"ש וגם בס' גט מקושר בסג"ר סוף אות ז' כתב ליישב זה ע"ש (וגם בתשו' ח"ס ח"ב סי' צ' מזה:
(לה) נתכוון הוא ולא היא עב"ש ס"ק מ"ה ועיין בס' קרבן נתנאל פ' מ"ח אות ל"ה.
(לו) בפני ב"ד. עבה"ט מ"ש יבם שרוצה לייבם ורקקה בפניו כו' ועיין בס' ב"מ שדעתו בזה דהוא ממש הדין דיבמה שנדרה הנאה אחר מיתת בעלה דמבואר סי' קס"ה ס"ג דאין כופין אלא מבקשין ולא דמי לחלוץ לה ובכך אתה כונסה (לקמן סצ"א) דאיהו הוא דאטעי את עצמו וגם היא לא עשתה דבר שלא מרצונו אלא אחרים שמטעין אותו כו' ע"ש:
(לז) ויש מי שאומר. עב"ש ס"ק מ"ז ועיין בס' קרבן נתנאל פמ"ח אות ל"ז.
(לח) שלא תהא חליצה פסולה. עיין ביש"ש פי"ב דיבמות סי' כ"ב:
(לט) ויש מי שאומר. עיין בתשו' פרח שושן כלל ב' סי' ב' ג' שעמד דכאן הביא מרן דברי הרמב"ם בסתם וסברת הראב"ד בשם יש מי שאומר מוכח דדעתו לפסוק כהתם דבכל ענין לא תחלוץ לכתחילה ובסדר חליצה סי"ז משמע שסתם כהראב"ד וגם יש לתמוה על הרמ"א ז"ל שנ' בסי' קע"ב סט"ו בהגה ונ"ל שאם אין כאן אח כו' והאריך בזה ומסיק לענין הלכה אין לזוז מדברי מרן בסדר חליצה ומיר"ס בהגה הנ"ל דבאין שם אח אלא הוא או מחמת סבה תחלוץ ממנו לכתחלה דכל מידי דלא אפשר כדיעבד דמי ע"ש:
(מ) חליצתה פסולה. עב"ש ס"ק מ"ט ועיין בס' קרבן נתנאל סמ"ח אות ל"ח:
(מא) שתתן לך ק"ק זוז. עיין בס' ישועות יעקב ס"ק כ"ז שפלפל בענין זה ורוצה לחלק דדוקא באם אחרים אמרו לו כן אבל אם האשה בעצמה הבטיחה לו סך כזה ואמרה לו חלוץ לי ע"מ שאתן לך ק"ק זוז מהני התנאי ואם לא קיימה דברים החליצה בטילה ע"ש עוד. ועמ"ש לעיל ס"ק כ"ד.
(מב) אבל אם יש טענה. עב"ש סס"ק נ"ב מ"ש אבל משום ספיק' דדינא דצריך לחלוץ יכול לומר קים לי כהני פוסקים דמצות יבום קודמת וצריך ליתן שכר' ע"כ. ועיין בס' ק"נ סמ"ח אות מ"ג שכ' עליו לא ידענא מאי קאמר דהא היא מוחזקת אדרבה היא יכולה לומר קים לי שלא ליתן לו שכירות עכ"ד וכן תמה עליו בס' בית מאיר:
(מג) השלישה לו המעות. בגליון ש"ע של הגאון רע"ק איגר ז"ל נ"ב וז"ל בשו"ת הרשב"א לא נזכר השלישה זול' במרדכי פ"ד דיבמות ע"ש דמחלק בין נתנה לשליש ואמרה ליתנם לו אחר שיחלוץ במעמד שלשתן דכבר זכה בהם ובין נתנה סתם לשליש והשליש אמר שיתנם לו דלא זכה עדיין ויכולה לומר משטה אני ע"ש ועיין בשו"ת רמ"א סי' כ"ד שכ' בפשיטות דאף בהשלישה יכולה לומר משטה דעדיין לא זכה היבם אלא דהימוני הימנה להשליש אבל לא שיזכה בה זה עכ"ל וע' בח"מ ס"ס רס"ד:
(מד) שחלצה בפניהם. עבה"ט שכ' ואנו אין נוהגין לכתוב כו' ורש"ל בס"ח כתב כו' ועיין בס' ק"נ ס"פ מ"ח שכ' עליו ולפי שיטתו (יובא לקמן בס"ח בקצרה סעי' כ"ט ס"ק יו"ד) שבנשוי אין אומרים לו אם תרצה לייבם אין נכון לכתוב דהא בשטר חליצה כותבין רבנן דייני אמרי לי אי צבי ליבומי תייבם ע"ש. ועיין בס' בית מאיר שכ' ומ"מ אשה המוחזק' לזקוקה ואינה מפורסמת בחליצה אסורה להנשא אלא בעדים ואפילו החלוץ אינו נאמן להעידה כו' ע"ש. ולכן אם החלוצה מעיר אחרת יש ליתן לה מעשה ב"ד כדרך שנותנים לירושה ועמ"ש לעיל סי' קנ"ב ס"ק י"ט כענין מעשה ב"ד של חליצה שאינו מקויים ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |