עונג שבת (רש"ר הירש)/ו
|
< הקודם · הבא > |
השבת ובנין בית המקדש
בשעה שישעיהו בן אמוץ נכנס לכהונתו, להיות נביא ה', שמע את השרפים, העומדים ממעל כסא כבוד ה', כשהם קוראים זה לזה: "קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו!" וכתיב "וינועו אמות הספים מקול הקורא והבית מלא עשן".
לדבור מפוצץ כזה, שממנו ינועו אמות הספים של היכלי ה' בימינו, היא המלה הקטנה, בת שתי אותיות: "אך", "אך את שבתותי תשמרו", מלה, שבה מבטיח ה' את קדושת יום השבת, אפילו לגבי בנין בית המקדש.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אמר ה'. "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם: זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן וכולו, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שוהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן וכולו". ועשו את הארון, את הכרובים, את השלחן, את המנורה" את המזבח וכליו, את הקרשים מצופים זהב וכולו וכולו. "אך את שבתותי תשמרו , כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת, כי אני ה' מקדישכם".
ומן ה"אך" הזה ינועו אמות הספים של היכלי ה', של בתי הכנסת שבזמן הזה, והבית ימלא עשן.
מקדש ומזבח, שלחן ומנורה, קרבן וקטרת אין להם ערך, נחשבים לכלום, אם מחוץ למקדש מחללים את השבת. ההופעה בבית ה', השירה וזמרה לפני ה', דומים לחרוף וגדוף כלפי ה', אם הבאים לבית ה', אם המזמרים לפני ה', מחללים את השבת.
לא מקדש ומזבח המה "האותות" שבין ה' ובינך, לא מקדש ומזבח המה "אות ברית עולם", שכרת ה' את ישראל. בשבת רוצה ה' להכיר אותך, אם הנך שלו. "ביני ובין בני ישראל אות היא (השבת) לעולם!" "ושמרתם את השבת, כי קדש היא לכם!" השבת היא הקדשי קדשים של היהודי, "לעשות את השבת לדורותם ברית עולם".
מתחילה הוכֵח בשמירת השבת, שה' הוא לך אלקים חיים ומלך עולם; מתחלה הוכֵח בשמירת שבת שלך, כי בכל לבבך אתה בוטח בה' ובידו אתה מפקיד את רכושך, אשרך וכל אשר לך, אחר כן בנה לו היכל וזמר לו שירים ושבחותז; מתחלה בקש את השם אלקיך מכל מקום שאתה נמצא, מכל פנה שאתה פונה: מביתך ממעבדך, ממחסנך, מחנוך בניך, מספרותך, מעתונותך ומכל אשר לך, ואז, אחרי שבקשת משם את השם אלקיך - ומצאת אותו גם בבית היכלו, גם בבית הכנסת.
אבל אם אתה מבקש את ה', רק בשעה שאתה עומד בהיכלו, רק בזמן שהמקהלה מזמרת לפניו שיר ושבחה, רק בזמן שהולך בבית הכנסת טכס החגיגה של שבת ומועד, ומעבר מפתן בית הכנסת וחוצה: בביתך, במטבחך, במחסנך, בחנותך, במעבדך, בספרותך, בעתונותך בחנוך בניך אינך זקוק לה'; אם בטחונך בה' כל כך רפה, כל כך פעוט וזוטר, עד שאתה ירא להפקיד בידו את חנותך, את עסקך. אפילו יום אחד בשבוע; אם מעבר לבית ה' וחוצה אתה מחלל את השבת, ואתה מבזה את את האות שבין ה' ובינך; ולאו דוקא בשביל רוחים גדולים, ולאו דוקא בשביל כסף תועפות, אלא אתה מחלל את השבת אפילו בשביל הנאה מועטת, בשביל ריוח כל שהוא, בשביל רגילות סתם; אם ככה אתה עושה - לא תבנה היכלות לה' ולא תקרא בשמו. אז ה' אלקי ישראל שכרת ברית את עמו אצל השבת, לא אלקיך הוא. אז אלהיך הוא אליל מת וההיכל שאתה בונה לו - קבר הוא, שכרית לו.
אין אתה יכול למחוק הדברים האלה שבספר השם:
- "אך את שבתותי תשמרו! כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם".
- "ושמרתם את השבת, כי קדש היא לכם, מחלליה מות יומת, כי כל העושה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה".
- "ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה', כל העושה מלאכה ביות השבת מות יומת".
- "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם".
- "ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש!".
עם כל ההתחכמות וההתפלספות של הדור הזה, אי אפשר לעשות דברי ה' אלה לאַל. האות שבין ה' וישראל, הקדשי קדשים של היהודי, הברית שכרת ה' את עמו - הוא יום השבת; והיהודי המוחק את האות ההוא, מבזה את הקדש ומפיר את הברית.
בְנו היכלות לה', בְנו בתי כנסת לה' "אך את שבתותי תשמרו! כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת, כי אני השם מקדשכם". "ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש".
רק בשמרכם את השבת מחללו, אתם מעידים שה' אלקיכם הוא זה, שמכריז על עצמו:
- "השמיט כסאי, והארץ הדום רגלי, אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי, ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה, נאם ה'. ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי".
רק בשמרכם את השבת מחללו, אתם מעידים שה' אלקיכם הוא זה, ששלח דברו על ידי עבדיו הנביאים לאמור:
- "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור: "היכל ה', היכל ה'",
- "היכל ה' המה!" (ר"ל המה בעצמם צריכים להיות היכל ה').
מבחינת הזמן והמעלה הולך יום השבת בראש היהדות ויחד עם זה הוא משמש יסוד ליהדות כולה, מחוק את השבת מתכנית החיים שלך, ואתה חותר תחת יסוד היהדות שלך.
שמור את יום השבת מחללו, ומדי שבת בשבתו תוכיח מחדש לה' אלקיך שהנך שלו; ומדי שבת בשבתו אתה חותם וחוזר וחותם ידך על כתב האמנה שעשה ה' אלקיך אתך.
ומה הוא על־פי חוקי התורה שמירת־שבת ומדי הוא על־פי חוקי התורה חלול־שבת? בזה לא תוכל להיות מסופק. אם דרשת, או לא דרשת מענינא דיומא בשבת; אם שמעת דרשה מרב, הטפה ממטיף, נאום מנואם ביום השבת, או לא שמעת — בזה לא שמרת ולא חללת את השבת. "שבת שבתון" קורא ה' את יום השבת. זאת אומרת: שביתה ממלאכה — זו היא שמירת שבת ועשית מלאכה ביום השבת — חלול שבת.
העוף, הדג, החיה שאין אתה צד אותם בשבת; הפרח, העשב, שאין אתה תולש בשבת; החומר, שאינך משנה, אינך מתקן אותו בשבת, שאין אתה צר בו צורה ומשכלל אותו בשבת — הם המה עדים כשרים ונאמנים, שה' אלקיך הוא הבורא, היוצר, האדון־כל. והילד העברי שאינו תופש פרפר בשבת, שאינו תולש הפרח בשבת, מפאר ומרומם את שם ה' אלקיך יותר, מכל הדרשנים והמטיפים, יותר מכל שירה וזמרה, שאתה שומע בשבת.
וראה, עד כמה חשובה קדושת השבת בעיני ה' אלקיך! בעת שהחורבן של עם ישראל היה כבר מוכן לבא וישראל היו מוכנים ללכת בגולה, מזהיר עודנו ה' על ידי ירמיהו נביאו על יום השבת בדברים האלה:
- "כה אמר ה' אלי, הלוך ועמדת בשער בני העם, אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלים. ואמרת אליהם: שמעו דבר ה' מלכי יהודה וכל יהודה וכל ירושלים, הבאים בשערים האלה!
- "כה אמר ה', השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים; ולא ותוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. וקדשתם את יום השבת, כאשר צויתי את אבותיכם וכו'. והיה אם שמֹע תשמעון אלי, נאם ה', לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת, לבלתי עשות בה כל מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים, יושבים על כסא דוד וכו' וישבה העיר הזאת לעולם. ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה".
ואין אתה יכול לחשוב, כי לשם עסק וכלכלה, רווחים והכנסה בלבד, אסורה לך מלאכה בשבת, אבל בשביל תענוג, בשביל הנאה, בשביל שמחה, ולשם מטרות ואידיאלים נעלים, כמו לשם תורה, אמונה, חכמה ואמנות, מותרת לך מלאכה ביום השבת? אינך יכול לומר כן. ראה נא, האם היתה בזמן מן הזמנים למעשה ידי אדם מטרה יותר גבוהה. תעודה יותר נעלה, יותר קדושתי מבנין בית המקדש הראשון לשם ה' על הארץ? וראה, גם ממעל המפעל הקדוש הזה, שה' אמר עליו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הרים ה' את השבת גבוה, גבוה, באמרו: עשו לי מקדש "אך את שבתותי תשמרו". זאת אומרת: שאין בנין בית המקדש דוחה את השבת! זאת אומרת: שקדושת השבח עומדת למעלה למעלה מעל קדושת המקדש!