עץ יוסף על בראשית רבה/סו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על בראשית רבה TriangleArrow-Left.png סו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה סו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

כתיב שרשי פתוח כו'. מייתי ראיה מאיוב שהטל בזכות עסק התורה דדלתי פתוחות לרוחה היינו לת"ת דמיקריא מים וה"פ שרשי פתוח אלי מים זה תורה לפיכך וטל ילין בקצירי. ר"ל שברכת הטל לנה בו בקצירו שהיה קצירו דשן ושמן על ידי הטל היורד עליו כי ימי גידולו (יפה תואר):

יבשות. כלומר צמוקות:

מלילות. פי' מלאות וטובות כדרך המלילות (יפה תואר):

אמר יעקב כו'. מייתי דוגמא מיעקב שהיה יושב אהלים של תורה ונתברך בטל השמים ומפרש בסמוך (סוף סי' ב') לך בזכותך:

ב  [עריכה]

שובי שובי. מייתי האי קרא דדרשי' ביה שכל הטובות בזכותו כדבסמוך (יפה תואר):

כנגד ד' מלכויות. ומצרים לא חשיב דשובי על העתיד נאמר:

שישראל נכנסין לתוכן לשלום ויוצאין בשלום. שלימות האמונה קאמר כי אע"פ שנכנסו לגלות אשר לא הורגלו בה מ"מ לא המירו דתם אלא נתקיימו בשלימות אמונתן. וכן אע"פ שיתארך הגלות מ"מ יתקיימו תמיד בשלימות אמונתן ויוצאין בשלום (נזר הקודש):

אומה ששלום חי העולמים כו'. כלו' חי העולמים הנקרא שלום הוא מתנהג מאהל לאהל כדכתיב (ד"ה א' י"ז) ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן. וכתב רש"י כלו' ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן אל משכן מגלגל לשילה ומשילה לנוב ומנוב לגבעון ע"כ:

שנאמר ושמו את שמי וגו' וכתיב וישם לך שלום. על ידי כח ברכתם ישימו שמי על בני ישראל להיות כבוד שכינתי שורה בתוכם הנקרא שלום. לכן הוא כולל לכל הברכות וכדאמ' אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום (נזר הקודש):

ששלום העולמים דר בתוכם. והיינו בבית עולמים של שלמה שנקרא בית ולא אהל בהיותו שוכן בתוכם בדירת קבע:

אומה שאני נותן בה שלום שנא' ונתתי שלום בארץ. כצ"ל כן הוא בס"מ ומיירי גם בעוה"ז (נזר הקודש):

כנהר שלום. כלו' שמאז יהיה השלום ברבוי כנהר שאינו פוסק:

הייתי מחריב את עולמי. כדמפ' ר' הונא בשם ר"א:

המד"א נמוגו כו'. כלו' האי נמוגים פיר' נמסו כד"א נמוגו כו' כמו שאחז"ל שהקב"ה התנה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזרו לתהו ובהו:

כיון שקבלו אנכי כו'. כי אנכי הוא ראש התורה והוא בא ללמד על הכלל כולו. וכן הוא היתד שהכל תלוי בו:

ונתבשם העולם. צריך להיות נתבסס בסמ"ך והוא לשון כן ובסיס. והכוונה שקיום התורה תכלית העולם:

אסטטיונו של עולם. פי' עמידתו של עולם וישובו שהן הן בעוה"ז ובעוה"ב:

שכל טובה שהיא באה כו'. ולפ"ז פירוש השולמית שהיא משלמת צורך העולם. ומביאה שלום ושלוה בעולם:

הגשמים אינן יורדין כו'. בדב"ר פ"ז וכן בחזית מייתי ראיה מיפתח ה' לך את אוצרו:

ג  [עריכה]

יתן ויחזור. הל"ל יתן לך ה'. מאי ויתן לך לכך דריש יתן ויחזור ויתן לך כלו' שלא יהיה הפסק לברכתי מחמת ניכוי זכיות שבהיותם עושים רצונו של מקום תמיד יוסיף ליתן להם במתנת חנם:

כבישיהון. ופרש"י מקום להתקיים שם הברכות. שיש מקום ליין ויש מקום לסולת מקום להתקיים שם הברכות. וכן מצינו אוכל שדי העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה שצריך מקומות מיוחדים לשמירת הפירות:

ויתן לך של אביך. הברכה הבא בזכות אביך:

ויתן לך של אחיך. פי' חלק של אחיך. כי בהיות אחיו בכור היה ראוי ליטול פי שנים. אי נמי בזמן הגלות קאמר שיהנה גם משפע חלק אחיו. וכדאי' בתנחומא (נזר הקודש):

ויתן לך אלהותא. פי' בערוך כח ומעוז. והרמז לזה במ"ש ויתן לך האלהים שהוא לשון גבורה. הה"ד ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא שאמר הוי זכור לי אותה הברכה כו':

אימתי לכשתצטרך לה. כלו' בעת הצורך כשלא תוכל להתחזק בטבע ותצטרך כח אלהות להתגבר כענין שמשון:

ד  [עריכה]

מטל השמים זה המן. שירד עם הטל כמ"ש וברדת הטל וגו':

שמנים יותר מדאי ורוב דגן אלו הבחורים. כצ"ל (א"א):

המד"א כי מה טובו ומה יופיו דגן בחורים. הכונה שרוב הדגן והתירוש הם מגדלים בחורים ובתולות נאים:

שנאמר כטל חרמון. פי' מטל השמים הארץ השותה מטל השמים הטוב:

אלו הקרבנות. שהם מיטב הצאן והבקר כאומר עולות מחים:

אלו הבכורים. שהן באין משבעת המינים והקודמים בהם חטה ושעורה דהיינו דגן:

מטל השמים זה מקרא. שניתן מן השמים בכתב ונקרא טל ליחס ירידתו מן השמים:

ומשמני הארץ זו משנה. שהאותיות קרובות זו לזו:

דגן זו גמרא. שהדגן היא התבואה העומדת בכרי העומדת לאכילה וכן גמרא הוא עיקר להלכה ולמעשה:

תירוש זה אגדה. שהיא מתוקה ומושכת לבו של אדם כתירוש:

עמים אלו ע' אומות. דאל"כ עמים ולאומים למה לי:

דכתיב בהו אשורים כו'. יתכן דבני ישמעאל נמי יליף מדכתיב בהו י"ב נשיאים לאומותם (יפה תואר):

זה עשו ואלופיו. אחיך בסגו"ל לשון רבים זה עשו ואלופיו. ואע"ג דיצחק כלפי עשו היה מכוין בברכה בעל אגדה קושטא דמילתא קאמר (יפה תואר):

הא"א וישתחוו לך בני אמך. ולהלן את אמר כו'. ר"ל ולמה לא אמר יצחק ג"כ בני אביך. ומשני דיעקב לא קאמר בני אביך רק על צד ההכרח לפי שנטל ד' נשים. אבל כל שאפשר להזכיר האם עדיף טפי משום דאחוות האם ברורה (יפה תואר):

ע"י שהיה שונא. ואע"ג דאשר ישים ה' בפיו אותו ידבר. מ"מ סדר הדברים היה מעצמו. אי נמי כפי הכנת לבו הרע חלה עליו ההשפעה לברך (יפה תואר):

וסיים בקללה. והסיום עיקר שיורה על שישאר הדבר בכך:

וסיים בקללה. דקללה קצת חשיב היות להם שונאים שיקללום:

הרשעים ע"י שתחלתן שלוה. ואע"פ שבלעם לישראל היה אומר מ"מ לא אמר אלא לפי הרגלו שהיה מורגל לדבר עם הרשעים שתחלתן שלוה וסופן יסורים (מזרחי). והטעם בזה שצדיקים תחלתן יסורים כו' למען יכירו וידעו ברוב טובו וחסדו שעושה להם. להיות הרע מבחין את הטוב הבא אח"כ להם ויודו את שמו על זה. והרשעים הוא להיפוך כדי שיחזק עליהם החושך והרע שיבא אחר הטוב. על דרך הטוב מבחין את הרע (סש"ש):

ה  [עריכה]

פוליונו. פירוש אהלו:

מפולש היה. שהיה לו ב' פתחים זה כנגד זה שהיה ביתו פתוח לרווחה:

זה בא מכאן וזה בא מכאן. דאל"כ כיון דמיד בצאת יעקב בא עשו איך לא ראה עשו את יעקב ונראה דצ"ל היה זה יצא מכאן וזה בא מכאן:

איסטרופומיטא. פי' הערוך מהופך וכפול לאחוריהם וציר הדלת היה באמצע הפתח למטה ובאמצע המשקוף למעלה ופותח וסוגר לימין ולשמאל ובצד שמאל נכנס עשו ונפתח גם צד ימין ודרך שם יצא יעקב (מתנות כהונה) ועיין ריש פ"ד דמדות:

אחר הדלת. שכשהרגיש יעקב בבא עשו עמד לו אחר הדלת ולא ראהו עשו. לפי שעשו בא מן השוק שהוא מקום אורה ואינו רואה כמו שראהו יעקב שהיה שלא במקום אורה. וכמ"ש בתנחומא:

הה"ד אך יצא יצא יעקב אך יצא אינו אומר אלא אך יצא יצא נראה כיוצא. כן גרס הערוך:

מזויין לצוד נפשות. כצ"ל (יפה תואר) מצידו בא לרמוז שהיה מזוין לצוד נפשות (נזר הקודש):

ו  [עריכה]

ד"א מברכיך ברוך. נראה שצ"ל קודם ויהי כאשר כלה כו':

תני עכו"ם המברך את השם עונין אחריו אמן. ולא חיישינן דלמא מכוון לשם עכו"ם. דכיון דמזכיר שם שמים מסתמא לשם שמים מכוין (נזר הקודש):

בשם. פי' אבל אם מברך את ישראל אף בשם אין עונין אחריו אמן. להורות שאינו מועיל אלא ברכת ישראל שיש לו זכות להתקיים ברכתו:

א"ר תנחום כו'. ס"ל דיש לענות אמן אחריו. דאע"פ שאין לו זכות מ"מ לפעמים השעה מצליח לו להתקיים ברכתו. ומייתי ראיה מדכתיב ברוך תהיה מכל העמים אלמא ברכתם מועילה לפעמים (נזר הקודש):

כבר מלתך אמורה. דבר הראוי להשיבך כבר היא אמורה ואיני צריך להשיבך:

א"ל כמה דאמרת כו'. פי' א"ל תלמידיו לר' ישמעאל כמו שאמרת לזה שברכך אמרת ג"כ לזה שקלל אותך:

ז  [עריכה]

הה"ד שממית כו'. דק"ל לכתוב ויבא גם הוא מטעמים לכן מייתי הך דרשא דגלי לן זכות עשו במעשה ידיו בעבודת אביו שהמטעמים עשאם בידיו ממש לכבוד אביו (יפה תואר):

באיזה זכות השממית כו'. דשממית זו אדום כמ"ש במדרשות ועז"א באיזה זכות השממית מתפשת לכבוש העולם בזכות אותן הידים ששימשו לאביו. ומסיק ע"י שאמר ליה יקום אבי נפרע כו'. וע"ל גבי קום נא שבה (יפה תואר):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף