ספר חסידים/י
ספר חסידים 
י
|
< הקודם · הבא > |
[1][2]כל דבר חסידות לנהוג בכל יום דברים שיצרו קשה עליו כגון רכילות ויצר הרע[3] דברים בטלים שלא לדבר שקר ושלא לראות בנשים [4]ולדבר דברים בטלים מדברי העולם ללכת לטייל על הכל יש יצר. וכן לא ישבע כלל ושלא להזכיר שם שמים לבטלה וכל כיוצא בזה שנוהג תמיד ויצרו מתגבר עליו ואין יכול לעמוד בפניהם אא"כ מילדותו החזיק בהם לכך יחנך אדם בניו באלה בקטנותם. גם כשיזקין לא יעזבם ולא יניחם שנא’ (משלי כב ו) כי יזקין לא יסור ממנה. [הרי טלית ותפלין שהרבה מן הטובים היו רוצים להתעטף בציצית ולהניח תפלין ומונעים מפני הבשת] וכל דברים דעלמא שיתנהג האדם בקטנותו כשיהיה גדול ויחפוץ לעזוב קשה תהיה עליו כמיתה [5]אבל כשיחזיק האדם בתורה ובמצות ובמעשים טובים קשה לו לפרוש מהם מפני הבשת. שיאמרו הבריות כל מה שעשה עד הנה כדי לגנוב דעת הבריות כדלעיל. חסיד נקרא על שם חסדים[6]. עוד חסיד נקרא על שם והחסידה(דברים יד יח) שתרגום אונקלוס וחוריתא וכתיב (ישעיה כט כב) ולא עתה פניו יחורו לשון בושת והלבנת פנים מה שמביישין אותו ומלבינין פניו. והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו ולא בייש פני אדם נקרא חסיד ולעתיד לבא פניו מבהיקין. ויזכה לשבת בשבע כתות המקבלות פני שכינה ונהנות מזיו השכינה שנא’ (ישעיה ס א-ג) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה והלכו גוים לאורך ומלכי' לנגה זרחך. אלו שבע כתות נהנות מזיו שכינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
< הקודם · הבא >
- ↑ ויש גורסין זה לעיל בסי' ז אחר טוב להתחיל מבחרותו מתחיל כל דבר חסידות כו' עד בקטנותם שנא' זכור את בוראך בימי בחרותיך אח"ז מתחיל גם כשיזקין כו' שנא' גם כי יזקין כו' וכל דברים כו' עד כדלעיל אח"ז מתחיל גם כי תשובת הזקן עד סופו וזה הסי' מתחיל מחסיד נקרא כו'. ד"ס
- ↑ ר"ל שזהו עיקר כל החסידות שינהוג בכל יום לכוף את יצרו בדברים שקשה עליו ומפרש והולך כגון רכילות כו'. ד"ס
- ↑ פי' הרהור רע כמו וכל יצר מחשבות כו'(בראשית ו ה). ד"ס
- ↑ קאי על שלא לראות כו' וכן שלא לדבר. ד"ס
- ↑ ר"ל שמלבד טעם הקודם שקשה לו לפרוש ממה שהרגיל אדם ע"ע בקטנותו מחמת שההרגל נעשה טבע עוד טעם נוסף יש בתור' ומ"ט שקשה לו לפרוש מהם מפני הבושה. ד"ס
- ↑ ר"ל שעושים חסדים עם כל הברוית. ד"ס