ספר האגור/הלכות חול המועד
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות חול המועד
(תרסז) אומר ר"ת דכל הני קראי שאוסרין במלאכה בחול המועד אינן אלא אסמכתא בעלמא דאי הוי מדאורייתא לא היו חכמים מחלקין בין דבר האבד לשאינו דבר האבד. וה"ר אליעזר ממיץ בספר יראים כתב דחול המועד דאורייתא. מרדכי פ"ק דמועד קטן:
(תרסח) בפירושי רבותי במועד קטן מצאתי דח"ה דאורייתא. ויש מביאין ראיה מן הירושלמי שהוא מדרבנן. שבה"ל:
(תרסט) מי שבא חוץ למדינתו לפני הרגל אם הלך לטייל לא יגלח במוע' דלא אנוס מקרי והראב"ד דפי' דאפי' לטייל נמי הא דאמרי' לא יגלח דוקא בהולך מא"י לח"ל אבל אם הכל בא"י או בח"ל אפי' הולך לטייל יגלח מה שאצל השפ' מכאן ומכאן אם מעכב עליו יגלח ואם לאו אל יגלח והראב"ד כ' שאפי' מה שעל השפה לא יגלח אא"כ מעכב עליו. ולא נהירא להרא"ש:
(תרע) מותר ליטול הצפרנים לא שנא של יד ולא שנא של רגל פי' הר"י א"ז דוקא בסכין אבל לא במספרים. וה"ר ברוך הוסיף לאסר בסכין ורב אלפס התיר אפי' במספרים וכ"כ הרא"ש לה"ט. וכ"כ מורי יעלה וכן ה"ר אברהם בר יוסף ממשפחת בני סרכין. ורבינו ישעיה אסר בגנוסטרי. ובעל התרומות אסר לאשה בימי טבילתה לחתוך צפרניה דסגי לנקר היטב הטיט והבאה להחמי' תחתוך צפרניה בשני' או דרך שנוי או שפחה עובד' כוכבים תחתוך לה וכן ראוי לעשות. וכן מצאתי בשם ריב"א וכ"כ ה"ר זרחיה בעל המאור דלא ס"ל דמותר בגנוסטרי במועד שבה"ל:
(תרעא) מטפחת הספוגות שמסתפגי' בהן כשיוצאין מבית המרחץ ובגדי קטנים וכל כלי פשתן מותר לכבסן במועד. וכתב הרא"ש דלא נהגו כן ואין להתירו:
(תרעב) מי שאין לו אלא חלוק אחד אפי' אינו של פשתן מותר לכבסו. ובספר המצות אסר אלא אם כן אזורו מוכיח עליו. והר"ר פרץ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו שאין לנו אזור מוכיח עליו וכל שכן מי שאין אלא מפה אחת או סדין אחד שאין לו לכבס דליכא הוכחה להאי טעמא:
(תרעג) שלח רב יצחק בר יעקב כו' כל כלי פשתן אסור לכבסן במועד ופסק רב אלפס דהכי הלכתא והכי השיב גאון אחר. וגאון אחר פסק שאסור לכבס שבה"ל. כתב רבינו יצחק בר אשר מהכא משמע דאדם אסור לתקן מנעליו אם נקרעו במועד ודוקא לעולי רגלים התירו. ע"כ מתשובת הרשב"א:
(תרעד) יש להזהר שלא לצוות לא"י אומן לתקן מלבושיו או מנעליו במוע' אף כי יש פתחון פה לומר אם לא יתקנ' יתקרעו ויתקלקלו והוה ליה דבר האבד כדפי' ר"ח מ"מ אין להקל דאלו דבר האבד פי' ר"ת כי האי גונא לא מיקרי דבר האבד אלא דבר שנפסד הרבה ומתקלקל ביותר. וראב"ן ורבינו יואל בנו ראבי"ה פסקו להתיר היכא שנתקרע במועד. וריב"א מסופק בדבר. מרדכי פ"א דמועד קטן:
(תרעה) לסרק סוס פירש"י קדור וקרצוף. וקשה דהא בי"ט נמי שרינן ליה פ"ב דביצה. לכן נראה דהיינו כעין שטריג"ל שלנו פי' מסרק דודאי אסור בי"ט דהוה פסיק רישיה דיעשה הסרת נימין מרדכי פ"ק דמועד קטן:
(תרעו) לדברי רב אלפס שמלאכת חולו של מועד דאורייתא אסור לחזור תרנגולת על ביצותיה אם לא ישבה עליהן ג' ימים או אפי' לא ישבה עליהם ג' ימים אם הוא תוך ארבע לבריחת' מחזירין אותה:
(תרעז) מותר לזפת בחול המועד בין חבית גדולות בין כלים קטנים שהם לשתיה. ויש אוסרין בקטנים ומתירין בגדולים והרא"ש כתב סתם להתיר ולא חלק. לה"ט:
(תרעח) פרקמטיא כדבר האבד דמי (ושרי)[1] כתב רבי' תם על פרקמטיא המזדמנת במועד ולבתר המועד לא משכח לה אפ"ה אסור וכ"כ ריב"א. מרדכי פ"ק דמ"ק. וספר יראים מתיר. וכן שבה"ל. והמנהג שאין למחות ביד העושים. והמחמיר תבא עליו ברכה:
(תרעט) לקנות היין במועד שלא לצורך המועד מנין לנו להתיר אי משום שיתייקר לאחר המועד ועכשיו יקנה בזול אין זה דבר האבד אבל דבר שלא בא לידו על כן אין ביד ר"ת להתיר והרשב"א היה שותק מלומר לא איסור ולא היתר דמוטב שיהיו שוגגי' ואל יהיו מזידים אך המשכיל יזהר. מרדכי פ"ק דמ"ק:
(תרפ) רבינו שלמה בן היתום כתב בפירושו על דריכת היין בח"ה אם אין צריך לשתות ממנו במועד נהגו ה' להקל ואיני יודע מהיכן ראיה להתיר ודאי אם הוא דבר האבד כגון אם יש לאדם פרדס או איזה נר שיהיה הוא מותר ואפי' אם תאמר דמותר לקנות מ"מ יש לעשות בצנעה אבל במקום דליכא חששא דפסיד' אין להקל ואין ר' אומר לא אסור ולא היתר. שבה"ל פי' רבינו גרשום ז"ל אם היה לו הפסד אם לא יעשה אותה הסחורה מותר לעשות. ורבי נתן השיב מי שבא סחורה לידו לישא וליתן בתוך ביתו בצנעה בח"ה מותר שאפי' בשבת אסור קל הוא הלכך בצנעא מותר. וכ"כ בעל היראי' דוקא בשוק דאיכא טורח אבל בבית נראה דמותר מרדכי:
(תרפא) מצאתי בשם ר"י בר יהודה מותר למסמר ברזל של כפי הסוס לתקנו לצורך ע"י אומן א"י ומפרש אחד פי' דיש להחמיר:
(תרפב) בענין הלואה להעוב' כוכבים ברבית י"א שדומ' לסחור' ור"ת התיר ורוב בני אדם נוהגין היתר ואין בידי לאסור והמחמיר תע"ב. ואני רגיל לומר להלוים בריבית בח"ה שיקחו מיד א"י הרבית של שבוע ראשון ויוציאוהו לצורך המועד לשמח' י"ט ומהר"ם כתב שמותר להלות למכיריו ובלבד שילוה להם שבוע ראשון בחנם והרא"ש התיר למכיריו אף אם יקח רבית משבוע ראשון וז"ל בתשובות באשכנז הירא דבר ה' נוהגים אסור בהלואה רבית לעובד כוכבים בח"ה ואני התרתי בביתי להלוות לעובדי כוכבים שרגילין תמיד לבא וללות בביתי שאם לא ילוו להם ילכו ללות במקום אחר וירגילים לבא אצלם ואיכא פסידא עכ"ל:
(תרפג) מותר לבנות ספסל קטן או אצטבא של אבנים בח"ה לצורך המועד וכתב הר"ר פרץ יש מפרשין אצטבא בנין שעושין מאבנים או מטיט ולא נהירא דזה הוי בנין גמור אבל נראה לי אצטבא כמין ספסל שלנו ממסר שמחברין לו רגלים והרא"ש כתב סתם ונראה שדעתו להתיר אפי' של בנין:
(תרפד) אסור לכתוב תפילין או מזוזות בח"ה לאחרים בשכר אבל לעצמו או לאחרים בחנם או אפי' בשכר כדי שיהא הוצאתיו יותר ברויח לשמחת י"ט מותר אפי' יש לו מה יאכל דאם אין לו מה יאכל כל מלאכה נמי שריא ודוקא תפילין או מזוזות משום דמצוה שאף בח"ה צריך להניח תפילין ולברך עליהם וכן היה נוהג הרא"ש אבל שאר ספרים אסור:
(תרפה) אגרת שלומים שאדם שולח לחבירו יש אוסרין ומפרשין אגרת רשות שטרי ממשלה וכ"כ בה"ג אגרת של רשות מפרשי רבנן פסקי דרשוות' אבל דייטקי לא. ורא"ש כתב כסברא ראשונה לה"ט ואגרת של רשות יש מפרשים זו שאלת שלום דכיון שאינו כותב צרכיו ליכא טרחא וכ"כ בירושלמי וכ"כ רב אלפס ר"ח ובתשובות מצאתי וודאי מי שרוצה לכתוב למדינה שאין שיירות מצויות רק בפעמי' בשנה מותר לכתו' אבל ודאי כשאין לו צורך כלום ושלו' בעולם אסור ואף רבינו מרדכי ז"ל התיר ורבינו אביגדור כתב על דברי אגרת אם כותב על עסק פרקמטיא שאינה נמכרת או שאר משא ומתן אין היתר במה שעושין דרך שנוי בעגול וכן כתבו תלמידי רבינו ברוך בר אשר בתוספתא דמועד קטן וכן ראיתי בכתב ששאל הר"ר טוביה את ה"ר שלמה שפיר' ז"ל שבה"ל:
(תרפו) יש מתירין לכתב ע"י שינוי כגון בעגול או בעקום וריב"א היה אוסר וכן המרדכי כיון שאות אחת אסור להגיה כ"ש זה שהוא כתב גמור ואפי' מה שכותבין בהפוך שמצד השני נראה ובאות' הצד אינו נראה היה אוסר ולא היה מתיר אלא באותיות חתוכות והיוד שכולה גון אחד יעשה נקודה אחת ויש שעושין אותה כמו עגול קטן והרא"ש היה כותב תשובות על שאלו' בחולו של המועד והתיר לי להעתיקה דחשיב דבר האבד:
(תרפז) הקרובים של מת קורעין אפי' ביום השמועה אם שמע מתוך שלשים יום ומברין האבל ומיהו אין מברין אלא על מטות זקופות שאין אבלות נוהג בח"ה שיצטרך לכפות המטו' להברות עליה ובסמ"ק כ' שאין קורעי' ואין מברין בח"ה והרא"ש כ' כסברא ראשונה:
(תרפח) אין חופרין כוכין לקברים בח"ה ופי' הראב"ד אפי' נקבו' בהן במוע' אבל אם היה ארוך מקצרו או מאריכו או מרחיבו ורש"י פי' אין חופרין כוכין וקברים לקבור בהן אחר המועד אבל לקבור בהן במועד חופרין אותן ולזה הסכי' הרא"ש:
(תרפט) כתב בה"ג מי שמת לו מת באחד מימי הרגל או בח"ה חוץ מביו' האחרון אין אבילות נוהג ברגל עד שיצא כל הרגל ומיהו יום אחרון עולה לו למנין אע"פ שאין אבלות נוהג בו ומשלי' עליו ו' ימי' ואם מת ביום אחרון נוהג בו אבלות וכ"כ רב אלפס ור"ת כ' שאף אם מת לו מת ביום אחרון אינו נוהג בו אבלות שאין אבלות נוהג במועד אלא אנינות שאם מת לו מת בח"ה אסור בכל הדברי' שהאונן אסור בהם ואם מת בי"ט אם אינו רוצה לקוברו בו ביום אין עליו דין אנינות:
(תרצ) אם חל יום שביעי שלו בערב הרגל מותר לכבס ולספר ואסור לרחוץ עד הלילה וגם אסור ללבוש מה שכבס עד הלילה וריב"א פי' כמו שאסור ללבוש כך אסור לכבס כל היום ומיהו שניהם מותרין קודם סמוך לחשיכה וא"צ להמתין עד הלילה והרא"ש כתב כסברא ראשונ' ובאביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חבריו אפי' פגע בו הרגל אין מבטלו כתב בסמ"ק דוקא שפגע בו הרגל בתוך שלשים אבל עברו שלשים ופגע בו הרגל או אפי' חל יום שלשים ערב הרגל מפסיק ומותר לגלח:
(תרצא) שמע שמועה קרובה בשבת כתב בסמ"ק דשבת עולה לו ליום אחד ולמחר קורא והוה ליה יום ששי שביעי לאבלות וה"ר יחיאל כתב דשבת אין עולה למנין בתחל' המנין אלא יתחיל למנות מיום ראשון והוה ליה שבת יום ז' וינהוג דברי' שבצנעה במקצת היום לה"ט:
(תרצב) על צדוק הדין כתב ר"י שנראה לו שראוי לאומרו על המת בבית הקברות אפי' בי"ט כי צדוק הדין אינו משום הפסד שלא יהא ראוי לומר בי"ט וכ"ש בר"ה שהוא יום הדין ובמת שנקבר בח"ה ראיתי במחזור ויטר"י שסדר זקני ה"ר שמחה שהיה תלמידו של רש"י שפעם אחת אירע שהיו שם בני אדם מוחים בדבר מלומר צדוק הדין ועמד רש"י על רגליו ואמר עליו צדוק הדין וקדיש שלם יצחק בר שמואל מרדכי פ"ק דמ"ק:
- ↑ נמחק ע"פ דף התיקונים