עץ יוסף על שמות רבה/לה

עץ יוסף על שמות רבה לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה לה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

הה"ד ישבעו עצי ה' כו'. דייק לשון הקרשים בה"א הידיעה שכבר הוכנו הארזים מששת ימי הבריאה. וכן מלת עומדים פי' שעומדים ומוכנים לכך מימי עולם. וכמו שמסיים אלא שהאריך תחילה בדרשות אחרות ובתנחומא דריש כן בהדיא ע"ש:

הרבה בריות. תימא דפתח בהרבה בריות ומסיים באור לחוד. ואולי לא הביא אלא אור לדוגמא. וקים ליה דמילי טובא איכא נמי שנגנזו:

ולא היה העולם ראוי כו'. ואף שהכל גלוי לפניו וא"כ למה בראם. י"ל בכדי להודיע להם כמה טובות אבדו. אי נמי דעכ"פ הוא תועלת לצדיקים לע"ל:

דאמר ריב"ם האור. ע' בב"ר פ' י"א וי"ב:

שנא' וירא אלהים את האור כי טוב. שלא היה העולם כדאי להשתמש בו. והדר מייתי ראיה שגנז לצדיקים בג"ע מדכתיב אור זרוע לצדיק נראה שגנז לצדיקים והיינו בג"ע:

זה זהב. שלא היה העולם כדאי להשתמש בו ולא נברא אלא לבית המקדש כדלקמן:

א"ר אבהו טובה גדולה כו'. משום דבעי לאתויי מאמר רשב"ל דדריש וזהב הארץ ההיא טוב כמ"ד ההר הטוב הזה מייתי נמי דר' אבהו וטובוי דהוא בביתיה:

אדם פורט זהוב אחד. פי' אדם מוכר זהוב א' ולוקח בו מעות של נחשת שהן פרוטות (ערוך):

טוביה דהוא בביתיה כו'. פי' טוב הוא בבית להוצאתו למכור ולקנות בדמיו כדי סיפוקו. וטובתו בלכתו בדרך היא לווייתו שלו בשכ"מ יכול למוכרו ולהספיק מדמיו ובמקום מועט יכול להטמינו (רש"י):

אמר רשב"ל כו'. ריש לקיש בא לחלוק ולומר שלא נברא הזהב להטיב לעולם אלא בשביל ביהמ"ק. והיינו טוב דקאמר:

כמד"א ההר הטוב הזה והלבנון. ועל בהמ"ק קאמר. ומה טעם נקרא לבנון אי' לקמן ריש ויק"ר:

שבעה זהבים. משום דקאמר שהזהב נברא לבהמ"ק קאמר דז' זהבים הם שכלם מצאנו במלאכת בהמ"ק. זהב טוב כדכתיב ויחפהו זהב טוב. זהב טהור כדכתיב ויצפהו מפנימה זהב טהור. זהב סגור כדכתיב ויצפהו זהב סגור. זהב מזוקק כדכתיב ומזבח הקטורת זהב מזוקק. זהב פרוים כדכתיב ויצף את הבית והזהב זהב פרוים. והזהב השחוט מצינו במגיני שלמה כדכתיב ושלש מאות מגינים זהב שחוט. והזהב המפוז נמצא בכסא שלמה כדכתיב ויצפהו זהב מופז. ומסתמא זה במקדש היה בהם בקצת דוכתי כי לא יתכן שיקצר שלמה בבנין בהמ"ק ממה ששם בכליו דמסתמא יש בכל אחד מזהבים אלו סגולה שאינה בשאר הזהבים:

זהב טוב. כמשמעו שפי' חשוב וטוב משאר זהבים פשוטים:

ואינו חסר כלום. ולכן נקרא טהור שלא היה בו שום סיג:

שהיה סוגר. כלו' שחשוב מכל הזהבים. שבשעה שנפתח להמכר כל חנויות של זהב נסגרות כדאמרו בפ' טרף בקלפי:

שהיה טוחין בו את הכתלים. ע"י שהיה מזוקק מאד:

שהיה מכסיף שהיה מבייש. כלו' שהיה חשוב מכולם וכאילו מתביישין ממנו. ואע"ג דאמר לעיל זהב שסוגר כל הזהבים. י"ל דחשיבות זהב סגור הוא מטבעו. אבל זהב מזוקק חשוב ע"י מלאכה שמסנין אוהה ע"י נעמיות (יפ"ת) והתו"נ כתב וז"ל שהיה מכסיף כו' ואף שגם לזהב סגור היה מעלה זו. מ"מ לא היה מכסיף אלא שהיה סוגר כל הזהבים שלא היו נמכרים מפניו. אבל זהב מזוקק היה מכסיף שכל הזהבים היה נגדו כבדיל ועופרת לגבי זה:

דומה לגפרית. לאו טעמא לשם מופז קאמר אלא קמ"ל דזהב זה כן היה. אבל טעם קריאתו מופז על שם מקומו כמ"ד הכי בבמדא"ר פ' י"ב:

שהוא מוצתה באש. פי' כשהוא מוצת באש מראיתו זך ובהיר מאד:

שהיה עושה פירות. שבשעה שבנה שלמה בית המקדש צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאלו שבשדה עושין פירות אל שבבית המקדש עושין פירות והיו משירין פירותיהם ומלקטים אותם ומניחים אותם לבדק הבית כדאי' בחזית:

לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים. מצד חשיבותו ואינו הכרחי בעולם. ולא נבראו אלא לצורך המשכן והמקדש. ואחר שכבר נמצאו בעולם מצוי לכל:

ואין לבנון אלא בהמ"ק. ומפרש בפ' טרף בקלפי למה נקרא בהמ"ק לבנון ע"ש שמלבין עונותיהם של ישראל. ובויק"ר פ"א איתא ע"ש שכל לבבות שמחים בו:

כ"ד מיני ארזים הם. אע"ג דבקרא ליכא אלא שבעה ידועים היו לו:

ואין לך משובח מכולם אלא ז'. כיון דלא כתיב בקרא אלא ז' משמע דהנך דוקא משובחים:

ועץ שמן וגו'. אשים במדבר ברוש תדהר ותאשור יחדיו:

וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות כו'. פירוש שם בביהמ"ק הלא היה ששם אמה כליא עורב ובבית ראשון היה ע"פ נס לפי דברי התוס' בשם הערוך. ע"כ דריש על צפרים שהיה כ"ג מקריב:

ומהו חסידה זה כ"ג. והכתוב דבר דרך סתם שיובן ממנו כפי פשוטו דמיירי בצפרים וחסידה ממש השוכנים בארזים אע"פ שהכוונה האמיתית בארזי ביהמ"ק כנזכר:

ב  [עריכה]

למה עצי שטים. הא תאשור החשוב מכל הז' מינים כדאי' בב"ר פ' ט"ו אם כן למה לא צוה לעשות המשכן מן תאשור. ומשני ללמד שלא לבנות בית מאילן שעושה פירות. פי' שאפי' לא יהיה עץ מאכל רק שיעשה איזה מין פירות שיש בהם תועלת מה אפ"ה לא יבנה ביתו מהם אלא מאילן שאינו עושה שום פרי ולהכי נקט שטה שאין בו שום פרי:

ג  [עריכה]

אלא משה לתלמוד. שלא היה בצלאל מכוון המלאכה אם לא שהיה מלמדו משה כל פרטי הדברים:

למעשה כעושה. ע' מ"ש בבמדב"ר פ' י"ב:

שנא' ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר. דקשה דעשה משה התם למאי אתא לא ה"ל למימר רק משכן ה' שנעשה במדבר. אלא דאתא לומר שזכה משה בשכרו כעושה:

ד  [עריכה]

אלא ועשית את הקרשים משכן. שהרי גוף המשכן הם הקדשים והיריעות. ולכן אמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות ולא קאמר ועשית יריעות למשכן:

א"ר הושעיה על שום שהוא עשוי למשכן. כצ"ל (יפ"ת):

אמה משה לפני הקב"ה כו' אני נוטל מהם צדיק כו'. אפשר דדייק מדכתיב למשכן בין קרים לעצי שיטים ולא כתיב ועשית קרשים עצי שטים למשכן. לז"א שמשה שאל אם לא יהיה משכן כו' והשיבו הקב"ה עצי שטים עומדים כלו' הצדיקים הדומים לעצי שטים הם עומדים ומגינים על הדור שהקב"ה נוטל צדיק אחד כו':

ה  [עריכה]

מה כתיב למעלה כו'. בעי לדרוש דרמיז שלא יתקן עכשיו קרשים אלא שיבא מהמתוקנים כבר. והסבה כדי שלא יצטרכו להשתמש בברזל במלאכת המשכן ולהכי יהיב טעמא להרחקת הברזל שהוא מפני אדום כמו שמזה הטעם לא נזכר בכלל המתכות הנ"ל:

אבל ברזל אכ"כ. שהיה ראוי לעשות היתדות ברזל כדרך העולם. ולא של נחשת. כי לחשיבות ההפרש מעט:

יקבר הקב"ה דורון. ויתרצה להם לשום להם שארית בארץ:

שלא קעקעה אותה. פי' שלא החריבה אלא התקרה של בית המקדש. כדאי' בירוש' פ"א דיומא שאלו את ר"א דורות האחרונים כשרים מן הראשונים. אמר להם עדיכם בית הבחירה יוכיח. אבותינו העבירו את התורה שנא' ויגל את מסך יהודה אבל אנו פעפענו את הכותלים שנא' ערו ערו עד היסוד בה עכ"ל. ופי' היפ"מ וקרבן העדה בחטאם העבירו את התקרה שלא החריב נ"נ אל התקרה של ביה"מ והשאיר היסודות שנא' ויגל את מסך יהודה. פעפענו את כתלים שבחורבן בית שני החריבו גם היסודות כדכתיב ערו ערו וגו' עכ"ל:

עד עכשיו היסוד בה בתמיה. שהיו אומרים זה לזה וכי עדיין היסוד בה מהרו וקעקעוה:

וכסבור שלא לקבל מהם. לפי שנשתעבדו בישראל ואין לכרות להם ברית:

ואומר לו הקב"ה אכסניא כו' שנא' יאתיו חשמנים (פי' דורונות) כו' מני מצרים. שהקב"ה צוה למלך המשיח שיאתיו דורונות מן מצרים ותקבל מהם. לפי שסבר שלא לקבל מהם. ומדאמר הכתוב גבי כוש. כוש תריץ ידיו לאלהים משמע שמעצמה תריץ בלי גזירת המקום. וזהו מצד שלמדו ק"ו (תולדות נח):

אכסנאי נעש. שאע"פ שנשתעבדו בהם. מתחלה נעשו להם אכסניא כשירד יעקב ובניו למצרים מפני זלעפות רעב ואין לקפח שכרם:

ואח"כ אדום כו' אומר לו הקב"ה גער חית קנה. אע"ג דבתחלה כתיב גער חית קנה ואח"ז כתיב יאתיו חשמנים. י"ל דקרא אומר תחלה סתם לך יובילו מלכים שי (ולא פי' עדיין מי המה) ואמר תיכף גער חית קנה כלו' שהיא אינה בכלל מלכים הנזכר. ואח"ז מפרש מי המה המלכים שיובילו שי ואמר מני מצרים כוש וכל ממלכות הארץ (יפ"ת):

גער חית קנה. כמו הנני גוער לכם את הזרע:

שכולה חיה מן הקנה. פי' שעיקר חיותה מן הקנה של גבריאל כדאי' בגמרא בשעה שנשא שלמה בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליה נבנה כרך גדול של רומי (תולדות נח). או פי' שכל חיה הוא מן הקולמוס שמכתבת טירוניא מכל העולם וקרא הקולמוס קנה. וע' בפ' ע"פ:

בין הקנים. בפסחים פרש"י קנה דריש ליה ל' קנים בין הקנים ביער:

אוכלת שמנן של עמים. והיינו בעגלי עמים שאוכלת שמנן כאוכל עגלי מרבק:

ובאה בכחו של אבירים. כצ"ל (יפ"ת) והיינו עדת אבירים שמתייחס לאבירים דהיינו יצחק ואברהם לאמר אני מבניהם:

מתרת את הפס. דרש מתרפס מתיר פס. ופירושו פושטת יד ליטול:

והיא מתרצה. מברצי כסף דריש ליה שפי' רצויי פיוסי כסף:

שהיא מפזרת לישראל. דאיקרי עמים כדכתיב אף חובב עמים. עמים הר יקראו:

מתלמודה של תורה. שמבטלין אותם מן התורה. ועי"ז מכניסין אותם במה שהיצה"ר חפץ ע"ד דאיתא בגמרא אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסוק בתורה. והיינו קרבות יחפצו שהיצה"ר בעל מלחמות האדם כנודע:

מן העולם. כלומר שבאבדום מן העולם. ופי' קרבות יחפצו כמ"ש בפסחים מי גרם לישראל שיתפזרו בין האומות. קרבות יחפצו על שרצו ישראל מלחמות ולא רצו להכנס להם כנודע מספר יוסיפון:

זרים לי. שהחריבו בהמ"ק שלא יוכלו להביא קרבנות והם קרבנות יחפצו שרצו להקריב לי קרבנות בחשבם שאתרצה להם כמו שהייתי מקבל מישראל:

ו  [עריכה]

ד"א ועשית את הקרשים כו'. מלות עומדים דריש כדמסיק כשם שאתה רואה למעלה שרפים עומדים:

איקונין. תואר פנים וצורתו וצוה לבן ביתו לצייר שיעשה כמותה. ולכן אמר הבן בית איך אצייר דבר יקר כזה. והשיב לו המלך אתה בסממניך כו' ר"ל שאיני מבקש ממך אלא ציירו בסממנים כדרך הציירין ואע"פ שאינו דומה ממש. וכבודי במקומו מונח. והנמשל בזה על כללות העולם והמשכן דוגמת כל העולם. וכשאמר הקב"ה למשה וראה ועשה בתבניתם סבר משה שהכוונה האלהית לומר לו שיעשה ממש כמו אותן העליונים. ולכן נתקשה משה דודאי לא יוכל לעשות שיהיו דומים לעליונים והשיב הקב"ה דמ"מ יעשה במה שבידו דהיינו תכלת וארגמן. אלא שיכוון במעשיהם לדוגמא של מעלה ויתעלו בטוב כוונתו שיהיו חשובין כמותם. כי יוריד השם השכינה שם כשל מעלה. וע' בבמדב"ר פי"ב סימן י':

שנא' עצי שטים עומדין. כלומר כאותם העומדים למעלה. וז"ש כנתון באסטרטיא של מעלה תרגוס דרך המלך באסטרטיא דמלכא. וכמפרש מה להלן שרפים עומדין כו':

סנקליטין. פי' ב"ד ושרי יועציו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף