עץ יוסף על ויקרא רבה/ט/ו

עץ יוסף על ויקרא רבה ט ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"א ור"י. משום דמדכתיב הכא אשר יקריבו לי"י ולא קאמר אשר הקריבו איכא סייעתא לר' יוסי דאמר שלא הקריבו ב"נ שלמים מייתי הכא פלוגתייהו:

שלמים. הקריבו ב"נ. פי' שהקריבו שלמים ג"כ:

עולות. הקריבו פי' עולות לבד:

דבר שחלבו קרב. היינו שלמים שחלבו קרב לגבוה והבשר נאכל לבעלים. אבל עולות כולן כליל לאשים:

מה עביד ליה. מה עושה ממנו ואיך מקיימו:

עבד ליה משמניהון. שהקריב היותר שמנות. והיינו מחלביהן שהשמנות חלבן מרובה. או שפירושו מלשון רחב יצהר שר"ל הטוב והנבחר:

וישלח את נערי כו'. פירוש וזה קודם מתן תורה הוה שכל הפרשה ההיא דכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' היה בארבע בסיון. שהעליה הנזכר היא עליית מתן תורה. ומה שכתוב שם ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. הוא מצות פרישה והגבלה כפרש"י שם. ומ"ש שם וישכם בבקר ויבן מזבח כו' וישלח את נערי כו' בחמישי בסיון היה כדאי' במכילתא. ומ"ת בששי או בשביעי הוה כדאיתא בשבת פ' ר' עקיבא. וכיון דוישלח את נערי וגו' קודם מ"ת היה הרי שהקריבו ב"נ שלמים. דקודם מ"ת כולהו ב"נ הוו:

שלמים היו בעורן כו'. כלו' לעולם עולות הוו. ומאי שלמים דקאמר לשון שלימות שהיו שלימות בלא הפשט ונתוח. דאף ע"ג דעולה טעונה הפשט ונתוח. לא הקריבוה ב"נ כמשפטה. דדין הפשט ונתוח בסיני נאמר. ואפי' בני ישראל במדבר י"א שהקריבוה בלא הפשט ונתוח שלא נתפרשו דיני קרבנות אלא באהל מועד כדאיתא בזבחים פ' פרת חטאת:

עולה וזבחים. וזבחים היינו שלמים:

כמ"ד לאחר מ"ת נתגייר יתרו. ואע"ג דפרשת יתרו מקמי פרשה מ"ת כתיבה. אין מוקדם ומאוחר בתורה:

ולא פליגי. פי' אין עיקר פלוגתייהו בהכי דכ"ע הוו ס"ל קודם מ"ת דמה לנו לעוות סדר כל הפרשיות. אלא טעם פלוגתייהו בהא דלעיל אי הקריבו ב"נ שלמים. דלמ"ד עולות דוקא מטעם הכתובים דמייתינן בסמוך איצטריך לדחוקי נפשיה לומר דלאחר מ"ת בא כי היכי דלא תקשי ליה קרא דעולה וזבחים לאלהים. ולמ"ד שלמים ג"כ הקריבו אוקי פרשיות כסדרן דקודם מ"ת בא:

זו העולה שנשחטה בצפון. פי' בצפון העזרה דכתיב צפונה לפני ה':

שהוא ישן ונתעורר. שמתחלה היו ב"נ נוהגים בה ואח"כ נעזבו ממנה. ועכשו אזהר רחמנא שיחזרו ישראל לנהוג אותו:

ובואי תימן זו תודה. בכל המקומות שציינתי ביד יוסף הגירסא זו שלמים:

שנשחטה בדרום. ר"ל אף בדרום דלא יחד קרא להם דוכתא וכדתנן שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה. ומשום דדרום נגדיי לצפון נקט תימן וכאורחייהו שנזכרים תמיד זה אצל זה:

היא העולה שהקריבו ב"נ. דהיא משמע הידועה בשכבר. דאל"כ היא למה לי:

וכדו דאתי לשלמים. כשבא לדבר בשלמים:

יבואו ויחנו בדרום. אע"פ שא"י באמצע העולם קרי ליה דרום לגבי מקום שממנו הגליות באות דהוי צפון העולם. וכן מ"ש בגוג ומגוג שיפלו בדרום:

שנאמר הנני מביא אותם מארץ צפון. ואע"ג דנתפזרו בד' כנפות הארץ. עיקר הגליות בצפון:

מירכתי צפון. לכשיתעורר מלך המשיח. כצ"ל:

בהמ"ק. הנתון בדרום. שחלק יהודה היה בצד דרום ככתוב ביהושע. והר הבית והלשכות והעזרות היו בחלקו של יהודה. ואולם והיכל וקדש קדשים בחלק בנימין הסמוך לו כדאיתא בפרק קמא דיומא:

מלך המשיח שנתון בצפון. שיושב עם דרום במדינה כדאיתא בש"ר ובתנחומא. ובפרק חלק אמרו דקאי ברומי:

אין רוח צפונית מנשבת. והא דאמרו בפ' לא יחפור ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולם. היינו מעט מזער כדי למתקן. והכא נשיבתם קמיירי:

ארגסטס. ולקמן בבמד"ר גרס אגרסטס. ופי' כהערוך דהיינו ענין זר חוץ מהמנהג. והיינו רוח המשמש לשתי רוחות כאחת:

הה"ד אומר לצפון תני. וענין זה להבאת הבנים מרחוק שאם יבואום דרך ים באניות אלה מזה ואלה מזה יהיה הרוח מביא כלם ביחד:

א"ר יוחנן. ע' במד"ר פי"ד:

למדתך תורה ד"א. אע"ג דהאי קרא יבא דודי לגנו וגו' בישראל והקב"ה מיירי שקוראים אל ה' והוא יענם ליזקק להם. מ"מ מדנקט לה במשל חתן וכלה למדך דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אא"כ נותנת לו כלה רשות. כלומר אף שיודע ומבין שהכלה חפץ באהבתו עכ"ז מטבע הבושה שאין לו ליכנס עד שתתן לו הכלה רשות:

הה"ד יבא דודי לגנו. מפרש גנו לשון גנונו והיינו חופה כדאי' בבמד"ר שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף