פתחי תשובה/אבן העזר/סב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בבית החתן קודם נישואין. עב"ש שכ' ומה שאנו מברכים ברכת נשואים תחת החופה משום בחופ' ליכ' יחוד והוי עובר לעשיה קודם שאוכלים ביחד במקום צנוע ומזה ג"כ ראיה דעיקר החופ' הוא האכילה במקום צנוע דאל"כ קשה על מנהג שלנו איך עושים שני דברים הסותרי' זא"ז דברכת אירוסין מברכין קודם קדושין כדי שיהא עובר לעשייתן וברכת נשואין מברכין תחת החופה עכ"ל: ועי' בס' המקנ' שכ' דא"א לומר כן דאלו הוי ברכת נשואין בשביל היחוד שאח"כ הוי ההליכ' מהחופה לבית החתנו' הפסק בין הברכ' לנשואין כדאי' בא"ח סי' ח' סי"ג ומ"ש הרמב"ם והטור קודם כניסתן לחופה היינו בבית החתונה קודם כניסתן לחדר המיוחד לחתן וכלה דמחדר לחדר לא הוי הפסק כדאי' במג"א שם ס"ק י"ז אלא נראה כיון דמנהגינו לקדש תחת החופה א"כ א"א לברך ברכת נשואין קודם כניסתן לחופה כיון דעדיין לא קידשה ויהא ברכת אירוסין והקדושין הפסק בין ברכת נישואין לנשואין וגם עדיין לא נקראו בשם חתן וכלה קודם הקידושין ע"כ מברכין תיכף אחר הקדושין. מיהו מה שנוהגין אף באלמנה כן אף דבאלמנ' אין החופה קונ' אלא היחוד (אפשר במקומו הי' המנהג כן לעשות גם חופת אלמנ' ברחוב אבל מנהגינו אינו כן אלא דבאלמנה עושין החופה בבית החתנות ולא ברחוב אפשר הוא מטעם זה דאנו חוששין שמא הליכה הוי הפסק אבל בבית החתנות מחדר לחדר לא הוי הפסק אך לפ"ז גם באלמנה שנשאת לבחור הי' ראוי לעשות החופה בבית וכמדומה שאין נוהגין כן) צ"ל דאפ"ה לא הוי ההליכה הפסק משום דכבר התחיל החופ' אלא שאינה נגמרת לקנות עד היחוד. וכ"ש לפי מנהג אשכנז שנוהגין אחר החופה שברחוב מיד כשבאין לבית עושין סעודה ומברכין ז"ב קודם היחוד ע"כ צ"ל דס"ל דעיקר החופ' מה שעושין ברחוב דאל"ה האיך שייך לברך ב"פ ז"ב קודם החופה. מיהו מה שנוהגין כן אף באלמנה צ"ע ונכון לעשות הדבר (ר"ל היחוד) קודם הסעוד' עכ"ד ועמ"ש לקמן סק"ח:
(ב) קודם נשואין. עבה"ט בשם כנה"ג דבשניהם קטנים אין לברך צ"ל דהכא מיירי בהיא גדולה וכ"כ בס' מעין גנים סי' א' ע"ש. ועמש"ל סי' ל"ז ס"ס ח':
(ג) ומברך על היין. עבה"ט מ"ש ומקדימין כו' אבל בבהמ"ז כו' עב"ש סק"ב הטעם בזה גם בס' המקנה בק"א כתב טעם לזה ועיין בסידור הגאון מליסא ג"כ טעם לזה:
(ד) על השכר. עבה"ט מ"ש אם בירך ב"ח כו' הרא"ם א"א סי' ד'. דברי הרא"ם אלו הובא במג"א בא"ח סי' ר"ו סק"ג. ומ"ש ומדברי ריב"ש נראה דא"צ לחזור ולברך ב"ח. הרוא' בריב"ש שם יראה דא"צ לברך אף ברכת אירוסין וכן העתיק הכנה"ג משמו ע"ש:
(ה) שהי' דעתו על שניהם. עיין בס' המקנ' שכ' נראה דמיירי שכבר קדשו כ"א בפ"ע אבל לפי מנהגינו שמקדשין תחת החופה א"כ הקדים ברכת נשואין לקדושין של חבירו ולא מצינו ברכת נשואין קודם קדושין ותו דאם יכוון גם בברכת אירוסין לפטור את חבירו הא הוי ברכת נשואין הפסק ואם לא יכוון בברכת אירוסין לשניהם א"כ הוי ברכת אירוסין דשני הפסק בין ברכת נשואין דראשון לנשואין דשני ואפשר דעת הרמ"א היינו שמברכין על הראשון ברכת אירוסין ודעתו לפטור השני שיבא אח"כ ומברך לשני ברכת נשואין ופוטר גם הראשון בברכת נשואין והיינו שכתב כמו שנתבאר בי"ד סי' רס"ה דשם ס"ה מבואר דהראשון מברך על המילה ועול' גם לשני והשני יברך על הכוס אשר קידש ע"ש:
(ו) להרבה חתנים ביחד. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' תמ"ח שכ' דהיכ' דחתנים גופייהו מקפידים בהכי שאין רוצים בברכ' בשותפות שפיר דמי לברך לכל א' בפני עצמו ואין כאן משום אפושי בברכות ומוציאים את האחד לבית אחר ומברכים וחוזרים ומברכים לזה וכן עשה הוא ז"ל מעשה ע"ש:
(ז) אלא בעשרה. עבה"ט מ"ש ובדיעבד אינו מעכב כו' ר"ל דבדיעבד שאין שם עשרה לא בשביל זה יתעכב הנישואין אלא תנשא בלא ברכות דברכות אין מעכבות. עב"ש סק"ד עיין בתשובת נו"ב סי' נ"ו על דבר המסדר קדושין שבירך ברכת אירוסין וברכת נשואין בלא עשרה וכתב כי בודאי הדיוט כזה עון פלילי הוא שיהא לו עסק בטיב קדושין אבל על כל זה הקדושין והחופה גמרו קניינם ואפי' לדעת הרשב"א דהברכות מעכבות ובמקום שאין עשרה אין לעשות נישואין מ"מ כאן שכבר בירך אלא שלא היו שם עשרה זה אינו מעכב דיעבד בכל דבר הצריך עשרה והביא ראיות לזה (עי בס' יד המלך פ"י מה"א דין ה' מ"ש עליו בזה) וסיים דמ"מ אין הפסד כאשר יזדמן שם נישואין יעמדו גם הזוג הזה סמוך לחופה ויכוונו לצאת בברכה שיברכו להחתן והכלה האחרים (וגם המברך יכוון להוציאה) ע"ש:
(ח) אחר בהמ"ז. עיין בס' זכור לאברהם שכ' יש לעיין אי בעינן הני עשרה שיאכלו כולם או שיצטרפו לפחות לזימון כדין זימון בבהמ"ז או דלמא דוקא בהמ"ז בעינן צירוף דאל"כ איך יוציאו שקר מפיהם לומר ברוך שאכלנו כו' משא"כ ברכת חתנים י"ל דכל שהם באותו בית שפיר יוכלו לברך ב"ח. והביא בשם חכם אחד שדעתו נוטה דלא בעינן שיאכלו כל העשרה אבל רוב מיהא בעינן ע"ש:
(ט) אלמון שנשא אלמנה. עיין בתשו' נ"ב תניינא סי' ס"א דנואף שנשא בעולתא דידיה (וכ"ש באלמן שנשא בעולתא דלאו דידי') דינו כאלמן שנשא אלמנה ואין מברכין ז"ב אלא יום ראשון בלבד. דעיקר ז"ב הוא מטעם שמחתו ושמחת' וזה הוא אם לא טעמו טעם ביאה משא"כ בנואף ונואפת שכבר טעמו ט"ב ואין להם שמח' כ"א כמו אלמן שנשא אלמנה ע"ש ועיין בתשו' שמש צדקה סי' ה' שהביא ת' גינת ורדים חא"ה כלל א' דנער' שנתפש' לזנות ואחר ימים כנס' אלמון אין לה ברכה אלא יום א' ושמחה ג' כו' ואין חילוק בזה בין זינתה לרצונ' לאנסוה. ובמוכת עץ כתב דאע"ג דאין לה דין בתול' וכתובת' מנה לענין ברכה לא יגרע ממנה משפט הבתולות הואיל והיא חדשה אצלו שלא נבעל' לזולתו. והרב המחבר כתב עליו דנלמד מדבריו דאם היא בעולתא דידיה ולא נבעל' לאחר דיינינן לה כבתול' לברכה ולשמחה וק"ו כשנבעל' לדידי' לאונס'. וכך פשט המנהג ע"ש (ומשמע דר"ל אפי' אם הוא אלמן מברכין ז"ב כמו באלמן שנשא בתולה) . ובהגה מבן המחבר שם כתב דמתשו' דב"ש סי' ער"ה משמע דה"ה כשנבעל' ממנו אין לה אלא יום א' לברכ' ע"ש: (וע' בתשו' חתם סופר סי' קכ"ג פוסק להלכה דאלמון שנשא בעול' פנוי' אפילו אם היא בעולתא דידיה אין לה אלא יום א' לברכה ושמחה ג' אך אם הוא פנוי נואף שנשא בעול' (או אלמנה) מברכי' כל שבע' כמו לבחור אלא כיון שהם בועלי נדות ואינם ראוים לברכה איך יקבלו פניהם פנים חדשות כל ז' חוטא בל יתנאה אך אם ימצאו ריעים כמותם לחדש פנים כל ז' יברכו להם כל ז'. והביא שם דברי נו"ב תניינא הנ"ל שכ' דאין מברכין ז"ב אלא יום א' כיון שכבר טעמו ט"ב והשיג עליו וכתב דאין ספק כי תרווייהו איתנהו חיבת ביאה וחיבת חופה כמבואר בכתובות נ"ו אלא מספקא לן התם איזה מהם קונה אבל תרווייהו איתנהו ונראה דעל כל א' נתקן ברכה אלא בחור הנושא איכא תרתי חיבת נישואין חדשי' וביאה חדשה אבל מ"מ בחדא מנייהו נמי מברך כי' נמצא דעל ביאת בתול' בלא חיבת נישואין ראשונים מברך וגם על חיבת נישואין ראשונים בלא חיבת ביאה מברך וא"כ אע"פ שטעם ט"ב כיון שהיא נישואין ראשונים שלו מברך כל ז' וכן צריך לשמחה כל ז' אפילו היא בעולתא דילי' שלא יברך והיא ישכים למלאכתו עכ"ד וע"ש עוד שעמד על לשון הש"ע דלקמן סי' ס"ד ס"ב איתא הנושא את הבעול' צריך לשמח עמה ג"י כו' ושינה לכתוב בעול' במקום אלמנ' להורות דנכנס' לחופ' ולא נבעל' אינ' בכלל אלמנה אלא משמח' כל ז' (וכמ"ש הב"ש בשם הב"ח שם) משום דבעיא פיוס א"כ לפי הנ"ל ה"ה לענין ברכה ז' שהרי יש לו חיבת ביאת בתול' ואמאי נקט כאן אלמן שנשא אלמנה אינו מברך אלא יום א' היה לו ג"כ לדקדק ולכתוב אלמן שנשא בעול' אבל השתא דנקט שנשא אלמנ' משמע אפי' נכנסה לחופה ולא נבעל' אינו מברך אלא יום א' ואמאי וכתב לתרץ ע"פ מה דאיתא בכתיבות י"א ע"ב כנס' ראשון לשם נישואין ויש לה עדים שלא נסתרה אין השני יכול לטעון טענת בתולים כו' וא"כ בסי' ס"ד לענין שמחה נהי שהיא אצלינו בחזקת בעול' מ"מ היא יודעת בנפש' שלא נבעל' הרי צריכ' פיוס וצריך לשמח' כל ז' אבל כאן לענין ז"ב איך נברך ז"ב והיא אצלינו בחזקת בעול' ואפי' עדים מעידים אין נאמנים ע"ש. מיהו אכתי צ"ע לפ"ד הכנה"ג שהביא הבה"ט לקמן סי' ס"ז סק"א ע"ש):
(י) ביום ראשון בלבד עח"מ וב"ש דדין אלמון ואלמנה כשהנשואין ביום ואינם אוכלין עד הלילה נשאר בספק אם לברך וספק ברכות להקל והח"מ רמז בזה לעיין בת' מהר"ר מנחם עזריה סי' מ'. וראיתי שם שדעתו מסכמת ג"כ שלא לברך בלילה אך כתב וז"ל אבל מה נעשה במקום שנהגו לברך ז"ב בסעודה ראשונה שאכלו בלילה גם לאלמנה שנשאת לאלמון ונתלים באילן גדול הוא ס' אגודה שכתב דאלמון שנשא אלמנה ביום ו' נראה דאין מברכין אלא לסעודת הלילה כו' ולולא פשט המנהג שלא לחלק בין נשאת ביום ה' לנשאת ביום ו' ולעולם מברכין לה בלילה ז"ב היה אפשר לומר דלא פליג ס' אגודה אהני אשלי רברבי דלעיל ושאני יום ו' שלא הותר לקבוע בו סעודה אבל המנהג שהוקבע ע"פ זקנים מוכח דלא שנא כו' ומצאתי למורי הררי"ח ז"ל שכ' דנ"ל לנכון לחלק ולומר כי באם היו יכולים לאכול הסעודה ראשונה מבעוד יום ולא רצו לאכלה אלא בלילה אז אין לברך ז"ב בלילה אבל אם אחרו החופה עד סמוך למנחה קטנה כמו שנוהגין בקצת מקומות שאין פנאי לאכול מבע"י אז מברכין ז"ב בלילה כיון שהיא הסעודה ראשונ' של אחר החופה ואכתי לא מטא זמן חיובא של סעודת נישואין עד השתא כו' והביא סיוע לדבריו עכ"ל וע' עוד בת' הרדב"ז ח"ג סי' תכ"ד מענין זה וע' בסידור הגאון מליסא ז"ל בדיני בהמ"ז בבית חתן אות י"ד שכ' על דברי הב"ש הנ"ל נראה דוקא כשהיה ביום יחוד הראוי לביאה דאז הוי ביום יום החופה אבל אם לא היה יחוד רק בלילה לא מקרי חופה דהא באלמנה לא הוי חופה רק כשיש יחוד הראוי לביאה וא"כ הוי החופה כאלו היה בלילה והוי הלילה יומא קמא ומברכין אז ז"ב בסעודה שאחר היחוד ע"ש:
ועיין בס' בית מאיר שהביא דברי ח"מ וב"ש הנ"ל וכתב ע"ז ולכן ראוי שלא לעשות הנשואין דאלמון ואלמנה עד סמוך לחשיכה או שיעשו הסעודה מיד רובה ביום (ואף לדברי הגאון מליסא הנ"ל אין תקנה בזה לכתחילה שיהא החופה ביום והיחוד בלילה משום דהיחוד צריך שתהיה מיד אחר החופה שלא יהיה הפסק בין הברכות שתחת החופה להיחוד שאח"כ ע"ל סק"א בשם ס' המקנה ודוק) וכן מסיק בתשו' ב"ח סי' קי"ט. ושם מבואר דמנהג מדינת פולין עושין אף חופות בתולות בין מנחה למעריב סמוך ללילה וכן ראיתי נוהגין והסעודה ראשונה של חתן וכלה עם השושבינים לבד שהיא מיד אחר החופה נמשכת עד שיתאספו בלילה הקרואים ואינם מפסיקים בבהמ"ז עד גמר הסעודה העקרית ואז מברכין בהמ"ז עם ברכת חתנים בלי פקפוק. ואולם במדינה זו נוהגין לעשות החופה באמצע היום והחתן והכלה והשושבינים מפסיקים ומברכין בהמ"ז אחר סעודתן בלא ברכות חתנים כלל ואך בלילה אחר סעודת הקרואים מברכים ברכות חתנים ולאו שפיר עבדי דנהי דבלילה ראוי לברך מטעם פנים חדשות אבל ביום מהי"ת שלא לברך עכ"פ שהש"ב ואשר ברא אם היא בלא עשר' ואם היא בעשרה אף ברכות חתנים יש לברך עכ"ד. ולפמ"ש לעיל סק"א אפשר מנהג זה נכון הוא שחששו לדעת הב"ש דעיקר החופה אינו מה שעושין ברחוב אלא האכילה במקום צנוע והיינו לפ"ד הב"ש בסי' נ"ה סק"ה דיש למנוע שלא יכנוס לשם שום אדם כדי שיהיה יחוד גמור משא"כ לפי מנהג הנ"ל שהזכיר הבית מאיר שגם השושבינים אוכלים עמהם בסעודה זו עיקר החופה הוא היחוד שאחר סעודה זו א"כ לא שייך לברך ב' פעמים ז"ב קודם החופ' ודוק:
(יא) שנשא בתולה. עיין בס' זכור לאברהם שכ' אלמון מן האירוסין שנשא אלמנה וכן הנושא אשה לשם בעולה ונמצאת בתולה יברך ז"ב כל ז' ימי החופה. הרב אדמת קודש ח"ב סי' ג'. וע' בס' שיורי ברכה להרב חיד"א ז"ל דמודה ליה בחדא ופליג עליה בחדא בנושא לשם בעולה ונמצאת בתולה דלא יברך כל ז' ומיהו אהני שישמח עמה כל ז' ע"ש:
(יב) מתחילין מיד לאחר ז"ב. כ' הח"מ לאפוקי שלא נאמר שיתחילו מאכילה ראשונה כו' ועיין בתשו' כנסת יחזקאל סי' סמ"ך נשאל שם אם לחשוב הני שבעה ימים מעת לעת ואם היה החופה ביום ד' אחר חצות מברכין ז"ב גם ביום ד' השני קודם חצות או דאמרי' גם בזה מקצת היום ככולו. והאריך בזה ומסיק דאין מקום כלל לומר דאזלי' בתר מעל"ע. אלא דיש לחלק ולומר דהדין נחלק לשני אופנים אופן א' בארץ שהמנהג אחר החופה אין עושין סעודה שיש עשרה גדולים כמו בארץ פולניא ודאי הז' ימי משתה מתחילין מסעודה ראשונה שבלילה ואם בתול' נשאת ליום הרביעי והסעודה ליל ה' גמר ז' ימי משתה עד ליל ה' אך במדינ' שעושין סעודה בעשר' ומברכין ז"ב תיכף אחר החופ' כמו באשכנז ודאי מקצת היום ככולו ותיכף בהגיע ליל הרביעי כלו ז' ימי משתה ואין לברך אף בליל' וכ"ש ביום ד' קודם חצות כו' ואל תשיביני מתשובת הרא"ש כלל כ"ז דמשמע דהרחלת ז' ימי החופ' מן החופה התם שאני דעיקר פלפול שלו באם נוסעי' למקום אחר ומעכבין יום או יומים כו' עכ"ד. הנה מבואר מדבריו שדעתו בפשיטות דחשבי' מאכילה ראשונה שהיה בעשרה ותימ' שלא הזכיר דברי הח"מ הנ"ל שהוא לנגדו וכן משמע מפשטות לשון הרמ"א גם בסידור הגאון מליסא ז"ל סתם וכתב דז' ימי המשתה וכן ג' של אלמנה מתחילין תיכף אחר ז"ב שברכו בשעת החופה שמותרין להתייחד ואף שלא נתיחדו עדיין כו' ע"ש (מ"ש בש"ת בא"ח סי' קל"א ס"ק י"ד וז"ל עיין באה"ע סי' ס"ב דבתר סעודה ראשונה אזלינן עכ"ל ט"ס הוא וצ"ל לא אזלינן וכ"כ בספר מעין גנים בסי' זה) . ובענין שכ' הכנ"י הנ"ל שאין מקום לומר דאזלינן בתר מעל"ע הנה בש"ת בא"ח סי' קל"א מביא בשם גינת ורדים כלל א' סי' כ"ח דז' ימים שלימים בעינן והמח"ב כתב דלענין נפילת אפים שפיר דמי אבל לענין ז"ב שצריך להתיישב ע"ש ועי' בס' המקנה בק"א הביא ראי' מהש"ס דאפי' שעה אחת סמוך לערב עולה ליום א' למנין ז' וכן עיקר. ועי' עוד בש"ת בא"ח ס"ס קפ"ח בענין אם נמשכה סעודת יום ז' עד ליל ח' הביא שם בשם גינת ורדים דאף להפוסקים לענין הזכרה של שבת או ר"ח אזלינן בתר התחלת הסעודה אבל לענין ז"ב ודאי אין לברך ע"ש ועבה"ט כאן סק"ה בשם כנה"ג וצ"ע:
(יג) אבל אם היו האוכלים. עב"ש מה שתמה על הב"ח ביו"ד סי' שצ"א. ולכאורה בזה היה לו לתמוה על הרמ"א ז"ל שם בשם הרוקח עי' בספר בית מאיר מ"ש בזה (ועי' בס' המקנה בק"א ובתשו' חתם סופר סי' קכ"ב מ"ש בזה):
(יד) שלא שמעו. עבה"ט דאפי' אם רק אחד פ"ח כו' ועי' בס' זכור לאברהם שכ' אשה לא חשיבא פ"ח דאין פנים חדשות אלא למי שראוי להמנות בעשרה של ברכת חתנים כ"כ מהר"ר בצלאל פ"ק דכתובות ד' ז' ולפ"ז ה"ה עבדים וקטנים לא חשיבי פ"ח ע"ש. וכ' עוד אם התחילו ב"ח ביו"ד ויצאו מקצתן וכן אם התחילו בפנים חדשות והלכו גומרין ע"ש:
(טו) דשבת ויו"ט. עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ס"ב שכ' דצ"ע אם ביאת מצוה תוך ז' ימי המשתה אם לא תהיה חשובה פ"ח לסעודת שבת ע"ש ועיין בס' בית מאיר ס"ס ס"א דמסיק דזה מקרי פ"ח וק"ו משבת כו' ואולם אשר ברא לחוד פשיטא דלא גרע מהמבואר סי' ס"ב ס"ז בהגה (דאף בלא פ"ח רק כשמזמנין אחרים א"כ בזה אף כשאין מזמנין אחרים יש לברך) עכ"ד ע"ש ועמ"ש לקמן ס"ק ט"ו:
(טז) ואפשר משום דרגילים. עיין בתשו' הרמ"ע מפאנו סי' מ' שכתב דסעודה ג' נמי מקרי פנים חדשות ע"פ הסוד בספר הזוהר ע"ש:
(יז) מביא כוס אחר. עי' בס' המקנה בק"א שכ' נראה דיכול אחד לברך בהמ"ז ויוציא כולם וששה ברכות יכול ליתן לאחר לברך ואח"כ מברך המברך בהמ"ז בפה"ג על כוס שלו ומוציא אף לאותו שבירך ו' ברכות וכ"מ מלשון הרמב"ם וש"ע לעיל ס"ה ואין מברכין ברכה זו לא עבד ולא קטן אע"ג דהוא בודאי לא בירך בהמ"ז דהאיך מוציא עבד או קטן אחרים ידי חובתן וכ"מ מהא דלוי איקלע לבי רבי ובריך שית כו' משמע דלא ברכו ברכת היין דא"כ ה"ל שבעה אלא דאותו שבירך בהמ"ז בירך על כוס של בהמ"ז ע"ש:
(יח) כסברא הראשונה. עי' בתשו' חיים שאל סי' כ"ד שהביא דברי הרב יעב"ץ דאם אירע בליל פסח יכול לברך ב"ח בכוס בהמ"ז דהא בשלמא איכא מ"ד שיברך ז"ב על כוס בהמ"ז וכ"כ מרן והגם שאין המנהג כן מ"מ בליל פסח דאין מוסיפין על הכוסות יכול לעשות כן ואם ירצה דוקא לעשות ב' כוסות יכול גם כן וזה שבירך ב"ח יניחנו לכוס ד' והוא ז"ל כתב עליו דטפי מעלי דיברך ב"ח על כוס של בהמ"ז ע"ש וכ"כ עוד בספרי יוסיף אומץ סי' מ"ז דכן הנכון. ועי' בס' זכור לאברהם ח"ג ד' קי"ד הביא דבריו ושוב הביא דבס' ברכות המים דף ט"ל כתב דא' מן המסובין יברך ששה ברכות על כוסו ואח"כ יברך בפה"ג המברך בהמ"ז והוא ז"ל הסכים עמו ע"ש. ותימה דאשתמיט לכל אלו הגדולים ז"ל דברי הדרכי משה בא"ח סי' תע"ג סק"ה שכ' בשם המנהגי' דיברך בהמ"ז על כוס שלו וז' ברכות על כוס של חתן ע"ש (וכעת ראיתי בתשובה מאהבה ח"ב סי' תע"ט שנשאל על ענין כזה ורצה לומר תחלה שיברך על ב' כוסות כמנהג בכל השנה וזה שבירך ב"ח יניחנו לכוס ד' ואח"כ ראה במנהגים דטוב לברך ב"ח על כוס שלישי של חתן ושוב כתב דיותר נכון לברך בהמ"ז וז"ב על כוס אחד כו' ע"ש וגם ממנו נעלם דברי הד"מ שהביא להלכה דברי המנהגים הנ"ל ובודאי דהכי נקטינן) . ומ"ש הבה"ט בשם ב"ח כשאנשים ונשים בחדר א' א"א שהש"ב כו' עי' בלבוש א"ח בסוף המנהגים טעם למה שאין אנו נזהרים בזה:
(יט) אם הוא תוך שבעה. עבה"ט מ"ש וט"ז חולק כו' וכ' בס' חכ"א כלל קט"ז דין ט' דנ"ל אפי' לדברי הט"ז דוקא מקום שקובעים שם דירתם אבל במלון שלנין שם חתן וכלה לא נקרא מקום חופה ואין מברכין ז"ב עכ"ד. ועיין בסידור הגאון מליסא ז"ל שסתם וכתב דלא כט"ז ע"ש:
(כ) והאידנא. עיין בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סי' קכ"ד שנשאל בכלה שפירסה נדה קודם החופה וזמן טבילה אחר כלות ימי משתה והמנהג לעשות סעודה בליל הטבילה אם מותר לברך גם בההיא סעודה ז' ברכות וכתב דזה פשוט שאין לברך אפילו עם פ"ח וכן מבואר ברמב"ם פ"י מה"א דין ו' כו' אלא מ"מ נראה שהשמחה במעונו י"ל ואף שכתוב בש"ע דהאידנא ערבה כל שמחה ואין אומרים אלא בז' ימי המשתה מ"מ כה"ג שלא בעל ב"מ והיום עיקר שמחה של חתן והכלה ראוי לברך וכן נראה להלכה למעשה עכ"ד ע"ש וכן השיב בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ס"ב דאין לברך בההיא סעודה ז"ב ונסתייע מתשובת פנים מאירות הנ"ל וכתב דמה דמסיק הפמ"א דיש לומר שהשמחה במעונו אף שיש בזה קצת לסתור ולבנות אבל אחרי שאין בזו הזכרת השם אין לדקדק (וכן מסיק בספר בית מאיר ס"ס ס"א וכתב שם דאפשר דגם נודה לשמך י"ל ע"ש) . וכ' עוד דעל גוף הסעודה שעושין לביאת מצוה מפקפק הרש"ל בריש כתובות וכן נלע"ד שאין לעשות אז סעודה לאסוף אנשים ביתה ודי לעשות סעודה לאנשי ביתו אשר אי אפשר להסתיר הטבילה מהם אבל להזמין אנשים על סעודה זו מידי הרהור לא יצאו כו' ע"ש. ולע"ד אין למחות במקום שנהגו כי בתשו' אא"ז פמ"א שם כתב דיש סמך למנהגן של ישראל לעשות סעודה כשהגיע לביאת מצוה מדברי הזוהר פ' תרומה דף קס"ח ע"ש: והנה בעיקר דבר זה מה דפשיטא ליה להפמ"א שאין לברך בההיא סעודה ז"ב ואחריו החזיק בס' ב"מ ותשו' מאהבה כנ"ל תמיהא לי שלא הזכירו דברי הגהת אשר"י פ' אע"פ סי' ו' שכתב ובספר המקצועות פסק כו' ומ"מ תיקנו רבותינו הגאונים כיון שפסקו שבעה נקיים וטובלת מכניסין אותה ומברכין ברכת חתנים כו' ע"ש עד שמצאתי בס' בני אהובה פ"י מה' אישות שפסק ג"כ דאין לברך ז"ב בליל טבילה אם הוא לאחר זי"מ והביא שם דברי הג"א הנ"ל וכתב דאין לסמוך על זה דאפשר דתיקנו דלא יברכו אז בשעת חופה כ"א אחר כך אבל אם כבר ברכו בשעת חופה אין לחזור ולברך ועוד דזה תליא במה שנסתפקו הפוסקים אם יש כח ביד הגאונים לחדש ולתקן ברכה ולכך שב וא"ת עדיף ולא יהא אלא ספק אמרי' ספק ברכות להקל ע"ש (וגם בתשו' ח"ס סי' קכ"ב נשאל על זה ע"ד שהיה מנהג באיזה גלילות לברך ז"ב בליל טבילה לב"מ אף שהיה אחר ז' ימי משתה וכתב שם ליישב המנהג ומ"מ מסיק לדינא דאין לעשות כן מכאן ואילך ולחוש לברכה לבטלה וראוי לבטל המנהג וכ"כ עוד בס"ס קכ"ג שם והביא שם ג"כ דברי בני אהובה הנ"ל ע"ש):
(כא) שמח עמה. עבה"ט מ"ש אבל במחזיר גרושתו כו' וע' בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תקס"ז שהביא דבס' משפט שלום כתב בשם תשו' רבינו האי ז"ל דהמחזיר גרושתו אין מברכין לו ז' ברכות רק ברכת אירוסין לבד כו' והוא ז"ל כתב עליו שהוא מסופק אם כ"כ רבינו האי גאון ז"ל ולכן אין לסמוך ע"ז אלא מברכין לו ז"ב כמו באשה חדשה וכן מעשים בכל יום במצרים מזמן הנגידים הראשונים וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' גירושין (הועתק קצת בש"ע לקמן ס"ק ק"נ) כו' ע"ש. ומ"מ י"ל דאף הרדב"ז מודה לענין שהשמחה במעונו דאין לומר במחזיר
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |