פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/עג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרי מגדים - שפתי דעתTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png עג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

לפיכך. כתב הש"ך בשם ת"ח כלל כ"ד ד"א שאם רוצה לאסור הכלי אפ"ה אסור דאינה בולעת לא שרי אלא דיעבד. ומיהו לדידן אין נ"מ דאפילו דיעבד אסור כמ"ש באות ט' וע"ש מסקנת רש"ל:

ב[עריכה]

שיהא. עש"ך דבחצי צלייתו אף כבד דמרובה בדמים אפ"ה שרי וכ"ה באו"ה סוף כלל ה' דם הכבד דרבנן שרי בחצי צלייתו. דע דכבד כולה דם כמבואר. ובלבוש ס"א כתב דמש"ה כבדא מותר דעל הארץ תשפכנו דם הנשפך כמים אסרה תורה לא דם הכבד שקרוש ועומד ומ"מ מה שפירש הוה דם האיברים שפירש ואסור. הנה נתן טעם מה שכבד מותר ויראה מדבריו שמה שפי' מן התורה אסור ולקמן אבאר דם הכבד אף מה שפי' לרוב הפוסקים הוה דרבנן. ובחצי צלייתו וודאי אין כל הדם יוצא ממנה דכולה דם ובלבוש ס"א כתב הטעם דנתקשה ולא יצא עוד. וסיים שם שיהא ראוי לאכילה ועמ"ש בסי' ס"ט בט"ז אות נ"ד דאף בשאר בשר ראוי ליזהר כן. כתב הלבוש אפילו כבד מלובנת של אווזא יש בה ריבוי דם ולא מהני מליחה ופשוט הוא:

ג[עריכה]

ואם. עש"ך ומשמע דכן הלכה דלכתחלה לבישול אחר צליה לא מהני נקיבת הסכין אלא צריך לקורעה ש"ו ועמ"י ועמ"ש באות ד':

ד[עריכה]

וכן. עש"ך דבעי להתוך קצת מבשר הכבד עמו ואז אפילו לכתחלה שרי לבשל אחר צליה ועדיף מנקיבת הסכין דאין שרי לכתחלה:

ה[עריכה]

ידיחנה. עש"ך ועמ"י שם אות ט"ז דצריך הדחה ג"פ. אמנם יש להקשות דכאן כתב הר"ב אם רוצה לבשלו אח"כ משמע הא לאכול צלי א"צ הדחה והטעם דבבישול יתאדם התבשיל. ויש מ"ע משא"כ בלא בישול ולקמן סימן ע"ו ס"ב בהג"ה כתב סתם בשר אחר צליה צריך הדחה משום דם הדבוק עליו משמע אף שאין רוצה לבשלו אח"כ וכ"כ בת"ח בהדיא כלל ט' די"ג ועמ"י שם דבאו"ה כלל ה' ד"ט מבואר דאם אינו דוצה לבשלו א"צ הדחה יע"ש וגם באו"ה כלל ט"ז מבואר כן ולדינא לכתחלה יש ליזהר להדיח ג"פ כמ"ש הת"ח כלל ט':

ו[עריכה]

ובדיעבד. עש"ך עשה כלומר דלישנא דהמחבר משמע דיעבד מותר ע"י מליחה ואינו דלבדה אף בלא מליחה שרי להמחבר דפולטת ואינה בולעת כסתם מתני' בתרומות וע"י מליחה יתבאר לקמן:

ז[עריכה]

בלא. כתב הש"ך ה"ה בלא מליחה כבר נתבאר באות הקודם ומיהו לדידן אף נמלחה ולבדה אסורה אף דיעבד אם לא שהורה המורה כמ"ש באות ט':

ח[עריכה]

וכן. כתב הש"ך טעם לזה דא"א בקיאין בין מבושל לשלוק ולא הוה ס"ס דהוה חסרון ידיעה. כתב עוד דאם אכלו בקערה אין לאסור הקערה ועמ"י שם אות ג' תמה ע"ז דעירוי מבשל כ"ק א"כ אמאי אין הקערה אסורה אם לא בנמלח תחלה יש להתיר כיון דר"ת מתיר ע"ש. ואפשר הש"ך מיירי בלא עירוי דבסי' ק"ה אות ו' צידד להחמיר בכ"ש בדבר גוש וכאן מתיר כה"ג:

ט[עריכה]

אפילו. עש"ך ואפילו נמלחה לבדה אסורה אם לא שהורה המורה לאחר שנתבשלה להתיר והיינו שקרעו תחלה ש"ו לא מהדרינן עובדא. ומה שתמה על יש"ש דאין הנאסר כו' י"ל דדמי לדגים ועופות שי"א העופות דע"י רוב שמנונית נבלע קצת דם ה"ה כאן ושוב מצאתי בכר"ו אות א' כ"כ ומיהו במים אין שייך דנ"נ ויבלע בכבד דפעם כבד במים אין נבלע בכבד משא"כ שמנונית דאיסורא עם מעט דם הוא נבלע נראה לי Finger-pointing-icon-right-to-left.png :

י[עריכה]

ובדיעבד. עש"ך תמה על הר"ב בת"ה דכתב דברי הטור שפולטת ואינה בולעת ומשמע דקאי אחליטה וז"א דלא קאי כ"א אלבדה בלא חליטה ותי' דה"ק דהטור כתב שא"א בקיאין בחליטה ודיעבד שרי שפולטת כו' העתיק דברי הטור וקאי אלבדה וכתב הת"ח דלפי מה שהתבאר דלבדה אסורה אף דיעבד מטעם שא"א בקיאין בין שלוק ה"ה בהליטה דאסור דיעבד דא"א בקיאין בחליטה. ומ"מ כאן לא הגיה על המחבר דיעבד אסור. והש"ך הקשה דבסי' ס"ז כתב בפי' דיעבד מותר ודוחק לומר שחזר כאן ממ"ש בת"ה וע"ז תי' ב' תירוצים. א' כבד נפיש דמיה אסור ע"י חליטה אף דיעבד ולעיל בבשר מותר משמע אף לבשלו אח"כ בלא מליחה דחליטה מהני אם בישלו דיעבד הרי קולא וחומרא בכבד דאם חלטו איפשר אף לצלי אסור דא"א בקיאין ושמא פירש ונבלע ואין יוצא ע"י צלייה ולתירוץ הב' בבשר אין שרי אלא ע"י מליחה וכבד לקדירה אסור הא לצלי שרי כמו קודם חליטה וכ"כ המ"י תי' הב':

כתב המ"י כלל כ"ד אות כ"ב כבד שנכבש מעל"ע או כשיעור על האש יש לאסור כמ"ש הצ"צ סי' קכ"א ופר"ח וכר"ו מתירין לעת הצורך יע"ש. ומ"ש ע"ש נפלה לציר כתבנו בט"ז מזה ומיהו לאכול הכבד חי נמי יש לאסור דלא שייך פולטת כו':

יא[עריכה]

יקרענו. עש"ך ומבואר הוא דאפילו דם שבסמפונות מיחשב לענין זה דם פליטה וכ"ש לגבי כבד דיש לומר דפולטת ואינה בולעת:

יב[עריכה]

ודיעבד. עש"ך בשם התוס' דבשאר בשר שייך ככ"פ ולא בכבד אלא משום מישרק שריק ונ"מ שא"צ לשהות התחתון שנצלה כבד כמו העליון שעדיין לא נצלה ואלו לטעם הלבוש דככ"פ היה צריך לשהות התחתון כמו העליון עס"י ע' *):

יג[עריכה]

ובשפודין. עש"ך וכתב הל"ח הביאו האחרונים דבריו דשפודין שמתגלגלין מעצמם אף האידנא שרי דמונחין הם בשוה ואין מתהפכין ואפילו נמלח יש להתיר לכ"ע כה"ג עט"ז:

יד[עריכה]

אפילו. עש"ך האריך להוכיח דאפילו נמלחה הכבד אפ"ה שרי תותי בשרא מתו' דבקושייתם הקשו למ"ד דיעבד אסור כבדא עלוי בישרא היאך צולין הפסח אבל למ"ד לכתחלה אסור יש לומר בפסח לא החמירו ותירצו דמיירי דנמלחה הכבד ושרי לר"ת וה"ה לדידן הוה כבישרא על בישרא ושרי לכתחלה אלמא לכתחלה שרי וכ"ת דלדידן כתבו התוס' כן אבל לר"ת לכתחלה אסור כמ"ש הר"ב לקמן סי' ע"ז דבשר שנמלח אסור לצלות לכתחלה עם בשר שלא נמלח ובפסח התירו כמו בקושייתם וא"כ אכתי לדידן דעיקר כר"ת קשיא לזה יש לומר דאם כן אמאי כתבו ובשרא ע"ג כו' שרי לכתחלה כיון דלר"ת ע"כ מוכרחין לומר דבפסח לא החמירו ע"כ משמע אף לר"ת שרי לכתחלה. ולבסוף מסיק אף דלקמן אוסר הר"ב לכתחלה מ"מ כאן איכא כמה דעות דלא כר"ת שרי לכתחלה. ומיהו מתוס' מוכח אף לר"ת שרי לכתחלה ואין סוברים חומרא זו שכתב הר"ב בסי' ע"ז ואם נמלחו הכבד ובשר נמי מתירין לצלותו לכתחלה כיון דר"ת מתיר בנמלחה הכבד ובסי' ע"ז דאין צולין בשר מלוח עם בשר שלא נמלח הוה גופא חומרא מש"ה מתירין כאן לכתחלה כ"כ בנו של הש"ך בנה"כ הביאו המ"י כלל כ"ד יע"ש:

והנה דם הכבד שפי' חי אי הוה ד"ת או דרבנן במחלוקת שנויה עפר"ח אות ט"ז בשם התוספות רשב"א ור"ן דהוה דאורייתא מהא דחולין קי"א דם דאורייתא ועיין ל"ה שם פי' דם עיקרו דאורייתא משא"כ שם חלב שחוטה. דרבנן. ועיין או"ה כלל ה' ד"י וכלל ט' רי"א וכלל ט"ז די"ב דם הכבד דרבנן וכ"כ הת"ה כלל כ"ד ד"י וכ"כ הש"ך אות ח"י ושם יבואר וכ"ד רש"ל בתשובה ועי' בשער אפרים סי' נ"ט דמ"מ דם שבסמפונות הוה ד"ת וכן משמע מרא"ש בפכ"ה שם בכבדא עילוי בשרא. ועוד דעיקר כר"ת דאי הורה לא מהדרינן עובדא להתיר ע"י מליחה וע"כ איבעיא קודם מליחה וע"כ דם הכבד דרבנן וכאמור. והפר"ח באות א' צידד לומר דלא כר"ת מש"ה דחה זה מהלכה משא"כ לדידן ואף אי נימא דבעל איבעיא מסופק אי דם הכבד מ"ה ואסור פי' או מדרבנן ולא אסור כ"ז שאין בעיניה מ"מ כיון דבעיין לא נפשטא מידי ספיקא לא נפקא. ולפ"ז כבד שנמצאת במים או במשקה וא"י אם שהה מעל"ע אף בבשר כה"ג יתבאר בסימן ק"ה דאסור דדם היוצא ע"י כבישה הוה ד"ת ול"ד לדם שמלחו דנשתנה מכמות שהיה הוה דרבנן. מ"מ דם הכבד כה"ג הוה ספק דרבנן ולהקל ועוד דהוה ס"ס שמא דם הכבד מ"ה מותר ושמא לא שהה שיעור כבישה ובדרבנן חדא ספיקא מהני כמו שיתבאר בקונטרס הספיקות. וגם הכבד יש להתיר בפשיטות שמא הלכה כפוסקים דאין לאסור כבד בכבוש שאין בולעת ושמא לא שהתה מעל"ע ומיהו נגד דם שבסמפונות צריך ס' ובסי' ק"ה יבואר עוד עמ"ש כאן בפתיחה Finger-pointing-icon-right-to-left.png :

טו[עריכה]

לא. עש"ך דבמולח שניהם לכתחלה אסור ודיעבד מותר וה"ה הבשר תפל מישתרי במליחה אח"כ ככ"פ ובהודח באחרונה דנסתמין נקבי הפליטה אסור ול"ת כבד קיל משאר בשר דהוה דרבנן או כמ"ש הראב"ן הביאו המ"י כלל כ"ז אות כ' דמליחה אין פועלת בכבד קמ"ל דלא אלא נאסר הבשר. ויש להסתפק היכא דנמלח הכבד ושהה כשיעור ואח"כ מלחו מחדש פ"ש והניחו אצל בשר שנמלח והודח אי אסור דכבד לעולם פולטת דם א"ד דלר"ת לאחר שיעור מליחה הוה כשאר בשר ובהודח דנסתמין הוא פלוגתא יש להקל ולמעשה צ"ע ומיהו אם לא מלחו מחדש כיון דבסי' ס"ט פסק לאחר שיעור מליחה לא מחשב כרותח יש להקל בצירוף דלא נסתמין ואף באין ה"מ דפלוגתא הוא ויש מאחרונים סוברים דאין נסתמין Finger-pointing-icon-right-to-left.png נראה לי:

כתב המ"י שם אות כ' דאם לא הודח הכבד בראשונה ונמלח ושהה כשיעור יש להתיר לצלי בצירוף הטעם דאין בולעת ולמעשה הניח בצ"ע יע"ש:

טז[עריכה]

ונהגו. עש"ך ועמ"ש בט"ז אות ז':

יז[עריכה]

אם. עש"ך דבכבד קיל מלב דאלו התם אפילו אין דבוק כתב בסי' ע"ב אות י"א דבעינן קליפה משום דם הלב דהוה בעין משא"כ כבד כשאין דבוק א"צ קליפה:

יח[עריכה]

ונהגו. עש"ך והיינו דלעיל ס"א בהג"ה כתב דמדינא יש לכתחלה להדיח אחר הצליה אם רוצה לבשלו מפני מ"ע שלא יתאדם התבשיל ודיעבד שרי וכאן אשמעינן דמנהג הא אפילו בלא בישול נוהגין להדיח וכמ"ש סי' ע"ו בשאר בשר ובזה ל"ק מה שהקשינו בש"ך אות ה' יע"ש:

יט[עריכה]

מיהו. עש"ך דקאי אהדחה א' דאי אחרונה הא אפילו כשרוצה לבשלו אין מעכב דיעבד כמ"ש ס"א כ"ש לאכלו צלוי. אמנם מ"ש הטעם דם הכבד דרבנן לא הבינותי דהא שאר בשר נמי מבואר סימן ע"ז ס"ב בהג"ה דמותר ובאו"ה כלל ט"ז כתב דלא גרע משאר בשר ובת"ח כלל כ"ד ד"י דכ"ש משאר בשר דהוה ד"ת כ"ש כבד דרבנן ואם כן הלשון מגומגם דכתב הטעם דם הכבד דרבנן ולדינא בין כבד ושאר בשר נוהגין לכתחלה להדיח קודם:

ודע שממ"ש או"ה כלל מ"ז דאם לא הודח בראשונה שרי דלא גרע משאר בשר דאורייתא יש לפשוט הספק של המ"י כלל כ"ד אות כ' דאם לא הודח ונמלח ושהה שיעור מליחה דאסור דהא יליף לה בק"ו משאר בשר משמע דדין שאר בשר יש לה דבלא הודח בראשונה אסור דאל"כ אמאי לא כתב הטעם דפולטת ואינה בולעת דהוה נמי הטעם לנמלח בלא הדחה א' עיין אות ט"ו Finger-pointing-icon-right-to-left.png :

כ[עריכה]

וי"א. עש"ך דבצליה אפילו אין דבוק צריך קליפה משא"כ במליחה עמש"ל:

כא[עריכה]

ואינו. עש"ך דאם נתבשל א"צ לקלוף אחר הבישול והטעם כיון דלפעמים ליכא ס' נגד הקליפה ושלא יבואו להתיר אף במקום שהקליפה נאסר מדינא ועס"י ע"ב בלב באות י"א דשם י"א דהוה דם בעין ומש"ה לא הוה חומרא בעלמא משא"כ כבד:

כב[עריכה]

ואם. עש"ך דהמחבר לית ליה חנ"נ ולא דבוק כמ"ש סימן ק"ו ומש"ה כל מת שבקדירה מצטרף ולדידן בעינן באותו עוף ס' אם אין הכבד שלימה. כתב המ"י כלל כ"ה אות א' דאם חתיכת כבד גדול רק כמו הלב של אותו עוף מסתמא יש ס' יע"ש ולא ידענא הא מנא ליה דבלב בא הקבלה דשיערו חז"ל דיש ס' נגד דם הכנוס והמובלע בבשר משא"כ כבד דכולה דם אימא דליכא ס' ולמעשה צ"ע Finger-pointing-icon-right-to-left.png :

כג[עריכה]

מיהו. הש"ך האריך ועמ"י כלל כ"ד אות ו' דט"ס הוא מהרי"ו וצ"ל מהרי"ל ואין לזוז מפסק הר"ב דאף בנמלחה מ"מ אסור הכבד ומ"מ מ"ש הש"ך דבנמלחו מיירי דהא דבוקה בעוף אין דאיה די"ל דנמלחה מצ"א והכבד לא נמלחה כלל ובה"מ אלא מסתימת לשונו משמע אף בנמלחה אפ"ה הכבד אסורה ובנכבשה במים ויש ס' במים התיר במ"י שם אף הכבד ואפשר אף לבישול אחר הצליה יע"ש:

כד[עריכה]

ונמצא. עש"ך וכתב דל"ת דעת הר"ב כיש"ש הביאו הט"ז ס"ס ע"ב דמילוי ביצים הוה לחומרא כבישול ולא לקולא ואף אין דבוק בעינן ס' מן העוף וגם מדכתב הר"ב ונמצא מורה דלא היה דבוק גם מדאמר בעינן ס' מהעוף אכתי לא שמעינן איסור דבוק לז"א דאינו כן דהר"ב חולק איש"ש ופוסק בין לקולא ולחומרא הוה כבישול ואם אין דבוק גם המילוי מצטרף. והיה נראה לומר דהר"ב קמ"ל דל"ת טעמא דאיסור דבוק שמא פ"א חוץ לרוטב וכאן לא שייך זה דהלב נחבא תוך המילוי קמ"ל הטעם דממהר לבלוע לעוף שהוא דבוק בתולדה ומה שקשה לזה ממ"ש הר"ב בת"ה כלל כ"ו ול"ח במליחה ובתשובה סי' צ"ה דמשמע עיקר הטעם של איסור דבוק שמא היה פ"א חוץ לרוטב אבאר בסי' צ"ב בט"ז אות י"ב באורך. ומ"ש הש"ך שכ"מ מאו"ה ות"ה דלא הזכירו דבעי' ס' בלא המילוי וירצה דהתם מיירי בלא דבוק ולא ידענא דבת"ח כלל כ"ו ד"ב כתב בהדיא בעינן ס' בלא ביצים ואולי ט"ס הוא שם ובאו"ה כלל ט"ז ד"ח כתב בכבד אסור ובלב מותר ויש לפרש בכבד יש במציאות לאסור כשאין בין הכל ס' וצ"ע:

כה[עריכה]

ובעינן. עש"ך דהיקל אפילו במילוי ביצים שאין איסור אפילו במילוי והט"ז ס"ס ע"ב כתב למאן דבעי להחמיר במילוי יע"ש ורש"ל חולק עם הט"ז וש"ך בתרתי דלדידיה כל שאין דבוק והמילוי בין עור לבשר אפ"ה בעינן מהעוף לחוד ס' וכל שהמילוי בתוך החלל בביצים אף שיש ס' בעוף אפ"ה בעינן ס' נגד כל המלוי והמילוי נ"נ כי הוא איסור דבוק שהלב נחבא בין הביצים הנקרשים כמבואר פכ"ה סי' נ' ולט"ז וש"ך כל שאין דבוק ואף המילוי בחלל העוף המילוי והעוף מצטרפין ובדבוק צריך בעוף גופא ס' כשאין הכבד שלימה:

כו[עריכה]

ואם. עש"ך ועמ"ש בסי' ע"ז. כתב הט"ז סי' ס"ה דמותר לצלות כבד בנייר מוכרך ועמ"ש שם ועמ"ש בסי' ע"ז:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.