פני יהושע/ביצה/יט/א

פני יהושע ביצה יט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפרש"י בד"ה מידע ידע דבעי הערב שמש כו' הלכך בין השמשות די"ט אסור משום דמטביל בי"ט שלא לצורך עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל ל"ל האי טעמא ואמאי לא מפרש בפשיטות משום כל הנך טעמי דלעיל ותירץ דרש"י בא לפרש אפילו כמ"ד כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בין השמשות. ולענ"ד נראה דוחק לפרש כן דברי רש"י כיון דסתם מתניתין ס"פ במה מדליקין קתני להדיא דאין מטבילין בין השמשות לכך נלע"ד דרש"י הוצרך לפרש כן משום דלפי האי אוקימתא דמוקמינן ברייתא כגון דרהיט לטובלו א"כ מסתמא איירי שנטמא הכלי עכשיו סמוך לבין השמשות ומש"ה רהיט לטובלו וא"כ קשיא ליה לרש"י אמאי קאמר ת"ק דאין מטבילין הא דנטמא בי"ט אמרינן לעיל דמטבילין ולא גזרו ביה מידי משום שלא היה יכול לטובלו קודם יום טוב וא"כ ה"נ כיון שלא היה יכול לטובלו קודם לכן הו"ל למישרי אי לאו משום דהו"ל טבילה שלא לצורך וא"כ שפיר גזרו בהו משום הנך טעמי דלעיל כנ"ל נכון. אבל מה שהקשה מהרש"א ז"ל אמאי הוי שלא לצורך הא חזי לאשתמושי חולין ותירץ בדוחק ולענ"ד יש ליישב בדרך אחר לפמ"ש לעיל דרש"י ז"ל אליבא דנפשיה סובר דולד הטומאה נמי בעי הערב שמש כמ"ש התוס' ר"פ חומר בקדש בשמו וא"כ מתוקמא ברייתא דהכא בולד הטומאה שא"צ לטבול אלא משום תרומה וא"כ הו"ל טבילה שלא לצורך והא דאמרינן לעיל דנטמא בולד הטומאה מטבילין בי"ט אפשר דמפרש לה רש"י בי"ט שחל בע"ש כמ"ש התוס' בר"פ חומר בקדש בשם רבינו אלחנן כנ"ל ודו"ק:

במשנה בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם. ומשמע בגמרא דעיקר מלתא דבית שמאי היינו בשלמי חגיגה וקשיא דלפרש"י במתני' דטעמא דב"ש משום דסמיכה אסורה בי"ט משום שבות והיינו כמימרא דר' יוחנן פרק אין דורשין (חגיגה דף י"ז) ולפ"ז ע"כ סברי ב"ש דסמיכת שלמי חובה דאורייתא וסברי נמי דתיכף לסמיכה שחיטה נמי דאורייתא אלא דאפ"ה העמידו חכמים דבריהם אפילו במקום מצוה כדאמר רבי יוחנן שם להדיא ואכתי אמאי התירו ב"ש לשחוט שלמי חגיגה בי"ט הא מבטל בידים מצות סמיכה ובדוכתי טובא מקשה הש"ס ומסיק דאסור להביא שום קרבן היכא שמבטל מצות סמיכה בידים וכ"ש הכא דאפשר להביא שלמי חגיגה לאחר י"ט ולסמוך דהא אית להו תשלומין. ונראה ליישב לפמ"ש התוספות פ' כל הגט (גיטין דף כ"ח ע"ב) דהא דמקשינן בכמה דוכתי הא בעינן סמיכה אע"ג דסמיכה לא מעכב מ"מ ראויה לסמיכה בעינן דכל הראוי לבילה וא"כ אפשר דהכא כיון דמדאורייתא חזי ראוי לסמיכה קרינן ביה ולפ"ז ניחא לן לבטל עשה דסמיכה הכא כיון דאכתי מקיימה מצות סמיכה בשאר קרבנות משא"כ אם נאמר שלא יביא שלמי חגיגה כלל בי"ט עקרת מצות עשה דחגיגה לעולם דעיקר מצותו בראשון וכולהו תשלומין דידיה נינהו כן נ"ל. ועיין מה שכתבתי בזה במגילה דף ה' אי שלמי חגיגה קרבין מעי"ט:

בתוס' ד"ה אמר עולא כו' ומ"מ קשיא למה להו למימר כל דלה' כו' עכ"ל והקשה מהרש"א ז"ל הא איצטריך להו לב"ה לה' כי היכי דלא נילף לאיסורא מלכם וכדמקשה ב"ש לב"ה לקמן בברייתא. ולענ"ד דברי התוספות נכונים דהא גופא קשיא להו לתוס' כיון דאית להו לב"ה מתוך בדבר שהיא צורך היום קצת א"כ מהיכי תיתי נוקמי קרא דלכם ולא לגבוה במידי דאיכא צורך היום כיון דאיכא לאוקמי לכם ולא לעכו"ם ולא לכלבים דבהנהו ליכא צורך היום ומה שכתבו התוספת לעיל דף י"ב ולקמן דנדרים ונדבות לב"ה ממעטינן מלכם היינו נמי דאתירוצם דהכא סמכי כיון דפשטא דוחגותם לב"ה מיעוטא משמע ואם כן גלי קרא דלענין קרבנות לא אמרינן מתוך אלא דאכתי הוי מרבינן מלה' אפילו נדרים ונדבות אלא כיון דכתיב לכם ממעטינן אפילו נדרים ונדבות וכולהו מימעטי מלכם ולא לגבוה ולא לכלבים כיון דלא שייך מתוך בקרבנות כן נ"ל ולקמן אבאר עוד בזה ודו"ק:

בא"ד וי"ל משום דלא תטעה לומר וחגותם חג אין כו' עכ"ל. הקושיא מפורסמת דאם כן לא ניכתוב וחגותם ולא ניכתוב נמי לה' ואפשר דוחגותם לב"ה איצטריך לדרשא אחריתי וכיוצא בו נראה שמוכרח ג"כ לפרש כן בתירוצם אליבא דב"ש דלה' איצטריך לב"ש לדרשא אחריתי. אלא דבכל זה לא הונח לי דאכתי מאי קשיא להו מעיקרא אדעולא ל"ל למימר טעמא מוחגותם הא ודאי איצטריך לגופיה למילף מוחגותם דשלמי חגיגה קרבים בי"ט אע"ג דאית ליה תשלומין לאחר י"ט. ועוד דמצינן למימר דעולא גופיה נמי הכי קאמר דהא דקאמרי ב"ש לב"ה לקמן והרי נאמר לכם ולא לגבוה היינו דוקא לבתר דכתיב וחגותם דעולת ראיה אין קריבה בי"ט אלמא דלכם מיעוט גמור משמע ומשו"ה איצטריך וחגותם אבל בלאו קרא דוחגותם ב"ש גופא הוי קאמרי דלכם ולא לעכו"ם ולא לכלבים אבל לגבוה איכא קל וחומר ואפילו נדרים ונדבות הו"א דאיכא ק"ו אבל לבתר דכתיב וחגותם ע"כ דלכם לגמרי ממעט ולא מרבינן אלא שלמי חגיגה דוקא אבל משלמי חגיגה ליכא למילף לעולת ראיה דאיכא למיפרך מה לשלמי חגיגה דאית ביה שתי אכילות צורך גבוה וצורך הדיוט משא"כ בעולת ראיה וכמו שנבאר בזה לקמן בבריתא דפלוגתא דב"ש וב"ה בהכי. ואף אם נאמר דהתוס' לא משמע להו לפרש כן מילתא דעולא דמדאיצטריך וחגותם ממעט שלמי חגיגה מלכם אלא פשטא דמימרא דעולא משמע להו דוחגותם מיעוטא משמע למעט שלמי חגיגה ומשו"ה הוצרכו לתרץ דלא נילף מלה' אלא דאכתי תקשה אדעולא גופא דמנ"ל דטעמא דב"ש משום הכי הוא דלמא כדפרישית. נקטינן מיהא דלפ"ז שפיר מצינן למימר דלב"ה נמי איצטריך וחגותם להא מילתא גופא למעט נדרים ונדבות דלא תימא לכם ולא לעכו"ם אבל לגבוה איכא ק"ו משא"כ לבתר דאיצטריך וחגותם ע"כ משמע דמלכם ממעטינן נמי לגבוה דהיינו נדרים ונדבות אלא דלב"ה לא ממעטינן עולת ראייה דאדרבה עולת ראייה עדיפא ליה טפי כיון שהיא צורך גבוה ושייך ביה טפי ק"ו משבת ועדיין צ"ע ויבואר לקמן בשמעתין:

בפירש"י בד"ה שקריבין דאיכא תרתי להתירא כו' ואם יעבור הרגל בטל קרבנו עכ"ל. נראה דלא קאי אלא אשלמי שמחה אבל שלמי חגיגה לא נתבטל הקרבן אם יעבור הרגל אלא לאחר שיעברו ימי התשלומין וזה ברור:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.