פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/כז

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור. עש"ך דהיינו קודם שתצא נפשה אבל לאחר מיתה מותר אף מה שחתך בעוד מפרכסת דלאו משום אמ"ה אסור דכי שחט פרח ליה שם אמ"ה מגזירת הכתוב אלא מלא תאכלו על הדם וכי מתה אישתרי ועיין מ"ש בט"ז מזה מנא לן הא דמכי שחט לה אישתרי אמ"ה ולומר גזירת הכתוב הוא דלמא ה"ק קרא אי תרצה לאכול בשר דלא יהיה נבילה שחוט ואכול אחר מיתת הבהמה כיון דמתה ע"י מעשה שחיטה לאו נבילה הוה אבל מ"מ איסור אמ"ה בעודה מפרכסת אית בה ולהר"מ ז"ל דלא תאכלו הוה דאורייתא ניחא ולרש"י ז"ל דהוה דרבנן צ"ע:

ב

עד. עש"ך ויראה ודאי מלשון הרשב"א והש"ך דווקא ישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה אסור בעודה מפרכסת ליתן לעובד כוכבים הא ישראל בטריפה אף דאסור לישראל משום טריפה דכה"ג לא שייך מי איכא מידי כמ"ש בתוס' חולין ל"ג יע"ש מ"מ כיון דמהני הך שחיטה להוציא מידי אמ"ה לישראל ה"ה נמי לב"ג וליכא ביה משום לפני עור כו' ומיהו כל שנפסלה בשחיטה ולא מהני הך שחיטה מידי אסור ליתן הבני מעיים לעובד כוכבים דלא קיי"ל כר"ל היינו משום ספיקא או דברוב שנים הוה עכ"פ כמאן דמנחי בדיקולא דמיין והעולם אין נזהרין מזה ואולי סומכין על דברי פר"ח דלא קיי"ל כר"ל וכבר התבאר דאינו כן ועוד אף להפר"ח יש קצת עיון בסימן גופא דמודה איהו גופא דכמאן דמנחי בדיקולא דמיא:

דע בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא והוליד דאותו הוולד אין לו תקנה אם שחט ליה אסור להושיט הבני מעיים או לחתוך בשר ממפרכסת לב"נ כיון דלא אהני האי שחיטה לישראל מידי דהוה שהייה כמ"ש רש"י בבהמה המקשה א"כ הוה נתנבלה בשחיטה. ובן פקועה הנולד מטריפה ושחט שחיטת עצמו ונתנבלה עיין מ"ש לעיל בסי' י"ז וט"ו כפי הנראה לית ביה אמ"ה ואין להאריך:

כתב הב"ח דנ"מ במ"ש הטור איזו נבילה ואיזו טריפה לענין איסורין מבטלין זא"ז ובפרישה הקשה ע"ז דהא טעמן שוה ולא אמרינן איסורין מבטלין זא"ז אלא בחלב ודם לנ"ט של היתר דבטעמא תליא מלתא והב"ח בקו"א חיזק דבריו לפי מ"ש הב"י לקמן סי' צ"ח דשור ואיל ועז הוה ג' מינין א"כ אין טעמן שוה ואלו היה משום נבלה היה אסור ועוד נ"מ יבש ביבש דאף דאיכא איסור מ"מ לא הוה אלא מדרבנן ונ"מ בספיקו להקל עכ"ל. לא זכיתי להבין דבריו בכאן מ"ש דשור ואיל ועז הוה ג' מינין זה לענין שמא ולא לענין טעמא ונ"מ מאן דאזיל בתר שמא או בדברים שאין מתבטלים אפילו באלף משא"כ לענין טעם כעיקר משמע וודאי דהנך ג' מינין טעמן שוה ומה"ט כתבו ז"ל דווקא אם הם שלימים הוה ג' מינין לא כשהם חתוכים דשם בשר חד הוא ואלו היה טעמן חלוקין וודאי אין לחלק בין שלימין לחתוכים ועיין בספר הארוך לש"ך סימן צ"ח ושם יבואר. גם מ"ש דיבש ביבש אם היו שלשה חתיכות מג' איסורין אף דטעמן שווין בטל הוא מ"ה ואין איסור אלא מדרבנן תמה אני בשלמא לענין מלקות שייך לומר דאין לוקה אבל איסור תורה ודאי אית בהו לא איסור דרבנן. אמנם מה שכתב עוד דאי חלוקין בטעמן אי שמן שווין אסור יראה לי דהוה רק מדרבנן דמ"ה כל שאין טעם נרגש מותר אלא כיון דחד שמא איכא איסור מדרבנן ועיין תב"ש סי' ל"ג ולפי שעיקר הדברים מקומן בסימן צ"ה אין להאריך כאן ושם אבאר בעזה"י באורך:

עוד אבאר לך שבן נח מצווה על הטמאים כטהורים ולא ישראל כמבואר כל זה בחולין ובשאר מקומות ועי' סימן ס"ב בש"ך אות ג' מזה. ובשר מן החי לבן נח אסור משום בשר מן החי ולישראל אסור משום בשר בשדה טריפה כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ד ממ"א ועיין פ"ט מהלכות מלכים מה שתמה הכ"מ שם על הר"מ והלח"מ יישב שם. ולפ"ז אם נפל לקדירה זית בשר מטריפה וזית בשר מן החי לדידן דפסקינן כר' יוחנן דנפיק מקרא דבשר בשדה טרפה הוה משם אחד אף שחלוקין בטעמן כמו כבד ובשר אין מבטלין כמ"ש התב"ש ומיהו בהא גופא חולק הפר"ח בסימן צ"ה וסובר דכבד ובשר טעמן שווין ושם יבואר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.