ערך/בדיקת חמץ

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי בדיקת חמץ

בדיקת חמץ היא מצוה על חיפוש חמצו של אדם קודם פסח, החיפוש נעשה מעיקר הדין בליל י"ד ניסן, לאור הנר. נחלקו המפרשים אם עיקר החיוב מדאורייתא או מדרבנן.

מקור החיוב

משנה פסחים (ב.) "אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר". ובגמרא (ד:) מבואר לכאורה שהחיוב הוא מדרבנן ומדאורייתא סגי בביטול

מדאורייתא או מדרבנן

בפשטות דעת רש"י (פסחים ב.) שעיקר חיוב בדיקה מדאורייתא, וכן דעת המאירי והריטב"א. ובמקור חיים (סימן תלא) ביאר טעם הדבר אף שלא מצינו בתורה חיוב בדיקה, שהוא כמו חיוב בדיקת פירות שדרכן להתליע שחייב מדאורייתא לבודקן כדי שלא יעבור איסור כמבואר בשו"ע (יו"ד סימן פד ס"ח).

דעת התוספות (פסחים ב.) שמדאורייתא סגי בביטול בעלמא ודין הבדיקה הוא מדרבנן שמא יבוא לאוכלו.

טעם שלא סמכו על ביטול

והטעם שחכמים תקנו בדיקה ולא סמכו על הביטול דמהני מדאורייתא: בתוס' (ב. ד"ה אור), כתב שהטעם הוא שמא יבוא לאוכלו בפסח אף שביטל. וחמיר משאר איסורי הנאה כי פה לא בדיל מיניה כל השנה. ועוד כתב "שאני חמץ שהחמירה בו התורה לעבור בבל יראה ובבל ימצא, החמירו חכמים לבדוק ולבערו אפילו היכא דבטלו משום דלמא אתי למיכליה". ועמש"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ו.

אם בדיקה מועילה מדאורייתא לבדה

רש"י כתב שבודקין את החמץ כדי שלא לעבורבבל יראה ובבל ימצא. והתוס' הקשו עליו דמדאורייתא בביטול סגי, והר"ן כתב שכוונת רש"י לומר דמדאורייתא סגי בביטול או בבדיקה, וכל אחד לבדו מספיק. וכ"כ גם מאירי ומהר"ם חלאוה, וכך משמע בחינוך (מצוה ט') וכמ"ש המנחת חינוך (שם) (ובחידושי הגר"ש רוזובסקי כתב שגם הראשונים שהקשו על רש"י ס"ל כך כי הקשו רק משום שכבר ביטל קודם לכן).

הבודק צריך שיבטל

בגמרא בפסחים (בו:) מבואר שהבודק צריך גם לבטל את החמץ, שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עליה (וישתהה רגע מלשורפה. רש"י).

חמץ שלא מצאו

היה חמץ בביתו, ובדק ולא מצאו, האם עובר על איסור: הר"ן ריש פסחים כותב שהתנא של המשנה לא הצריך ביטול לחמץ לאחר הבדיקה, ורק בגמ' התחדש שצריך לבטל לאחר הבדיקה שמא ימצא חמץ בפסח, וכתב שם רש"י שמא ישהה את מה שמצא מלבערו ועובר ע"ז, וכתב הר"ן דהיינו מכאן ולהבא, דאין לומר שעובר למפרע כי סמכינן על החזקה וכיון שבדק במקומות שרגיל להיות שם חמץ ולא מצא, פטור על זה. וב'אור גדול' על המשניות תמה מנין שלא עובר למפרע, ומה בכך דשרי לסמוך על החזקות הרי מכל מקום ייחשב כעובר בשוגג, וכמו בכל דבר שסומכים בו על רוב או חזקה והתבר אח"כ שכן יש בזה איסור. ועמש"כ לבאר את הר"ן בחי' הגרב"ד פוברסקי ריש פסחים.

הנחת פתיתים

הרמ"א (סימן תלב ס"ב) הביא דברי הכלבו: ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה. והוסיף: ומיהו אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא.

בביאור הגר"א (סק"ט) הוכיח מדברי המשנה שאם לא בדק לפני הפסח יבדוק בתוך הפסח, ודעת השו"ע שרק על הבדיקה שאחר הפסח אין מברכים ומשמע שבתוך הפסח מברכים אף שאסור להניח פתיתי חמץ.

ובביאור מחלוקתם ביארו שמחד גיסא אפשר לומר שבדיקת חמץ על הספק נתקנה שמא יש חמץ ועד כמה שלא ימצא חמץ נמצאת ברכתו לבטלה. ומאידך יש לפרש שמצוות הבדיקה היא על עצם מעשה הבדיקה והחיפוש ואם כן קיים מצוה זו ועליה בירך.

מנין הפתיתים

האר"י כתב שיניח עשרה פתיתים והביא דבריו המשנה ברורה (ס"ק יג). ובקב הישר (פפ"ט) כתב: וקבלה היא בידי מן רבותי, שהיו מצווים להניח חמץ בעשרה מקומות, נגד עשרה מכות שהביא הקב"ה על המצרים.

הטעם שלא נראה כחוכא ואיטלולא

הטעם שאינו נראה כחוכא אף שהוא עצמו מניחם ומה שייך חיפוש באופן זה, ביאר הרב מטשעבין (שערי שלום, ח"ב עמ' עה; בצלו חמדתי עמ' קלג; שיעורי קנה בושם, פסח, עמ' כז, כהלכות הפסח, עמ' יא) בשם השען מהעיר דאמבראווא, ע"פ הילפותא לבדיקה בנר המבוארת בגמרא בפסחים {{ממ|ז:} מחיפוש הגביע באמתחת בנימין, והרי שם הממונה הוא שהחביא את הגביע ואעפ"כ נקטה התורה לשון 'ויחפש' הרי שאף באופן זה שייך לשון חיפוש.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף