פתחי תשובה/אבן העזר/מד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) תקנו להם נשואין. עב"ש לקמן סי' קכ"א סק"ט שרמז לעיין בתשובת צ"צ סימן ע"ז איך להתנהג כשהחרש מקדש. ועיינתי שם וראיתי שכ' וז"ל וראיתי מרבותי נוהגין שהולך לחופה עם החרש אחד שהוא רגיל עמו כגון אחד מן אחיו או שאר קרוביו הגדלים עמו בבית ומכירי' ברמיזותיו ואותו הרגיל עמו מראה לו ברמיזות ענין קדושין והחרש מושיט הטבעת לאשה ומקדשה עכ"ל ע"ש. ובענין הכתובה ואיך לכתוב כתובתה ע' לקמן סי' ס"ז ס"י ומ"ש שם סק"ב. ובענין הברכות שתחת החופה עמ"ש לעיל סי' ל"ד ס"ק א':
(ב) והוא מותרת. עב"ש סק"ב שכ' ואם בא פקח ונשא אותה או אפילו חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעל ובספר ב"ה כתב כיון דליכא א"ד לא קנסינן אותה עכ"ל. ועיין בס' בית מאיר שכ' אולי קיצור ל' יש כאן כי בס' בה"י לא קאמר זה על הדין דנשא אותה פקח דמשמע שנשאת מדע' וא"כ מה ענין זה לקנס אבל דבריו אמורים על אשת חרש שהלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעלך ונשאת בטעות ואח"כ בא כו' אמנם לע"ד נעלם מתרווייהו דברי הרמב"ם פ"י מה"ג הלכה ה' שכ' וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואח"כ בא בין שהיה פקח בין שהיה חרש שאין קידושין גמורים תצא משניהם וצ"ג מזה ומזה ואסורה על שניהם עולמית והוא מירושלמי עכ"ד. וע"ש עוד בענין אם זינתה אשת חרש והביא שם דברי המל"מ פי"א מה"א בשם הרב מוהר"ר יחיאל באסאן שהביא ראיות דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה וכנראה דעתו להשוותה ליבמה לשוק (לקמן סימן קנ"ט ס"ב וג') שאם זינתה מותרת ואם נשאת לאחר בין שוגג בין מזיד אסורה. והוא ז"ל פקפק על זה ע"ש:
(ג) מותרת לבעלה החרש. ע' באר הגולה ועיין בס' שעה"מ פי"ג מה' אישות דין ט' מ"ש בזה:
(ד) שוטה ושוטית כו'. עיין בס' חו"ג לקמן סי' קכ"א סק"ה שהזכיר שם דברי הבית מאיר בסי' הנ"ל שהעתיק שם תשובת הגאון בעל נו"ב ז"ל בס' אור הישר דף נ"ט והביא ירושלמי ריש תרומות בחש"ו שקידש שמחלק שם דבינו לבין עצמו אין קדושיו קדושין ובינו לבין אחרים קדושיו קדושין ע"ש גם בס' ישועות יעקב שם סק"ד הביא כן בשם חכם אחד שתמה מאד על כל הפוסקים שנעלם מהם הירושלמי הנ"ל והוא ז"ל האריך והראה כמה מקומות בתלמודא דידן שלא כדברי הירושלמי הנ"ל. וגם בשו"ת מנחת עני סי' ס"ט האריך בזה ויובא דבריהם בקצרה לקמן סי' קכ"א ס"ו סק"ה והוא ז"ל תמה עליו דאיך אפשר לומר דהירושלמי מקידושי אשה איירי דא"כ האיך משכחת לה קדושין בינו לבין עצמו הא קדושין בלא עדים אפי' בפקח לאו כלום הוא א"ו דהירושלמי מיירי בקידושי של אפר הפרה במי חטאת כו' ובחנם האריך בזה ע"ש ועמ"ש בסי' קכ"א שם:
(ה) סרים שקידש. עיין בתשו' חות יאיר סי' רכ"א מ"ש בזה:
(ו) וכן איילונית. עב"ש לקמן סי' קנ"ה ס"ק י"ט ובלח"מ פ"ד מה' אישות. ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' ע"ח שכתב דבגדולה הוא דפסק הרמב"ם שהיא מקודשת בודאי והטעם מדלא חקר על הדבר ודאי שהיה סבר וקיבל אבל בקטנה שא"א לעמוד על הדבר מודה הרמב"ם שאם קידשה סתם ואח"כ נמצאת איילונית שהוא קדושי טעות ובזה מיושב קושיית הלח"מ על הרמב"ם ממשנה ראשונה דיבמות וגם קושיית הרב השואל שם מסוגיא דסנהדרין דף ס"ט ע"ש:
(ז) חוץ מהנדה עיין בתשו' פני יהושע סי' ג' דפשיטא ליה דנדה תפסי בה קדושין אפילו בביאה ע"ש וכן מבואר מדברי הרדב"ז ח"א סי' שנ"א והמל"מ פ"י מה"ג דין י"ח שיובא לקמן סי' קמ"ט סק"ב ע"ש וע' בס"ק שאח"ז:
(ח) מאיסורי לאוין עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' נו"ן שבדעת השואל עלה לחלק דדוקא קידושי כסף ושטר תופסין בחייבי לאוין שאין כאן עבירה בקדושין לחוד אבל אם קידש ח"ל בביאה לא תפסו הקדושין לפי מה דקיי"ל כרבא בתורה דכ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני. והוא ז"ל השיב לו שזה טעות דא"כ למה נדחק שם בסוף הסוגיא בתמורה למצוא איכא בינייהו דאביי ורבא והרי איכא בינייהו שקידש ח"ל בביאה א"ו הא ליתא ועוד לדבריך המקדש אשה בביאה ביוה"כ לא תהיה מקודשת וגם למ"ד דאסור לבעול בתולה בשבת משום חובל המקדש בתולה בביאה בשבת לא תהיה מקודשת אין כל זה אלא דברי תימה ואין חילוק בין קידושי כסף ושטר לקידושי ביאה בשום דבר. ואי עביד לא מהני ל"ש כאן דהרי השוחט בשבת וביו"כ שחיטתו כשירה ולא אמרי' אעל"מ והטעם כמ"ש הש"ך בח"מ סי' ר"ח דלא אמרי' אעל"מ אלא במעשה שאי אפשר לעשותו בהיתר כלל כו' ומעתה גם אם קידש ח"ל בביאה גוף הקדושין היה יכול להיות בהיתר שיקדש בכסף ושטר אלא שהוא עשה באיסור ולכן הקדושין קיימים (חוץ מזה י"ל עוד לפמ"ש הנו"ב עצמו בסי' קכ"ט בהיתר הזה. שם דבקדושין גבי קרא דמועיל אפילו עביד נגד מה דאזהיר רחמנא דהרי כה"ג שקידש אלמנה כו' וה"ה בכל אזהרות כו' ע"ש ויובא לקמן סי' קל"ד ס"ק ו' ועוד י"ל לפמ"ש בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' קע"ד הובא בפ"ת ליו"ד סי' רס"ו סק"א דלא אמרי' דלא מהני אלא היכא דבביטול המעשה תבוטל העבירה כו' ע"ש וכאן אף אי נימא דלא מהני והקידושין בטלים מ"מ לא תבוטל העבירה דבעילת חייבי לאוין. ודבר זה תליא במחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד בפט"ו מהא"ב בכל חייבי לאוין אי לוקין בביאה בלא קדושין ע"ש ודוק. ויש לעי' בתשו' מהרי"ט דכמדומה שגם הוא ז"ל העיר בזה דהמקדש ח"ל בביאה לא יהיו תופסין הקדושין ודחי לה מחמת סברא הנ"ל דלא יתוקן האיסור וכעת אינו עמדי) ושם בהגה מבן המחבר כ' עוד ראיה לזה מגמ' דכתובות דף ע"ד דאמרינן שם דאף דקדושי ביאה ליתא ע"י שליח אפ"ה איתא בתנאי הואיל ואיתקיש הוייות להדדי א"כ גם לענין קדושי ח"ל כיון שתפסי בקידושי כסף ושטר ממילא תפסי גם בביאה כיון דאיתקש הויית להדדי אין לחלק בהם בשום אופן ע"ש. ועי' בשעה"מ פ"ו מה"א בקונ' חופת חתנים סעי' ט' שכ' ג"כ בפשיטות דודאי מה דקיי"ל דקידושין תופסין בחייבי לאוין אפי' בקידשה בביאה דהו"ל ביאת איסור אפ"ה מקודשת. והביא ע"ז כמה ראיות. וכ' שם דלא תקשה מדברי הר"ן פ"ק דקדושין (הובא בב"ש סי' נ"ה ס"ק ג' ובסי' ס"א סק"ב) במ"ש דביאת איסור אינו בדין שתקנה דלא כ"כ הר"ן ז"ל אלא לענין ליורשה וזכאי במציאתה ובמ"י משום שלא יהא חוטא נשכר ע"ש עיין עוד בס' צלעות הבית סי' ד' מענין זה:
(ט) ישראל עוזב דת שקידש. עי' תשובת נו"ב תניינא סי' קס"ב אודות מקרה בלתי טהור שאירע בקהילה אחת במדינת ישמעאל שבא שם נער א' בחזקת שהוא יהודי פנוי ודיבר שם על לב אלמנה אחת שתנשא לו ואחר שישב שם ג' שבועות נשאת לו בחופה וקידושין ואחר הנישואין לקח את הכל מידה וברח לו ועתה נודע הדבר שהוא עוזב דת זה כמה שנים והאשה העלובה תהיה מוכרחת להשאר עגונה כל ימיה. והנה רב אחד רצה לצדד היתר קצת לבטל הקידושין מתחילתן והוא ז"ל השיב לו ישתקע הדבר וח"ו להתיר האשה לא מבעיא בנ"ד שבא לפנינו מתנהג ביהדות ג' שבועות וקידש אשה בחזקת יהודי דכ"ע מודו דחיישינן שמא הרהר תשו' ומה שחזר אח"כ לסורו אין ראיה שהיה למפרע בשעת קידושין כך אלא אפילו בעוזב דת שהוא עוזב דת לפנינו לית דחש להי"א שהביא הב"י בשם בה"ע והלכה רווחת עוזב דת שקידש קידושיו קדושין וכ"כ הכנה"ג דאפילו החולק ביבום (בסי' קנ"ז ס"ד) מודה שקידושיו קדושין. ומ"ש הרב השואל דאפשר לו דבכה"ג שהיא לא ידעה שהוא עוזב דת אדעתא דהכי לא קידשה נפשה כדפריך בפ' הגוזל ק"ו כו' זה אינו דאפילו באיש דלא שייך ביה דבכל דהו ניחא ליה ובאיסור שאין לו היתר מכל מקום המוסכם מכל הפוסקים דח"ל ולא הכיר בה חיילי הקדושין (עמ"ש לעיל סי' ל"ט סק"ד) מכ"ש באשה דבכל דהו ניחא לה ובאיסור שיש היתר לאיסורו וסמא בידו בכל רגע לשוב בתשובה פשיטא דלא אמרינן שיוחשב קדושי טעות וסיומא דפיסקא שאשה זו אשת איש היא וכל זמן שלא תשיג גט ממנו תשב עגונה ע"ש:
(י) כותי שקידש. עב"ש מ"ש אע"ג דאמרי' כו' אלא לחומרא ולא לקולא כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ע' בש"ך יו"ד סימן קנ"ט סק"ה ובתפארת למשה שם עד כאן לשונו):
(יא) או מגרש ראשון. עב"ש ס"ק י"ז מ"ש אם קדשוה שני אחים א' קודם השחרור וא' אחר השחרור ומתו מותרת לאח השלישי כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב הדין מפורש בש"ע לקמן ס"ס קע"ד עכ"ל):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |