סדר משנה/שבת/ו

סדר משנה שבת ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יח

הנותן מעות לעכו"ם להתעסק בהן אעפ"י שהעכו"ם נושא ונותן בשבת חולק עמו בשכר בשוה וכו'. עכ"ל. עי' מ"ש מרן ז"ל על דברי רבינו ז"ל הללו בספרו הארוך ב"י א"ח בסי' רמ"ה בד"ה וכתב עוד הנותן מעות לעכו"ם להתעסק וכו' ועי' לעיל הל' יסודי התורה פ"א ה"ז בד"ה לפיכך א"א שיהיה אלא אחד וכו' בסוף אות חמישי שהבאתי דברי מרן ז"ל הנ"ל. ומה שהעירותי עליו ומה שפירשתי בס"ד בדברי רבינו ז"ל פה. זיל גמור מהתם.

כג

ישראל שעשה מלאכה בשבת וכו' בזדון אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם ושאר ישראל מותר להם ליהנות בה למוצ"ש וכו' שנאמר וכו' קדש היא היא קדש ואין מעשיה קדש כיצד וכו' למוצ"ש יאכל לאחרים וכו'. עכ"ל. אם מה שלפחות מעשה שבת הוא אסור בו ביום אף לאחרים הוא אסור מדאורי' או שאפי' בו ביום ג"כ אין מעשה שבת אסור אלא רק מדרבנן הרב המגיד ז"ל לא דיבר מזה אבל מדברי רבינו ז"ל נראה דאינו אסור אלא מדרבנן.

וראה זה כי הך דינא לאו דכ"ע היא. כי אנכי הרואה לס' אסיפת זקנים על מס' כתובות דף ל"ד שנראה מדבריו שם מה שהביא בשם הרמב"ן והרשב"א והרא"ה ז"ל דאינהו ס"ל. דאף לדידן דאנן לא קי"ל כר' יוחנן הסנדלר דסובר דמעשה שבת שכתב הוא קדש. אפ"ה הא מיהא מה שהוא אסור באותו היום זה הוא שאסור אף מדאורי' יע"ש בס' אס"ז שהביא לזה דרשא מקרא. ועי' לקמן בהל' חובל ומזיק פ"ז ה"ו בד"ה המנסך יין חבירו וכו' אות יו"ד מה שפלפלתי בס"ד בזה ובדעת הטור היאך היא יע"ש היטב.

ולכאורה כבר עלתה במחשבה לפני לומר בס"ד כי מ"ש הרב המגיד ז"ל פה בסוף ד"ה ישראל שעשה מלאכה וכו' וז"ל ומ"מ מ"ש רבינו מיד כלומר שא"צ להמתין בכדי שיעשו וכו' ויש חולקין בזה ואומרים כדי שלא יהנה במעשה שבת. והרמב"ן ז"ל כדעת זה הוא סובר והצריכו בכאן אפי' בשוגג המתנה בכדי שיעשו. וה"ר יונה ז"ל דעתו כדעת רבינו וכו' עכ"ל הרה"מ ז"ל וחשבתי למשפט צדק לכאורה לומר דרבינו ורבינו יונה ז"ל לשיטתייהו שטו בזה במה שהתירו למוצ"ש מיד ולא הצריכו להמתין לערב בכדי שיעשו והרמב"ן ז"ל ג"כ לשיטתיה אזיל במה שסובר דאף בזה שהישראל עשאה בשבת להמלאכה (דלא שייך גביה למיגזר שיעשה פעם אחר ג"כ ועי' במג"א בסי' שי"ח סעי' א' ס"ק ב') מ"מ צריך להמתין לערב בכדי שיעשו וכמו שאבאר בס"ד.

וביאור דבר זה הוא. דהא לפי דעת ס' אס"ז הנ"ל דאף רבנן דר' יוחנן הסנדלר מודים לר' יוחנן הסנדלר דלפחות ביום אסור לאכול מעשה שבת מדאורייתא וכנ"ל הנה צ"ל דר' יוחנן הסנדלר ורבנן דיליה פליגי בהך סברא (והסברא היא טעמא דקרא של כי קדש היא דמר דריש ליה הכי ומר דריש ליה הכי כמבואר בס' אס"ז שם וכנרמז לעיל). דר' יוחנן הסנדלר סובר כי הקדושה היא על מעשה שבת. שהמעשה שנעשה ביום השבת תופס קדושה ומתקדש. וכיון שהמעשה ההוא נתקדש הרי הוא אסור לעולם כי במה תפקע קדושתו הנתפס בהמעשה ההוא. וממילא אסור מדאורי' לעולם לר' יוחנן הסנדלר. אבל רבנן דפליגי עליה דר"י הסנדלר ס"ל דהמעשה ההוא שנעשה ביום השבת לא תפסה קדושה ולא חל עליה קדושה מעולם. רק מה שאסור מדאורי' לאכלו ביום השבת אליבא דרבנן הנ"ל הוא מטעם שיום השבת הוא קדוש. ממילא אסור ליהנות מיום השבת. וא"כ אם יאכל ביום השבת הדבר ההוא שנעשה בו מלאכה ביום השבת הרי יהנה מיום השבת שאלולי שנעשה בו המלאכה ההיא שהכשירתו לאכל לא היה יכול לאכלו. ולפיכך אסור מדאורי' לאכלו ביום השבת אפי' אליבא דרבנן דר"י הסנדלר אבל למוצ"ש שוב מותר לאכלו שהרי שוב אינו נהנה מן השבת שאף אם לא היה נעשה בו מלאכה המכשירתו לאכילה ביום השבת ג"כ היה יכול לאכלו עתה שהרי היה יכול להכשירו לאכילה עתה בליל מוצאי שבת.

ומעתה לפי זה צא ולמד לפי הטעם האמור ג"כ אסור לאכלו בערב ליל מוצ"ש עד לאחר שישהה שיעור בכדי שיעשו. דאם יאכלנו קודם להשיעור הזה הרי יהיה נהנה מן יום השבת במה שנעשה בו מלאכה ביום השבת המכשירתו להדבר ההוא לאכילה שאם לא היה נעשה בו המלאכה ההיא ביום השבת לא היה עדיין יכול לאכלו במוצ"ש שעדיין לא עבר מזמן התחלת מוצ"ש שיעור בכדי שיעשה בו המלאכה ההיא המכשירתו לאכלו. איברא זה ניחא לפי דעת הסוברים דמלאכת שבת אסור אף מדאורי' לפחות לאכלו ביום השבת אפי' אליבא דרבנן דר' יוחנן הסנדלר והיינו מטעם האמור.

אבל לא כן לפי דעת החולקים וס"ל דמדאורי' מותר אפי' ביום השבת לאכול מה שנעשה בו מלאכה ביום ההוא. רק דמדרבנן הוא דאסור. ממילא הא דאסור לערב עד שיעור בכדי שיעשו מכל שכן שאינו אסור אלא מדרבנן וגזרו כל כך לאסור אף בכדי שיעשה משום דחיישינן שמא יבא לעשות עוד הפעם כן ביום השבת כדי שיהיה לו מה לאכול ביום השבת. זה ניחא כשנעשה המלאכה ביום השבת ע"י עכו"ם אבל לא כשנעשה ע"י ישראל דליכא למיחש להאי חששא וכאמור לעיל בשם הרב המגיד ז"ל ובשם המגן אברהם.

ואחרי כי כן רוני רוני השיטה כי הרמב"ן ז"ל לשיטתיה הוא דשייט במה דפסק דאפי' בישל ישראל ביום השבת דצריך במוצ"ש שימתין עד בכדי שיעשו ואף דמשום חשש דשמא יצוה פעם אחר בשבת לישראל לבשל או לעשות מלאכה אחרת ליכא למיחש בכך וליגזר על כך וכאמור לעיל מזה. אבל הא מיהא אסור במוצ"ש בכדי שיעשה כדי שלא יהיה נהנה משבת שאם לא היה עושה בשבת מלאכה להכשיר את הדבר ההוא לאכלו הרי לא היה יכול לאכלו עתה במוצ"ש קודם שיעור בכדי שיעשה. אבל רבינו ז"ל ג"כ אהני ליה שיטתיה דהוא סובר דאפי' ביום השבת עצמו אינו אסור באכילה אליבא דרבנן דפליגי עליה דר"י הסנדלר אלא רק מדרבנן לא מדאורי' דמה דנהנה משבת עצמו ג"כ אין בו איסור דאורי'. דהא דבעינן גבי עכו"ם שעשה מלאכה לצורך ישראל בשבת לערב בכדי שיעשה היינו מטעם דגזרינן שמא יאמר לעכו"ם שיעשה גם בשבת אחר מלאכה עבורו ביום השבת כדי שיהיה לו הדבר ההוא מוכן מיד במוצ"ש. והך גזירה לא שייך למיגזר בישראל שעשה מלאכה ביום השבת וכאמור לעיל בשם הרב המגיד ז"ל ובשם המג"א בסי' שי"ח סק"ב וכ"כ רוב גדולי הראשונים ז"ל. וא"כ לדידיה לשיטתיה שפיר פסק הוא ורבינו יונה ז"ל דבישראל שעשה מלאכה ביום השבת דלערב מוצ"ש הוא מותר מיד. וא"צ להמתין לערב בכדי שיעשה. כך חשבתי לכאו'. אבל קצת יש לגמגם בזה שהרי בס' אס"ז שם הביא שהרמב"ן ז"ל כ"כ בשם יש מפרשים דביום השבת עצמו מה שאסור לאכול. הוא מדאורי'. אבל הרמב"ן ז"ל גופי' גמגם בו יע"ש בס' אס"ז וא"כ נסתר מחמתו דברי הנ"ל. ודוק היטב.

איברא מה שיש לדייק בדברי רבינו ז"ל פה הוא לענ"ד. דהא לפי המתבאר בסוגיא דכתובות דף ל"ד ע"א ובב"ק דף ע"א ע"א. הא דמעשה שבת מותר בהנאה נפקא מתיבת לכם ומה דמותר באכילה מדאורי' נפקא מתיבות קדש היא. דדרשינן מיניה היא קדש ואין מעשיה קדש. יע"ש בהנך שתי סוגיות הנ"ל. ורבינו ז"ל פה כלל שתיהן היתר הנאה והיתר אכילה רק מקרא דקדש היא לחוד וכמו שהבאתי לשונו הזהב לעיל וא"כ לכאו' דברי רבינו ז"ל הם נגד הסוגיות הנ"ל.

ובאמת איצטריך תרווייהו אלה מקראי קדש. תיבת לכם. וגם תיבת קדש היא. וכמ"ש כן התוס' בחולין דף קט"ו ע"ב בד"ה היא קדש ואין וכו' שכתבו וז"ל. וא"ת ואימא למישרי בהנאה אבל באכילה אסירי כדפריך בסמוך גבי זרעים (ר"ל גבי כלאי זרעים). וי"ל דהיתר הנאה נפקא לן מלכם כדאמר במרובה ובאלו נערות (דפים הנ"ל). אפי' לר"י הסנדלר דאוסר במבשל בשבת וכו' עכ"ל התוס'. הרי מבואר באר היטב מזה דלולי תיבת לכם דאית לן דמגלה לן היתר הנאה. מכח תיבות קדש היא לחוד לא היינו מתירין מעשה שבת אפילו באכילה רק בהנאה לחוד. א"כ שפיר קשה קושיתינו הנ"ל על רבינו ז"ל. ואפשר לומר על צד הדוחק דרבינו ז"ל דרשא הפשוטה נקט. וק"ל.

ויציבא מילתא כי דברי התוס' דחולין הנ"ל הם לכאו' תמוהים בעיני. והוא דהא קא קשי' להו דדלמא אתיא קרא דקדש היא. רק למישרי בהנאה אבל באכילה מעשה שבת אסירי מכח קרא דלא תאכל כל תועבה וכקושית המקשן התם וז"ל אלא מעתה מעשה שבת ליתסרי דהא תיעבתי לך הוא וכו' יע"ש בגמ'. ולולי דגלי לן קרא של קדש היא היתר הנאה במעשה שבת באמת היה אסור אף בהנאה. דהא קאמרינן בסוגיא דהתם אליבא דר' אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וכו'. וכמבואר כן בסוגיא דהתם בדף קי"ד ע"ב וז"ל ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר"א וכו' יע"ש זהו כוונת קושית התוס' הנ"ל.

ואולם הנה כי כן אם נאמר דנפקא לן איסור מעשה שבת הן באכילה הן בהנאה מכח קרא של לא תאכל כל תועבה וכאמור. הרי היה אסור אפי' בשוגג דלענין איסור לא תאכל כל תועבה ליכא חילוק בין שוגג למזיד אלא כל אפיין שוויין וילכו שניהם יחדיו. וכמבואר ג"כ כך ברש"י שם דף קי"ד קרוב לסוף ע"ב בד"ה הרי הוא בבל תאכל וכו' וז"ל הרי הוא בבל תאכל עולמית בכל ענין שהוא בין שבא בעבירה ובין שלא בא בעבירה כגון ע"י קטן או ע"י עכו"ם מאחר שתיעבתי לך אסור וכו' עכ"ל רש"י ז"ל. וכן הוא ג"כ להדיא בתוס' דכתובות בדף הנ"ל בד"ה אמר קרא לכם וכו' וכ"כ התוס' דב"ק בדף הנ"ל בד"ה מה קדש אסור וכו' יע"ש.

ואחרי כי כן קשה לענ"ד מאי אהני לן התוס' דחולין הנ"ל בתירוצם מה שתירצו דלהתיר בהנאה הא כבר הוא נודע בין החיים ממה דכתיב תיבת לכם וכדלעיל. דעדיין קשיא דדלמא לעולם מכח הקרא של לא תאכל תועבה וכו' היה מעשה שבת אסור בין במזיד ובין בשוגג ובין באכילה ובין בהנאה ליכא מידי דשרי וכדבר שנאמר לעיל מזה ולפיכך כתבה רחמנא לתיבת לכם להורות כן דמעשה שבת הוא מותר בהנאה רק דעדיין מקום יש בראש לטעות ולומר דהא דגלי לן רחמנא דמעשה שבת הוא מותר בהנאה זה הוא דיקא כשעשאו בשוגג אבל לא כן אם עשאו במזיד דאז הוא אסור אפילו בהנאה. ואיפו זאת הסמיך הקרא תיבת לכם לתיבות מחלליה מות יומת להורות דאפי' אם עשאו במזיד ג"כ מעשה שבת מותר בהנאה. אבל עדיין אנחנו לא נדע כדת מה לעשות לענין איסור אכילה אם עשאו בשוגג דהוי אמינא דאפי' אם עשאו בשוגג ג"כ הרי הוא אסור באכילה. דהא איסור אכילתו נפקא לן מקרא של לא תאכל כל תועבה לפי ההוי אמינא דקאמינן בה השתא ולענין איסור דלא תאכל כל תועבה הא ליכא חילוק בין מזיד לבין שוגג אלא שקולים הם תורה אחת להם וכדבר האמור לעיל. ולפיכך כתבה רחמנא ג"כ תיבות קדש היא למעט שוגג שהוא מותר אפי' באכילה. והרי תיבות קדש היא אינו מוסמך לתיבות מחלליה מות יומת וכו' דהא תיבת לכם מפסיק ביניהם ואין הכרח לומר דקאי תיבות מחלליה מות יומת על תיבות קדש היא ג"כ דמאן מפיס. אבל הא מיהא עדיין במזיד אסור באכילה מעשה שבת מכח קרא של לא תאכל כל תועבה.

בשלמא אליבא דר' יוחנן הסנדלר לא קשיא ולא מידי קושיתינו האמורה. והוא דמנא לן גבי מעשה שבת בשוגג היתר אכילה מכח הסמיכות של מחלליה מות יומת וכו' דדלמא הסמיכות לא קאי אלא לענין היתר הנאה דנפקא לן מתיבת לכם דהוא מותר בהנאה אפי' במזיד. דהא תיבת לכם הוא דסמוך ונראה עם תיבות מחלליה מות יומת וכנ"ל. דדבר זה אינו דהא גם בלא הך סמיכות הוי ידעינן דתיבת לכם קאי להתיר הנאה אפי' במזיד. דהא לר' יוחנן הסנדלר לא נפקא לן כלל איסור אכילה מקרא של לא תאכל כל תועבה וכו' רק דנפקא ליה מקרא של קדש היא. ומשם הוא דמפיק איסור אכילה בין במזיד ובין בשוגג. לולי הסמיכות דמחלליה מות יומת דמגלה לן שיש חילוק בין מזיד לשוגג. וא"כ כיון שמלאכת השבת בין במזיד בין בשוגג אינם נאסרים לר"י הסנדלר אלא מכח מה שקראם הכתוב קדש וכאמור. ממילא אם נקרא השוגג קדש רק לענין אכילה לחוד לא גם לענין הנאה. הנה גם המזיד אינו נקרא קדש אלא רק לענין אכילה לחוד לא גם לענין הנאה. שהרי לא נחלק תיבת קדש. דהוא יהיה נאמר לצדדים. מקצתו אף לענין איסור הנאה. ומקצתו רק לענין אכילה לחוד. ולמה לי הסמיכות של מחלליה מות יומת להורות דמותר בהנאה מעשה שבת אפי' כשעשה במזיד אלא ודאי צ"ל דהסמיכות של מחלליה מות יומת לא קאי על תיבות קדש היא שהיא מורה שמעשה שבת אסור באכילה דזה הוא דוקא כשעשה מעשה במזיד אבל לא אם עשה בשוגג שאם עשה בשוגג אינו נקרא כלל בשם קדש ואינו נכלל כלל בתיבות קדש היא. ולפיכך הוא מותר אפילו באכילה.

אבל זה ניחא לר' יוחנן הסנדלר. ור' יוחנן הסנדלר אפשר דס"ל דלא דרשינן כלל להך קרא של לא תאכל כל תועבה לענין שאר איסורים כולם שבתור' רק לענין פסולי המוקדשין לחוד הוא דדרשינן ליה ולאו יחיד הוא ר' יוחנן הסנדלר בדבר זה כי מצאתי לו חברים נאים בספרי שהאחרים דפליגי עליה דר' אליעזר התם ג"כ לא דרשו להך קרא של לא תאכל כל תועבה אלא רק לענין פסולי המקודשין לחוד. והובא גם דברי הספרי האמור בהתוספות דבכורות ד' ל"ד ע"א בד"ה ומי קניס ר' אליעזר וכו'. ולפי דברי הספרי האמור ולפי מש"כ בס"ד דר"י הסנדלר ס"ל ג"כ כהך ספרי הנ"ל. אזדא לה בס"ד בזה קושית התוספות בכתובות דף הנ"ל בד"ה אמר קרא לכם וכו' ובב"ק דף הנ"ל בד"ה מה קדש אסור וכו' מה שהקשו וז"ל וא"ת ולא לכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי מלא תאכל כל תועבה וכו'. ע"ש בתוספות.

ולשיטתם של התוס' הנ"ל דגם ר"י הסנדלר אית ליה דקרא של לא תאכל כל תועבה וכו' קאי אף לשאר כל האיסורים שבתורה. בלאו הכי מוכח דהסמיכות של מחלליה מות יומת וכו' קאי להתיר בשוגג אף באכילה. דאם לא כן למה לי כלל תיבות קדש היא להורות ליאסר מעשה שבת דהא ידעינן ליה כבר מקרא של לא תאכל כל תועבה דהוא אסור באכילה בין במזיד ובין בשוגג. והיתר הנאה אפי' במזיד הא ידעינן מכח תיבת לכם דסמוך לתיבות מחלליה מות יומת וכו'. אלא ודאי צ"ל הוא הדבר אשר דברתי דבשוגג הוא מותר אפי' באכילה מטעם דהסמיכות קאי גם על איסור אכילה דנפקא מתיבות קדש היא וכדבר האמור.

אבל התוספות דחולין הנ"ל שהקשו קושיתם בסוגיא דהתם דאזלא לדידן דדרשי' להך קרא של לא תאכל כל תועבה אף לענין שאר כל האיסורים כולם וגם אנן הוא דדרשינן מתיבות קדש היא היתר לא איסור. הנה שפיר קשיא קושיתינו האמורה לעיל והוא דדלמא במזיד מעשה שבת הוא אסור באכילה מכח קרא של לא תאכל כל תועבה. וההיתר דנפקא מתיבות קדש היא לא קאי אלא רק להתיר אכילה בשוגג לחוד לא אף במזיד. ותיבת לכם קאי לענין להתיר הנאה במזיד. ואיצטריך גם הסמיכות של מחלליה מות יומת דלולי הסמיכות ההיא היינו מוקמינן לתיבת קדש היא וגם לתיבת לכם. דגם שניהם לא קאי אלא רק להתיר מעשה שבת בהנאה ואיצטריך לתרתי קראי' דחד קאי להתיר הנאה בשעשה בשוגג וחד קאי להתיר בהנאה בשעשה במזיד. ואיסור אכילה במזיד נפקא לן מקרא של לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך וכו' וכנ"ל וצ"ע לכאורה.

ברם התוספות בחולין הנ"ל לשיטתייהו שטו ואזלי בזה. דהא התוספות בחולין התם על כרחין בלאו הכי ס"ל דמקרא של לא תאכל כל תועבה וכו' לא אסרינן אלא כשעשאו במזיד דוקא אבל לא אם עשאו בשוגג שאינו נאסר מכח הך קרא דאינהו סוברים דאינו נקרא תועבה אלא במזיד אבל בשוגג אינו נקרא תועב' כלל. וכמו דמוכח כן ממה שהקשו התוספות שם עוד באותו הדיבור. וז"ל וקצת תימה לר' יוחנן הסנדלר למה ליה למימר מקדש דמעשה שבת אסירי. תיפוק ליה מכל שתיעבתי והיתר הנאה מלכם עכ"ל התוספות. (והנה לפי מה שכתבתי בס"ד לעיל מזה דר' יוחנן הסנדלר ס"ל כהנך אחרים דתניא בספרי הנ"ל והוא דקרא של לא תאכל כל תועבה וכו' לא קאי כלל על שאר כל האיסורים שבתורה אלא דקאי רק על פסולי המוקדשין לחוד. הנה בלאו הכי אזדא לה תמיהת התוספו' האמורה ודו"ק).

ומעתה צא ולמד דאם היו התוספות התם סוברים דמכח הקרא של לא תאכל כל תועבה אסרינן אף בשנעשה האיסור בשוגג דגם זה נקרא תועבה הנה לא היה קשה ולא מידי תמיהתם של התוספות האמורה דהא איצטריך קדש היא ולכם כדי למיסמכיה לתיבות מחלליה מות יומת. להורות דבשוגג לפחות הוא מותר וכמו שבאמת תירצו כן התוספות על התמיה הנ"ל בכתובות בדף הנ"ל בד"ה אמר קרא לכם וכו' ובבבא קמא בדף הנ"ל בד"ה מה קודש אסור וכו' אלא ודאי צריכין לומר כמו שכתבנו בס"ד. דהתוספות בחולין סבירא להו דמכח קרא של לא תאכל כל תועבה וכו' לא ידעינן ליאסר איסור אלא דוקא כשנעשה הדבר במזיד דאז הוא נקרא בשם תועבה אבל לא כן אם נעשה בשוגג דלא ידעינן מיניה לאסרו באכילה דאין זה הדבר הנעשה בשוגג בכלל תועבה בדבר שאין איסורו בעצמותו ותמידיי אלא רק כי הוא זה תלוי ועומד בזמן. (ועיין לקמן בהלכות סנהדרין פרק י"ח הלכה ג' בד"ה איזהו לאו שבכללות וכו' אות תשיעי מה שכתבתי בס"ד בדברי התוספות דחולין האמורים. ומה שכתבתי שם בס"ד עוד על הפרי חדש י"ד בסימן ס"ט) ודו"ק.

אלא דלפי זה קשיא לענ"ד קושיא אחריתי על הך תוספות דחולין הנ"ל. דא"כ ליתא לקושיתם הראשונה כלל. דא"כ מאי קא קשיא להו מנא לן דתיבו' קדש היא דקאי להיתר אכילה ג"כ דלמא לא קאי אלא רק להיתר הנאה לחוד אבל הא מיהא אסור באכילה מכח קרא דלא תאכל כל תועבה וכדבר שנאמר לעיל. דא"כ תקשה ל"ל כלל הסמיכות של מחלליה מות יומת וכו'. ואם דקאי להורות דהך היתר הנאה דקדש היא אתיא להתיר אפילו במזיד הא לזה לא איצטריך דבלא"ה נודע דבר זה. דהא להתיר הנאה בשוגג ל"ל תיבות קדש היא דהא בשוגג אפי' באכילה הוא מותר. דמהיכי תיתי לן לאסור אפי' באכילה אם נעשה בשוגג. דהא אפי' במזיד לא אסרינן ליה אלא רק מכח קרא של לא תאכל כל תועבה והרי תיבת תועבה אינו כולל אלא מזיד לא גם שוגג וכאמור. ודו"ק וצ"ע.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.