ספר האגור/הלכות חמץ ומצה
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות חמץ ומצה
(תרצג) כתב הר"ר יונה שאם התחיל ללמוד מבעוד יום בי"ג לחדש שאין צריך להפסיק ונראה לי כיון שהטעם הוא שלא יטרד בתלמודו וישכח מלבדוק אין חלוק ואפי' אם התחיל כבר פוסק:
(תרצד) כ' בעל העטור איכא מאן דמברך שהחיינו כאשר מברך על ביעור חמץ דהא מזמן לזמן אתי ואיכא מאן דלא בריך דהא לא קביעא ליה זמנא ומסתברא דרשות הוא וכל מאן דבעי מברך והרא"ש כתב שא"צ לברך לפי שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל לה"ט ובעל הדברות כתב איכא מאן דמברך ואיכא מאן דלא מברך דהא לא קבע ליה זמן ומנהג' דידן לברך שבה"ל והעולם נוהג שלא לברך:
(תרצה) כתב רש"י בככר הראשון שמוציא מברך על ביעור חמץ ובתשובות מצאתי כשמברך אדם על ביעור חמץ אינו חושש אם אינו מוצא דבר והנכון כדברי רש"י שבה"ל והעולם נוהג לברך מיד:
(תרצו) כתב הרא"ש י"א שאין לבודק לדבר עד שיגמור כל הבדיק' ויש מוסיפים עוד לומר שאם שח בדברי' בעלמא שלא מעין הבדיקה שצריך לחזור ולברך כל זה איננו שוה לי אלא שיש להזהר שלא ידבר בין הברכה לתחלת בדיק' אבל משהתחיל לא הוי השיח' הפסק וטוב להזהר שלא ישחה בשיחה בטלה לה"ט ובתשובות הגאונים שאם הפסיק צריך לחזור ולברך וכן אמר אדונינו הגאון מרדכי פ"ק וכ"כ רב סעדי' גאון ורב האי גאון כתב ירושה היא לנו מאבותינו שלא ישיח עד שיגמור ומי שלא עשה כן לא יצא י"ח וכן עמא דבר ובעל הדברות כתב איכא דמדמי ליה לתפילין שאם שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ומסתברא דלא דמי לתפילין דהת' תרתי מצות ננהו אבל הכא חדא היא. וכן מצאתי למפרש אחד שמיד שהתחיל לבדוק יוצא ידי הברכה ויש לו לשיח כרצונו ואם אחרי שברך קודם שהתחיל לבדוק שח מעניני הבדיקה א"צ לחזור ולברך משבה"ל. והעולם נוהג שלא לשיח בדברים בטלים ואם שח אין חוזר ומברך:
(תרצז) מקומות הגבוהים שאין היד מגעת שם והנמוכים פחות מג' טפחים אין צריכה בדיקה ובירושלמי חשיב גבוהים שהם למעלה מי' טפחים ואין נראה שעור תשמיש האדם הוא למעלה מי' כדפירש"י:
(תרצח) כתב ה"ר פרץ בבטול הלילה יאמר כל חמיר' דאיכא ברשותיה דלא חמיתיה ודלא בערתיה ובבטול היום מוסיף דחמיתיה ודלא חמיתיה דבערתי' ודלא בערתיה:
(תרצט) המפרש בים והיוצא בשיירא ואין דעתו לחזור תוך שלשים יום לפני הפסח הולך חייב לבער ולענין הברכה כתב בעל העטור המנהג אם יודע שיש לו חמץ יברך ואם לאו לא יברך ונראה אפי' יודע שיש לו א"צ לברך כיון שעקר הבטול בלב לה"ט.
[1]כ' בספר א"ז דמי שלא בטל קודם שהתחיל שעה ששית שוב אינו יכול לבטל שכבר נאסר בהנאה ואינו ברשותו ע"כ:
(תש) אם נכנס עכבר וככר בפיו ועכבר יצא וככר בפיו או עכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו או עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה או שהחולדה יוצאה וגם העכבר וככר בפי החולדה איבע' בכולהו אם צריך לבדוק אם לאו ורבו הדעות בהן והמחמיר שבכולן אם לא בטל צריך לחזור ולבדוק דהוי ספיקא דאוריי' ואם בטל הוי ספיקא דרבנן וא"צ לבדוק. ותו מיבעיא ככר למעלה אצל הקורה אם הוא צריך להורידו ואם הוא בבור אם הוא צריך סולם להעלותו ואם הוא בפי נחש אם צריך חבר להוציאו ולא אפשיטא וגם באלו רבו הדעות ודינא דהנך כדינא דקמיית' שאם לא בטל צריך ואם בטל א"צ אבל הראב"ד כתב דהנך בעיי' לאו לכתחילה בעיי' אם צריך להוציאו אם לאו דודאי צריך דאל"כ הוי כמטמין בבורות אלא מדבר שבדק ובטל ולאחר אסורו מצאו ומיבעי' אם צריך להוציאו אם לאו ואין דבריו נראם שאינו דומה להטמנה כיון שבטלו ואינו שלו וכ"כ הרמב"ם על ההיא דככר שבבור שמבטלו ודיו וכתב הראב"ד שטעה ונראה שלא טעה:
(תשא) א"י שהפקיד חמצו אצל ישראל אם הוא חייב באחריותו. ולא שנא אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו חייב לבערו וכתב בה"ג דוקא שחייב בגניבה ואבידה והרמב"ם כתב אפי' היה שומר חנם ואינו חייב אלא בפשיע' אפי' הכי חייב לבער ולזה הסכים הרא"ש:
(תשב) ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חברו או אצל אינו יהודי וקבל עליו הנפקד אחריות יש גאון שכתב שכיון שקבל עליו הנפקד אחריות אין המפקיד עובר עליו וה"ר יונה פי' שהמפקיד עובר עליו אם אינו מבער ולזה הסכים הרא"ש:
(תשג) עובד כוכבים שהלוה ישראל על חמצו ומשכונו בידו ואמר לו הישראל שעכשיו יהיה שלך אם לא אפרעך לזמן שקבעתי לך והגיע הזמן ולא פרעו נקנ' לו למפרע והוה ליה חמצו של עובד כוכבים אבל אם חסר א' מאלו כגון שלא משכנה א' שלא אמר לו מעכשיו או פורעו בזמנו אסור אבל כשיש בו שלשתן אע"פ שלא הגיע הזמן שקבע לו עד אחר פסח מותר. אבל הר"ר אפרים כ' דוקא כשהגיע הזמן קודם פסח וכ"כ הרמב"ם והראב"ד השיג עליו וכ' אם הגיע הזמן קודם הפסח ולא פרע' אפי' לא אמר לו מעכשיו מותר ולזה הסכים הרא"ש:
(תשד) לשון מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל כתב המרדכי פר' כל שעה בשם ראבי"ה שמותר לישראל להשכיר בהמתו לא"י בפסח להוליך עליו חמץ אפי' ממקום למקום ובא"ח הביאו מן התוספתא שמתיר בהדיא אך מצאתי כתוב בתוס' הר"ר משה שמצא בתשובות הגאונים שאסרו ודמו הדבר ליין נסך דשוים הם גם הביא ראיה לאסור מן הירושלמי וכמו כן להשכיר ביתו לשים בו חמץ בפסח אסר הירושלמי ופשיטא דרוצה לומר דוקא להשכירו תוך הפסח או בע"פ דלא מסתברא לאסור להשכיר ביתו לאינו יהודי שלשים יום קודם הפסח אפי' שידע שישי' האינו יהודי בו חמץ בפסח ובפסח נמי אין נר' לאסור אלא כשמפרש ששכרו לשים בתוכו חמץ דומיא דשכירות בהמה אבל שכרה לדור בה אע"פ שבודאי יכניס בה חמץ אין לאסור בשביל זה עכ"ל:
(תשה) נשאל מורי אבי ז"ל על חטים שהיו שטוחים בעליה תחת הגג ועברו המים דרך הגג וזלפו על הדגן בקצת מקומות עד שהיה בהם כל כך מים שהיה טופח ע"מ להטפיח והשיב כי ר"א ממי"ץ וריב"א החמירו ואמרו גבי חטין אם יש שם רבוי מים אפי' לא נתבקעו אסורין דבחטין א"צ בקוע דאגב דשירירן אין מתבקעין מכל מקום נסמוך על ההתר שכתב ראבי"ה והביאו המרדכי האריך שהקל לאכול מקצתם קודם פסח או למכור לעובדי כוכבים מעט מעט והנשאר נשתרי מכח ספק ספיקא שמא לא ירדו עליהם מים ואם תמצא לומר ירדו עליהם מים שמא לא נתבקעו אבל החטים התחתונים שהם אצל הקרקע אצל העליה קרוב לודאי שהמי' ירדו שם עד עובי אצבע או חצי אצבע ואותם תזרוק והשאר מותר להשהותן אבל לא לאכול מהן בפסח דאע"ג דלענין בל יראה יתבטלו הספקות ברוב לגבי אכילה דהוי במשהו לא מקלינן עכ"ל:
(תשו) כל דבר שאינו חמץ גמור אלא תערובת חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי ודומיהן או חמץ בלי תערובת אלא שאינו חמץ גמור והוא שחכמי' קראו אותו חמץ נוקש' כדין זומן של צבעים ודומיהן כל אלו לר' אליעזר הם בלאו ואין בהם כרת ולדבריו אסור להשהותו בפסח אע"ג דקי"ל כר' שמעון דלא קניס בחמץ ע"י תערובת ה"מ כשנתערב אחר הפסח אבל היכא שאיסורו בעין כמו שהי' מעקרו חמור טפי ולרבנן אפי' לאו אין בהן אלא אסורא בעלמא ולדבריו מותר לשהותן ופסק הרמב"ם כר' אליעזר שסובר תערובת חמץ עוברין עליו בבל יראה כמו שכר והמורייס וכל דבר כיוצא באלו אבל דבר שיש בו תערוב' חמץ ואין ראוי לאכול מותר לקיימו בפסח וכ"כ הרי"ץ גיאת ובעל העטור כתב תערובת חמץ בלאו ודוקא הנך שהן בעין ולא נעשה בהן מלאכה אבל אם עשה בהן מלאכה כמו אספלנית וקילור אין חייבין (בהן) לבער וכן יראה דעת רב נטרונאי שהשיב על ששאלוהו על העושה יין מצמוקי' ושורין אותן במים ולפעמים נמצאים בהם שנים או שלשה גרגירי חטה אם מותר לשתותו אם נעשה קודם הפסח והשיבן ודאי אסור לשתותו בפסח אבל לבערו אם ידוע שנסחט מן החטין חמץ לתוך מי הצמוקין צריכין לבער ואם אינו ידוע א"צ לבער ע"כ ואני תמה למה אסרו היכא שנתערב קודם הפסח שהרי כבר נתבטל בששים ורב אלפס פסק כחכמים שאין לאו לא בתערובת חמץ ולא בחמץ נוקש' אלא אסור דרבנן ולפי זה מותר לערבו לכתחלה לפני פסח ולשהו' עד אחר פסח ולזה הסכים הרא"ש לה"ט:
(תשז) כתב מהר"י מולן שנכון למי שמשתמש מבאר בפסח שאין נזהרין מהן כל השנה ובפרט בארות של עובדי כוכבים שיש לחוש שמא יש חמץ בבור שיש לסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב עכ"ל ועוד צוה לתקן ברזות חדשות בכל החביות ע"כ:
(תשח) מעשה בא' שהעמיד גבינות בחלא דשיכרא ואסר ראב"ן להשהותו בפסח דכיון דמעמיד החלב חשיב כאן אסור בעין:
(תשט) חמץ שנתעפש קודם זמן אסורו או ששרפו באור ונחרך עד שאינו ראוי לכלב או שיחדו לישיבה וטח אותו בטיט בטל ומותר לקיימו בפסח וי"א שמותר אפי' באכילה והר"ר יוסף אלברצי"לוני כתב שאסור באכילה ומותר בהנאה ולזה הסכים הרא"ש:
(תשי) בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקו' אחד חייב לבער פחות מכאן בטל במיעוטא ואיכא תרי לישני ללישנא קמא הא דכזית חייב לבער דוקא במקום שאינו עשוי לחזק אבל במקום שעשוי לחזק אפי' בכזית אינו חייב לבערו וללישנא בתרא אפי' בפחות מכזית במקום שאין עשוי לחזק חייב לבערו ופסק רב אלפס לחומר' כלישנא בתרא ור"ח פסק כאביי דמתרץ תרי לישני אהדדי והוי מסקנא דפיסקא לאביי לפירש"י בשולי עריבה אפי' כזית א"צ לבער ובשפה העליונה אפילו פחות מכזית צריך לבער ובדפנותיה כזית במקום אחד חייב לבער פחות מכזית א"צ לבער ולפי' ר"י אין חלוק בין אם הוא בשוליה או במקום אחר והרא"ש כתב לא הארכתי לבאר הא במקום לישה הא שלא במקום לישה ולכתוב פרש"י ור"י דבמקום העשוי לחזק לפי שישראל קדושים הם וגוררין כל החמץ הנמצא אפי' כל שהוא אפי' הדבק בכותלי הבית וראבי"ה כתב על זה מיירי בעריבה שאין לשין בה בפסח אבל אם לשין בה בפסח צריך לגוררה ולהגעילה וה"ר יחיאל מפרי"ז כ' ערבות שלשין בהן כל השנה אין לסמוך על מה שרוחצי' אותן בחמין ומנקרין החמץ מהן כי אי אפשר לנקרן שלא ישאר בהם בין הכל כזית והכלי מצרפן:
(תשיא) חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד אסור מן התורה ולוקין עליו אף ע"פ שבעל העטור כתב שאינו אלא מדרבנן והרמב"ם כתב שלוקין עליו מו' שעות ולמעלה ולזה הסכים הרא"ש:
(תשיב) טוב לעשות הסעודה השלישית כשחל ע"פ בשבת בפירות ור"ת היה רגיל לעשות במצה עשירה שנלושה במי פירות וכן הורה רש"י לבער הכל מלפני השבת לה"ט:
(תשיג) ר' יהודא אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה רש"י פסק כוותיה. והגאונים כתבו ופסקו כחכמים דאמרו מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ולא ישליכנו לשם שלם וכ"פ הרמב"ם ובעל העטור וה"ר יונה ואף ר' יהודא לא קאמר בשרפה אלא שלא בשעת הבעור והוא שעה ששית ואז הוא דוקא בשרפה ובשעת ביעורו מכאן ואילך ור"ת פ' איפכא בשעת בעורו היינו שעה ששית ואז השבתתו בכל דבר משם ואילך דוקא בשרפה ולפי זה אפילו לר' יהודא א"צ לשורפו שרוב העולם מבער' קודם סוף שעה ששית:
(תשיד) כתב הרא"ש דאפי' לפירש"י השבתתו בכל דבר בשעה חמישית כיון שמותר בהנאה ואין נראה כן מפירשו ובשורפו בשעת בעורו לכ"ע אסר בהנאה לכך אסור וטוב לעשות מדורה בפני עצמה אבל ליהנות באפרו אחר שריפתו זה תלוי בפלוגתא דר' יהודא ורבנן דלר' יהודא שהוא בשריפה מותר דקיימא לן כל הנשרפים אפרן מותר ולרבנן אסור דכל הנקב' אפרן אסור ואם בישל בו תבשיל או אפה בו פת לר' יהודא שאפרן מותר אין התבשיל והפת אסורין אלא אם כן נאפה הפת והתבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלי' לוחשות אבל אם כבו מותרין ולרבנן אפרן אסור בכל ענין והרמב"ם כתב סתם אם אפה בו פת או בשל בו תבשיל אסור והוא הולך לשיטתו שפוסק כחכמים:
(תשטו) חמץ בפסח הסכימו רוב המפרשים שאסור תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו חוץ משאלתו' שפסקו בנותן טעם וכ"כ ה"ר ישעיה בספר המכריע וכן הרב רבינו זרחיה בספר המאור וכן נמצא כתיבת יד מר רבי יוסף ממדינת גיאון שהעיד על רבו רב אלפס שחזר בסוף ימיו ממה שכתב בסוף מסכת עבודת כוכבים דפסק כרב ושמואל וכן דעתינו נוטה וכן דעת חכמי צרפ"ת וחכמי נרבונ"ה אלא שאין אנו מורין בחמץ בפסח כן מפני שנהגו בו אסור וכן מצאתי בשם הר"ר אביגדור כהן דהא דאמרי' בפרק כל שעה אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב האי במשהו כרב אינו מן הגמרא שסדר רב אשי אלא פי' גאונים שהוסיפו וסברו כן ואע"פ שר"ת התיר לא רצה לעשות מעשה לסור מדברי הגאונים ועוד שכבר פשט אסורו בכל ישראל אלא שבא לפרש ההלכה אמתותה שבה"ל וכתב הראב"ד דבמשהו אינו אסור אלא באכילה ולא בהנאה ורב אלפס פסק שאסור אף בהנאה ולזה הסכים הרא"ש ועד היום העולם נוהג לאסור במשהו חמץ בפסח אפי' בהנאה:
(תשטז) מליחת בשר שנעשה לפני הפסח. ולא נזהרו במליחתו בטל הוא וכמה ימים נהג בו אדונינו אסור והמחמיר תע"ב:
(תשיז) הרי"ץ גיאת כתב אמרי רברבתא חלב שחלבו עובד כוכבים קודם פסח וגבינה הנקפ' קוד' פסח ושמרה מחמוץ מותרת ואם לאו אסורה והרא"ש התיר בתשוב' וכתב עוד הרא"ש אסור לאכול דגים מלוחים השרויים במים בפסח והיבשים. במקום שנוהגים לאכול אוכלין ובמקו' דאין נוהגין לאכול אין אוכלין עכ"ל הטורים:
(תשיח) ודגים שקורין הירי"נג או בשר מלוח בחורף שלא נבדק המלח מן החמץ מותרין בפסח מזה הטעם וכן בשם רב פלטוי' גאון אבל שומן מהותך קודם הפסח אסור לטגן ממנו בפסח משום הכלי מחבת שהתיכו בתוכה את השומן שהיה בלוע מחמץ שמבשלין בה חמץ וגם פעמים נשאר אחר הטגון שומן במחבת ומחזירין אותו שומן בקדרה:
(תשיט) והדין בחביות פעמים נותנין עיסה לתוך הנסרין מותר לשתות היין בפסח אע"פ שטעם חמץ ביין כיון שכבר נתבטל קודם פסח ובתוך הפסח אינו נותן טעם יין שכבר נתקש' החמץ אבל סמוך לפסח שני חדשים אם נתן עיסה בשולים אסור לשתות היין בפסח מאותו חבית לפי שעדיין העיסה רכה וגם תוך הפסח נותן טעם ביין מרדכי פ"ב דפסחים:
(תשכ) הר"ר יחיאל כתב מלח ששמו במדוכה של חמץ יכול למלוח בו לצורך פסח כי כן התיר ר"י אפי' מלח ששכח ישראל בכליו של עובד כוכבים למלוח בו בשר של היתר וכן בספר התרומה מרדכי פ"ב:
(תשכא) וזתים שכובשן בשאר ימות השנה ולא נזהרו בהם לדעת בעל התרומה שאוסר צנון ובצל שחתכוהו בסכין אסור וכן יראה מתשובת הרא"ש ומיהו הר"ר מאיר מרוטנ"בורק כתב על ההוא דספר התרומה לבי נוטה להתיר אף ע"פ שאני מורה בספר התרומה אין נראה למחות ביד המורים היתר ע"כ:
(תשכב) וחמץ שנתערב בשנים במצה ביבש כתב רש"י שמשליך אחד והשאר מותר בהנאה והרא"ש התיר אפי' באכילה:
(תשכג) ונותן טעם לפגם בפסח בפסקי רשב"ם אוסרו וכן הר"ר אליעזר ממי"ץ ומהר"ם כתב אני אוסר לעצמי הואיל ונפק מפומיה דרשב"ם ומתיר לאחרים כי ר"ח ור"י מורים היתר ואעפ"י אבי רגיל לומר לשואלים פלוגתא דרברבתא היא ורבים נמנעים מאליה' ע"כ ורש"י פסק להתיר ולזה הסכי' הרא"ש לה"ט וכן עמא דבר:
(תשכד) מעשה היה שחטה אחת נמצאת במצה בתוך הפסח ואסר ר"י כל המצות שנעשו מאותה עיסה ולא אמרי' דדי בנטילת מקום או בקליפה משום דחמץ מפעפע וכבר פשט החמץ בכל העיסה ורבינו שמשון משנץ התיר מיהו רב"י לא רצה לעשות מעשה כדבריו. והר"ר יחיאל מפרי"ז התיר כל המצות ע"י קליפה או נטיל' מקום בעומק ובתשובת רבי מנחם המכירי אסר אותה המצה ולא האחרות ולזה דעתי נוטה וזה לא הוי כדברי ר"י ולא כדברי ר' שמשון ורבינו יחיאל מפרי"ז מפרש דמר אסר כולן ומר התיר כולן מרדכי ולאחר הפסח בין במינו ובין שלא במינו בטל בששים ואפי' שהיה בעיניה ונתערב אחר הפסח בטל מיהו דוקא שנתערב שוגג אבל נתערב מזיד לא וה"ר יונה כתב אפי' נתערב מזיד ולא נראה לרא"ש וכתב עוד אם בטלו בשוגג קודם פסח אי נמי בפסח כגון שלא היה יודע שהוא חמץ מותר ואם בטלו במזיד אדעתא דלשהייה אחר הפסח אסור ושאור כיון שהוא דבר המעמיד אפי' בטלו בשוגג אסור כיון דלטעמא עביד ולא בטיל ואינו מבין תוכן דבריו שאם היה דבר שעוברים על תערובתו מאי נפקא מיניה בבטולו הרי עובר עליו וראוי לקונסו ואם הוא דבר שאין עוברין עליו אפי' ערבו אדעת' דלשהיי' שרי אלא כללא דמלתא כל דבר שאין עוברין על תערובתו יכול לערבו לכתחלה לשהותו ודבר שעוברין עליו אפי' נתערב ממילא קודם הפסח צ' לבערו ואם לא בערו אסור:
(תשכה) חמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח מותר באכיל' וכ"כ רב אלפס והכי איתא בשאלות וכן פסקו הגאונים ובעל העטור כתב שאסור באכילה. והאריך בענין וסוף דבריו ומן הדין עלי להחמיר:
(תשכו) חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אוסר בירושלמי אע"פ שבטלו דחיישי' שמא יערים לומר שבטלו אע"פ שלא בטלו ובעל העטור אסרו באכילה והתירו בהנאה ואין הטעם נכון לחלק בין אכילה להנאה:
(תשכז) חנות של ישראל והסחורה הנמכרת בו היא שלו והפועלי' שמשתדלי' בו עובדי כוכבים חמץ שנמצא שם אחר הפסח מותר אפי' באכילה שאנו תולין בפועלים אינם יהודים ואם החנות והסחור' של עובדי כוכבים והפועלים ישראלים אסור שאנו תולין בפועלים ישראלים כן הוא גרסת ר"ח ורב האי גורס איפכא שהולכין אחר בעל החנות וכן הוא מסקנת רש"י:
(תשכח) שאלו לרש"י ישראל ואינו יהודי שיש להם תנור בשותפות מהו לומר לא"י טול אתה של פסח ואני נוטל אח"כ והשיב שיתנ' קודם הפסח ויטול הדמים מאותו השבוע. וה"ר שמעון בר אברהם כתב מעשה בא לידי בישראל שהיה לו תנור ואפה בו אינו יהודי חמץ בפסח ובא האופה שהיה עבד ישראל והביא לו ככרות הפסח משבח התנור ואסרתי לו לקבלם ולא מיבעיא חמץ אלא אפי' מעות אסור לקבל בשכרו ומיהו אם קבל המעו' מותר ליהנות מהם:
- ↑ מכאן יש למחקו משום שהוא דבר פשוט, (הרב המחבר בדף התיקונים).