נשמת אדם/ב/יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בסימן של"ו סעיף י"א השורה חטים במים ה"ז תולדת זורע. והם דברי רמב"ם בפ"ח. ועיין שם במ"א שהקשה אדרבה מסוגיא דזבחים משמע דאינו חייב משום זורע. וכן הקשו כל אחרונים. ולכן כתב המ"א דדוקא בשורה חצי יום חייב דהא מעשים בכ"י ששורין תבואה לבהמות בשבת ע"ש. וכפי הנראה מדבריו היה אפשר להתיר במקום הפסד לומר להנכרי בשבת סמוך לחשיכה לשרות שעורים לעשות מאלצי"ן כיון שלא ישרה חצי יום בשבת. ולענ"ד דבר זה אינו אלא דברי נביאות לחלק בין חצי יום לאיזה שעות. דאף אם ישרה חצי יום ידוע שעדיין לא יצמח והגמ"י בשם רא"ם כתב וכ"כ הש"ע שם סעיף ד' דמותר להשליך זרעים במקום לח על יום ויומים. הת"ש הניח דבר זה בצ"ע דהא לקליטה בעינן בין שבתות. ולענ"ד דאין הטעם משום קליטה בקרקע אלא הטעם משום דבמקום לח יצמיחו אם יניח שם איזה ימים ולכן כתב דרק על יומים דידוע דביומים ודאי לא יצמח וזה ברור. וע"כ עכ"פ מוכח דלא כמ"א דאפי' ב' ימים מותר דמ"ש מקום לח או מים. ומה שכ' המ"א דלכן כתב הרמב"ם השורה דמשמע זמן ארוך אינו הוכחה שהרי במתני' איתא אין שורין דיו וסממנים כו'. ובגמרא שם מאן תנא דנתינת מים זהו גבולו וע"ש ברש"י הרי דאפי' לנתינת מים קרי שורין. ועוד קשה ממ"נ אם דרך זריעה בכך א"כ מ"ש מזורע בקרקע דחייב תיכף משיחפה בעפר אע"ג דלא יצמיח עד אחר כמה ימים. ואם אין דרך זריעה בכך מה בכך ששרה חצי יום או חדש ימים:
והנה לא מצינו דין זה לענין שבת הזורע בעציץ שאינו נקוב אם חייב. ולא מצינו אלא לענין תולש מעציץ שאינו נקב דפטור כדאיתא סוף פרק המצניע ולא אמרו הזורע בעציץ שאינו נקוב. ומסתברא דחייב דדווקא בתולש דאינו חייב אלא בדבר שהוא מחובר לקרקע כדאיתא לקמן כלל ג' ובעציץ שאינו נקוב לא הוי מחובר כדאית' בשבת דף ק"ח האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו. פרש"י פטריות שגדל בשפת הדלי ממים. ומתיב ר"ח התולש מעציץ שא"נ פטור. פירש"י משום דלא מחובר בקרקע עולם הוא. ומשני התם לאו היינו רביתא פרש"י דאין דרך זריעה שם הכא היינו רביתא ע"ש הרי דדוקא מה שדרך לגדל מאיליו קרי מחובר. ובעציץ שא"נ אינו קרוי זריעה כיון דאין דרך זריעה שם והוי כתלוש ודומה למחתך התלוש דפטור. אבל לענין חיובא דזורע דמרבינן תולדה כל שכוונתו להצמיח וא"כ מ"ש נקוב משא"נ. וה"ה במים ובכ"ד שהרי כל התולדות לא היו במשכן אלא כיון שהן דומין לאב קצת דמיון חייב כדאיתא ברמב"ם פ"ז הלכה ה'. ועיין במ"מ שם ועיין בסי' תק"ז במ"א במ"א סק"ו. וה"נ כיון שכוונתו להצמיח וגם יצמיח למה לא יהיה חייב ואף דבמבחות דף ע' ע"א איתא דהזורע כלאים בעציץ שא"נ אינו אלא מדרבנן. וכן לענין תרומה שם דאינו אלא מדרבנן. התם שאני דכתיב שדך לא תזרע כלאים. וכן בתרומה כתיב תבואת זרעך היוצא השדה כו'. ולכן בעינן דוקא בשדה משא"כ לענין שבת דמרבינן תולדת כל שהוא דומה לאב ודאי דחייב:
והכי מוכח מסוגיא דזבחים דפריך אילימא משום דמקדח ר"ל מצמיח א"ה חיטי ושערי במי. וטפי ה"ל להקשות הא אין דרך זריעה בכך דהוי קשה על עיקר הדין שאמר חייב ל"ל להקשות שיאמר חטי ושערי דלא הקשה אלא על הלשון. אע"כ דאין ספק דאם כוונתו להצמיח בין שיתרככו במים ויצמיח לזורעם בקרקע כמו שעושין בקטניות ושאר זרעים. ובין ששורים שעורים לעשות מאנצי"ן בודאי תיכף משנתנם במים חייב משום זורע כאלו זרעם בקרקע. אלא דהכי פריך ארבא דאמר זרק פשתן למים חייב וס"ד דרבא אתא לאשמעינן זה הדין דזורק במים חייב ולכן פריך לימא חיטי ושערי ול"ד חיטי ושערי אלא שיאמר סתם זרק זרעי' במים חייב אע"כ דרבא לא אתא לאשמועי' דין זה דזה פשיטא דמ"ש זורע במים או בקרקע. ולכן משני דרבא אתא לאשמועי' דבפשתן חייב תיכף משום לש כדאיתא בסי' ש"מ ובזה לק"מ נמי מה שהקשה המ"א דל"ל לומר משום לש לימא דחייב משו' זורע. וקשיא זה קש' נמי על הרמב"ם דבשור' חטים חייב משום זורע וא"כ באמת למה לא אמר רבא הזורק חטי' במים חייב משום זורע. ולפי מ"ש לק"מ דדין זה לא צריך רבא לאשמועי' דהוא מילתא דפשיטא. אלא דאשמועי' דבפשתן חייב משום לש דנפק מיניה רירי. ואדרבה מסוגיא דזבחים הוכיח הרמב"ם דין זה. דאל"כ קשה ליפרוך הא אין דרך זריעה בכך. וא"ל דעדיין קשה דא"כ לימא רבא דחייב ב' א' משום זורע וא' משום לש. ונ"ל דרבא אתי לאשמועי' בזורע ואין כונתו כלל להצמיח. ולא איצטריך לאשמועי' אלא דחייב משום לש אפילו אינו מתכוין כלל שיתדבקו חייב תיכף דהוי פסיק רישיה משא"כ לענין צמיחה דדוקא כשמתכוין שיצמיח אזי חייב תיכף משא"כ בשאין כוונתו להצמיח בודאי אינו חייב כלום ולא שייך בזה פסיק רישיה שהרי כיון שאין כוונתו כלל להצמיח וגם לא יצמח בודאי בשבת א"כ באמת אינו חייב כלום משום זורע. ולכן מעשים בכ"י דשורים שעורים לבהמה ואין מדקדקין בזמן כמה ישרה כיון דאין כונתו שיצמיחו וגם לא יבוא לידי צמיחה. ולפ"ז אין שום היתר לומר לנכרי לשרות תבואה בשבת לעשות ממנו מאלי"ץ אפילו במקום הפסד אפי' סמוך לחשיכה דהוי מלאכה דאורייתא:
כן משמע בגמרא דבזומר קאמר וצריך לעצים ובקטיל אספסתא אמר סתם חייב ב' וכן במאן דקניב סלקא וכן משמע בתוס' ד"ה וצריך ודקדקו בלשונם וכתבו דלא מקרי בעצים קוצר אלא בענין זה והיינו משום דקשה להו שהרי רב יוסף ואביי אמרו סתם חייב ב' ומשמע אע"פ שאינו צריך למה שחותכים לכן כתב בענין. וכן מוכח להדיא ברמב"ם פ"ח הלכה ד' כל זרע שקצירתו מצמחת אותו כגון אספסתא וסלקא הקוצרו חייב ב' כו' וכן הזומר וצריך לעצים חייב ב' עכ"ל. והרי הרמב"ם פסק כר"י במשאצ"ל א"ו כמ"ש התוס' דאף לר"י לא מקרי קוצר אלא בענין זה. ואמנם נ"ל דדוקא במה שעיקר כוונתו לזמור כדי שיצמיח בזה לא מקרי קוצר אא"כ צריך לעצים. אבל אם אין כוונתו רק לחתוך עצים מן האילן אע"פ שאין צריך לעצים מ"מ חייב משום קוצר ונ"ל דכן מוכח בעירובין דף ק' ופריך והא קנתרי קינסי משמע דבלח חייב אע"פ שאינו צריך וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |