עץ יוסף על שמות רבה/יא

עץ יוסף על שמות רבה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה יא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

בפרשה ותשלם כל המלאכה. צריך להיות זה שלמה כדכתיב בפסיקתא בפרשה ותשלם כל המלאכה:

ד"א חזית איש מהיר כו'. כוונתו לתרץ לשון והתיצב וגו':

שהיה מהיר במלאכת המשכן. שהיה משתדל על עושי המלאכה למהר מלאכתם שנגמר לשלשה חדשים כדלקמן פ' נ"ב:

לפיכך לפני מלכים יתיצב. שעמד לפני השכינה מיד כדכתיב ויקרא אל משה כשהוקם המשכן. ובל יתיצב לפני חשוכים שנפרש מתוך עדת ישראל דאיקרו חשוכים לפני השכינה אור העולם:

שהיה זריז להביא המכות. שעמד בהשכמה לקראתו:

להביא המכות. ומלאכתו. פי' שליחותו ע"ד מלאכות ה'. או נקראו המכות מלאכתו כדרך שאמרו בב"ר פ' י"א שפורענות של רשעים קרויה מלאכה:

עשית הקדש חול. ר"ל שבאמת פירוש לפני מלכים לפני ממ"ה הקב"ה ואתה אומר שהוא פרעה א"כ עשית תיבת מלכים שהוא קודש לחול (יפה תואר):

לפני מלכים וכו' ממ"ה הקב"ה. וקרי ליה מלכים ע"ד אלהים ואדונים קשה שהוא לכבוד ושררה בלה"ק:

בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה. כו' ר"ל שאחר מכות חושך הזהירו פרעה שבל יוסיף עוד ראות פניו וכן הבטיחו משה:

למה בהשכמה. פי' שבמכת דם לא כתיב אלא בבקר והכא כתיב השכם בבקר משמע שישכים יותר מפעמים אחרות:

הולך ובא אלינו בכל בקר ובקר. כי ז' ימים לפחות היה מתרה בו על כל מכה ומכה כדלעיל פ"ט:

אלא עד שלא יבא בבקר אשכים ואלך ואצא לי מכאן. עד שילאה משה למצוא אותי:

והקב"ה שהוא בוחן לבבות. וידע שהרשע הזה כך מחשב בלבו. לכן אמר למשה קדם עצמך בדרך אצל היאור. והא דלא עשה פרעה כן בדבר כי כיון שראה פרעה שלא הועילתהו מחשבתו מנע עצמו מזה. אבל במכת ברד התחכם פרעה שיצא בהשכמה מביתו למקום נסתר וא"ל הקב"ה למשה שישכים לביתו של פרעה קודם שיצא להסתתר:

ורבי פנחס הכהן כו'. ס"ל שרצה פרעה להתבודד וליצא מביתו לעסוק בתפלה במקום מיוחד. וע"י ביאת משה אליו סתם תפלתו ממנו. ומייתי סמך לזה מפסוק וחנפי לב וגו' לא ישועו וגו':

מצפה לרשעים שיעשו תשובה. כגון פרעה שהיה הקב"ה מתרה בו. וכן כל מי שהקב"ה מגלה אזנו לתשובה ע"י יסורים. וזה מרומז במקרא ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון וגו' וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. וה"פ ר"ל שמגלה להם לרשעים שייסרס על רשעתם ויאמר כי ישובון מאון אבל המה לא ישימו לבם לזה ויקשו ערפם וחנפי לב ישימו אף. מביאים על עצמם האף והחרון מהקב"ה. ומהו האף. לא ישועו. פי' לא יוכל עוד לשוב בתפלה וצעקה אף אם ירצו אחר זה לשוב. כי אסרם. פי' הקב"ה נעל בפניהם שלא יוכלו לעסוק בתשובה ותפלה:

ב  [עריכה]

ומכה ד' קשה היא יותר. שיש בה מיתות בני אדם:

לך והזהר אותו. וזה טעם ההשכמה בזה לתוספת זירוז כחרד על הדבר מאד. וכן מזה הטעם צוה הקב"ה לילך לפרעה בהשכמה במכת ברד. שגם ע"י הברד מת אדם ובהמה:

מהיכן בא עליהם. מכת הערוב:

י"א מלמעלן. עופות השמים היו באים מעורבבים עליהם. ומיני צרעין ויתושין וכדומה כרבי נחמיה דלקמן סי' ד':

וי"א מלמטן. דובים ואריות וכדומה ולשון ערוב על שם שהיו סוגין הרבה חיות ובהמות ונחשים ועקרבים. אבל מלמעלן אע"פ שיש מנין הרבה מ"מ סיג אחד הם מעופפים:

ור"ע אמר מלמעלן ומלמטה. שהיו באים מעורבבין חיות הארץ ועופות השמים:

המונים המונים על בני. שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות והיו מתקבצין ומתאספין עליהם המונים המונים לראות בם:

חיות ועופות מעורבבין. כי לשון ערוב מורה על עירוב חיות ועופות:

א"ר אמי כאדם כו'. רבי אמי בעי לפרש סוף הפסוק אשר עמי עומד עליה דמיותר הוא דהא ליכא ארץ גושן אחרת במצרים. וכן במכת ברד כתיב כן. לכן מפרש שמלת אשר היא כמו בשביל ר"ל למה ניצולה ארץ גושן הוא בשביל שעמי עומד עליה. כאדם שאומר לחבירו לא יטול פלוני בטאריקי זו. פי' לא יגע ולא יזכה פלוני בקנס הזה כלל (טאריקי ענינו קנס) שפלוני פטרוני עומד עליה. (כצ"ל וכן הוא בפ' י"ב סי' ו') ופטרונה לא יניח שיגעו בנחלתו כלל. כן ארץ גושן לא יבא הערוב (והברד) לשם מפני שישראל עליה והם פטרונה. וצריך לטעם בשני מכות אלו ערוב וברד מפני חומר המכות שהיו על האדם והבהמה. שרבים מהמצרים מתו במכות אלו (יפה תואר):

מלמד שהיו ישראל ראויין כו'. לשון פדות משמע פדיון גמור. משום שהיו ישראל ראויין ללקות במכה זו שהיא מכה מהלכת מעיר לעיר:

שנא' כי אני ה' אלהיך כו'. לעיל מיניה כתיב כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך ומשמע ליה דהיינו גיהנם:

ג  [עריכה]

הוא לקה תחילה כו'. דבית עבדים ה"ל למימר תחילה. דדרך שהבירה ופלטין של מלך הוא באמצעית העיר וכשבאו החיות מסתמא הם נכנסין תחלה לבתים חיצונים לכך דריש שהכל בא בהשגחה למדוד להם מכ"מ לפי שהוא התחיל כו' (תולדות נח):

משתחוים לבהמות באלוה. כצ"ל בבית (תולדות נח). כלומר בדרך אלוהות משתחוים לו:

כדי להטעותן. שהן יסברו שלאחר שלשה ימים ישובו הנה. ואם כן יתנו לב לרדוף אחריהם אם לא יחזרו אחר שלשה ימים. ובאמת שהקב"ה לא שינה במאמרו ולא איש אל ויכזב. שכוונתו היתה שילכו מכאן מהלך ג' ימים ושם יזבחו זבחי צדק. ולא ישובו לעולם בדרך הזה. אלא שהם הטעו את עצמם ונתן להם מקום לטעות (תולדות נח):

מהו הנה. דהא מיותר הוא תיבת הנה ועוד קשה קראי אהדדי. דמדכתיב הנה אנכי יוצא מעמך משמע שתכף ליציאתו יתפלל. והדר קמאר וסר הערוב למחר. ומשני כי התפלה היתה מיד כדי שיסור למחר. ותיבת הנה מורה על זריזות ומהירות משה כי תכף ומיד בצאתו יתפלל כדי שיסור למחר אבל להסיר באותו יום לא היה יכול להתפלל כי באותו יום היה יום תשלום המכה כדלעיל:

למה הביא עליהם ערוב. דמדה כנגד מדה בעינן כדלעיל פ"ט:

מצירין בהם. אפילו בהבאתן (שהם מזיקים) זולת צער לידה. וזהו למ"ד מלמטן היינו דובים ואריות:

שלא היה בהם הנאה בעורותיהם. ר"ל משא"כ בערוב דכתיב לא נשאר עד אחר (אבל לא מתו) כדי שלא יהנו בעורות:

היה להם שיסריחו. כלומר הוה ליה להמיתם ולהניחם שם כדי שתבאש הארץ כמו שעשה בצפרדעים כדלעיל פ"י. ומ"מ רבי נחמיה מצי משני דגם במיתת העופות הנאה גדולה בבשרם ובנוצותיהם. וכן אמרו לעיל פ"י סי' ו' וימותו הצפרדעים לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן לכך מתו. והא דלא קאמר שהיה הנאה בבשרם ובעורותיהם. לפי שיש חיות שאין שום הנאה בבשרם ולכך נקט עורות שמכל עורי החיות יש הנאה (תולדות נח):

ד  [עריכה]

למה הביא עליהם דבר. דמדה כנגד מדה בעינן כדלעיל פ"ט:

רועה יפה. זה הדבר כמד"א מות ירעם:

מהו ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. פי' מה דבר ומאי אתא לרבויי וקאמר אפילו לא היה לישראל אלא תרעומת דברים בעלמא. שהיה הישראל אומר שיש לו חלק בה. דדבר משמע כל אשר לבני ישראל צד טענה ותשובה לבד:

ובכך ידעו דינם של ישראל. ר"ל שידעו שהדין עם הישראל שטענתו. ומחזירים להם. משום שאם אין טענתו אמת ואין לישראל חלק בה. היתה מתה ש"מ בטענתו אמת שיש לו חלק בה:

מהו עד אחד. פי' מהו עד דמשמע אפי' האחד אינו שלם ועז"א שאפילו לא היה לישראל אלא חלק אחד בה כגון שהיה משותף עם ישראל:

ה  [עריכה]

נס גדול נעשה בשחין. משום שמדרך הטבע כמו זר יחשב לזרוק בחפן אחד מה שהחזיקו ד' ידים:

והחזיקו ידיו של משה. המת"כ ויד"מ גרסו והחזיק ידו של משה. וכדאי' בב"ר פ"ה ע"ש דד' חפנים היו ושמנה קומצין. דיד אחד נקראת חפן. וחפן הוא ב' קומצין וכתיב מלא חפניכם דמשמע ב' חפנים דמשה וב' חפנים דאהרן. אבל היפ"ת מקיים הנוסחא שלפנינו ששבעל המאמר דהכא ס"ל שהזריקה אפשר שהיתה בשתי ידים:

מכאן שמועט כו'. כלומר זה ג"כ אחד מן המקומות שהמועט כו':

שחין למה בא. דמדה כנגד מדה בעינן כדלעיל פ"ט:

לחום להם חמין. פי' לחום להם הצונן להיות חמין. ולצנן להם החמין להיות צונן. ומסיים בתד"א לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין בין בצונן עכ"ל:

כדי שלא יוכלו ליגע בגופן. משום דנשתנה שחין מצרים משאר שחין כדאי' בפרק אלו מומין שהיה לח מבפנים ויבש מבחוץ. והלח מיסוד המים וצונן. ויבש הוא מצד האש. כנגד ב' מלאכות ששיעבדו בישראל להחם ולצנן. והיה עונשם בזה כדי שלא יוכלו ליגע בגופן לעשות רפואה כי מה שהוא רפואה ללח אינו טוב ליבש ומה שהוא טוב ליבש אינו טוב ללח. וכדכתיב יככה ה' בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא (תולדות נח):

דבר שלא היה בו ממש:. ואינו יכול לזרוק בכח כל כך:

עד כסא הכבוד. פי' דדייק השמימה לשמים המיוחדים. וכתיב השמים כסאי (מתנות כהונה):

שהחזיקה ידו של משה. לפי גירסת היפ"ת בריש סימן זו צ"ל כאן שהחזיקו ידיו של משה:

ופזרו על כל ארץ מצרים. והיה לאבק על כל ארץ מצרים משמע ליה שהאבק הנעשה מהפיח היה מתפשט בכל ארץ מצרים:

ו  [עריכה]

ויקחו את פיח הכבשן וגו' פורח באדם ובבהמה. כצ"ל (מתנות כהונה). וכוונתו שלא נחשיב שכן כתיב בפסוק פיח הכבשן פורח כו'. דהא באמת יש הרבה מלות בין מלת הכבשן למלת פורח. ע"כ הוסיף מלת וגו' אחר מלת הכבשן:

מהו פורח שלקו בצרעת. דשני וכתב שחין אבעבועות פורח משמע שבא להפריד מלת פורח מאבעבועות לומר שמלבד אבעבועות היה פורח צרעת:

כד"א ואם פרוח תפרח. אע"ג דהתם לשון נקבה והכא לשון זכר לא קשה כי מצינו כן רבים:

למה לא יכלו לעמוד לפני משה. פי' למה היה להם זה העונש שהיה השחין בהם עד שלא יכלו לעמוד לפני משה. וקאמר שזה היה להם בעונש מה שקטרגו על משה. אבל לולא זאת לא היו ראוים החרטומים ללקות אחר שהכירו שהוא מעשה אלהים ואמרו אל פרעה אצבע אלהים היא:

כדי שימות משה. שראו שע"י מים ילקה כו' כדלעיל פ"א וגם עצתם בעת שהסיר העטרה כו' אי' ג"כ התם. ובזה ניחא למה דוקא הורה זה בזו המכה. הוא לפי שהשחין היה מיסוד המים ומיסוד האש. והם גזרו על משה להשליכו למים וגם ע"י עצתם בעת שהסיר העטרה ובחנו חכמתו ע"י קערה של גחלים ונכוה לשונו באש:

כיון שראה הקב"ה שלא חזר. דעד השתא כתיב ויחזק לב פרעה או והכבד את לבו. או ויכבד פרעה את לבו. או ויכבד לב פרעה. ומהשתא כתיב ויחזק ה' את לב פרעה בכלן. ואע"ג דבברד כתיב ויחזק לב פרעה. כתיב בתריה כי אני הכדתי את לבו. משום שבברד הכביד לבו מעצמו והיינו דכתיב שם ויוסף לחטוא. ושוב בקש לשוב והכביד ה' את לבבו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף