ספר העתים/טז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
טז ת"ר שש תקיעות תוקעין ערב שבת תקיעה ראשונה לבטל מלאכה [לעם] שבשדות, שני' לבטל עיר וחניותיה, שלישית להדליק נר דברי ר' נתן, ר' יהודא הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין, ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת וכו', תני דבי שמואל שש תקיעות תוקעין ערב שבת תקיעה ראשונה למנוע העומדין בשדות מלעדור ומלחרוש ומלעשות כל מלאכה שבשדות ואין הקרובין נכנסין עד שיגיעו רחוקים, נכנסו, ועדיין חניות פתוחות ותריסין מונחין, התחיל לתקוע תקיעה שני' נסתלקו התריסין ננעלו החניות ועדיין החמין והקדרות מונחין ע"ג הכירה, תקע שלישית סלק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת, וענין הטמנות חמין בערב שבת איכא פלוגתא בין כמה רבוותא אם מותר לשהות בגרופה וקטומה, ובשאר מילי, והרי אנו מפרשים כללא דמילתא דרך קצרה לפי עניות דעתין ואח"כ לכתוב הנה קצת דברי המחברים, כללא דמילתא אע"ג שהמניח קדירה בערב שבת על הגחלים ומתבשלת בשבת אין האיסור משום מלאכת שבת אלא גזירה שמא יחתה בגחלים כדכתבינן לעיל, מ"מ כל העובר על דברי חכמים אעפ"י שלא יבא לידי חיתוי אין לפרוץ בכך שכיון שגזרו חכמים דב"ז הרי הוא איסורא חמירא וכל העובר ע"ד חכמים חייב מיתה ופורץ גדר ישכנו נחש, ואין לומר בדברי חכמים משום האי טעמא גזרו רבנן והכא אין לחוש לכך אלא כל מה שגזרו העובר על הגזירה חייב מיתה ואין לדקדק אחר טעם הגזירה וכדאמרינן בענין הטיית הנר וכדגרסינן נמי בע"ז ישמעאל אחי חשוך שפתיך ואל תבהל להשיב וכו' ואמרינן נמי את מי נדו את אלעזר בן [הנד] הנר שפקפוק בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים [או בכל] גזירה דרבנן ואומר מטעם זה נתקנה ואין שם חשש הטעם עובר ע"ד חכמים ומגלה פנים בתורה הוא וחייב מיתה וב"ד חייבין לנדותו הטמנות חמין תקנה גדולה היא דתקינו רבנן משום עונג שבת שהרי כל ימות החול אוכל אדם תבשיל מכל פנים וחם, ובשבת תקנו חכמים לטמנו מבערב כדי שישתמר המאכל בחמימתו ויהי' חם בשבת ואיכא בהא מילתא עונג שבת, ורוב מן החיצונים תלמידי בייתוס יהי' אהליהם לנתוץ וירקבו עצמותם אשר הטעו את כל הטועים והזונים אחריהם להטעותם שהחמין אסור בשבת ותיפח עצמותיהם שהרי המאכל עצמו שיניח אדם מבערב ע"ג גחלים לא אסרוה רבותינו אלא מטעם שמא יחתה בגחלים אבל איסור אין בו מן התורה, והילכך כל שאינו אוכל חמין בשבת בר נידוי הוא ודרך מינות יש בו וצריך להפרישו מקהל ישראל, אבל מ"מ יש לנו לדקדק אחריו אי משום חולי היא או משום פנים אחרים כגון שאינו תאב לאכול מאותו מאכל ואינו מניחו משום צד מינות (אחר) אז אין לנו להוכיחו בכך אבל מ"מ יש לנו לזרזו ולהודיעו להתרחק מאותו דרך (ולהכריע) להכריח עצמו כדי שיענג את השבת כדרך שתקנו חכמים בהטמנות חמין, ומה שעושין עתה קצת מבני הדור שמניחין גחלים תחת הקדרות כשטומנין את החמין מיתחזי לן לעניות דעתן כי אסור הוא לעשות כן כמו שאנו עתידין לפרש אמסקנא דשמעתן דאפי' לשהות אי גרוף וקטום אין אי לא לא, ומה שראוי לעשות בהטמנות החמין לגרוף את הכירה ולהטמין את הקדרות יפה אבל גחלים תחת הקדרה אסור היא להניחן שם, ור"ח גאון ז"ל נמי כתב הכי ושיהוי כזה אינו הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה והיא תלויה באבנים או כיוצא בזה, אבל להטמינה ע"ג גחלים דברי הכל אסור דקיי"ל הטמנה בדבר המוסיף אסור אפי' מבעוד יום:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |