ספר האגור/הלכות יום טוב
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות יום טוב
(תקצב) יש דברים שהחמירו בי"ט יותר מבשבת כגון איסור מוקצה לרב אלפס דאע"ג דקיימא לן כרבי שמעון בי"ט פסק כר' יהודה לפי שהוא קל והחמירו בו כדי שלא יבא לזלזל בו. וכן כ' בשאלתות. וכן פסק הרמב"ם אבל הלכו' גדולו' ורש"י ור"ת ור"י פוסקי' בין בי"ט בין בשבת כר' שמעון אלא שר"ת היה מחלק לומר שאין הלכ' כר' שמעון אלא במוקצ' אבל בנולד הלכ' כר' יהודה וכן פסק רבינו חננאל כר' שמעון אף בי"ט במוקצ' מחמת איסור ובנולד פסק כר' יהודה בי"ט. לה"ט. ובשאלתות פסק בפרשת שלח לך בין בשבת בין בי"ט כר' שמעון. וכן פסק בה"ג ורשב"ט וראבי"ה מרדכי. ולי המחבר קשה כי בעל הטורים כ' בשם השאלתות דסברי כר' שמעון וצריך לעיין בדבר ומיהו במוקצה דנולד פסק בספר המצות דאסור וכן במוקצ' מחמת אסור דדחייה בידים כגון נר הדלוק באותו שבת וא"כ נר שהדליק בשבת אסור לטלטל ויש רוצים להתיר משום דהוי כגרף של רעי ואין זה נכון כו' והמחמיר לא הפסיד מיהו מודה ר' שמעון במוקצה מחמת מחובר וכן גבי גרוגרות וצמוקי' וכן במוקצה מחמת חסרון כיס וכן במוקצה דאבנים ובספר המצו' כתב דמוד' ר' שמעון בבעלי חיים שמתו מרדכי פ"ק דביצה:
(תקצג) איתמר אפרוח הנולד בי"ט רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר. כתב בעל המאור כיון דאיכא רב כהנא ורב אסי דסברי כשמואל נקיטינן לקולא ובעל הדברות פסק כרב דמוקצה דאורייתא והלך אחר המחמיר וכן פסק בעל הלכות גדולות וכ"כ ישעיה שב"הל:
(תקצד) מצאתי בשם הר"ר אליעזר מו"ירונא שאין לברך על ליל שני של י"ט של גליות. וכבר נהגו לברך בשתיהן וכן פסקו רוב הגאונים וכן הר"ר אביגדור וכן בתשובות הגאונים. שב"הל וכן נוהגים העולם:
(תקצה) השוחט בהמה בי"ט בענין טלטול הבשר טרפה לרב אלפס שפסק ביום טוב במוקצה כרבי יהודה אסור ולר"ת שפסק כר' שמעון מותר. ובענין מכירת' לעובד כוכבים נראה שמותר כדרך שהתירו המכיר' לישראל רק שלא ישקול ושלא יזכיר לו שום סכום ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון דאם לא כן לא ישחוט ואתי לאמנועי משמחת יום טוב:
(תקצו) אין שוחטין המדבריות ולא משקין אותן השקה שלצורך שחיטה שדרך להשקות הבהמה קודם שחיטה כדי להפריד בין הבשר והעור אבל שאר השקאה שרי להשקותם. ומדבריות היינו שרועות חוץ לתחום ואין באין ללון תוך התחום ודוקא לר' יהודה אבל מאן דפסק במוקצה אף ביום טוב כר' שמעון שרי אם הובאו תוך התחום שלא לצורך ומיהו בעל העטור כתב שאף לרש"י אסור כיון דבחד לישנא קאמר בגמרא דר' שמעון מודה דכגרוגרות וצמוקים דמו ואזלינן לחומרא. אבל בהלכות גדולות כתב מוקצה דרבנן הוא וכיון דאיכא תרי לישני אזלינן ביה לקולא ושרי לר' שמעון ולזה הסכים הרא"ש:
(תקצז) עגל שנולד בי"ט מותר לשוחטו אם האם עומדת לאכילה אבל אם עומדת לגדל ולדות אסור לר' יהודה. והא דשרי דוקא דקים ליה בגויה שכלו חדשיו דאי לאו הכי אסור עד ליל ח' וכגון שהפריס על גבי קרקע שיצא מכלל ריסוק אברים. ואם נולד בשבת כתב רבינו אפרים שאסור בי"ט של אחריו משו' הכנה ובעל העטור כתב שמותר וכן כתב הרא"ש דאין שייך הכנה בלידת העגל:
(תקצח) כתב הרמב"ם השוחט בהמה בי"ט מותר לתלוש הצמר מעל הצואר לעשות מקום לסכין ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר צמר מסובך שם בשאר צמר הצואר אבל בעוף לא ימרוט הנוצה. והרמב"ן התיר למרוט אף הנוצה ור"י פסק כדברי הרמב"ם אלא שהוסיף להחמיר אף בתלישת הצמר לאוסרו אלא אם כן אינו מתכוין לתולשו אבל במתכוין לתולשו אסור ולזה הסכים הרא"ש מלשון הטורים:
(תקצט) מצאתי לגאונים ז"ל דאסור למרוט הנוצה כשרוצים לשחוט והעולם נהגו בו אסור כ"כ רא"ם ור' ישעיה מתיר דקיימא לן כר' שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה מותר. משב"הל:
(תר) תנן התם השוחט בהמה וחי' בי"ט ב"ש אומר יחפור בדקר ויכסה. וב"ה אומר לא ישחוט אלא אם כן היה לו אפר מוכן. כתב בעל הדברות הא מתני' גרסינן לה בבחירתא ב"ש לקולא וב"ה לחומרא והלכתא כב"ה וההיא דמסלקין את התריסין בי"ט. ב"ש אוסרין וב"ה מתירין אמרי' מוחלפת השטה. ר"ח וכל הני מפרשים קבעו הלכ' כב"ה לחומרא בהשוחט ובתריסין לקולא. וכתב רב אלפס הכי פסקו רברבת' קמאי והכי סבירי להו אבל ר"ת פי' מוחלפת השיטה ממתני' דהשוחט וכ"כ בעל המאור שבה"ל:
(תרא) מותר לשחוט לכתחלה בי"ט חיה ועוף לר"ת אם יש לו דקר נעוץ והעפר תיחוח בענין שאינו צ' לא לחפור ולא לכתוש וכ"ש אם הזמין עפר מאתמול. אבל לרב אלפס לא ישחוט לכתחלה אא"כ יש לו עפר מוכן מאתמול ל"הט:
(תרב) ומודה שאם שחט שיחפור בדקר נעוץ. וכ"ש שיכול לכסות בעפר שאינו מוכן אם אין לו מוכן. ור"ת פסק כר' יוחנן ומתירין ב"ה לחפור בדקר לכתחלה. וספר התרומה וראבי"ה לא פסקו הלכה למעשה כן מרדכי פ"ק דביצה:
(תרג) שחט בהמה וחיה ונתערבו דמן זה בזה אם יכול לכסותו בדקירה אחת שא"צ להרבות בשביל דם הבהמה יכסנו ואם לאו אל יכסנו ואפי' בדקירה אחת אסור והרמב"ם כתב אם יש לו עפר מוכן או אפר כירה יכסנו בדקירה אחת:
(תרד) אין מולחין החלבים ואין מהפכין להם אפילו לשוטחן ע"ג יתדות אף על פי שנשחט בי"ט ואם רצה למלוח הבשר עליהם באויר בתוך ידו בענין שאין נוגע בהן יש מתירין כיון שאין הוכחה דעושה בשביל החלבים שיש לתלות שבשביל הבשר עושה ויש אוסרין מדלא שרי אלא למלוח על גבי העור משום דבמליחה מועטת סגי להו אפי' כמליחה דצלי והכי מסתברא ל"הט. ושוין שמולחין בשר לצלי רב פפא מערים ומלח ליה גרמא גרמא. איתא מרברבתא דאמרי דלא שרינן הערמה בשום אסור אלא לצורבא מרבנן שאינו פורץ גדר מרדכי:
(תרה) ר"ת פסק בשר חי בין מלוח בין תפל מותר לטלטלו אבל דג תפל אסור לטלטלו ומלוח מותר שהרי נאכל מחמת מלחו כמו בשר מליח שב"הל:
(תרו) איכא דמוקי לה בי"ט היינו רש"י ור"ח והשאלתות אבל בספר המצות פי' דבשבת מיירי אבל בי"ט נדוכין כדרכן. וכן פי' ר"י בפ"ק דביצה ומיהו על ידי שנוי מותר. אפי' בשבת כמו במדוך של עץ אפי' במדוכה של אבן מרדכי פרק י"ז דשבת:
(תרז) עלי שהוא דף רחב וכבד וכלי הוא אלא שמלאכתו לאסור לכתוש בו הרופות מותר לטלטלו לצורך גופו לקצב עליו בשר ולאחר שקצב עליו בשר אסור לטלטלו דוקא מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר ולר"י אפי' לצורך גופו ולצורך מקומו נמי אסור ולזה הסכים הרא"ש. בקורדום אפי' בצד הקצר אסור לחתוך עצי' בי"ט וכן לא במקל ולא במגירה. ובספר המצות אסר גם בקופיץ לפי שאין אנו בקיאין מהו קופיץ ולא התיר אלא בסכין ובעצים של הסקה לצורך גדולים קצת וראוי' להסקה בלי בקוע לא יבקעם כלל כיון שאפשר בהסקה בלי בקוע אבל לשברם ביד מפי' רש"י נראה שהוא מותר אבל מלשון הרא"ש יראה דאסור אפי' לשברם ביד וטוב להחמיר:
(תרח) אין נופחין במפוח מפני שדומה למלאכת האומן אלא בשפופרת. וכתב הרא"ש במפוח קטן של בעל הבית שרי. ומיהו אין להקל כיון דלא אשכחן התירא אלא בשפופרת מכלל דבכל מפוח אסור ל"הט:
(תרט) משום פפוס (בן יהודה)[1] ומשום ר"י בן בתירא אמרו שונין וכתב ראבי"ה מותר לשנות אחרי שרקד מערב י"ט. ובה"ג ובפי' ר"ח כתב שצריך שנוי קצת ומדבריהם משמע בשאלתות מרדכי פ"ג דביצה:
(תרי) כתב רבינו בשם רבינו שמשון קרי"א ז"ל הא דאמרינן מולגין את הראש ואת הרגלים דוקא ראש ורגל אבל גדי כולו לא דאפשר לאשלוחי משכי' ובעל הדברות כתב דלאו דוקא ורב כהן צדק מתיר כל הגדי משבולי הלקט:
(תריא) רש"י פי' כל הני דאמרן כגון דרב יודא מדורה מלמעל' למטה שרי מלמטה למעלה אסור. וכן פוריא וכן יותר הדברים כל זה דלא כהלכתא דקיימא לן כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר אבל ר"י פי' דחשיב שפיר מתכוין שהרי מכוין למה שהוא עושה:
(תריב) תבלין או פלפלין נדוכין כדרכן לרב אלפס אפי' במדוך של אבן חוץ מן המלח שצ' שנוי שיטה קצת ומיהו אסור לטחון הפלפלין ברחים קטנים שלהם. וכ"כ הרמב"ם אבל לדעת התוס' גם פלפלין ותבלין צריכין הטיה אם יודע מעי"ט איזו קדירה רוצה לבשל אבל אם אינו יודע שרי:
(תריג) קדרה שיש בה אוכלין מותר לחלוב הבהמה לתוך הקדרה לרב אלפס אף ע"פ שאסור לינק מן הבהמה בי"ט אלא א"כ היה מצטער אם לא היה יונק אפ"ה מותר לחלוב לתוך הקדרה אבל אם אין בה אוכל אסור ור"ת אוסר אף כשיש בה אוכל. לה"ט:
(תריד) סכין שנפגמה בי"ט מותר לחדדה במשחזת של עץ או על גבי חברתה ומורין לעשות כן. אבל במשחזת של אבן אף ע"פ שמותר לחדד בה אין מורין כן. אבל להעביר שמנוניתו אף בשל אבן מורין לעשות כן. אין משחיזין את הסכין אבל משיאה ע"ג חברתה. אמר רב הונא לא שנו אלא במשחזת של אבן אבל של עץ מותר. וכתב בעל הדברות דהכי הלכתא. ובעל המאור כתב דלרב יהודה אפילו במשחזת של אבן מותר אלא שלא רצה רב אלפס לפרסם הדבר משום דאסקינן הלכה ואין מורין כן ולפיכך פסק בסכין שעמדה שמותר לחדדה ודוקא אפומא דריחיא ואפומא דדקלא אבל במשחזת לא ופירש"י הני מילי דפסק אגב דוחקא דאי לא תימא הכי טירחא יתירא היא ואסור. ובתשובת הגאונים מצאתי דמותר להשחיז הסכין אפילו בשל אבן ואפי' לחדדה. וכ"כ רבינו ישעיה שאם נפגם בי"ט מותר לחדדה כר' יהודה במשחזת. ומצאתי בשם רבינו אפרים שאם נפגמה הסכין או השפוד שנרצם מערב י"ט דברי הכל דאסור נפגם בי"ט או מעי"ט והיה טרוד מחלוקת ר' יהודה ורבנן. שבה"ל. ואם נפגמה מעי"ט אסור. ומהר"ם כתב אפי' על גבי של עץ הלכה ואין מורין כן. ועל משחזת של אבן אין משחיזין כלל. והרא"ש כתב כסברא ראשונה:
(תרטו) אם לא נפגמה מעי"ט אלא עמדה פי' התחיל' קצת להתקלקל ואינה חותכת יפה אם אינו יכול לחתוך בו ע"י הדחק יכול להשחיזו בי"ט. ופי' רב אלפס על גב ריחים או דיקלא אבל לא במשחזת. ובעל המאור כתב אפי' במשחזת והכי מסתברא אבל אם אינו יכול לחתוך בו אפי' ע"י הדחק אסור להשחיזה דהוה ליה מתקן מנא:
(תרטז) לרחוץ כל גופו בי"ט במים שהוחמו מעי"ט כתב רב אלפס בשם גאון שהוא מותר ולר"י אסור ולזה הסכים הרא"ש לה"ט. וכ"כ הרשב"א שנהגו לאסור ולא רצה להתיר. תשובות הרשב"א מצאתי לגאון מים שהוחמו מעי"ט מותר לרחוץ כל גופו בי"ט וכן מצאתי מוכיחים מפירוש רש"י ובעל היראים כתב דרחיצת כל גופו בחמין אסור מטעם שאין שוה לכל נפש והנכון שלא לאסור אלא כשהוחמו בי"ט משב"הל:
(תריז) כן הדינין במוקצה דבר הבא ממילא או גם כשנעשה בידים רק שהעובד כוכבים הביאו בשביל עצמו או בשביל עובד כוכבים אחר יש בו שני דינין דאם יש בו חשש אסור דאורייתא כגון דמחובר כגון פירות שיש במינן במחובר או דגים שיש בהם חששא שנצודו היום אם אינו יודע בודאי שנצודו מאתמול אז ודאי בראשון אסור דמוקצה הוא באותו היו' אפילו מספק כדאמרינן בביצה כו'. אבל בשני מותר מיד אפי' בלי כדי שיעשו. אבל אם אין בו חששא דמחובר רק שהם חוץ לתחום אז גם בראשון מותר מיד ועד כה דברנו כאשר העובד כוכבים הביאם בשבילו. אבל דבר הנעשה בשביל ישראל יש בו שני דינין אחרים דאם יש בו חששא דאסור דאורייתא כגון מחובר וצידה גם בשני אסור בכדי שיעשו במוצאי י"ט דאי שרינן ליה בשני אתי ישראל למימר בראשון לאינו יהודי לך והבא לי בי"ט שהרי הביאה בשבילו וגם לישראל אחר שלא הביאם בשבילו מ"מ אסורין לו גם כן אבל בדבר שאין בו ממש חשש איסו' דאורייתא כגון צידה ומחובר אלא אסור חוץ לתחום בכ"מ אם הביאם עובד כוכבים לצורך ישראל ודאי אסור לאותו ישראל שהובאו בשבילו עד כדי שיעשו במוצאי י"ט והוא הדין דאסורין לכל בני הבית כשהובאו בשביל בעל הבית אבל לישראל אחר שלא הובאו בשבילו מותרין לו אפי' בי"ט ראשון מיד. אבל הר"ר יהודה מפרי"ז היה אומר דבכל מידי דאכילה אסור גם כשנעשה בשביל עובד כוכבים גזרה שמא יעשה הישראל עצמו המלאכה מרדכי פ"ג דערובין:
(תריח) כתב הרמב"ם אם בא האינו יהודי מאליו אוכל עמו מה שכבר הכינהו. ואין נראה דאע"פ שכבר הכינוהו איכא למיחש שמא ירבה בשבילו אם הוא חשוב וראוי לכך אלא צריך שיאמר לו אם יספיק לך במה שהכננו לעצמו בא ואכול:
(תריט) אנשי המלך שמוטל על אנשי העיר לאפות להם אסור לאפות להם בי"ט אפי' אם אין מקפידין אם יאכל ישראל ממה שהוא אופה ובה"ג התיר אם אינן מקפידין שהישראל אוכל ממנו וכ"כ הרמב"ם בני חיל שנתנו קמח שלהן לישראל לאפות להם אם אינן מקפידין שהישראל אוכל ממנו מותר לאפות להם ואינו כן לפי גרסת הגמ' שלנו:
(תרכ) אבי העזרי כתב שמותר לבשל לצורך כלבו ולא נהירא אל הרא"ש:
(תרכא) עיסה שנילושה בעי"ט בארץ ישראל אסור להפריש ממנה חלה בי"ט אבל בח"ל דקיימא לן שאוכל והולך עד שישייר ממנ' מעט יותר מן החלה פסק ר"ח שיכול להפריש ורב אלפס ורש"י פסקו שאין להפריש. ורבי' שמחה כתב בשם רש"י דאפי' מה שאוכל ומשייר החלה הוא בכלל מפריש תרומו' ומעשרות בי"ט וכיון דאיכא פלוגתא דרברבתא טוב שלא יפריש אלא אוכל ומשייר:
(תרכב) מהר"ם מרוטנב"ורק התיר לאופה בי"ט לשרות במים המכבדת שמכבדין בו התנור אע"פ שמכבה. ואפר מותר לרש"י לגבלו ולטוח בו פי התנור. ור"י אסר אא"כ נתן עליו מים מאתמול. ור"ת פירש דאפר נמי אסור לגבלו ופי' ר"ת הא דאפר מותר היינו להניחו על גבי התנור כדי שישמור חומו אבל עפר אסור להניח עליו:
(תרכג) כתב ראבי"ה אסור התבשיל שנעשה מספק ביצה שנולדה בי"ט. וכתב מהר"ם ולפי מה שפירשנו דאמרי' דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל דוקא כשהוא בעין אבל טעמו בטל בששים:
[(תרכד)] אפרוח שנולד בי"ט יש מתירי' והגאונים אוסרין וכן אלפס אוסר:
((תרכד)) [(תרכה)] כתב הרא"ש בתשובה שמותר להדליק נר של בה"כ בי"ט ראשון בערב לצורך ליל ב' או אפי' בי"ט שני בערב ואין זה מכין מי"ט לחול שמיד בהדלקתו יש מצוה באותה שעה שכל שעה אפי' ביום יש מצוה בהדלקת נרות בה"כ לה"ט. והרשב"א אוסר אחר המנחה עד תפלת ערבית:
((תרכה)) [(תרכו)] מותר להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק ואפי' בכלי אע"פ שנופל לארץ וכב' והרמב"ם אסר בכלי ולא נהירא להרא"ש. לה"ט:
(תרכז) הנוטל שמן מן הנר בי"ט חייב משום מכבה וטעמא דהכא היינו כשנוטל השמן מכחיש מאור הנר ודבר זה לא שייך כי אם בשמן אבל אם יש חתיכות של חלב והסיר חתיכה אחת מן הנר. או פתילה של שעוה וחתכה כיון שאין כאן אלא גרם כבוי אין כאן איסור. וכן אם לוקח אור מן המדור' להאיר בלילה לא דמי למסתפק מן הנר. ומיהו העולם רגילין להזהר ונכון הוא מרדכי:
(תרכח) כי קא מבעיא ליה משום איבוד ממון. יש מרבותינו שאמרו דהא דמשמע הכא דבשבת אסור לכבות משום אבוד ממון וכן בפ' כל כתבי היינו אליבא דר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה אבל אנן דקיימא לן כר"ש דפוטר וכל כבוי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא חוץ מכבוי לעשות פחמים הלכך שרי אפילו בשבת משום אבוד ממון והוי כמו מפיס מורסא דלר"ש שרי משום צערא ולאו מילתא היא דמפיס מורסא צערא דגופא היא וכן הוכיח רבינו יואל לאסור. מרדכי פ"ב דביצה:
(תרכט) ר' חננאל וראבי"ה פסקו הלכה כר"ש נגד ר' יוסי דגרם כבוי מותר. ומיהו קרובי כבוי אסור כדפי' סוף פ' כירה. וה"ר קלונימוס בשם ה"ר י"ט התיר לתת סכין או כלי או דבר אחר הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה שאינו אלא גרם כבוי אבל רבינו יחיאל אומר דאפי' בי"ט לא שרינן גרם כבוי לכתחלה אלא במקום הזיקא דוקא מרדכי פ"ק דשבת:
(תרל) בעל הדברות כתב כי רבני צרפת מחמירין בשירי פתילה שירי מדורה שירי שמן והר"ר יצחק בר משה השיב על דברי התרומה וכתב דטעמא דרב שאסר שירי פתילה משבת לי"ט לאו משום הכנה כמו שאומר בעל התרומות אלא טעמא דרב משום קדושה אחת היא כו'. וכ"כ הר"ר אליעזר בר שמואל מווינא דאסור להדליק שירי פתילה שירי מדורה שהדליקו בע"ש ודלקו בשבת וכבו אותן בשבת אסור להדליק בי"ט וטעמא משום דדמי להכנה וכמו כן בשירי מדורה. שבה"ל. ועוד נראה לי דאסור לטלטל כמו ביצה. וכ"כ רשב"ט וספר התרומה בהלכות שבת. ור"י פי' דתלמוד שלנו אינו מחשיב זה להכנה ועל זה נראה כי סמכו העולם להזכר מלהדליק בשבת אחר י"ט או בי"ט אחר שבת. מרדכי פ"ק דביצה. ואני המחבר ראיתי מורי אבי ז"ל שתקן הפתילות מעי"ט ושבת בעד ג' ימים כשחל י"ט ראשון באחד בשבת. ותמיד הדליק פתילות חדשות וכן נוהגים בעלי נפש מאשכנז:
(תרלא) הרשב"א אסר בי"ט נר של אבטלה:
(תרלב) ומעשה היה בקוצוני"יא שאפו פשטי"דה לכתחילה מי"ט לחבירו והתירו בני קלונייא בדיעבד באכילה כר' יהודה דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל במוצאי שבת בין לו ובין לאחרים אפי' בשבת דחמירא כל שכן בי"ט דקיל. ורבינו יואל אסר דעד כאן לא שרי אלא לגבי שבת דחמיר' ולא אתי לזלזולי כדאמרינן פ"ק דשבת וכן אמר הר"ר אביגדור הכהן כי ראה שבא מעשה לפניו בטבח אחד שתקן ואפה קרפ"לוין מי"ט לחברו וצוה להשליכה לאבוד ואפילו ליתנם לשפחתו אסר לו. מרדכי פ"ב דביצה:
(תרלג) אם י"ט חל אחר השבת פת שנאפה בשבת אסור ביום טוב משום הכנה ומהר"י מולן הודה לדברי נאם יעקב ווייל:
(תרלד) אינו יהודי שהביא דורון לישראל בי"ט אם יש במינו במחובר או שמחוסר צידה אסור לכל. בו ביום אפילו לטלטלו. לה"ט. וכן רב אלפס אסר לטלטלו וכן בעל הדברות שבה"ל. (ומיהו)[2] גם אם הובאו ביום שני צריך להמתין במוצאי י"ט בכדי שיעשו. אבל בשני יו"ט של ראש השנה או בי"ט שלאחר השבת או לפניו צריך להמתין במוצאי שבת וי"ט בכדי שיעשו ופירש כדי שיעשו כדי התלישה או הצידה לבד. וא"צ להמתין בכדי שהובאו לכאן. ודוקא כדי שיעשו אסורין לכל אף למי שלא הובאו בשבילו ואפילו ספק אם נלקטו היום אם לאו אסורין. אבל אם ניכר בהן שלא נתלשו ונלקטו היום מותרין מיד ואם היו בתוך התחום ולר"ת אפי' בשני י"ט של גליות אסור עד מוצאי י"ט בכדי שיעשו כדי שיכול להביא ממין זה ממקום הקרוב הנמצא ממנו סמוך לעיר. ודוקא לזה שהובאו בשבילו אבל לאחרים מותרין מיד בלילה ואפי' אותו שהובאו בשבילו אם אינו יהודי תלשו לצרכו ושוב הביא לו מותרין מיד בלילה וכן דבר הנצוד מאיליו או פירות שנשרו מאליהן אסורין בו ביום ובלילה מותרין מיד. ונהגו להתיר באשכנז כרש"י כשהובאו מאליהן אבל מורי אבי ז"ל החמיר לעצמו טורים.
ואם חל י"ט ביום חמישי וששי והובאו ביום ראשון בי"ט בעל העטור כתב שאוסרין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו וכ"כ בהג"ה. והר"ר יחיאל מפרי"ז התיר בליל שבת בכדי שיעשו ולזה הסכים הרא"ש. ודבר שאינו במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אם בא מתוך התחום מותר לכל ואם בא מחוץ לתחום אסור לאוכלו למי שהובא בשבילו אבל מותר לטלטלו ואחרים מותרין לאוכלו ולערב צריך להמתין מי שהובא בשבילו כדי שיעשו לרב אלפס. וכ"כ בעל התרומה ולרבינו יצחק בר' שמואל א"צ ולזה הסכים הרא"ש לה"ט. ואם הוא ספק אם בא מחוץ לתחום אם לארש"י מתיר ולדברי הגאונים אסור. וכתב הרשב"א דאף לדברי הגאונים אין לאסור אלא באינו יהודי שאינו שרוי עמו בחצר דאיכ' למיח' שמא חוץ לתחום הביאן לה"ט:
(תרלה) הרשב"א בתשובותיו סי' כ"ג התיר בני יונים קטנים שהובאו לישראל משובכי' שבעיר למי שלא הובאו בשבילו ע"כ:
(תרלו) נשאל הרשב"א אם בני ביתו נקראים בשביל ישראל אחד והשיב דאסור מאחר שהם מאוכלי שלחנו גם בזה יש לגזור שמא יאמר לו לך והבא כך שמעתי תשובת הרשב"א סי' רצ"ח:
(תרלז) כתב רבינו ישעיה מותר לכבות את הבקעת כדי שלא יתעשן הבית והקדרה. ומותר לכבו' את הדלקה משום הפסד ממון ורב אלפס כתב אסור לכבות את הבקעת בין לחוס עליה בין שלא יתעשן הבית בין שלא תתעשן הקדרה הכל אסור ומדברי רבי ישעיה נראה דהכי איתא בירושלמי אין מכבין את הבקעת ואם בשביל שלא תתעשן הבית והקדרה מותר. שבה"ל:
(תרלח) מותר לשלוח ביום טוב דורון בין מנות של תבשיל הראוין לאכילה כו'. ורב אלפס מתיר אף בתבואה והראב"ד אוסר וכן הרא"ש. ר' חייא ור"ש היו שוקלין מנה כנגד מנה בי"ט. כתב רב אלפס לא קיימא לן כוותייהו אלא כרבנן דאמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. וכ"כ בעל הדברות אבל רבינו ישעיה פסק הלכה כר"ש וכ"פ גאון אחר. שבה"ל:
(תרלט) משמע מתוך דברי ה"ג דכשאין לחוש למחובר ולמוקצ' שרי ליקח אפי' מן עובד כוכבים הרגיל אצלו ולכאור' משמע כן וראב"ן כתב לאסור ויש תשובות שכתבו להתיר ויש שכתבו לאסור שמא ירבה בשבילו להביא כיון שרגיל אצלו מרדכי פ"ג דביצה:
(תרמ) רשב"א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. סכום מקח פירש"י בדינר או בשני'. ואין נראה אלא כדפי' ר"ח וה"ג כגון שיאמר לו תן לי עשרה אגוזים וכבר נתת שלשים וא"כ אני חייב לך מנה ור' שמעון אומר ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח שלא יאמר תן לי אגוזים בג' פשוטים וכבר נתת לי כך ואני חייב לך מהכל י"ב פשיטים אבל סכום מנין שרי ויש להזהר שלא להזכיר אפי' סכום מנין לפי שדומה למקח וממכר תוספות פ"ג דביצה:
(תרמא) כתב ראבי"ה דמנהג כשר למדוד מערב פסח לצורך ליל ב' של פסח כשאופין מצות ואע"ג דקיימא לן כרב באסורי בהא קיימא לן הלכה למעשה כשמואל וראב"ן פסק ורב מרדכי פ"ג דביצה:
(תרמב) לשון אבי העזרי כתב בספר א"ז מעשה היה שבא עובד כוכבים לקחת משכון מיד ישראל בי"ט וכבר היה פדוי מעי"ט. ואני המחבר אסרתי כי שעטנז אסור לטלטל בי"ט הואיל ואינו ראוי ללבוש והוי כלאים. וחלקו עלי רבותי והשיבני מורי רבינו שמה' ערבי' עלי דברי דודים מותר לשלוח לעובד כוכבים על יד עובד כוכבים בי"ט אם ישלח לשלוח לו אבל לא ע"י ישראל ומשכונ' שאנו אוסרין להחזיר בשבת וי"ט משום דמחזי כמשא ומתן אם לא מפני הדחק לעובד כוכבים אלה אנו מתירין ע"י עובד כוכבים ושעטנז אינו אסור לטלטל דתורת כליו עליו. מרדכי פ"ק דביצה:
(תרמג) כתב בספר המצות יש רוצים לאסור לבשל בקדרה חדשה בי"ט בתחלה וצריך לתת האש מעי"ט ויש לחלק בין קדרות שלנו לכיר' אמנם ראבי"ה כתב דאפי' לשפות קדירה חדשה אצל האש בלי מים אסור מרדכי פ"ד דביצה:
(תרמד) מפתח שסוגר בו האוכלין שירא להניח בבית יכול להוציאו עמו. וכתב רבינו שמואל דדוקא להוליכו בידו אבל ברצועות כדרך חול לא. ואין נראה לחלק:
(תרמה) חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל שהכסוי קשור בהו בחבל יכול להתירו ולחתכו בסכין או להתיר קליעתו. וכתב הרא"ש דוקא בנין קשירת חבל וכיוצא בו אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור להפקיע ולשבר דבכלי נמי שייך בנין וסתירה ובסמ"ק כתב ובשבירת פותחת הכלים נחלקו בו ה"ר אליעזר ממיץ אוסרו וה"ר שמשון מתיר ומיהו ע"י עובד כוכבים יש להקל. לה"ט. אמר שמואל חותמות שבקרקע כו'. כתב ראבי"ה דהלכה כשמואל דאמר אין בנין וסתירה בכלים ומטעם זה מותר לחתוך ולהפקיע קשרי השפוד שקושרין בו הטלה ולפעמים מהדקין אותו בחוט וקרוב הדבר שאף בשבת מותר מורי ה"ר מרדכי ראה בבית מהר"ם שהיו נוהגים לחתוך לפניו בשבת הקשרי' שהיו בשפוד מרדכי פ"ד דביצה. וכ"פ ה"ר שניאור בר יהודה. וכן מותר לחתוך אגד גדיים ועופות מקולסין וחוטי תפורים משבה"ל:
(תרמו) רבן גמליאל אומר מותר לכבד בי"ט בין המטות במקום שאכלו משום פירורין אבל בשאר הבית אסור. ובשבת אפילו בין השמשות אסור. ורבנן פליגי עליה ואוסרין הכל והלכתא כוותייהו ומיהו ר"ח ורא"ם פסקו דאפי' בשבת מותר לכבד בכל מקום כיון שמותר לרבץ והתוספות אוסרין לכבד ולזה הסכים הרא"ש:
(תרמז) מותר לכסות פירות או כדי יין או לבנים מפני הדלף שלא ירד עליהן לרש"י דוקא ביום טוב ולר"י אפי' בשבת:
(תרמח) אין דנין ביום טוב. לרש"י אסור בכל עניין וכ"כ הרא"ש. ולא מקדשין לר"ת דוקא כשיש לו אשה ובנים ולרש"י בכל ענין ולזה הסכים הרא"ש וכן בירושלמי משמע דאסור לקדש בכל ענין בשבת:
(תרמט) הרשב"א התיר להתיר חרמים שגזרו הקהל אפי' בשבת אעפ"י שאינן לצורך שבת כיון שהוא זמן כנופיא ולא מתקבצין הקהל אלא ביום השבת מתשובות הרשב"א סימן ע"ה:
(תרנ) הלואת י"ט פליגי רבה ורב יוסף רבה אמר ניתנה ליתבע ורב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע. יש פוסקים כרב יוסף. ורב אלפס פסק כרבה וכן דעת התוס':
(תרנא) מת המוטל לקוברו בי"ט ראשון יתעסקו בו עממים אפי' מת בו ביום ואפי' שלא יסריח עד למחר ורש"י פי' דלא שרי אלא דאשתהי כגון מת בשבת וכ"כ בה"ג. והרא"ש כתב כסברא ראשונה. כתב הר"ר ישראל הלוי דישראל יכולין להוליכו דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכ"כ הרא"ש והרמב"ן אוסר ונראה לי שהכיפה שעושין על הקבר שאין לבנותה בי"ט דכיון שנקבר למה יחללו בי"ט שלא לצורך אלא יכסו הקבר בנסרי' ועפר עד לאחר המועד וטוב למעט באיסור דאורייתא בכל מה שיוכלו וכן נוהגים באשכנז שהעובד כוכבים עושה הארון והתכריכין ואפי' הקבר וכל מה שהוא אסור דאורייתא אבל טלטול המת להוציאו עושי' ע"י ישראל. ור"ת היה מחמיר שלא לעשות האידנא ע"י ישראל וכ"כ ר"ח. ורב אלפס לא כתב כן. ולזה הסכים הרא"ש וכתב ר"י שלא יעשו הדבר אלא בצנעא. לה"ט.
כתב ר"ת דמת שמת בי"ט ראשון או שמת בי"ט שני לא יעסקו בו לא יהודים ולא עובדי כוכבים מיהו היכא שמת בעי"ט יקבר ביום א' ע"י עממין או אם מת בי"ט ראשון יקבר ע"י עממין בי"ט שני אבל ע"י ישראל כלל לא היכא דאיכא עממין. וגם אסור לישראל לעשות לו. ארון ותכריכין אלא הכל ע"י עוב' כוכבים אבל ישראל ילבישוהו ויוליכוהו ויכניסוהו בקבר אפי' בי"ט ראשון כך פי' ראב"ן וכן פי' רבינו שב"ט וכן המנהג אצל חכמי ישראל מרדכי פ"ק דשבת:
(תרנב) מת מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו פי' הר' אביגדור כהן דמה שצריך ככר או תינוק למת היינו דוקא למת ערום אבל למת בכסותו מטלטלין אותו אגב כסותו ראבי"ה כתב אם חוששין שמא יתקשה ולא יהיה עוד ראוי לפשוט והוא בזיון מניח עליו ככר או תינוק עד שיפשטו והביא ראיה. וכן היה מעשה לפני ה"ר אליעזר ממיץ והתיר להוציא המת מן הספינה מפני בזוי המת ולהביאו ע"י א"י בבית קרוביו ביום השבת מפני כבודו ורבינו ברוך הקשה עליו:
(תרנג) גם מעשה בא על א' שהורה לומר לא"י שילך חוץ לתחום בשבת אחרי קרובי המת שיבאו לקבורתו ומהר"ם אמר שטעה אבל חולה דתקיף ליה עלמא ואומר שישלחו אחרי קרוביו הא ודאי שרי וזה התיר בבית שמריה אפי' בשבת שמא תטרף דעתו מרדכי פ"ג דשבת:
(תרנד) כתב בה"ג מותר ללות המת בי"ט ראשון בתוך התחום ובי"ט שני אפי' חוץ לתחום. והרמב"ם היה מסתפק אם מותר לחזור למקומו או אם נאמר שאין לו אלפים אמה ממקומו. אם אותן אלפים מובלעים בתוך התחום יחזור למקומו:
(תרנה) מעשה היה שמת תינוק בי"ט שני ואמרו כיון שלא היה ודאי שכלו לו חדשיו דינו כשאר מתים לחלל עליו י"ט שני וה"ר יעקב בן יצחק אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מתים לה"ט:
(תרנו) קיטמו להריח בו אחד קשין וא' רכין מכאן קשה לדברי האומר דאין מברכין על הבשמים בי"ט שחל להיות במוצאי שבת משום שמא יקטום מן המחובר דהא שרינן הכא להריח. ורבינו גרשום ורבינו משולם פסקו לברך על ההדס במוצאי שבת שחל להיות בי"ט וכן נהגו במגנצא. והא דאמרינן יין קידוש נר הבדלה זמן ולא הזכירו בשמים מפני שאין נר בלא בשמים ורש"י ורב עמרם יקנה"ז ולא הדס ופי' ר"י הטעם משום דהוה תענוג י"ט ושמחתו משיב נפש שאבדה מרדכי פ"ד דביצה והמנהג שאין מברכין על הבשמים:
(תרנז) עירובי תבשילין פר"ת שצריך לעשותו מפת וממיני תבשיל פת לאפות עליו ותבשיל לבשל עליו כ"כ בה"ג ור"י כתב דסגי בתבשיל לבד והר"י הזקן כתב כמו ר"ת. וכן נהגו משבה"ל. ואני המחבר אומר כי נוהגי' באשכנז ובצרפת ליקח שניהם לחם ותבשיל:
(תרנח) לא שנו אלא תבשיל אחד אבל פת לא. פסק בה"ג דבעינן פת ותבשיל וכן פסק ר"ת ורבינו שמשון מפליז"א וריב"א ור"י בר יהודה פירשו דהא דאמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא הני מילי לבשל אבל לאפות בעי פת מרדכי פ"ב דביצה:
(תרנט) העם נהגו לומר לאפויי ולבשולי ולאטמוני לאדלוקי שרגא וכן משמע לקמן בפרקין. וי"מ דערוב מתיר הדלקת הנר. אמנם בירושלמי אינה מזכיר רק לאפויי ולבשולי והכי גרסינן בירושלמי ערובי תבשילין כך היא בביצה ותבשיל כזית ואומר בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות ערוב ומתנה ואומר בדין יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי מי"ט לחברו ומי"ט לשבת ולמי שסומך על ערוב זה עד מוצאי יום טוב האחרון אכלו או שנאבד צריך לערב בי"ט האחרון עכ"ל הירושלמי והשתא שמעינן מל' הירושלמי די"ט דסוכות מועיל גם לימים טובים האחרונות ובלבד שיאמר בפי' עד מוצאי י"ט האחרון. והא דקאמר בירושלמי פת כזית פליג אתלמודא דידן דמשמע שיעור כזית ולא מפליג בין פת לתבשיל והא דקאמר בירושלמי מי"ט לחברו פי' ראבי"ה כגון אם חל י"ט בע"ש אז צ"ל מיום טוב לחברו דהיינו נמי מי"ט לשבת מרדכי פ"ב דביצה ורבי' יצחק בר יהודה השיב דפת בלי תבשיל לא סגי אבל תבשיל בלי פת סגי אבל מורי נוהג בפת ותבשיל וכן הוא בה"ג וכן ר"ת ורבי' ישעיה לא הצריכו אלא תבשיל אבל בפת לבד אינו מועיל אלא לפת והביא ראיה מן הירושלמי וכ"כ בעל הדברות דבתבשיל סגי אפי' לאפות פת וכן איתא בתוספת' וכ"כ רב אלפס והר"ר זרחי' בעל המאור כתב הא דתנן ב"ש אומרין שני תבשילין וב"ה אומרים תבשיל אחד בין לצלי בין לחמין בין לקדירה ושלוק הכל בכלל תבשיל. אבל לאפות דברי הכל אין אופין אלא על האפוי וכל א' מביא ראיה על סברתו ונסתבכו על אלו הדברים מאד והנכון בעיני והמצות מובחרת לערב בפת ותבשיל וכן נהגו ועדיין אני אומר דסגי בתבשיל לחוד שבה"ל:
(תרס) כתב בעל הדברות מסתברא מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה אופ' ומבשל למי שהניחו ששלוחו של אדם כמותו. ומצאתי סותרין דבריו דבהדיא אמרינן מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יבשל ולא יאפה ולא יחמין לא לו ולא לאחרים שבה"ל:
(תרסא) נשאל גדול הדור מהר"ר יעקב מולן על מה שיש מנהג בקצת קהלות מאשכנז שעושין ערובי חצירות בפת ותולין הפת עשוי כמין מצה ביה"כ ומניחין אותו שם כל השנה איך יוצאין בו הא לא הוי מקום פתא ולא מקום לינה והשיב כי הרבה גדולים ערערו על זה ובסוף מצא בתשובת מהר"ם שישב המנהג אבל לא נודע להרב הנז' הטעם עכ"ל:
(תרסב) אשתו של אדם פסק רב אלפס ור"י שמזכה לאחרים העירוב על ידה. והרא"ש כתב שאינו מזכה. וכ"כ בעל העטור:
(תרסג) אע"ג שהניח העירוב לא יכול לבשל מיום ראשון לשבת כ"כ הרא"ש ובעטור לה"ט. וכן כתב בעל הדברות וכן הרשב"א בתשובותיו סימן קצ"ט:
(תרסד) כתב הרמב"ם דוקא בזמן שב"ד מקדשי' על פי הראיה והני גליות עושין מספק אבל האידנא שבני א"י סומכין ע"פ החשבון ואין אנו עושין שני ימים מספק אלא משום דשלחו מתם הזהרו בי"ט שני שמנהג אבותיכם בידיכם אע"ג דבקיאי בקביעא דירחא לפיכך אין מערבין עתה לא ערובי חצרות וערובי תבשילין ולא שתופי מבואות ע"י תנאי והרא"ש לא כתב כן:
(תרסה) כתב ה"ר ישעיה שאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפי' בזמן הזה וזהו אסרו חג אמרה תורה עשו איסור לחג. ובירושלמי קורא לאסרו חג בריה דמועדא פי' בן המועד ואסור לומר צדוק הדין כ"א ביחיד משבה"ל:
(תרסו) יש אומרים שצריך לעשות שלש סעודות בי"ט וכ"כ הרמב"ם והרא"ש לא כתב כן:
- ↑ נמחק ע"פ דף התיקונים
- ↑ נמחק ע"פ דף התיקונים