ספר העתים/כו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כו מאי הוה עלה דתפילת שבת בע"ש ת"ש דרב איקלע לבי גניבא צלי של שבת בע"ש אתי ר' ירמי' בר אבא צלי אחוריה סיים רב ולא פסקי' לר' ירמי' אבא, ש"מ דכי אמרינן שאדם מתפלל בפלג האחרון, היכא דע"ש לא תימא כיון דעדיין חול מתפלל של חול וכבר יצא מערבית של שבת אלא ש"מ של שבת מתפלל, וש"מ מתפלל תלמיד אחורי רביה וכו', ופירשו בגמרא נמי בעסק מי שמתפלל של שבת בע"ש כי מאותה שעה חייב לבדול ממלאכה שכבר קיבלה לשבתא עילוהי מפני שר' ירמי' (אמר) כשראה רב מתפלל של שבת בע"ש א"ל מי בדלת א"ל רב בדילנא ומקשי' מי מיחייב מי שמתפלל של שבת בע"ש להבדל ממלאכה והאמר אבדן פעם אחת התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס לבית המרחץ ויצא ושנה לי פרקי ועדיין לא חשיכה דהא לא קא נהיג שימור שבת, ומפרק רבא להזיע נכנס למרחץ באותה שעה ומותר הי' לכנוס באותן הימים להזיע ואח"כ גזרו איסור בזיעה ומיפרשה בפ' כירה אריב"ל משום בר קפרא בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו בע"ש התחילו הבלנין, כולה שמעתא, וקאמר דרבי להזיע נכנס למרחץ אחר שהתפלל ודבר שהי' מותר בשבת עשה ולעולם בודל מן המלאכה הי', והדר אקשי' והא אביי שרי לי' לרב דימי בר ליואי לכבוריי סלי בפניא דמעלי שבתא אחר שהתפלל של שבת, ופי' כברויי סלי לגמר סלי נצרים של ערבה בגפרית כדי ללבנן, ומפרקינן התם טעותא הוי דרב דימי בר ליואי בשעת עבים הי' מדמה שנכנס שבת ועמד והתפלל של ערבית אדעתא שחשיכה ואח"כ נתפזרו העבים ונודע שיש שהות ביום וטועה הי' ומש"ה שרי לי' אביי לכברויי סלי אבל אלו הי' יודע שהיא פלג המנחה אחרון והתפלל של שבת בע"ש לדעת כבר נאסר עליו המלאכה, וגם על זאת הקשינו וטעותא מי מהדרינן והלא כשטעו הצבור בעבים והתפללו של מו"ש בשבת ואח"כ נודע שהוא יום ובאו ושאלו את רבי ואמר להן הואיל והתפללו התפללו ופרקנו טורח צבור שאני אילו יחיד טועה הי' חייב לחזור ולהתפלל בשעתא אבל צבור לא מטרחינן וסליקא שמעתא דמאן דמצלי של שבת בע"ש מדעת חייב לבדול מן המלאכה. אבדן דאמר אבא יודן שמו ולישנא קלילי קרי אבדן. הא דקאמר רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש דלא ליצלי י"ח אע"ג שעדיין יש שהות ביום אלא [מתפלל] שבע של שבת, ודקאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת דלא ליצלי שבע [אף] שעדיין שבת היא דכיון דתפילת ערבית קא מצלי אע"ג דעדיין שבת היא מתפלל י"ח ולא אמר בה הבדלה. ודקאמר אומר קדושה על הכוס ואומר הבדלה על הכוס לא מיפרשא בגמרא אימתי אומר אי בשעת תפלה שעדיין היא פלג המנחה או לערב שהיא שעת קידוש ולערב שהיא שעת הבדלה ומן קדוש קדמיא דבתר תפלה בפלג המנחה מקדש מדאיצטרכינן למיבעי אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס ואיפשיט אומר קדושה על הכוס דאי משתחשך צריכי למימר אלא מידמי דמקדש אפי' בפלג המנחה ומן הבדלה מן בעיא מידמי דבפלג המנחה היא מבדיל דאי משתחשך פשיטא ולא צריכה. ומעיקר בהבדלה מיסתברא דמשתחשך היא דהיכי מבדיל ועדיין יום הוא ואסור בעשיית מלאכה וכיון דלא מיפשטא לא מבדיל עד שתחשך ויהי לילה. ולענין קידוש מספקא, ואיכא רבנן קמאי דאמרי ה"מ דאיתרמי לי' כוס בפלג המנחה ולא מיתרמי לי' בפניא מבדיל אפי' מבעוד יום כי היכי דליקיים הבדלה על היין, וליתא להא מילתא ולאו טעמא היא כל עיקר והרבה טעו לפנינו בשמועה זו ולא הבינו דהני דמצלי של שבת בע"ש ושל מו"ש בשבת לאו דוקא בשבת ומו"ש בלחוד אלא בכל יום מצלי דערבית בפלג המנחה כד ניחא להו וקיימי כר' יהודה וגמרא [אמר] בהדיא אמר ר"ח נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בע"ש ש"מ הלכה כר"י, ודקאמר לי' אדרבא מדר"ה ורבנן לא מצלי עד לאורתא ש"מ הלכה כרבנן, והרי דברים ברורים דלא תלי' הא מילתא במו"ש ובע"ש אלא בכל יום מן עדן דנפיק זמן תפילת המנחה עייל זמן תפילת ערבית ואיצטריכו למימר בע"ש ובמו"ש לפרושי מאי תפלה מצלי, ובעי רבנן נמי מכדי סומך גאולה של ערבית לתפלה עדיף וצלויי לפניא דערבית בתר ק"ש שפיר טפי מלצלויי בפלג המנחה מ"ט צלי רב וצלי רבי וצלי ר' ישמעאל בר' יוסי ור' אלעזר בר' יוסי ואהדרו להון איכא מילי דלא מפסקו להו לא משום ק"ש ולא משום תפלה כגון עבור שנה דאר"א בר' צדוק כשהיינו עוסקין בעבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לק"ש ולא לתפלה ואיכא למימר דהוו מקדמי ומצלי כדי שיחטפו מצוה, ואנחנא אמריננא כיון דאית לי' למיעבד הכי דמאן דעביד כר' יהודא עביד ושפיר דמי ואפי' למצוה שהיא למטה מזו מקדמי מצלי כד חזי דההוא מצוה עדיפא מן מיסמך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית, ועוד אמר מר האי כיון דרב הונא ושאר רבנן לא מצלי דערבית עד לאורתא לא בע"ש של שבת ולא במו"ש של חול ולא בחול של חול הכין עדיף למיעבד כרבנן ואעפ"כ דעביד הכי עביד, ומאן דניחא לי' ומצלי של ע"ש בתר פלג מנחה קטנה אחרונה כר' יהודה מן ההוא עידנא בטל ממלאכה לחומרא אבל קידוש היום [מקדש] כי קדיש יומא, ומאן דמצלי של מו"ש בשבת בתר פלג מנחה קטנה אחרונה לא יכול למיעבד מלאכה עד שתצא שבת ולא יכול לאבדולי עד דמדליק נר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |