ספר העיטור/הכשר הבשר
|
< הקודם · הבא > |
הרביעי איסור בשר בחלב[עריכה]
כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים. ואוקמה רבא[1] אליבא דמאן דאמר חיה ועוף אינן מן התורה אלא מדברי סופרים והכי קאמר כל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן מדברי תורה ומהן מדברי סופרים, חוץ מבשר דגים וחגבים שאינן לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.
ובשר חיה ועוף אסור להעלות עם הגבינה על השולחן גזרה שמא יעלה באלפס ראשון ש"מ דגבינה כחלב דמי ואסור מן התורה.
תני אגרא חמוה דר' אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן ר' אלפסי פי' מטלית והוה סבירא ליה למימר ובלא קנוח הפה ובלא נטילת ידים[2]. ומסתברא כל היכא דתני הכא עוף הוא הדין לחיה, וטעמא דאגרא משום דרבנן הוא ולא בעי שהיה. ונפקא מינא דלא אמרינן חיה ועוף חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהוא מינה דכל בדרבנן אפילו לרבי יהודה מין במינו בשישים כדאמרינן גבי נתפרצו עיגוליו נתפרדו חביותיו לרבי יהודה דאמר יעלו.
ומסתברא בלא קינוח הפה פי' הוא דאפיקורן והוא לשון זלזול והפקר.
רבי יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתי ליה בישרא ולא משא ידיה אמר ליה והא תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא הני מילי בלילא אבל ביממא הא קא חזינא. והוא הדין דהוה ליה למפרך מדרב נחמן דאמר בין תבשיל לגבינה חובה אלא דברייתא עדיפא ליה ומדלא קא משני התם בשר וגבינה הכא גבינה ובשר ש"מ לענין נטילת ידים אידי ואידי חובה להעביר מה שבידו ולא שני גבינה לבשר וגבינה אלא לענין שהיה כדלקמן, וגבינה ובשר לא בעי שהיה אלא קינוח ובשר וגבינה לא בעי קינוח אלא שהיה.
ורבינו יצחק קינוח עביד נטילת ידים לא עבד משום דיממא והלכך ביום אין צריך נטילת ידים בין תבשיל לגבינה שאחריו או שלפניו אלא קינוח הפה לגבינה ובשר ושהייה לבשר וגבינה. אבל בלילה צריך נטילה וקנוח הפה. ועוף וגבינה לא צריך שהיה כבשר וגבינה ולא קנוח הפה ונטילת ידים כגבינה ובשר.
ת"ר בש"א מקנח ובה"א מדיח. ואסיקנא בש"א מקנח וה"ה למדיח ובה"א מדיח וה"ה למקנח. והלכך צריך להדיח פיו במים או ישתה ויקנח הפה בפת ובכל מידי כדאמרינן בכל מילי הוה קנוח לבר מתמרי קמחא וירקא.
בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה אמר ליה ולא כלום, והא אמר רב חסדא אכל גבינה מותר לאכול בשר, בשר אסור לאכול גבינה, אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר לא כלום. ור' יוחנן בין בשר לגבינה שלפניו קאמר.
ודוקא לענין שהיה שאם אכל גבינה מותר לאכול בשר באותה סעודה בקנוח הפה בין ביום בין בלילה ונטילת ידים בלילה אבל אם אכל בשר צריך שהיה וכן הלכתא. א"ל רב אחא בר יוסף בשר שלבין השינים מהו, קרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם. והלכתא אפילו שהה אם חושש בשר בין השינים צריך להוציאו.
אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא דאלו אבא כי אכיל בישרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתא אכילנא. והלכך אסור למיכל גבינה בתר בשר אפילו בקינוח עד שש שעות כשיעור דשהי אינש מסעודתא לסעודתא. ואי שהה כי האי גוונא לא בעי קינוח ולא בעי קינוח בהאי שמעתא אלא בבשר בתר גבינה.
והא דאמרי' אמצעיים רשות בין תבשיל לתבשיל קאמ' אבל בין תבשיל לגבינה חובה דמשמע מדלא קאמר בין גבינה לתבשיל דשרי למיכל גבינה בתר בשר ההיא רשות וחובה אתי לאשמעינן ובין תבשיל לגבינה שלפניו קאמר.
ואי נמי בגבינה בתר בשר קאמר שאם בא לאכול גבינה בסעודה אחרת חובה ליטול ידיו. ולא מהני תנאה דקיימא לן נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן וכו'.
אי נמי בין תבשיל של בשר ולא אכיל הבשר. ומדלא מבעיא ליה שהייה בין גבינה לבשר בכמה ש"מ דלית ביה שיעור אלא כשיעור סעודתא אחריתי והדין סברא דרבי חננאל ור"ש ורבינו אלפסי ז"ל אכל גבינה מותר לאכול בשר בקינוח באותה סעודה ונטילת ידים אכל בשר אסור לאכול גבינה אפי' בקינוח באותה סעודה עד סעודה אחרת.
ורבי יעקב סבירא ליה כהלכו' גדולות דאפי' אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא קינוח הפה אבל אכל בשר אסור לאכול גבינה באותה סעודה עד שיקנח ויטול ידיו ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודתא אחריתי, חומרא בעלמא הוא דעביד וכן כתב בתשובת הגאונים אכל בשרא שרי לסעודא אחריתא למיכל גבינה. והני מילי בחסידי אבל אנן מקנחין ומחוורינן ידן ופומן ואכלינן. והיינו דקאמר אבל בין תבשיל לגבינה חובה וקאמר נמי כמה ישהה בין גבינה לבשר לא כלום שאינו צריך שהייה אפי' כדי קינוח. ורב יצחק בריה דרבא משרשיא דאכיל בשרא בתר גבינה לא עבד קינוח דאי איתא דעבד כי מקשי ליה עוף אין בשר וגבינה לא לישני ליה נהי דבשר וגבינה בעי קנוח ונטילת ידים גבינה ובשר בקנוח סגי ואיהו קנוח עבד ואי משום הא לא קשיא חדא דלגבי נטילת ידים לא שייך פלוגתא בין בשר לגבינה וגבינה לבשר דכי אהדדי נינהו ועוד גבינה בתר בשר לא סגי בשהייה ועל כרחין האי דקאמר עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא דווקא גבינה ובשר קאמר.
ומסתבר כקמאי מדתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן מכלל דבשר וגבינה נאכלין בקנוח הפה ובנטילת ידים. ועוד שהייה מנא להו דלא מתנא תניא ולא אבעיא מיבעיא לן דכי היכי דאיביעא לן כמה ישהה בין גבינה לבשר ולא כלום הו"ל למיבעיא כמה שיעור שהייה בין בשר לגבינה אלא לאו ש"מ דמימרא דב"ש וב"ה בין בשר וגבינה הוא ושהייה מדת חסידות היא כדמחמרי בגיד ודם וחלב.
והגדת דפרש' עשר תעשר מסייע להו דאמרי' התם התחילו המלאכים אומרים רבונו של עולם לא אמרינן לך שלא תתן להם תורה אמר להם הקדוש ברוך הוא תינוק הגמול מישראל מקיימה יותר מכם יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר בחלב אינו אוכל עד שרוחץ ידיו מן הבשר ואתם כשבאתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב כאחד שנאמר ויקח חמאה וחלב לכך נאמר לך כתוב לך את הדברים האלה וסמיך ליה לא תבשל גדי וכו' ואף על גב דאיכא למימר תינוקות דווקא אבל גדולים בעי שהייה דאי לא תימא הכי קנוח מיהא בפה תבעי אלא לאו ש"מ תינוקות דווקא אפ"ה ליכא לדחוייה.
צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהא נוגעים זה בזה דאי נוגעי זה בזה בעי הדחה כדאיתא לקמן אם חם הוא קולף אם צונן הוא מדיח ואי שרינן ליה לכתחלה אתי למיכלה בלא הדחה ש"מ דכל מידי דבעי' הדחה כגון להעלות בשר היתר צונן בקערה אסור לכתחלה דלמא אכיל לה בלא הדחה ודווקא בשר מבושל דלאו אורחיה בהדחה דמתניתן דקתני בשר וגבינה בשר מבושל הוא, אבל במידי דאורחיה כגון בשר חי וזולתן שרי לכתחלה דאלת"ה היכא מזמנין ליה לגוי וספינן ליה חמרא בכסא דילן לכתחלה הא בעי הדחה אלא לאו ש"מ במידי דאורחיה בהכי שרי לכתחלה ומנהגא הוא דיהבי ביה עפרא בתר דשתי גוי מיניה וכיון דצונן בצונן בעי הדחה צריך למרחק שלא יהא נוגע בשר בלחם שאם יגע בו אסור לאכול עמו גבינה. וכן שלא יגע גבינה בלחם. ולא יאכל בשר במפה שאכל בו גבינה אע"ג דאיסורא ליכא הרחקה מיהו בעי. רשבג"א אף שני אכסנאים אוכלים על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה ואינו חושש. והוא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זא"ז אסור ותניא נמי הכי שנים שנכנסו לפונדק א' זה בא מצפון וזה בא מדרום אוכלין על שלחן א' זה בשר וזה גבינה ולא אסרו אלא בתפישה אחת ופר"ש לא אסרו להעלות גבינה על השלחן אלא בשלחן אחד שלחן אחד ס"ד אפילו בשתי שלחנות כיון דמכירין זא"ז אסור אימא כעין תפיסה א' שקרובין זה לזה ואין היכר בנתים ובהפסק בנתים בשתי מפות או הפסקה אחרת בנתים מותר וכן המנהג.