משתמש:מושך בשבט/ערוך/10

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יסמין   [איין ארט בלומען] כוספא דיסמין פי' בערך כסף (א"ב פי' בלשון יוני ורומי וישמעאל מין פרח לבן ולו ריח ערב טוב): יעא   [בליהן] תרגום ירושלמי והנה פרח מטה אהרן והא יעא חטר אהרן: יעבץ   [נאמע] (תמורה יו) תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענהו אל יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל: יעידה   [בעשטוממונג] מה לבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשד' אחוזה (ובסוף תורת כהנים) מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי: יעט   [ראטהען] (בדניאל) ושבעה יעטוהי פי' יועצין תרגום בפסוק רשי הוליד את דוד עטיו דיהב חויא לחוה אתת אדם וזה מה שאמרו חז"ל עטיו של נחש: יעל   [ראבינשער צייכען] קג"ם י' יאוש שלא מדעת (ב"ני כא) ע' עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל (סנהד' כז ב"ק עב) ל' לחי העומד מאליו (עירובין יב) ק' קדושין שאין מסורין לביאה (קידושין נא). ג' גידול בר דעילאי שדר גיטא לדביתהו (גיטין לד) אמר אביי ברוך הטוב והמטיב ולא בטל הגט דגלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עד שיאמר בפי' בטל יהא הגט הזה ואי הדר שליח ויהיב לה ההוא גיטא מיגרשא ביה. מ' מומר אוכל נבילות לתאבון (סנהדרין כז): יעל   [שטיין באק] (ר"ה כו)שוכר של ר"ה של יעל פשוט פי' יעל כשבה נקבה ולעולם הוא פשוט ובתעניות בשל זכרים כפופים פי' של אילים שהן גדולים וכפופים קרנות שן והבנים תרגום קרנין דיעלין שן דפילין וטווסין: יעק   [עיקעל האפע] תרגום ויקצו מפני בני ישראל ואתיעקו מצראי בחייהון: ייערשיה   [נאמע] (ב"ר פ' עה) בגד ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם בשעה שמרעיש עולמו אליהו מזכיר זכות אבות בני ירוחם הקב"ה מתמלא רחמים על עולמו: יף   [שעהן] (פסחים פט) הרי שהיו ידים של אחד מהן יפות כלומר אוכל הרבה: יפגענו   [באגעגענען] (בהגדת ילמדנו) פן יפגענו בדבר או בחרב יפגעך צריך לכתוב אלא נהגו כבוד למלכות: יפנה   [נאמע] (תמורה יו) וכלב בן קנז והוא כתב וכלב בן יפנה אמאי קרי ליה בן יפנה שפנה מעצת מרגלים: יצהר   [עהל] (סנהדרין כד) אלה בני היצהר אילו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן: יציב   [היימיש געוויס] (יומא סז) יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא פי' משל הוא כלומר האזרח למטה והגר למעלה הגחלים בימין והקטרת בשמאל וכן פי' יציב (עירובין ה' אם הוא פתוח לכרמלית דלית ביה חיוב חטאת אסור להשתמש בתוכו עד שיעשה לו לחי להתירו ואם פתוח לרשות הרבים דחיישינן לחיובו חטאת יהא מותר בלא לחי כלו' איך יהא דין כרמלית חמור מרשות הרבים (א"ב תרגום כל האזרח כל יציבא). יציב בדניאל מן יציב ידע פירו' אמת ויציב: יצול   [דאס קרימע האלץ פאן אקער]. (כלים פכ"א) ובבורך וביצול טמא יש מפרשין בת ידא בארמי' עץ של מחרישה שתופס אותו האיש החורש בידו ומטה המחרישה מצלי ליה להכא ולהכא ומתרגמינן לא תטה משפט לא תצלי דין: יציע   [פאהר הויז] (עירובין קב) של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר (ב"ב סא) לא מכר את היציע (גמרא) מאי יציע הכא תרגומו אפתא תני רב יוסף ג' שמות יש לו יציע וצלע ותא כבר פירשנו בערך אפתא. פי' היציע התחתונה אלו לשכות שהיו בנויות חוץ לכותל בית המקדש והיו תחתיים ושניים ושלישים זו על זו וכי האי גוונא היו בנויות דקיימא לן כותל ההיכל עוביו ששה אמות מלמטה של יציע התחתונה והיציע היתה ה' באמה רחבה וכנס אמה מן כותל ההיכל כנגד תקרה של יציע התחתון ועל אותה כניסה שוכבין ראשי קורותיו של יציע וממנו ולמעלה עד היציע התחתונה היה עוביו של כותל ההיכל ה' אמה וכנגד תקרה של תיכונה כנס אמה בכותל ההיכל שעל אותה כניסה ראשי קורות התיכונ' שוכבות ולהכי היתה התיכונה ששה אמות רחבה ומן היציע התיכונה ועד הג' היה עובי כותל ההיכל ד' אמות וכנס עוד אמה מקום שקירותיו שוכבות ולהכי כתבו והשלישית ו' באמה רחבה נמצא מן התקרה השלישי ולמעלה עוביו של כותל ג' אמה והיינו כי מגרעות כניסות לבלתי אחוז בקירות הבית כדי שלא יהו צריכין לנקוב הכותל בשביל הנחת הקורות שלא יהא הכותל רעוע והצלעות צלע אל צלע ולא יהיו אחוזים בקירות הבית אלא כדאמרן במגרעות והתא היינו יציע בין התאים ה' אמות כלומר בין תא לתא ה' אמות ואיבעית אימא מהכא מצית יליף דתא היינו יציע של אחר הבית דקא חשיב במדות כותל ההיכל ששה עוביו והתא ששה והיינו יציע: יצף   [פערזארגטזיין] תרגו' את מי דאגת ית מן יצפתא: יצר   [ליידן שאפט. בעשחפפענהייט] (סנהדרין צא) אמר לו אנטונינוס לר' יצר הרע אימתי שולט באדם משעת יציאה או משעת יציר' אמר לו משעת יצירה אמר לו א"כ היה בועט באמו הורגה ויוצא אלא הוי אומר משע' יציאה אמר רבי דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו לפתח חטאת רובץ. (ובבראשית רבה פרשה לד) וירח ה' את ריח הניחוח אמר לו אם כן היה חוטט בני מעיה ויצא אלא משיצא והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא כי יצר לב האדם רע מנעוריו רבי יודן אמר מנעריו כתיב משעה שניעור לעולם: יקב   [קארב וואס מען פרעסט אין זייא דעם וויין] (ב"ב סז) המוכר בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים פי' הנסרים הן הקרשין שמשכיבים על הזיתים לעצרן היקבים הן הסלים שמביאין בהן הזיתי' מן השדה לבית הבד: יקטן   [נאמע] (ב"ר בסוף פ' לח) למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין עסקיו ומה זכה זכה להעמיד י"ג משפחות ומה אם הקטן וכולי: יקמין   [באדע מאנטיל] (ב"ב סז) המוכר את המרחץ מכר את הנסרים ואת בית היקמין פי' יקמין אלו בגדים שמעטפין ראשיהן במרחץ מפני החום שלא יזיק להם: יקומיני   [דיא בעייאהנטע ערדע] (ב"ר בא אתה וכל ביתך ומחיתי את היקום רב אבין אמר יקומיני פי' בלשון יוני כל ארץ נושבת): יקנמין   [עדעל שטיין] (בילמדנו והיה עקב תשמעון פרשת פסל לך) אתה מביא את המרגליות ודיקניטין (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין אבן טובה ירוקה ובתוכה לפעמים כמו עפרות זהב ועוד בשם זה נקרא פרח אשר לו גוון של תכלת וזה פי' חור כרפס ותכלת (באסתר רבתי) תרגום עקילס איריון קרפסינון ויקינטינון כי זו היא גרסה נכונה ועד היום מעתיקים יונים ורומיים העתיקו כן עיין ערך איירינן (ב"ר בסוף פרש' ויבא יעקב שלם) אלו חליות ויהקינתא כי זו היא גרסא נכונה לפי זה משיב יפה על השאלה י"ה מאי עבדית הכא): יקר   [ווירדיג] (יומא סז) מיקירי ירושלים היו מלוין אותו. (סנהדרין מג) נשים יקרות בירושלם היו מתנדבות פי' נשים יקרות תרגום כבוד יקר (א"ב לשון מקרא הוא וששון ויקר): יקר   [שווער] (שבת קיז) למאי עבדי ליה ליוקרא דליבא כבד תרגום יקיר: ירואר   כבר פירשנו בערך טורא: ירבוז   [שפארגול] (שביעית פ"ט סוכה לט) הפיגם והירבוזין השוטים והחלגלוגות פי' ירבוזין אספר"יגי של גנות שוטין אספרי"גי של שדות ויט אומרים פי"נוקלי: ירוד   [איין הויט אויף דיא אויגען] (שבת עח) דם כדי לכחול בו עין אח' שכך כוחלין לירוד פי' שעלתה קרמית על גב עינו: ירוד   [דראכע. שלאנגע] (כתובות מט) אמר להו ירוד ילדה ואברי מתא שדיה. (סנהדרין נט) אמר ליה ירוד נאלא הא אמרי ליה אין דבר טמא יורד מן השמים פי' ירוד תנין נאלא שוטה. ותנין בהכלי עונג תרגום וירודין בבית משתהון. והיתה נוה תנים ירודין. (במגילת איכה) גם תנים אילין ירודתא איתנהון מסוון על אפיהון כדי אינון מינקן בניהון דלא יהויין חמיין יתהון סימוקן ואכלן להון: ירדן   [איין פלוס] (פ"ח דפרה) מי ירדן ומי ירמוך פסולי' מפני שהן מי תערובות (ברכות סג) אמר רבי יוחנן למה נקרא שמו ירדן שיורד מדן א"ל רבא לרב אשי אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם אמר רבי יצחק לשם זו פמייס ותניא ירדן יוצא ממערת פמייס: ירדינון   (מדרש שמות רבה פרשת אז ישיר משה) ויורהו ה' עץ איזה היה ר' נתן אומר ירדינון פירוש הרדפני: ירח   [מאנד] (ב"מ פה) שמואל ירחינאה פי' שהיה בקי בסוד העיבו': יריד   [יאהרמארקט] (ע"ז יג) הולכין ליריד של גוים פירוש שוק ידוע שהולכין הסוחרין והתגרים: ירך (גיטין כ) הא דחק תוכות הא דחק יריכות פירש בערך תך: ירמיה   [נאהמע] (בפסקא דדברי ירמיהו) י' רם י"ה עשרה מסעות נסעה שכינה וכו'. דבר אחר ירמיה שבימיו נעשה בית המקדש אירימון פי' שדה בלשון רומי קורין אירימון וכתיב ציון שדה תחרש. בן חלקיה א"ר יהודה מאותו השבט שכתוב בו אני חלקך ונחלתך (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מדבר שמם ארץ ישימון): ירינון   [בלוממן עהל] (מסכת דמאי דירוש' פ' הקלין שבדמאי) בשמן ורד ירינון פי' בלשון יוני שמן ערב נעשה משרש הנטע אשר פרחו כעין קשת הנראה בענן ונקרא אירום בלשון משנה ומרקחו ידוע אצל הרופאים: ירק   [גרין] (עדיות פ"ה) ודם הירוק (נדה יט) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. (נגעים פ"ג) הבתים מיטמאין בג' שבועות ובג' סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון. (ברכות כה תמיד סב) סילון החוזר מביא האדם לידי ירקון פי' סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק (שבת קי) ליורקנא תרין בשיכרא ומיעקר (בכורות ז) דשתו אינשי ומעלו לירקונא. (ר"ה כ) אמר עולא משום ירקיא פי' בערך מת ולא בירוקה שעל פני המים פי' בערך אכמוותא: ירק   [קורבס] (אהלות פ"ח) ויריקת החמור פירש קישואים והם מרים והן פקועות שדה (א"ב וכן נקראים בלשון ישמעאל קשאי חמור): ירק   [עדעל שטיין] תרגום אודם פטדה סמקן ירקן: אמר [נאמע איינער גייסטער] (פסחים קיח) אמר ירקומי שר הברד לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם ארד ואצנן הכבשן (א"ב פי' בלשון יוני שמש משרת בדברי קדושה ואולי שר הברד הוא מהפחותים בין שרי מעלה): ירקריקא   [איין פויגל]. תרגום ואת הקאת ואת הרחם וית קתא וית ירקריקא: ירושלם   [שטאדט נאמע]. (שבת נט) מאי עיר של זהב ירושלם דדהבא כדעבד לה ר' עקיבא לדביתהו (נדרים נ) רמינא לך ירושלים דדהבא פי' כתר ועליו צורת ירושלם. (ב"ר פ' נו) שם המקום ההוא ה' יראה אברהם קרא אותו יראה שם קרא אותו שלם ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם אני קורא אותו יראה שם אדם צדיק מתרעם ואם אני קורא אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם אלא הריני קוראו כמו שקראו אותו שניהם ירושלם יראה שלם במגילת איכה הבת ירושלם הבת יריאה ומושלמ' לי אמר ר' יצחק אמר הקב"ה כשאת יריאה את מושלמ' לי: ירת   [ערבען] תרגום יורש אותו ירית יתי: ישב   [זוטצין] (זבחים יו) אתיא בקל וחומר מיושב ומה יושב שאוכל קדשים אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב תלמידי חכמים מה לשם יושב שכן פסול לעדות שם יושב לא פריך. (ב"ר נ) ולוט ישב בשער סדום ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכי יודקו. (שם נח) ועפרן ישב רבי יצחק אמר ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכיס טרטיגוס דלא יהא בר נש רב זבון מבר נש זעיר. (עירובין פו) רבי יהודה אמר ישב עולם לפני אלהים כדדרש רב בר מרי פי' אמת ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו כלומר בזמן שיש עשירים שנותנין צדקה וגומלי חסד העולם מתישב והואיל וכך יש להן כבוד לפני הקב"ה אנו מכבדין אותן פי' אחר לולי חסד ואמת שהן עושין לא היה עושרם נצור לפי' ראוי לכבדן: ישע   [ערלעזונג] (ב"ק פ) איקלעו לבי ישוע הבן פירוש לפדיון הבן ישוע תרגום פורקן וכן תרגום פדיון: ישר   [גראדע] ורגליהן רגל ישרה טלפי החיות מהלך תקט"ו שנה מנין ישרה (בריש גמרא דפרק הרואה בירושלמי) כי ישרים דרכי ה' וגו' מסקנא משל ללוט ושתי בנותיו הן נתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוון לשום עבירה ופושעים יכשלו בם: ית   [דער] תרגום את. יתי תרגום אותי: יתב   [זיטצין]. תרגום והוא יושב והוא יתיב: יתד   [נאגיל]. (שבת קכג) יתד של מחרישה (כלים פי"ד) יתדות אהלים ויתדות המשוחות טמאין פירוש יתדות המודדין של מודדי הארץ תרגום מדה משחתא שלשלת המשוחות כמו גץ יווני אילו יתדות דרכים כבר פירשנו בערך גץ: יתיכים   [צוואנג] (שם יב) היתוכים טמאים פי' תניא אילו הן יתיכים שהחנווני מנער בהן את הקדרה והן כמו זומא לסטרון ויש אומרים ענין בית יד מלשון כהיתוך כסף ענין מלקחיים שנוטלין בו הכלי שמתיך הכסף ומריקין למקום ארר: יתום   [ווייזע] (קדושין עו) כגון שנעשו בה מעשה יתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה כלומר כיון שהשיאה אביה אין לו בה רשות וכיון שנתגרשה אף על פי שהאב קיים היא יתומה בחיי האב והיא אינה בוגרת שתקבל קדושין גמורין (יבמות קי) שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והיא אינה אסורה ליבם. אמן יתומה כבר פי' בערך אמן: יתר   [בויגין שניר] דאיתרא איה אמר רב מקמצין פי' קיבה של בהמה עגולה כמין קשת ומחובר בה חלב משני צדדיה חלב של מעלה שהוא מרובה שהוא על גב הקשת אסור מן התורה ונהגו בו איסור בכל מקום וחלב שעל צד זה של קיבה שהוא על היתר אנחנו אוסרין וכהנים נהגו בו היתר. ולמה נקרא שמו דייתרא שהוא על יתר הקיבה: יתר   [איבער פלום] (קדושין כה) היתה בו יותרת (כתובות עו) הכא במאי עסקינן ביתירות יתירות מה ראיה מייתי כלומר מה ראיה יכול האב להביא שאחר שנתקדשה נולדו בה איברים יתרים כגון אצבעות ידים ורגלים ודאי כן נולדה מייתי האב ראיה דראה הבעל המומין קודם שקידשה ונתפייס: יתרא   [נאמע] (יבמות עו) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי וכתיב יתר הישמעאלי אמר רבא שחגר חרבו כישמעאל אמר כל שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובל אני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית: יתוש   [וואסר פליג] (שבת עז) אימת יתוש על הפיל פי' רחש הוא שגדל במים נכנס לו בטיבורו ומפחידו: נשלמה ערך יוד

אות הכ"ף

אות הכף כא   [דא היער] תרגום נלכה עד כה ניזיל עד כא. והלכא כמו אל כה ובלשון גמרא אומרים כאן. כאור   [דעם שיינע נאך] (בכתובות נ"ד) לכאורה כשמואל ריהטא כי מעיינת בה הלכתא כוותיה דרב פי' כשאתה פותח בה קודם שתעיין בה מעלה על דעתך שהיא כשמואל וכאורה לשון ארמי הוא: כאמי   [אויף דער ערדע] (מדרש שיר השירים רבה פסקא כמעט שעברתי) א"ר חוניא כך אמרה ירושלים לבת בבל פגי פלאי קקיס כאמי מחי נראה לי שתתכן הגרסא פרני פליאה קתיסו כאמי מחי פי' בלשון יוני פירני (זונה) פליאה (זקנה) קתיסו (שביל) כאמי (לארץ) מחי (זני). ואם נניח הגרסא כמו שהיא פי' קקיס בלשון יוני רשעה כלומר זונה זקנה ורשעה בארץ זני. כאר   [עזעל] (בסנהדרין ק) בעניין משיח: מי אית לך כאר הזר גונא פי' יש מקום שקורין לחמור כאר וקורין לאלף הזר והכי אמר לו יש לך חמור מאלף גוונים (א"ב בר חיור כתיב): כאור   [שענדליך] (בב"ק ק') צבעו כאור. (ובפ' ב' בערכין יד) הנאה שבעבדים ואת הכאור שבעבדים. ס"א כעור פי' משונה: כבא   [קופע] (בשבת מח) חזא דפריס דסתודר אפומ' דכובא. (ובב"מ כה) הא בכובא וכסי לא יגע דמצנעי בסכיני ובהמנק נוטל ומכריז. (ובב"ק פו) דמרקיד בי כובי. (ובע"א כט) א"ר יהודה הני כובי דארמאי דבר שאין מיכנסי לקיום הוא משכשכן במים ומותרין. (ושם ס) אכובא חמרא אסור. (בכתובות ס"א) אביי מנחא ליה אפומא דכובא פי' כלי של יין (א"ב פי' בלשון רומי מין כלי גדול אשר בו מריקים היין): כבא   [דערנער] (בריש ב"ר) אפיקת כוביא. כובי מדברא תרגום את קוצי המדבר: כבא   [היץ. שמערצען]. (שבת סו) לכיבא לימא הכי. (ע"ז כח) דלא כייבי ליה טובא שפיר דמי אמרי דלמא תנא היכי דכייבי ליה טובא נמי חושש פי' ענין מכאוב (א"ב תרגום כאב כיב ויש כיבא כמו מכוה. תרגום כי תחת יופי חלופי שופרא כיבא): כבא   [בראטען] (עירובין כט) ליתי בשרא דאטמא ימינא דדיכרא וליתי סוגייני דערבתא וניכבביה וניכול פי' יצלה הבשר שעליו ויאכל (סנהדרין ע) כבשר כיבי דאכלי גנבא פי' בשר שאינו נצלה כל צרכו כדאכלי גנבא כמאכל בן דרוסאי: כבד   [עהרע] כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך מפורש באבות דר' נתן (בפ' ר' יוסי אומר). כבוד תלמידך. ממשה רבינו שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים ולא אמר לי עשאו כמותו. כבוד חבירך כמורא רבך מאהרן שאמר למשה בי אדוני אע"פ שחבירו היה עשאו רבו. מורא רבך כמורא שמים מיהושע שאמר למשה אדוני משה כלאם שקלו כנגד השכינה. (ובמכילתא בפ' וישא עמלק ובב"ק טז) משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ופי' הוא בתוספתא (במסכתא נדרים ומפורש בירושלמי בפ" אע"פ) מה שאירש מאבא היום מכור לך בלוה לתכריכי אביו מפני שהיה גוסס. מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין משום חיי שאין לו מה יאכל. כבודם בקלון אמיר. ועמי המיר כבודו בלא יועיל. וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. תיקון סופרים י"ח הן. ומפורש בילמדנו (בפיסקא וברוב גאונך. בפיסקא ראה החילותי תת לפניך) כי הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו בספרים הראשונים הוא כתוב בבבת עיני. (יומא כא) מאי דכתיב וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה' אלו ה' דברים שמחוסר מקדש שני ממקדש ראשון. ואלו הן ארון כפרת וכרוב אחד. שכינה שני. רוח הקדש שהוא נבואה שלישי. אורים ותומים רביעי. אש מן השמים חמישי. (עירובין סג) שאני התם דאתחיל בכבודו פי' כשלקח ר"א הסכין לראותה אמר לו בר תחליפא לא ליחוש מר לסבא שהוא רב אחא בר יעקב והואיל והזכירו נראה דלא חש בכבודו. (סוטה מט) משמת רבי גמליאל הזקן בטל כבוד התורה פי' בטלו בני אדם שמכבדין בעלי תורה פ"א (מגילה כא) ת"ר מימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו למדין תורה מעומד משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין מיושב והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה (ע"א מב) על המכובדין אסורין מפורש בגמרא בחיצונה אלו הן המכובדין שעל שירין נזמין וטבעות: כבד   [אויסקעהרען, אויסרייניגען] (ברכות נא) בית שמאי אומר מכבדין את הבית פירוש מטאטין היה אומר התנא אלא בשביל שלשון פורענות הוא לפיכך אמר מכבדין (ביצה כב) מכבדין בין המטות. (ב"ק נח) המכבד כרמו של חבירו סמדר פי' טיאט הכרם והשיר פריו עודנו סמדר בארץ ישראל. (פ"ח במקואות) האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית פי' לשון נקייה כלומר שלא קינחה אותו מקום וכמו כן דברו חכמים לשון נקייה מדיחה פניה. (בריש מגילת איכה) והאחרון הכביד המיחם במטאטא: כבד   [שוועהר] (מגילה כה) כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו ולכבודו כי גלה ממנו. אל תקרא כבודו אלא כבידו פי' אבל עליו עמו שהיו מגילים על כבידו כלומר שלקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו וניטל כולו בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. פ"א עגבותיו כבדים לו נפלו פירוש מלט משא שאינו יכול לסבול צואתו: (ב"מ קד) ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא מה ערכין נידון בכבידו אף הקדש נידון בכבידו פי' מה ערכין האומר ערך כבידי עלי נותן ערך כולו כדתנן (בערכין כ) ערך ראשי וערך כבידי עלי. נותן ערך כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. כך בהקדש האומר דמי כבידי עלי הקדש נותן דמי כולו כדתנן דמי חציי עלי נותן דמי כולו זה הכלל דבר וכו': כבד   [וועבערבוים] (פ"ק בכלים) הנוגע בכבד העליון בכבד התחתון. ובכל הבגדים (פ' יא בנגעים) ומן הכבד העליונה לכבד התחתונה (בשבת קג) בעא מיניה רבי יוחנן מרבי יהודה בר ליואי כלי קוואי כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת פי' שני קנים יש לאורג אחד למעלה ואחד למטה זה שאורגין העומדין. אבל האורגין כשיושבין בחפירה מניחין רגליהן על לוח אחת ומורידין על לוח אחת ומעלין ותלוי אבן בשביל שיכביד על השתי וימתח: כבד   [שווערע] (ברכות ל) אלא מתוך כובד ראש פי' כפיפת ראש שיכוף ראשו ויכוין תפלתו כאדם שיש לו צער (חגיגה כב) מפני שכבדו של כלי חוצץ פי' ישב בכובד בקרקעית הכלי החיצון ואין טבילה עולה לו. (נזיר ה בגמ' הריני כשמשון) האי גזירה משום כובד גמירי לה ושני ימים לא איכא כובד. פי' האי גזירה שוה דילפינן הכא ימים דאבשלום מימים דבתי ערי חומה ואמינא י"ב חדש משום דאבשלום כתיב כי כבד עליו וגלחו הלכך לא מצינן למימר שני ימים דבשני ימים ליכא כובד: כבוי   [רינד, קאטה] (עירובין כט) ליתי ליה כבויי דרעייתא פי' רש"י צפיעי בקר: כבכב   [שטארץ] (כלים פ"ב) כבכב שעשאו לסל פי' כלי שמכסין בו את הסל של פת והוא של חרס ויש ששונין וכפכף ויפה הן שונין מלשון כפה עליו את הכלי: כבל   [פוס אייזען קעטטע] (שבת נב) והרחלות יוצאות שחוזות כבולות פי' בגמ' מאי כבולות שכובלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן זכרים. ויקרא להן ארץ כבול ארץ שאינו עושה פירות. רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היתה אמאי קרי לה כבול דמשתקעא כרעא בגווה כי כבלא פי' שרגליו של אדם משתקעות בה מחמת החול כאילו הן כובלין לכך אינה עושה פירות. ספר אחר עד כבלא בלע"ז גבול"א. פ"א משתקעות רגליו של אדם מחמת תיחוח עד מקום שמשימין הכבלים. (שבת נז) ולא בכבול לרשות הרבים (גמ') א"ר ינאי כבול זה איני יודע מהו אי כבלא דעבדא תנן והוא חותם שבצוארו כדאמר שמואל ופי' טבעת שתולין בצואר העבד שרגיל בקוטלאות כנשים פי' אחר חותם שעושין על צווארי העבדים של מיני מתכות. כבלים טמאין כבר פירשנו בערך ברית: כובלת   ולא בכובלת בעל הערוך גריס כובלת עיין שם: כבן   [פערבונדען] (שבת נח) כבולות וכבונות (גמ') מאי כבונות שמכבנין אותן למילת כדתנן (בריש נגעים) שאת כצמר לבן וגרסינן (בריש שבועות ו) אמר רב ביבי אמר רב אסי כצמר נקי רך בן יומו שמכבנין אותו למילת פי' מכבנין עור הטלה מלידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנק' מילתא וצמר צחר תרגום ועמר מילת כבונת (א"ב מילת שם אי בלשון יון ורומי ויש בה צמר חשוב מאוד לכן על שם האי נקרא כן הצמר צחרונקי ודק) (עיין ערך מלת): כבינת   [שטערינבינדל] (ב"ב קנו ובגיטין יד) מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חויה ואמרה תנתן כבינתי לבתי. והצניפות והרדידים תרגום וכתריא וכבינתיא: כבס   [טייטעל צווייג] (שבת סז) כמאן תלינן כבסא בדיקלא (מכות ח) ומחייא לכבסא ואתר תמרי פי' סנסני תמרים: כבס   [טאשע] (ב"מ קא ובשבועות מא) ליקטה בכובסיה כי היכי דלישבקיה גלימיה הוא פי' יחזיקנו במלבושיו כדי שיניח לו גלימא שלו אף כאן כשמרבה לו בדמים אין לך הוצאה גדולה מזו כלומר מלבוש המתכבס (א"ב פי' בלשון יוני ילקוט כיס ופונדה) אל מסלת שדה כובס (בסנהדרין קג) למה לא מנו אחז שהיה לו בשת פנים מישעיה שנאמר שדה כובס. כובש כתיב. דכבשינהו לאפיה. (ובויקרא רבה באם בחקתי פ' לפנים הארץ יסדת) שהיה כובש פניו לארץ בשעה שהנביא בא לקנתרו והיה בורח למקום הטומאה כלומר שאין השכינה שורה במקום הטומאה וכו': כבע   [העלם היטטע] (בפיאה פה) המעמר לכובעות ולכומסות (ירושל') פי' כובעות מן לעיל כמא דתימא וכובע נחושת על ראשו. לכומסות מן לרע כמא דתימא הלא הוא כמוס עמדי חתום פירוש כובעות ראשי שבלים הן כומסות תחתון של שבלים וי"א לכובעות אגודות הקשורות למעלה כנגד ראשיהן. כומסות אגודות הקשורות מתחת: כבר   [זיפפען] (שבת קח) אין כוברין את התבן בכברה (בריש מעשרות) הקטניות משיכביר ואם אינו כובר (כלים פט"ו) ותלוי כברת גורנות. ובפ' אחרון (באהלות פי"ח וכוברו בשתי כברות: (בפ"ג בפרה) וכוברין אותה בכברות פי' כברה כלי שכוברין בו החטין ומוציאין את המוץ והוא עגול כאמה על אמה ולכן דימה בארה של מרים לכברה שכיון שעגול הוא דומה לפי הבאר (ולשון עברי היא כאשר ינוע בכברה (עמוס ט'. ט'): כבר   [רייכערן מיט שוועבעל] (ברכות כז) לכברויי סלי פי' לעשן הסלים של נצרים בגפרית כדי ללבנן. פ"א מניחין הבגדים בסלים והיו מעשנין תחת הסלים ללבן הבגדים (ב"ק צ"ג) הא דאחוורי אחווריה הא דכברי כברויי. (גיטין פו) גינברא ומרתחא וכבריתא. (נדה סב) בורית כבריתא פי' כבריתא גפרית (א"ב תרגום ירושלמי אש וגפרית דאשתא וכובריתא): כבש   [שאף. לאם] (בסיפרא אם כבש יביא קרבנו) כבשים קודמים לעזים וכו' עד ת"ל ואם כבש וכבר קדם והביא שעירת עזים: כבש   [איין ווייקען] (שביעית פ"ט פסחים נב) הכובש שלשה כבשים בחבית אחת. (פ"ב דטהרות) האשה שהיתה כובשת ירק פי' והוא טבולת יום (מקואות פ"ז) מי כבשין ומי שלקות (פסחים לט) לא כבושין ולא שלוקין פי' כבושין בלע"ז קומפו"שטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו. (שבת קח) (בגמרא) אין עושין הילמי לתת לתוך הכבשין בגסטרא. (שם קמה) כבשין שסחטן. האשה שכובשת ירק בקדרה. זתים שכבשן בטרפיהן פי' בערך זית. משחת כבישא פירושו בערך כשרתא (חולין יז שם ניא) דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל: כבש   [טרעטן] (פ"ח במקואות) מפני הכבישה פי' מפני המסלול של בני אדם גבר במסלתו ילכן תרגום גבר בכבשיה אזלין. במסלה נעלה תרגום באורח כבישא ניסק: כבש   [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען] (עירובין לד) פוקו כבשי באגמא פי' היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית (אהלות פ"ח) פי' שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך (חגיגה יג) אמר ליה בהדי כבישי דקב"ה למה לך (ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום (מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי' יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה (יבמות סט) ר"א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ"ק בר"ה יז בגמרא) א"ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע"פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר"א אומר כובש וכו' פי' אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר"א דאמר כובש כדאמרן (שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן. (גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי' סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת (ביצה כג) פי' כובש הקרקע ואינו עושה חריץ (שם לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין (סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו' (ב"ב סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו"ם שכיבשתו (פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל (נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו' וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב"ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פ' את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע"פ שכתוב ש' ס' אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך: כבש   [טרעפען. שוועל] (יומא כב) רצין ועולין בכבש (שבת קכב) עשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו הזקנים (זבין פ"ג) על הכבש ועל הקורה פי' כמין עץ גדול יש לבעלי הספינות כשבאין לירד באותו עץ יורדין מן הספינה לארץ כדי שלא יטבלו כפות רגליהן במים ושם אותו עץ כבש (זבחים סג) א"ר יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן הולכין ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח מלא נימא שנא' סביב אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים ג' אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלשה אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזוטרתי. (ירושלמי בערובין בפ' חלון) שגובה המזבח עשרה אמות וכבשו ל"ב אמות וכל תל המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות הן שליש. (בסיפרא על ירך המזבח צפונה לפני ה') שהירך בצפון וכו' עד הא למדנו שהכבש בדרום אילו הן ג' כבשין קרובי ענין הן: כבש   [אויס הויען] (מ"ק י) אין מכבשין את הרחים מאי מכבשין רב יהודה אמר מנקרין את הריחים פי' בברזל חד מנקר הריחים כשהיא חלקה כדי שתטחון החטים כמו השינים: כבש   [באק וואס מען צערשטויסט דיא מויער פון איין פעסטונג] (בפסיקתא ויהי בחצי הלילה) הביא עליה כבשין הרבה (בריש מגלת איכה) ולבנות דייק כבשין (א"ב שם מין כלי מלחמה עשוי לרדות חומות ולו ראש כמו איל וכבש מנגח וכן קוראים לו היונים ורומיים בלשונם) כבשן   [ברענאויבען] (סוכה ח) סוכה העשייה ככבשן פי' עגולה ככבשן. (כלים פ"ח) כבשן של סיידים ושל זגגים פי' כבשי של עושי הסיד: כבשן   [טארקעל טויב] (חולין סב) א"ר יהודה הרי כובשני דצוצייני כשרים הם לגבי מזבח והן הן תורין של רחבה (א"ב כופשני כתיב בנוסחאות דידן): כבתא   אימור כוביתא בעלמא בעל הערוך גרס כוביתא (עיין שם). כגני   [צערבראכען געפעס] (ברכות נח בגמרא מקום שנעקרה) חצבי לנהרא כגני ליא פי' ר"ח משל משל לו אותו המין לרב ששת שהוא מאור עינים ויוצא עם היוצאין לראות את המלך הכדים הנקראים חצבי ההולכים אל הנהר לשאוב בהן מים אבל כגני כלים והם נקראים כגני העשוים לישב הכלים בתוכם ליא כלומר לאי מקום הולכין להיכן הולכין פי' ליא לאי ויש מפרשים כגני כלים שבורים: כד   [רונד, עממער, קרוג] (ע"ז מ חולין סד) ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין וכו' (מנחות פז) תנא חביות כדיות לודיות בינוניות פי' חביות כדיות של לוד שהן בינוניות (חולין נז) הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא פי' תמרים שהתליעו בכד בתרי"ב חדש משתלשם מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י"ב כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו ויש ששונין דכרה ברי"ש כמי כי כרי לשומשמי (ב"ק כז) פתח בכד וסיים בחבית וכו' א"ר פפא היינו כד היינו חבית קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבין מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה. (יבמות ע) הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול שפוסלני מן התרומה פירוש מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה כדתנן ממזר מאכיל כך פי' המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עונותיו כלומר שעונותיו אני מקבל עלי להתכפר ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומ' כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא כלי קטן משום ממזר שהוא פחות וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול: כד   [וויא. ווען] תרגום שש עגלות צב שית עגלן כד מחפיין פי' כאשר תרגום השוד והשבר והרעב והחרב כד ארבע ייתון עלך (ירושלמי פאה פ"א) כדו נפק בית וועדה (ובפרקא קמא דחלה) כידו אתי למיתב בידוי פי' כד הוא: כדב   [ליעגען] תרגום כחש לו כדב ליה: כדה   [פערקיהלונג] (ע"ז כ"ט) לכודא בשיכרא וסימנך וכדה על שכמה פי' רוח הוא שאוחז האשה לאחר לידתה ונקרא כידה: כדי   [אומזונסט] (ר"ה ה) א"ר חסדא פסח כדי נסבא פי' שטפא בעלמא הוא בפי' ר"ח כתיב ופריק רב חסדא פיסוק ניביה כלומר חתוך זכרו מזו הברייתא (ב"מ כז) תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבא כלומר גררה הזכירה משנתינו מסימנין ולאו דווקא הן. (סנהדרין כט) הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אנשי (בכורות ח) אמר ליה אימא לי מילי דכדי אמר להו הוה לן כודנתא ואולידא והוה תלי לה פיתקא וכתי' בה דמסיק בה אבא מאה אלפא זוזי וכודנתא מי ילדה הי ניהו מיני דכדי (א"ב דבדאי כתיב בנוסחאות דידן): כדי   [גענוג] (גיטין נט) א"ר יוחנן משום כדי חייו (א"ב לשון פסוק זה די מחסורו ואין זה עיקר הערך): כדיי   [אונשטענדונג] (יבמות מז) אם אמר יודע אני ואיני כדיי מקבלין אותו מיד (נדה ט בגמרא ר"א אומר כל אשה) אמר כדיי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק (א"ב בלשון יוני פי' ראוי): כדכד   [עדעל שטיין] (בפסקא דענייה סוערה ושמתי כדכד שמשותיך) רבי אבא אמר כדין וכדין ר' לוי אמר כדכדיינון רבי יהושע בן לוי אמר אבני כדכדייה. נפך ספיר תרגום ירושלמי כדכודינא וספרינא: כדם   [ווירמיגע טרויבען]. (נזיר לד) אף כל הפסולת פרי מהו אמר רב כהנא לאתויי ענבי דכדום ובאמצע הפרק והא שייר ענבי דכדום (ב"מ קו) מודה רב אשי בעינבי דכדום ושדה שלקתה בעומריה פי' ענבים שלקו בגפן קודם בצירה: כדם   [שטאמפף אייזן צו דוא אליווען]. (כלים פי"ב) הכידים והכן והכנה טמאים. ס"א כירים ומפרש עכירים כדגרסינן (ב"ב סז) מאי עכירין כבשי וכו': כדום   [האקען] (כלים פרק י"ג טבול יום פ"ד) הכדומים האשקלונים שנשברו פי' זר של נחשת או של ברזל כאותו שתולין בו הנרות לפני הארון ובו קובעין אונקליות ותולין בהן בימות הקיץ כלי חרש מלאין מים כדי להתקרר וכבר פירשנו בערך אנקלי: כדן   [דיענען שוועהרע ארבייט פערריכטען]. (בויקרא רבה זאת תהיה ובמגלת איכה סורו טמא) ושפח ה' קדקוד בנות ציון עשאן שפחות מכודנות מהו מכודנות אמהן משעבדן (בריש פיאה ירושלמי) יש כודנו לאביו בריחים ויורש גן עדן כיצד וכו': כדון   [שפיז]. (כלים פי"ב) הכידון והניקון והמגפיים והשיריון טמאין פי' כדכתיב וכידון נחשת: כדון   [ארטס נאמע] (סוטה לה) ויבואו עד גורן כידון כתיב כידון וכתיב נכון. א"ר יוחנן בתחילה כידון לשון דין וי"א לשון רצח כשמא עזא ולבסוף כשבא למקומו נכון פ"א בתחילה כשנעלם מהם כידון ולבסוף נכון: כדון   [יעטצט] תרגום ירושלמי עתה ועתה הנה אשתך ועתה כבואי תרגומו כדין: כדן   [מרל טיר] איש על פרדו תרגום גבר על כונדתיה על הפרדה אשר לי וכודניתא מי ילדה (בכורות ח ב"ב צא) כידניא עקרה במאי פרע לי: כדור   [באלל, רונדע זאך]. (סנהדרין סז) הכדור והאמום. (מקואות פ"י כלים פ"ג ופכ"ח) פי' כדור עגול כמו כדיר אל ארץ וכן כמלך עתיד לכידור פי' כמלך העומד בתוך המחנה והחיל סביב לו כדכתיב ושאול יושב במעגל והעם חונים סביבותיו: כה   [אלזא] (מכות יא) א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנא לן מעלי דקא א"ל לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף: כה   [דינקעל] (נגעים פי"א) הכהה בראשון יכבס ויסגיר הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע: כה   [נאך קלעהרען] (שם פי"ד נדם יט כתובות עה נזיר סה) מאי כיהה אמר רבא כיהה וטיהר דלמא כיהה וטימא וכו'. ס"א קיהה פי' אם שיער לבן קודם לבהרת שהיה זקי ושערו לבן פי' כיהה וטיהר כלומר כאדם הממאן החזיק בדבריו וטיהר. פ"א בערך קה: כה   [שלאגען] (יומא סט סנהדרין סד) כהיינהו לעייניה (שם קי"ג) א"ל ריש גלותא לרב אבא בר יעקב פוק עיין אי ודאי קטל לכהיי' פי' יכו אותו בממונו וכן פירשו רוב הגאונים קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו ומקצת הגאונים פירשו יכו את עיניו וי"מ מלשון ותכהין עיניו מראות: כהחלונות   [פענסטער] (בפס' דקומי אורי) חלונות אין כתיב כאן אלא כהחלונות כיהות היו קטנות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם: כהיל   [אויס האלטען]. בדניאל האיתך כהיל פי' יכול: כהן   [פריסטער] (יומא מג) וכבס בגדיו הכהן בכיהונו פי' בלא מום ובלא טומאה בכיהונו בטכסיס הכהונה בבגדים שהוא מתוקן לעבודה. (סוטה לח) כשמברכין הכהנים את העם בגבולין נושאין כפיהן כנגד כתפיהן ובמקדש נושאין כפיהן על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול וכו' (שם) בפי' ר"ח אמר אביי נקטינן לשנים קורא החזן כהנים שנאמר אמור להם לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה אבל הא דא"ר חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה להם תהא לית הלכה כוותיה. (ברכות לד) רב נחמן בר יצחק אמר אם כהן אחד אומר כהן אם שנים קורא כהנים (ירושלמי) א"ר חסדא אפילו לכהן א' קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבטו ובלבד שיהא חזן ישראל. כהותא   [צאנקען]. תרגום לחרחר ריב מחרחר כהותא. כו   [ברענען] (ב"ק פג) צער כואו בשפוד או במסמר (נגעים פ"א) השחין ומכוה ענין הבער ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה ענין כיווי כבר פירשנו בערך טף: כוא   [פענסטער]. (שבת לד) פנים המאדימים את המזרח וסימנך כותא פי' אם יהיה נר דלוק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד פתח החלון במזרח (מ"ק יא) אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא כוותא דדשא בחולי דמועדא פי' כשיוצאין המסמרים של עץ של קורה שעל הפתח בחול של מועד לחוץ ונופלת הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרים בחורין (א"ב בדניאל וכוין פתיחן ותרגום קול ישורר בחלון קל עופא דמצרף בכוא ותרגום את חלון התיבה ית כות תיבותא): כואנגר   [קענגליכער קאך]. (כתובות סא) הוה חלף ואזיל כואנגר דמלכא. ס"א כונדקא דמלכא. פירוש תבשיל של מלך: כוי   [באק הירש] (חולין פג) ונוהג בכוי מפני שהוא ספק פי' כוי זרע תיש ונולד מצביה: כוון   [פעסטשטעלען] (יומא כח) דלמא כתלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דמכווני. פי' בירושלמי (בפ' כיצד מערבין) א"ר יוסי מי שאינו יודע לכוין הרוחות יראה מקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחר בתקופת טבת אילו פני מזרח עד כמה יגעו הנביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצומצמת בו בתקופת טבת ובתקופת תמוז. ז' שמות נקראו לו שער סור ששם הטמאין פורשין הה"ד סורו טמא. שער היסוד ששם היו מיסדים ההלכה. שער החרסית שהוא מכוון כנגד זריחה החמה כדכתיב האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון שמשמש כניסה ויציאה. שער התווך שהוא ממוצע בין שנ' שערים. שער החדש ששם חידשו הסופרים הלכה. שער העליון שהוא למעלה מן העזרה. (מכות יט) ומכוונות להם דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך (א"ב תרגום והנה אמת נכון והא קושטא כיוון): כוון   [ווענדען]. ויפנו משם האנשים ת"י וכוונו מתמן גבריא פנו לכם ת"י כווינו לכון: כוון   [געשווינד] (ב"מ לג) שמואל קרע מאניה על ההיא מרבנן דאסבריה הא מתני' דתנן (תמיד כט) ושני מפתחות אחת יורדת לאמת שחי מהו יורדת לאמת שחי שהיה שוחה שלא יפתח ואחת פותחת כיון פי' פותחת לאלת' כמו אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון (פסחים לו) פירוש במהרה: כווץ   [איינשרומפפפן]. (שבת כ) ותנא דידן צמר מיכווץ כוץ (נדה ג) מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ (חולין מז) בקרירי לא דכווצי פירוש צומתין (א"ב פי' בלשון יון נפתל עקש נצמת): כוור   [פיש] (מ"ק יא) כוורא טוייה באחוה פירוש המלח והדג אחים שניהם מן הים נבראו ימלחנו הרבה ולאחר צלייתו יתננו במי' צוננין שהוא אביו היינו אסקיה באבוה אכליה בבריה מטבילו בציר היוצא ממנו ושותף עליו אביו המים וזהו שכתוב בספרא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא חמרא אמר הגאון רב שרירא אני לא כך למדונו רבותינו כוורא מיא ולא חמרא חמרא ולא שכרא וזה קודם שיתעכל אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו וזה שאמר כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא ליטעון פוריא שהן יפין לגוף והוא סובלן אלא שמרבין הזרע לפיכך אין המצע סובלן מיכליה בבריה פי' מורייס של דגים מביאין דגים קטנים שאין בהן שמנונית ומולחין אותן כדי שייבשו ועושין מהן מורייס ומשלחין מהן מנות איש לרעהו וכשיאכל בו הדג מטיב את טעמו והוא לו כבן. (ב"ב קסו גיטין פו) רב צייר כוורא פי' צורת דג (א"ב תרגום צפור שמים ודגי הים צפרי שמיא וכוורי ימא): כורדק   [קעכערס] (פסחים מ) רב פפא שרי לכורדקי דבי ריש גלותא פי' נחתומים המבשלים ויש כזה בערך זמלסטר (א"ב בורדקאי כתיב בנוסחאות דידן עיין שם): כוורנק   [לוסט גארטין] (תענית יד) איזהו נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכים (מגילה ה) ואי זו הוא נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכות. (ערובין כה) ההוא כוורנק דהוה ליה לריש גלותא בבוסתנא פי' אילן ששותלין כשנולד באדם לצרכו בבוסתנא (א"ב בנוסחאות אכוורנקא כתוב): כוורת   [ביענען קארב] (שבת ח) זרק כוורת לרשות הרבים (ב"ב סה) דתנן (בסוף שביעית) כוורת דבורים רבי אלעזר אומר הרי הוא כקרקע (א"ב פי' כלי עשוי מקש או קנים להכניס בתוכו נחיל של דבורים ואחר הכנסן לתוכו נקרא כוורת סתם ויש פעמים שעושין כלי כמין כוורת ומכניסים לתוכו דברים אחדים): כוז   [בעכער] (שבת קלז) אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב פי' תולין חצבא על היתד דהוה אהל עראי (שבת עו) כוזא כלומר כזה כלי קטן (מ"ק יב) זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא פי' מדקאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירה אי לא זייפת לה משום דפיש בו יינה ובכוזא ליכא פסידא יתירה מדאמר זופתין לכוזא חייש לטירחא ובכוזא ליכא טירחא יתירה ובחבית' איכא טרחא יתירה (חולין קז) אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא. (תמיד כט) כוזא דומה לקיתון גדול של זהב (א"ב פי' בלשון יוני כלי מוכן ליתן מים לנטילת ידים גם מין כלי מוכן ליתן בו מים למזוג היין ואולי נעתק שם זה ליונים מן לשון עברי כוס. תרגום בפסוק ומרדכי יושב חיוויא חורמנא בכוזא דדהבא): כוך   [גראבען] (מ"ק ח) אין חופרין כוכין וקברות במועד (בגמרא) מאי כוכין אמר רבי יהודה כוכין בחפירה וקברות בבנין בכלח אלי קבר תרגומו בשלמות שנייך בכוכא לבית קבורתא: כונת   [שפעלט] (מ"ק יג) כי אתא רב דימי אמר כונת פי' כוסמת תרגומו כונתא שלותתין אותה היינו חילקא: כוות   [וויא] תרגום אין כמוני לית דכוותי): כז   [שעהמען] (פסחים עב) יבמתו כזיז מינה אשתי לא כזיז מינה (יבמות כו) לא מיבעיא אביו דכזיז בניה מיניה אבל בנו דלא כזיז אביו מיניה אימא לא קמ"ל (שם קיב) אבל באשת אחיו מיכז כזיז מיניה פי' מתבייש ממנה לפשוט בה יד לאלתר (א"ב בכלהו כתוב בנוסחאות דידן בזיז). כוב   [טיישען]. (פרה פ"ח) אלו הן המכזבין המכזבין באחד בשבוע המכזבין בפולמוסיות ובשני בצורת (א"ב זה לשון מקרא הוא אשר לא יכזבו מימיו פי' לא יחדלון מימיו): כזב   [ארטס נאהמע] (ב"ק צג) איתיביה רבא לרב נחמן מיהא דתניא בריש תוספתא דמעשר שני כיצד היו לו מעות כוזביות ומעות ירושלמיות (ירושלמי בריש מעשר שני) מטבע שמרד בו כגון בן כוזבא אינו מחלל: כזית   [נאהמע] (ב"ר פ' כד) ותקרא את שמו שת לאמר וכו' רבי תנחומא בשם רבי שמואל כוזית אומר נסתכלה אותו זרע שקם ממקום אחר איזהו זה מלך המשיח (ובפ' נב) ונחיה מאבינו זרע רבי תנחומא בשם רבי שמואל כוזית אמר בן אין כתיב כאן אלא זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואיזה זה זה מלך המשיח פי' כינוי שם היא (א"ב בנוסחאות שלנו מלת כוזית חסרה): כח   [קראפט] (חולין נח) כח דהיתרא עדיף ליה (ב"ק יח) כח כחו מהו פי' כגון שהיתה פרה מהלכת וניתזה צרור מתחת רגליה ושיברה כלים זה כחה אבל אם נתז שבר מן הכלי ונפל על כלי אחר ושברו זה כח כחו: כח   [שליים] (ב"ק ג) אלא אכיחו וניעו כיחו רוק עבה שיוצא בכח וניעו רוק רך שיצא בניענוע. (עירובין צט) אמר ריש לקיש כיחה בפני רבו חייב מיתה וכו'. (חגיגה ה) מאי על כל נעלם אמר רב יהודה אמר רב זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס ושמואל אמר זה שרק בפני חבירו ונמאס (א"ב פי' ליחות הנגר בכח): כח   [צורעכט ווייזען] (ערכין ו) עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ור' יוחנן אמר עד נזיפה ושלשתן מקרא אחד דרשו וכו': כחל   [אויגען פארב] (שבת עח) כחול כדי לכחול עין אחת (גמרא) עין אחת הא לא כחלי אמר רב הונא שכן צנועות כוחלת עין אחת פי' כוחלות עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו ואין נראה מפנים אלא אותו עין ויוצאה לשוק וקרא מסייעני לבבתיני באחת מעיניך זה פי' ר' מצליח ז"ל כי נותנת כחול בעיניה שנראין יפין (שם צד) וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת (גמרא) כוחלת משום כותבת. (כתובות יו סנהדרין יד) לא כחל ולא סרק ולא פירכס ויעלת חן (חולין פח) תנא השחור והכוחל ונקרת הפסלים ויש אומרי' אף הזרניך (שם צה) אמר רבא אמאי כי כוחלא כשרה פי' כגון הכוחל כשרה אבל שחורה כדיו טרפה ככבדא כשרה שגוון הכבד קרוב הוא לגוון הכוחל כביעתא טרפה פי' לבנה כביצה ויש מי שאומר כחלמון של ביצה והדעת נוטה שהיא כמו חלמון (א"ב תרגום ותשם בפוך עיניה וכחלת בצרידא עינהא): כחל   [טיהר ברוסט] (שם קח) הכחל קורעו ומוציא את חלבו (שם צז בגמרא ירק בסוף וכחל מן המנין) היכא דלא קרעיה ובשליה בהדיה בישרא אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא וכחל עצמו אסור למאי נפקא מינה דאי נפל לתוך קדירה אוסר ונאסר פי' הוא הדד של בהמה: כחל   [פארב] (סוכה יג) אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כחלי פי' אזוב שיש בו צבע כמו כחל: כחל   [שווארצער מארמאר] (ב"ב ד סוכה נא) במאי בנייה באבני שישא כוחלא ומרמרא (קדושין יב) ההוא דקדיש באבני' דכוחלא פי' אבנים שדמותן כעין כוחל: כוחילנא   [שווארץ פעך] ובר נפחא בעל הערוך גרס גוחילנא עיין שם): כחש   [ליגענט]. [ב"ק עד) עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו פי' כגון דאתי בי תרי דאמרי פלוני הרג את הנפש והוכחשו דאתו אחריני ואמרי לא הרג מהשתא הוו להו תרווייהו כיתות מוכחשות דבהכחשה לא אזלינן בתר עדות בתרא כדאמרי' תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואח"כ הוזמו דאתו אחריני ואמרי והלא עמנו הייתם וכו' נהרגין ולא אמרי' כיון דהוכחשו בטלה העדות וכשהוזמו על עדות בטלה הוזמו אלא הכחשה היינו תחילת הזמה אלא שלא נגמר והשתא הוא דנגמר כשהוזמו (כתובות כ) אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהת הויא. ובערך זה יש מזה הענין (ב"מ ד) מה לפיו שכן אינו בהכחשה והזמה פי' אם יודה שלויתי מפלוני מנה ביום פלוני במקום פלוני ויבאו עדים ויעידו כי שם היינו בו ביום באותו מקום שאמרת ולא לויתה אחר היה שלוה או אם יאמרו לו אותו היום עמנו היית במקום פלוני רחוק מזה המקום יותר ממהלך יום והוא מכחישם אמר הודאת בעל דין כמאה עדים ואין העדים יכולין להכחישו ולא להזימו: כחש   [מאגער] (ב"ק נט) איכא בינייהו כחש גפנא ולא מסיימו פי' אלו היה סמדר זה נשאר בגפן עד שיגמר ענבים ליבצר היה מכחיש ויונק לחלוחית העץ וכשאכלו סמדר נשאר כח העץ במקומו: כי   [איין גריכישער בוכשטאב] (מנחות מד) כיצד מושחן כמין כי (כלים פ"א) מחצלת שעשה לה קנים לאורכה טהורה וחכמים אומרים עד שיעשה כמין כי (כריתות ה' ובב"ר) כיצד מושחין את המלכים כמין נזר והכהנים כמין כי מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר גדא כמין כי יווני' פי' יצק שמן על ראש אהרן וירד אילך ואילך כמין שתי טיפי מרגליות על זקנו (א"ב אות יונית שנים ועשרים בסדר האותיות וצורתה שני קוים באלכסן בוקעים אחד לאחד בתוך): כי   כי משמש בד' לשונות כבר פי' בערך אי: כי   [וויא יענר] (ברכות דירושלמי פרק מי שמתו) כיי דמר ר' זעירא פי' כהאי): כייר   [מאלען. צייכענען]. (ע"ז מז) שלשה אבנים הן סיידה וכיירה לשום ע"ז וחידש נוטל מה שחידש (ב"ק נא) ובא אחד וסייד וכייר אחרון חייב (ב"ב נד) המוציא פלטורין בנכסי הגר וסד בהן סייר אחד או כייור אחד קנאו פי' סיוד בסיד כיור שצייר בה צייור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה כמו שעושין בפלטין ואנכי יושב בבית ארזים תרגומו כיורי ארזים ספון בארץ תרגומו ומטלל בכיורי ארזיא בבתיכם ספונים תרגומו בבתיא דמטלנן בכיורי ארזא (א"ב בנוסחאות כתוב כייד: כיס   כיסי בבלייתא עיין ערך כש כי כן גרס בעל הערך): כיצד   [וואס פיר איין ארט]. (פי' כאיזה צד) כלומר באיזה אופן: ככא   [גרוב] (ברכות לט) מאי טרקונין אמר רב יוסף כוכא דארעא פי' עושה גומא בכירה כמו שפירשנו בענין יורות הערביים מערב קמח ומים בתוכה ומשליך באותה גומא: ככא   [באק ציין]. (פסחים קיג) לא תעקר וככה זה המכתש שבפה הנקרא בלשון ישמעאל אלצרים אלטאחון כדכתיב ובטלו הטוחנות אם יכאיבך גלגל עמו עד שינוח ואל תעקרנו ואל תיקני בחיוי' אם נגלה לך שיש נחש בחור מחורי חצירך אל תקנא בו ותהי משתדל להורגו כי בראותו אותך שאתה מחכם לו ומסבב עליו שמא ישופך פתאום וכן הכותי. אשא בשרי בשיני תרגומו אטור בשרי בככאי (סנהדרין לט) זיל מני כיכך ושיניך כמה הוו (מנחות נז שבת מט) חזי לככא דאקלידא. (ב"ב קסז) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה תולתא בפרדיסא אזל איהו מחקיה לככיה דבית ושוויי ופרדיסא פי' מתק השינים של ב' של מעלה ושל מטה: ככא   [היטטע]. (תענית כב) לא נצרכה אלא לבי כוכא דאגמא. (גיטין סח) מטא לכוכא דההיא ארמלתא (פי' רש"י צריף קטן): ככב   [שטערן] (ברכות נח) מאי זיקים אמר שמואל כוכבא דשביט פי' הכוכב הנראה בשמים ינתר ממקום למקום כמו שובט בשבט ומוריד השבט על המקום שמכה בו לפיכך נקרא שביט וזה הכוכב שמו זיקים דגרסינן בתלמוד ירושלמי אמר שמואל אי עבר זיקא בכסיל מחריב את העולם והאי דמיתחמי עבר לא עבר אלא לעיל מיניה או לרע מיניה פי' אחר בערך זק: ככב   [טאפ] (ב"מ פו) בתי הניפי עלי במניפיך ואתן לך ככבין דנרד פי' בלשון יון קורין לקדירה ככבו (וכן בלשון רומי ובנוסחאות כתוב ככרין): ככדיתא   [האניק] כי נפת תטפנה תרגומו מטול דככדיתא מנטפן סיפוות' דנוכריתא נפש שבעה תבוס נפת תרגומו נפשא דשבעא דיישא ככדיתא (כבריתא כתוב): ככיי   [ראהר מאריח]. (כלים פי"ז) ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהור עד שיוציא כל הככי פי' יש בתוך הקנה קליפות ושנין ככיי (אהלות פי"ג) ולא ככיי שאין בהן ממש יש אומרים מזה פי' אחר קורי עכביש (א"ב פי' בלשון רומי קליפה דקה מאד כקליפה המכסה גרעיני הרמון וכן קליפה התיכונה אשר בקנה): כביא   [וועבער שיפכיין] (סוכה נב סנהדרין צט) אמר ר' אמי יצר הרע דומה לחוט של כוכיא פי' הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת עליו הערב כרוך נקרא כוכיא בלע"ז דרוג"ולא: כבלא   [שטאדס קלייד] (בילמדנו) שני גוים אל תקרי שני גוים אלא שני גאים זה מתגאה וזה מתגאה עשו מלובש ככלא ויעקב מלובש ציצית עשו מלובש כלמוס ויעקב מלובש טלית (א"ב פי' בלשון יוני תכלת ובנקודות אחרות פירושו מין מלבוש עגול ופי' כלמיס בלשון יוני ורומי מלבוש מיוחד לפרשים ערוכים למלחמה): ככלי   [איין ארט פויגל] (יומא עה) ד' מיני שליו הן שיכלי כיכלי ופסיוני ושליו (א"ב פי' בלשון יוני מין עוף טוב למאכל ופי' שיכלי מין עוף אחר אוכל תאנים ופי' פסיוני מין עוף אחר חשוב עולה על שלחן מלכים ובנוסחאות שלנו כתוב קבלי). כבליאר   [קאפף שלייער] (שבת סב) ולא בכוכלייא פי' מכבנתא ודומה למכחול וראשו אחד דומה לסירה שאורגת בה התכשיטין הנותנת כנגד פניה וכמעשה דר' עקיבא (שם קנו) שקלתה למכבנתא ואיתרמיא בעינא. ויש אומרים תכשיט שמעגל על ראשה כדגרסינן (יומא כה) הכהנים מקיפין ועומדין כמין כוכליאר (א"ב פי' בלשון יוני דבר עגול ומסובב כמו לול): ככלת   [ביזעם ביקסעל] (שבת נז) ולא בכוכלת פירשנו בערך חמר (א"ב כובלת כתוב בנוסחאות): ככר   [צענטען] (שם קיח עירובין פב כלים פי"ז) ככר בפונדיון מארבע סאין בסלע פי' מ"ח פונדיונין בסלע ובארבע סאין יש כ"ד קבין יבוא חצי קב שהוא י"ב בצים בפינדיון אחד מניין שמ"ח פונדיונין לסלע דתניא בתוספתא דבבא בתרא פרוטה שאמרו אחד משמונה לאיסר איסר אחד מכ"ד לדינר שש מעה כסף דינר מעה שני פינדיונין פונדיון שני איסרין הנה יעלו שנים עשר פונדיונין לדינר וארבע דינרין לסלע יעלו מ"ח פונדיונין סאה ששה קבין לארבע סאין יעלו כ"ד קבין: כוכיתא   [דוסט נעבעל] (ר"ה כד) אימור כוכיתא בעלמא הוא דחזי פי' חתיכה של ענן ראו שהיה דומה ללבנה (א"ב פי' בלשון יון קיטור ואיד יעלה מן הארץ ובנוסחאות גרים כוביתא): כל   [אלצעס] (סוטה ה) ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל וכו'. (עירובין כח) מאי טעמא דמאן דמרבי בעופות סבר לה דכללא בתרא דוקא וכו'. (פסחים ו) הניחא למאן דאמר כלל ופרט המרוחקים זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט שפיר אלא למאן דאמר דנין מאי איכא למימר. (ב"ק פד) צער כואו כויה תחת כויה כלל אפילו שאין בו חבורה ופרט שהכויה יש בה חבורה ופצע הפריש ביניהן וחלוקה בין רבי ובין בן עזאי (סנהדרין מה) רבנן דרשי כללי ופרטי והימת ותלית אותו על עץ כלל ופסוק של אחריו פרט כי קללת אלהים תלוי (נדה ל) ותהי נידתה עליו כלל וכל המשכב פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכו'. (מנחות נה) ואימא לא תעשה כלל לא תעשה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפייה אין מידי אחרינא לא. אמר רבי אפוטריקי משום דהוה כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט: כל   [פערמיידען] (מדות פ"ד) ואמה כלה עורב (שבת צט מנחות קז) תניא האומר הרי עלי ברזל אחרים אומרים לא יפחות מאמה על אמה למאי חזי אמר רב יוסף לכלה עורב. (שבת נז) לא בכבול מאי איצטמא א"ר אבהו בזייני מאי בזייני אמר אביי כליא פרוחי. ס"א כליא דידבי. פי' איצטמי היא ביזייני כלומר חוטין הרבה ממיני צבעונין ותולין אותן בפני הכלה שלא יצערוה הזבובים שמתביישת להסיר הזבובים מעליה וחולק זה בפניה ונקראת כליא דידבי והוא כגון אותו ששנינו אמה כלה עורב לפי שבמקדש ראשון שהיתה קדושתו בכל הקהל והיתה השכינה שרויה בו לא היו עופות פורחות עליו אבל במקדש שרי פחדו שמא אין קדושתו כקדוש' הראשון ושמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טומאה וע"י צורה להפריח העופות מגג ההיכל וקראו אותה כלה עורב כלומר זו מונעת העורבים מלפרות על גג ההיכל וזו צידה כדרך שעושין עכשיו שומרי הזרעים (ב"ב ה) אמר ליה עיזא בעלמא לאו אכלויי מכלינא בה (קדושין פב) אביי מכלי להו מכולה דברא (נדה יז) אביי כלי דודבי רב פפא כלי פרוחי פי' מגרש העופות ומגרש הזבובים (א"ב מלשון לא תכלא רחמיך ממני): כל   [שרייען] עליו ישאגו כפירים תרגום עלוהי יכלין קרא בגרון תרגום אכלי ויקרא בקול גדול יהודית תרגום ואכלי בקל רב. ושרק לו מקצה הארץ ויכלי ליה וכן תרגום וינהום עליו: כל   [צירדע. ברויט. פארטאג] (ברכות ח) רב בובי בר אביי סבר לאשלומינהו לכולהו פרשייתא דכלה במעלי יומא דכיפורי. פי' הן ח' פרשיות שקורין בד' שבתות שבאלול ובד' שבתות שבאדר ומפני שהיה רב ביבי מרוד בחדש הכלה במסכתא דכלה ולא מצא פנאי להשלים כל פרשה בשבתה סבר לאשלומינהו להני ח' פרשיות בערב יום הכפורים ואסיקנא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר (תענית י קדושין מט) על מנת שאני חכם אין אומרים לו כחכמי יבנה כגון רבי עקיבא וחביריו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומרה. על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין דבר בתלמודו ואומרו אפילו במסכת כלה פי' ר"ח ז"ל בכל מקום בכלום מקום כלומר בכל מקום מן התלמוד ואפילו במסכת כלה שמתעסקין בה כל תלמידי חכמים שרוצין לדרוש בכלה של אלול בכלה של אדר. (חולין מט בסוף הלכה הריאה) אמר שמואל בריה דרב אבהו אבא מרישי כלי דרפרם הוה: כלה   [ברויט בעט] (סוכה יא) מותר לישן בכילה בסוכה. (ב"מ קא) כלליה לבריה חזינן אי הוה אפשר לאודועיה איבעי ליה לאודועיה פי' עשה בה תופת בנו (בפסקא ויהי ביום כלות משה) כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגמניא: כלא   [מעסטען]. עשרון אחד תרגום ירושלמי מכילתא חדא ובתרגום ירושלמי דהיא מוצאת במכילתא דאיניש מיכול בה מיתכיל. בתים לאשרה תרגומו מכילין לאשירתא: כלי   [געפעס] (זבחים פג) המזבח מקדש את הראוי לו כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש מקדש את הראוי לו כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין כלי הלח מקדש את הלח מידות היבש מקדשין את היבש וכו' יורדין לידי טומאתן במחשבה פי' בערך חשב (נדרים מ) כלי גולה זה נר קערה ושטיח: כלאב   [נאמע] (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) כתיב דניאל לאביגיל וכתיב ומשנהו כלאב דניאל היה שמו ומהו כלאב אלא מי שהיה רואה אותו אומר כאילו אביו: כלאים   [צווייאערליא] (ברייתא דרבי אליעזר פ' כ"א) קין הקריב מותר מאכלו קליות וזרע פשתן רבי יהושע אומר אמר הקב"ה לא יתערבו מנחת קין ומנחת הבל לעולם אפילו בארג בגד שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך: כלב   [הונד] (כלאים פ"א) כלב כפרי והשועל (שם פ"ח) הכלב מין חיה ובסוף תוספת' דכלאים מפורש מאי נפקא לן אי מין חיה אי מין בהמה (מ"ק י) והאומן מכלב פי' בגמרא מפצע כלומר מפזר התפירה ולהכי קרי מכלב שדומין תחובי המחט לשיני הכלב המפוזרים. כלבתא שאינו תופר מיושר והכי שיני הכלב אחד חוץ ואחד פנים ואינם מיושרין (כתובות סב גיטין נו) הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון שנקדמה לו חמה. בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו שהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע. בן ציצת הכסת שהיה ציציתו נגררת על גבי כרים וכסתות כלבוהי לא נבחין כבר פירשנו בערך טר: כלב   [שטייג] (ביצה כד) כולהו נמי בעו דבויי דבאות לכלובן לערב קאמרינן ובעו לדבויי פי' דבעו דבויי שמדקדקין ומתחבאין עד שלוקחין אותן וצדין אותן ישנו על שני פנים בזמן שהן חוץ מכלובן כולהו בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ונעשין בתוך כלובן יוני' הדרסיות ואווזין לא בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ויוני שובך ויוני עליה בעו דבויי ולפיכך פטור וחייב: כלב   [צוואנג] (ב"ר פ' מ"ט) ונבלה שם שפתם א"ר אבא משפתם אעשה נבלה אמר חד לחבריה אייטי לי כולב ומייטי ליה מגרופי הוה מחי ליה ופצע מוחיה בלשון ערבי קורים לצבת כולאב וכן פי' כולבוס (א"ב תרגום ואת קרדמו וית כולביה ובעל הערוך גריס כולכיה): כולבא   [שים גיוועהר] תלא ליה זיינא כלבאי רעיא קילחיה תלא (בעל הערוך גרס קולבאי ע"ש): כלבוס   [האקע] (סוטה יט) רבי יהודה אומר כמין כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (שבת ס) עשאן כמין כלבוס מותר פי' רב שלום ז"ל כלבוס גופו נועץ בו מסמרים מבפנים ומוציאן לחוץ שעקם אותן כשיני שפוד ודומות לאצבעות כפופות ויש כלים שעושין בהן ברזל ואותן פיות שלהן תופס בהן ברזל כשיוצא מן הכור עקומין ויש אומרים הן צבת של ברזל שאוחז ברזל ומכניסו לכור (א"ב פי' בלשון רומי מסמר): כלבוס   [איין פאן מיט דרייא פיס] (מנחות סג) ובית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכו' (א"ב פירוש כיליבס בלשון יוני כלי של שלשה רגלים ומין מחבת): כלבוס   [ניכט גראד] (ב"ק ק) צבעו כעור מאי כעור אמר רבה בר אבוה כלבס מאי כלבס א"ר פפא בר שמואל כפרא דודי פירוש כלבוס כפרא דודי והוא כעור ופירושו דרכים דרכים דרך צבוע אדום מראהו עמוק ודרך אדום אינו עמוק כל כך והוא כמו מטלניות שמקנחין בהן יורות של צבעים שהן עשוי כולן דרכים כמו שאמרנו: כליד   [בעכער] (תרגום ואת גביעי וית כלידי): כלדאי   [שטערען זעהר] (שבת קיט) א"ל כלדאי כולהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו (שם קנו) רבי עקיבא הוה ליה ברתא א"ל כלדא וכו'. (פסחים קיג) מנין שאין שואלין לכלדאין שנא תמים תהיה עם ה' אלהיך פי' חוזים בכוכבים (א"ב בלשון יוני ורומי פי' כשדים וזה טעם וידברו הכשדי כי הם היו בקיאים בחכמת הכוכבים): כלידון   [שוים] (ירושלמי דפסחים פרק ואלו עוברין) ונותן בקדרה היא עביד כלידון פירוש בלשון יוני זוהמא): כלדר   [ציהרונג האנטשוהא] (ב"ר בריש ויהי מקץ) נער שוטה עברי שונא עבד שכך היה מוכתב בסקרידין של פרעה שאין עבד מולך ולא לובש כלידרין לא ירים איש את ידו ואת רגלו כלידרים ובערך זיין פירש זונרא וכלינרין (א"ב פי' בלשון רומי מין תכשיט ובנוסחאות כתוב כלי ידים): כולטיתא   [פויל] תרגום לעץ רקבון לקיסא כולטיתא): כילי   [שילדקרעטה] (ב"ר בריש המטיר על סדום ועל עמרה) כהדין כילי סילי לימצא פי' בלשון יוני מין שרץ): כליא   [בויך] (ב"ב יז) ובתנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה פירש כליא בלשון יון בטן והוא אמצעית התנור שבולט ויוצא כבטנו של אדם כששבע: כליל   [קרוין] (שבת נט) כלילא רב אסר ושמואל שרי פירושו בערך נסכא. (ב"ב ח) ההוא דמי כלילא דשדו אעבריא פירוש נגנב נזר המלך אמר המלך הואיל ופשעו היהודים בשמירת העיר ישלמו דמי הנזר (שם יו) איכא דאמרי אילני הוו להו ואיכא דאמרי כלילי הוו להו פירוש ג' אילנות הוו לכל חד בפרדס וכל חד מנייהו נטוע לשום חד וכשהיה מתיבש אחד מהן היו יודעים שאינו שרוי בטובה איכא דאמרי לכל תד וחד מנהון הוה כתר וחקוקין עליו ג' פרצופין של ג' חבירין וכשרואין שמשתנה הצורה היו יודעין שאינו שרוי בטובה. (גיטין ו) כלילא מנא לך דאסיר אמר ליה דתנן גזרו על עטרות חתנים רב חסדא אמר קרא כתיב הסר המצנפת והרם העטרה וכו' מה ענין מצנפת אצל עטרה וכו'. הפארים והצעדות תרגומו כליליא ושירי (א"ב תרגום עטרת מלכם כלילא מלכיהון): כליל   [איין ארט פפלאנצע] (כתובות עז) גירדא דחספה וכליל מלכא פירוש יורדא. וי"א בסיליקון. (שבת קט) ליתי חמשא כלילי (א"ב שם מין עשב בלשון ישמעאל ובכל ענף שלו שלשה עלים וריחו נודף כמו כרכום ומן העשב עושים עטרות ויש לו סגולות ברפואה): כליון   [הארער] (במגילת איכה בתולותיה נוגות) אילו הכיליונין שהיו נאים כבתולות ונעשו נוגות (א"ב פי' בלשון יוני בחורים להוטים אחר המשגל אבל בנוסחאות שלנו כתוב בולווטין): כילירכין   [הערר איבער טויזינד זאלדאטין] (מדרש קהלת פסקא וישוב העפר) לשום כרים כילירכין (פי' בלשון יוני שרי אלפים): כלך   [אבפאלל פאן דער זייד] (כלאים פ"ט) השיראין והכלך אין בהם משום כלאים (שבת כ) לא בחוסן ולא בכלך פי' כלך גושקרא מטכסא השיראין והסיריקון כולן ממין שירא פרדנא הן אלא משונין באריגתן יש מהן דקים ויש מהן עבין יש מהן בניר אחד ויש מהן בב' נירין ויותר יש שיש בהן צורה ויש שאין בהן צורה כדאמרינן ברוקם וחושב ויש מפרשים כלך פסולת של משי אותן קליפות שנשארו מן המשי שמוציאין התולעין ואין נוחין לטוות: כלך   [שפייכלער] (גיטין נז) אמר רב כלכא דחיטי בעיא שיתין כלכי ציבי. (ב"מ סג) דאמר ליה חיטי באכלכי. (תענית כד) אזל זבן ביה חיטי ואסיק שדייה בכלכא פירוש אוצר של חטים (א"ב בנוסחאות דידן בכולו גריס אכלבא עיין שם): כלך   [איין ארט האק] ויקח אבימלך את הקרדומות תרגום ית כולכיא את אתו את קרדומו (א"ב בנוסחאות כתוב ית כולביה עיין ערך כלב): כלכה   [שראנג] (מ"ק כז) עשירים בדרגש ועניים בכלוכה (בריש מגלת איכה) נטלו הכרובים ונתנום בכליכה: כלכית   [איין קלי נעס פיש] (שבת עו) אימת כלכית על לויתן פי' דג קטן טמא נכנס בפיו של לויתן: כלכול   [דיא הארר צו וואקסען] כדי לעשות כלכול כבר פירשנו בערך אנדיפי. (נדה נב) בן שלקית אומר עד שתכלכל כשבאתי אצל רבי עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות (נזיר ב) הריני מכלכל (גמרא) ממאי דהדין כלכול שערא הוא כדתנן ר' יהודה אומר סיד כדי לעשות כלכול: כלכל   [קארב] (בסוף דמאי) היו לפניו שתי כלכלות של טבל (עדיות פ"ד) כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין ועוד זו המשנה (במעשרות פ"ד) בגמרא תפתר בתאנה המיוחדת לשבת וכו' פי' כמין קרטליתא שהוא כקופה ומכלת הרבה: כלם   [געלענדער] (ב"מ קג) כללא דמילתא כל עיקר כלמי דבעל הבית פי' סייג לסתום הפרצות: כלום   [עטוואס]. (נדרים סג) כלום אמרת אלא מפני כבודי פי' כל מאומה בלשון מקרא: כלמי   [לייז] (ברכות כא) ממהדורי מילי ומסמרטיטי כלמי פי' רש"י מהמחזרי' בעיירות ירבו הדברי' ומבגדים בלאים הכנים וכלמי כמו קלמי בתרגום: כלימך   [קלימא. זאננען שטאפע] (ב"ר פ' החדש הזה לכם) ראה השמש וכלימך פי' בלשון יוני מעלות השמש וזו נסחא אמיתית ולא כל ההמך): כלמיס   [אובער קלייד דער זאלדאטען] (בילמדנו פרשת שני גוים) עשו מלובש כלמוס ויעקב מלובש ציצית פי' בלשון יוני ורומי מין לבוש מיוחד לפרש ערוך למלחמה: כלן   [וואלינער מאנטיל] תרגום ירושלמי כאדרת שער ככלן דשער פי' בלשון יוני מין לבוש עב כמו אדרת למחסה ממטר וקור): כילון   [שפיץ קאפף] (בכורות מג) הכילון והלפתן פי' בלשון רומי איש אשר לו ראש ארוך וצר משתי צידיו עד שמצחו בולט לחוץ ובעל הערוך גרס בילן: כלנס   [צוים] (בילמדנו וישם ה' דבר בפי בלעם) נתן לו המקום כלנוס וכלמו. שוב באבות דרבי נתן (בפרק אלישע בן אבויה) אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה למה היא דומה לסוס שיש לו כלנוס כיון שרוכב עליו זוקרו בפס ראש (א"ב פי' בלשון יוני חלק הרסן אשר בו בולמיס עדי הסוס והפרד): כלנס   [האלץ. שטאק] (שבת עה) המגרר ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך (ר"ה כב) מביאין כלונסות של ארז (זבין פ"ג) על הגשיש של מטה ועל הכלונס. (כלים פ"ב) כסא שקבעו בכלונס טמא פי' עץ ארוך כמין קנה של רומח וכמו כן כלונסאות של ארז וכך תרגם ושקופים שלשה טורים וכלונסא תלת סידרין. (חולין צ) דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחה של היכל ומודלה על גבי כלונסות (ב"ב פז) את הממל ואת הבתולות (גמ') בתולות א"ר יוחנן כלונסאות של ארז שמעמידין בהן את הקורה (א"ב פי' בלשון יוני מקל וחטר). כוליקוס   [גאלפיכטיג] (ירושלמי דתרומות פ' חמשה לא יתרומו) המקרע את כסותו קוליקוס פי' בלשון יון בעל חמה וגוברת עליו מראה אדומה מביאה לידי שטות עד שמקרע האדם בגדיו ורודף אחר בני אדם להכותם ולהרגם): כלינדון   [צוים] (ירושלמי דסנהדרין פ' חלק) הדין זינארא והדין כלנרין עיין זנארא כי שם פי' בעל הערוך מלשון כלנס ורסן: כלניתא   (פסחים לה) עיין ערך שצניתא: כלס   [שוויינען ניססע] (בסוף תרומות ובריש עוקצים) עוקצי תאנים וגרוגרות הכליסין והחרובין (חולין סז) את היתושין שבכליסין (א"ב פי' הכילוס בלשון יוני מין פרי ארז אשר היא מאכל חזירים אך לפעמים האדם אוכל אותו עיין ערך אכלוס): כלפי   [ווידערגעגען] (שבת צג) המוציא ככר כלפי אליה אלת אימא חייבין ורבי שמעון פוטר (פסחים ה) כלפי אליה אמר אביי איפוך פירוש דברים מהופכין הן כמו שהאליה היפוך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים. (שם ח) כל מקום כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך (א"ב תרגום וסתר פנים ישים וטמר אפיא ישוי כלפי לעיל פי' כלאפי ולפעמים פי' כלפי כמו לפי): כלת   [עהעג עשפאץ] (יבמות כא) כגון כלתא דבי בר ציתאי פי' כל הזכורים בהלכה בעלי בתים גדולים היו יהיו כלות הבנות מצויינות בבתיהם כמו כלות הבנים:. כלת   [צארן] חמת אחיך תרגום ירושלמי כליתיה דאחיך וכן באפו ובחמתו (א"ב פי' כולי בלשון יוני חמה): כמה   [איין נאהמען פאן איין שטערן] (ברכות נח) מאי כימה אמר שמואל כמאה כוכבים אמרי לה דמיכנפן ואמרי לה דמבדרן (ב"מ קו) עד דאתי אריסי מדברא וקיימא להו כימה להדי רישא באמצע הרקיע דהיינו בניסן דעד ההיא זמנא הוי זמן רביעה (ר"ה יא) יום שמזל כימה שוקע פירוש כימה היינו שור והיינו סידורא דמזלות טלה בניסן ושור באייר וכן כולן וכל י"ב מזלות משמשין כולם בכל יום ויום וכל לילה ולילה שנים עשר לשתים עשר שעות אלא משום הכי חושב כל אחד ואחד לחדשו שבחדשו הוא קודם והאחרים שוב אחריו כדרך שאנו עושים לחנכ"ל שנ"ם ומשום הכי כשמגיע למרחשון עקרב משמש בתחילת היום ושור לשעה שביעית והיינו שוקע ביום כשהחמה מתחלת לנטות במערב שי"ב מזלות קבועין בגלגל והגלגל חציו ברקיע וחציו תחת הרקיע ולכך לעולם ששה מהמזלו' מכוסין וששה מהן מגולין שהמזל עולה מצד אחד במזרח ושוקע מזל אחר כנגדו במערב היום עולה עקרב בתחלת היום ושוקע שור כנגדו ונוטל שני כוכבים מכימה היינו שתי ארובות ומעיינות מתמעטים מחמת הצנה והרוח יום שמזל כימה עולה ששעה ראשונה משמש בזמן שחמה עולה היינו דכתיב שני דהוי ב' לניסן שהוא ראשון לחדשים ב' לדין תשרי היינו דשינה דהיה שוקע ועשאהו עולה מאי שינה הא לא שינה המזל: כמהין   [שוואמען] (ברכות לט) על הכמהין ועל הפטריות אומר שהכל נהיה בדברו. (עירובין כז נדה נ) וגידולו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות הוא לשון ישמעאל שכך קורין לכמהין כמא"ה ולפטריות פק"ע (א"ב יפה פירש וכמהין גדלים תוך הארץ ואחר חפירתה נראין אבל הפטריות גדלים על הארץ): כמז   [בענאס גירטל] (שבת סד) כמו זה דפוס של בית הרחם וכו' עד כומז כאן מקום זמה: כמוך   [גלייך דיר] (בפסקא דדברי ירמיהו) כתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואתה אמרת כמוך אלא מאי כמוך כמוך בתוכחות אתה מוצא כל שכתוב במשה כתיב בירמיה וכו': כמך   [איינע ארט זופפע] (נדה נא) לא תימא בשבת העשויה לכמך הא סתמא לקדירה אלא סתם שבת לכמך עשויה דתנן וכו' פירוש לכותח דהתם לאו לטעמא גרידא עביד אלא אפי' לאכילה עביד ומשתנה טעם בקדירה שנתנוה בקדירה להטעים אין בה שוב בשבת גופא משום תרומה ואינה מטמאה דהא תו הויא עץ בעלמא הא קודם שנתנה טעם בקדירה יש בה אמאי כיון דסתמא לקדירה קאי לטעם ולא למאכל אמינא יש בה משום תרומה אלא שמע מינה להכי יש בה משום תרומה עד שלא נתנה טעם בקדירה דסתם שבת לכמך עשויה לאכילה שמע מינה. (פסחים ל) דלמא אתי למיכליה בכמכא (שם עד חולין קט) ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שרייא רב חיננא וכו' (גיטין סט) לפירחא דליבא ליתי תלת קרישותא דשערי ונישתרינהו בכמכא (ע"ז לה) אי לא דקא בעי ליה לגבינה הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה לכמכא: כמון   [קיממעל] (פ"ב דדמאי) האורז והכמון (ובפ' י' דתרומות) תנור שהסיקו בכמון של תרומה שאינו טעם כמון אלא ריח כמון (ע"ז כח) אמר אביי ניתי כרויא וכמונא. ואופן עגלה על כמון יוסב: כמן   [לויקערין] (סנהדרין ס) אלא מכמינין לאחורי הגדר וארב לו תרגומו ויכמון ליה. (בבראשית רבה פרשה ל"ד) ותנח התיבה ובנה עליה מצודים גדולים עקמן וכמנן: כמן   [פרויען רייטוואגען] (ב"ב עח) אבל לא דיסקיא וכומני מאי כומני אמר רב פפא ב"ר שמואל מרכבתא דנשי: כמס   [איין גראב גטריידע] לכובעות ולכומסות כבר פירשנו בערך כבע (א"ב פי' בלשון יוני אגודת עמרים אשר שמוה בעלי הגרנות במפתן הבית לסימן טוב): כמס   [אויף הייפין] (בפסקא דשובה) ואחר כך הוא נותן להם כמס שנאמר צרור עון אפרים צפונה חטאתו ואחר כך הוא נותן להם פרקולא שנא' תאשם שמרון כי מרתה באלהיה: כמץ   [גרוב]. פחד ופחת ופת תרגום דחלא וכומצא ומיצרא: כמר   [ווארם מאכען]. (פ"ד דמעשרות) הכובש השולק המולח בשדה חייב המכמיר באדמה פטור (ב"מ פט) תא שמע לא יהבהב באור ויאכל ולא יכמר באדמה ויאכל פירוש טומן הזתים באדמה כדי שיתחממו ויתבשלו (א"ב אולי מלה זו נגזרת מלשון מקרא כי נכמרו רחמיו אל אחיו) (פסחים נח) במאי קא מיפלגי במכמר בשרא פירוש כעין כימוס כמו מכמר. (ב"מ עד) על המעטן של זתים (גמרא) והוא מחוסר מכמר ועיולי לבי דפא כענבים מכמר ועיולי לבי מעצרתא כגון כמישא וריכוך שהוא נח לדרוך כיוצא בו בושלי כומרא (ברכות מב) ועל הנובלות שהן תמרין פגין שאין נכשרין לאכילה כלל וכומרין אותו בעפר להתבשל ועיקרו מלשון מכמור' ועוד בלשון ישמעאל אלכמאר: כסר   [פריסטער] (ב"ר פכ"ז) וייראו בני האלהי' כומריא גנבין אלהיא בגמימי. רק אדמת הכהנים תרגומו לחוד ארע כומריא: כמרוסא   [גוועלבט]. (במדבר רבה ויהי ביום כלות משה) כמין כמרוסא היו כיפין עשויות פי' בל' יוני דבר מקומר כמין קובה (עיין ערך קמרא): כמש   [איין געשרומפען] (פסחים לט) בין לחים בין יבשין תנא אין יוצאין בהן כמושין (פי' נקמטי'): כמתא   [מוטצע]. (שבת קמז) אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף א"ל הב לי כומתאי (עירובין פ"ד) דלמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא. (שם צא) הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא. (מ"ק טו) דבר שהוא חוץ מגופו בראש מאי איהו לאו תפילין א"ר פפא לא כומתא וסודרא פי' כומתא מגבעת רכה שהיא כמלא הראש ואין עולה למעלה מן הראש וכגון זה (גיטין לט) שקל ההוא גברא כומתא ושדא לאמתא אמר לה קני הא וקני נפשיך כלומר קני נפשיך בחליפין: כן   [געשטעלל אורשפרונג] (יומא כג) יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל (כלים פ' י"א) מכני כלים מהוגני כלים (ירוש') הן בסוסים כדכתיב ואת כנו ומתרגמינן וית בסיסיה. (יבמות עז) כי אם בתולה מעמיו יקח אשה להביא גיורת מכנה פירוש מכנה שתהיה אמה שהוא כן העובר שבמעיה היא תהיה גיורת פי' כגון שנתגיירה אמה והיתה הורתה של זו הבת בקדושה (כריתות ג) מי דמי שבת וע"ז תנא יתהון בכנהיהון פי' כל אחד שנא במסכתא שלו כל הלכותיו וכל דיניו הלכך גבי כריתות הכא דאיריא הוא כלומר באגב גררא דצריך לה להזכירה משום הכי משני שם שבת קתני ולא טרח לפרשה שמפורש במקומה אבל הכא גבי המעלה ומי תנא יתהון בכנהיהון כלומר יש מסכתא ששמה מסכתא העלאות שמפורשין שם דלישני הכי דשם העלאה קתני אלא כיון שאין לה מסכתא היה צריך לפרש כאן מעלה והמעלה ולהכי קשיא ליה לרב ביבי (א"ב בנוסחאות כתוב בינכיהון ופי' רש"י במקומותם וגרסת בעל הערוך נראית לי יותר נכונה): כן   [ליניע]. (כלים פ' יב) הכן והכנא טמאים פי' האמה שמסרגלין בה הספרים והלוח שתחתיה וי"מ הכן הוא עץ גדול וישקלו עליו הכספין והכנא הם המאזנים שקורין בלע"ז אישתדי"רא (א"ב כן נקראת האמה שמסרגלין בה בלשון יוני וגם קו ברזל אשר בתוך המאזנים אשר בהיותו באמצע יהיה השקל כמשפטו): כן   [איין האנד פאלל] (שבת קי) ליתי כונא דכמונא וכונא דמוריקא וכינא דשבלוליתא (גיטין סט) ליתי ז' כוני פירמא דסילקא וכולי פירוש כונא חופן (עירובין כט) אמר אביי תרין כוני דפומבדיתא. (כתובות צט מעילה כא) באתרא דכיילי בכני כנא כנא בפרוטה פי' מדה (א"ב בונא כתוב בנוסחאות): כן   [צונאהמען] (תמיד לג) במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (ב"מ נח) ג' יורדין לגיהנם המכנה שם לחברו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין אע"ג דדש ביה בשמיה (מגלה כה) המכנה בעריות משתקין אותו פי' הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא תגלה וכן כל העריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו. כנה הוא עיקרו כדכתיב ובשם ישראל יכנה כי לא ידעתי אכנה (סנהדרין ט) בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסה (גמרא) א"ר אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך את השם בן ד' אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא וכו' פי' חכמים הקדושים כינו השם וקראו יוסה לפי שיוסה ארבע אותיות וג' אותיות מהם הן אותיות של שם לפיכך כינו אותו ביוסה שהוא ד' אותיות לאפוקי בן ב' אותיות כגון יה. פ"א שלש אותיות של יוסי בגימטריא כ"ו וכן השם: כן   [אלזא] (בירושלמי) כיני מתניתא פירוש כן הוא מתניתא: כנן   [ארום דרייען, בונדען]. (חולין נו) הוא עשך ויכננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם כיון שנהפך אחד מהן אינו יכול לחיות. (בויקרא רבה פ' אשה כי תזריע) א"ר סימון מעיה של אשה עשויין כינים כינים פיקין פיקין חבילין חבילין. (מכשירין פ"ד) ובחבל על יד על יד כשר פי' המסבב את החבל על ידו כטבעת וכורכו על יד על יד מעט מעט. הדורא דכנתא כבר פירשנו בערך הדר: כנן   [קורב שיסעל] (שבת מז ביצה כא) מטלטלינן כנונא אגב קיטמיה פי' מחתה שעושין בה המוגמר אגב קיטמיה דחזיא לכסות בה צואה וכן בלשון ישמעאל כאנון (א"ב פי' בלשון יוני סל קערה ודיסקוס): כנגר   [איין ארט פפלאנצע] (שבת קט) א"ר יוחנן אנגרון כנגר ותירייקי מעלו בין לגילויא בין לכשפים. פי' בתשובות יש במקומינו דבר שיוצא מאיליו ויש שקורין אותו כנגר חרזוק לאילי והוא מר ובלשון ערבי חנטל וכששותין אותו מתיר כריסו והן הן פקועות (א"ב פי' בלשון יוני זרע מין עשב נמנא כמעט בכל הגנות וריחו טוב ויש לו סגולות ברפואה ועשנו מנגד הכשפים ומבריח הנחשים): כנדי   דקיימי כנדי כנדי (חולין מח) כבר פירשנו בערך טנר: כנדי   [געוואנט] (מ"ק כד) אמר ליה לשמואל נח נפשיה דרב קרע עליה תליסר כנדי מאני (א"ב מלה זו בגרסאות שלנו איננה ופירוש' בלשון יוני מין לבוש פרסי): כנדי   [יואסער קרוג]. (פסחים ל) דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי אשוו וזבינו פירוש אגני דפחרא: כנדי   רימין כנדי כן כתוב בנוסחאות בעל הערוך גריס כנרי עיין שם): כנדוקא   [עם געשיהר הענדלר]. (חולין מט). מניומין כנדוקא איגלי ליה כנדוקא דדובשא פי' רש"י מוכר כדים ואולי גרסינן פנדוקא כמו פונדקי או כוורדקא שפירושו מבשל): כנה   [מעהל ווארם]. הדירה והכנה (פרה פ"ט) כבר פירשט בערך דרא: כניא   [איין רויב פויגל]. (חולין סב) אמר רב כהנא כניא פרווא אסיר וסימנך פרוה מגושה (א"ב בנוסחאות כתוב בוניא): כנמא   [פרוכט ווירמע] (חולין יג) הא אמרה רבי יוחק חדא זימנא דתנן (מכשירין פ"ו) המעלה פירותיו לגג מפני הכנימא פירוש תולעים שבפירות ושמה רצינתא כדאמרינן בסלמנטון. פי' אחר כנים כדכתיב ותהי הכנם באדם ובבהמה: כנמא   [זא. ארף דיעזער ווייזע]. בעזרא וכנמא פתגמא כנמא אמכנא פי' כן וענין כנמא כמו כן מה פי' אחר כמו שנאמר: כנס   [פערזאממלען] (מגלה ב) מקדימין ליום הכניסה פי' יום שני ויום חמישי נקראו יום הכניסה מפני שנכנסין בצי הכפרים בכרכים כדי שיתפללו בצבור ויקראו בספר תורה (כלים פ"י) היו בכונס משקה השרץ בעליונה כולן טמאות (שבת צו) ניקב בכונס משקה טהור מלקדש מי חטאת. פי' נותן מים בספל ומשקע הכלי בתוכן ממקום הנקב אם יכנס המים בתוכו זהו נקב בכונס משקה (ב"מ קה) כל שאין כונס שלו רואה פני חמה פי' כונס שלו אמרינן כדי שתעמוד בו הרחת והוא כגון נעיצת חנית בארץ כך זה כשנועץ הרחת בכרי של תבואה אם הוא גדוש ועולה עומדת הרחת ואם הוא מעט נופלת לפיכך באנו לדקדק איזה צד של רחת נועץ בכרי הצד שהוא יד של רחת והוא דק או הצד הרחב שיש בה כמין מסגרת קטנה משני צדדיה שזורה בה תבואה וקיבול הרחת של גרנות נקרא בית כינוס כדתנן (כלים פ' י"ח) זה הכלל העשוי לקבלה טמאה לכינוס טהור. (ב"מ פג) אמר ריש לקיש פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית פי' פועל של תורה משיזרח השמש עד הערב כדכתיב תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וזה הפועל שמשכים בבקר ועושה מלאכת בעל הבית קודם זריחת השמש חסד עושה עמו ומוסיף משלו לבעל הבית וזה שמניח בעל הבית הפועל מבעוד יום קודם הערב חסד עושה עמו ומניח משלו וכן מפורש בב"ר (פ' ע"ג) ויבא יעקב מן השדה בערב (ברכות סג) מפורש אית דמכנסין פזר וכו': כנף   [שאהם. ליפפע. פליגעל זייטע]. (יבמות ד) כנף שראה אביו לא יגלה פי' אביו שאנס אשה וראה כנפיה לא יגלה אותה בנו. (פסחים קיג) מאה קרי בזוזא תותי כנפיך פי' ק' קרי בזוזא במתא ונזדמן לך קרא בשדה הביאהו בידך. פירוש אחר כשנותנין הוצאה מיד קח אותה. פי' אחר כשנזדמן לך הוצאה בזול ותקנה אותה שים אותה תחת כנפיך שלא יראה אותה אחר ויהיה לך עין רעה (חולין מה) כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת גדולה ועד כנף הריאה התחתונה פי' קצה הריאה כדכתיב מכנף הארץ. (פרה פי"ב) היה טהור אוחז בקרדום טמא בכנפו פי' כדכתיב בכנף בגדו הטהור אוחז הוא בקרדום הטמא במקצתו ומזה עליו (כלים פי"א) סומפינא אם יש בה בית קיבול כנפיים בין כך ובין כך טמאה (שם פ' י"ד) העול של מתכת והקטרב והכנפיים המקבלות את הרצועות פי' ראשי העול יש בהם שני חורין ובשני הנקבים שני עצים ובראש כל נקב עץ מכניסין לשם הרצועות שמושכין הבקר (בכורות ל) ואח"כ מקבלין לטהרות ובתוספות דמאי (בפרק האורז) פי' לנטילת ידים אם קיבל עליו להזהר שלא לאכול בלא נטילת ידים ובכל דבר שצריך נטילת ידים אח"כ מקבלין אותו לטהרות לאכול חולין בטהרה יונה כנפיה מגינות עליה כבר פי' בערך יון: כנופיא   [פעארזאממלונג. פעסט] (שבת ס) מאי טעמא דאיכא כינופיא. (יומא נא) אי משום דאתי בכינופיא פי' בבא כל ישראל לחוג (ר"ה כז) אי בעית אימא כל כינופיא דכסף שנאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף (גיטין יא) רבינא סבר לאכשורי בכינופיא דארמאי אמר ליה רפרם ערכאו' תנן שמתקבצין לצלותא בעלמא לאו מושב בית דין (א"ב תרגום יקבוץ און לו יכנוף עלא ליה והוא לשון מקרא לפי דעת קצת המפרשים ולא יכנף עוד את מוריך): כנר   [ארטס נאמע] (פסחים קיא) ה' טולי קשי ההוא טולא דדיקלא יחידאה וטולא דכינרא (ב"ב נו בגמרא עדים אין להם חזקה) טבי תלי לפפי אכינרא פי' שם האילן (ברכות מ) רימין כנרי פירשנו בערך רימין (מגילה ו) כנרת זו גנוסר ולמה נקרא שמה כנרת דמתיקי פירי ככינרא פי' כפרי של כנרת. פי' אחר כי קלא דכינרא דמיהני למאן דמשמע קליה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב רימין כנדי ובלשון יוני ורומי כונר מין אילן עושה פרי). כנור   [פידעל] (ברכות ג) כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו שבאותו הלילה שיצאו ישראל ממצרים נשבה רוח צפונית בחצי הלילה וכך מנהגה לנשב בכל חצי הלילה (יבמות עב) כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה איכא דאמרי שהקדוש ברוך הוא מטייל בגן עדן עד חצי הלילה ואחר חצי הלילה הולך לו ורוח צפונית מנשבת מיד בכל העולם איכא דאמרי בכל לילה מחצות לילה ועד שחרית מנשבת רוח צפונית לפי שד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח מערבית מתחיל' הלילה ועד חציה ורוח צפונית מחצות לילה ועד שחרית ורוח מזרחית מתחילת היום ועד חציו רוח דרומית מחצי היום ועד ערבית (ב"ב כה) אמר רבי חנן בר אבא ד' רוחות מנשבות בכל יום ויום והיה לדוד חלון פתוח מרות צפונית על מטתו וכיון שמגיע חצות לילה היה מנשב מצפון הרוח בשערות הכנור ומנגן מאליו: כנר   [באדעמאנטיל] (בב"ר פרשת מו) ותעניה שרי דלייה וכנריות נתנה למרחץ (א"ב בגרסאות שלנו כתוב בנריות ויהיה הפירוש כמו בלנריות ויהיה בנריות ובלרי ובלנרי הכל אחד אשר ענינם מטפחות מיוחדות בבית המרחץ לנשים): כנש   [צוזאממען קערען] כנשאי וזלוחאי כבר פירשנו בערך זלח. (ב"מ כא) הכא בכנישתא דבי דרי עסיקינן דאבידה מדעת היא פירו' בכיבוד הגרנות כשמכבדין הגורן בשע' שמפנין התבואה מן הגרן: כנשר   [שפיננראקען] ידיה שלחה בכישור תרגומו ידהא פשטה בכינשרא: כנשר   [נאבעל] תרגום רפאות תהי לשרך אסותא תהי לכונשרך: כנתא   [קארב] (כתובות קה) רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדאי. (סוכה כ) חזו לכנתא דפירי פירוש חוצלות של שעם ושל גמי חזו לתפרן ולעשות מהן כנתא שהיא כלכלה דפירי (א"ב פירוש בלשון יוני סל וטנא): כנת   כונתא דגן מעליא הוא כבר פירשנו בערך כונת: כנתא   הדורא דכנתא עיין ערך הדר: כָנָת   [איין צעך] ובעזרא ישאר כנותיו פי' חבורה: כס   [זעססעל] (זבין פ"ד) על שני כסיות פי' לשון רבים כסיות כדכתיב הקים מכסאותם לשון יחיד כסא. (שבת סז) כסא וסמוכות שלו פירושו בערך סמך. מטה וכסא גלין כבר פירשנו בערך אסל ובערך גל: כס   [פערדעקען] (בסוף פרה) כסוי המיחם שקבעו בשלשלת (בברייתא דרבי אליעזר בסוף פרק ז' בסוכה) בכסה ביום שמתכסה כולו שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו. (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') תקעו בחדש שופר והא כל חדשים אינם חדש אלא בכסא והא כל חדשים אינן נכסין אלא יום חגינו והלא ניסן חדש ונתכסה ויש בו חג אלא שחגו בפני עצמו ואין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו בן יומו אלא תשרי: כס   [שטראפען] אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך תרגומו לא תיכוס לממקנא דלא ניסכיך אכיס לחכימא דירחמיך. ועוזב תוכחת מתעה תרגומו ודשביק מכסנותא תעי: כס   [בעכער] (תמיד פ"ג) השקו את התמיד בכוס של זהב למה שיהא נוח העור להתפשט מן הבשר כמפורש (ביצה מ) אבל משקין ושוחטין את הבייתות משום סירכא דמשכא ויש מפרשים שאם היו סרכות בריאה מחמת הצמאה שמדבקת בלב ובצלעות נפרדת כששותה. (ברכות כט] יומא בכסא דמנקרא ותיתבר פי' מי שמשתמש בכלי מעולה יום אחד ונשבר לא איכפת ליה (שם לב) אייתי כסא דמנקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו. פי' אחר דמנקרא מלשון בנקרת הצור כלומר כוס זכוכית חקוקות צורות שהוא יקר מאוד (מנחות כח) גביעים למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים. (שבת קס) חמשה כוסתהא. (בילמדנו ויהי ביום השמיני) כי יתן בכוס בכיס כתיב אתה נותן עיניך בכוס והחנוני נותן עיניו בכיס שלך אם יש בו מעות הרבה אם לאו: כס   [האר גרובל] (פרה פ"א) רבי יהודה אומר בתוך כוס א' היו או בתוך שני כוסות פי' גומא שצומת בה שיער נקראת כוס: כס   [בייטעל] (ב"ק קיג) אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאים (כתובות צג) בגמ' ב' נשים וכן שלשה שהטילו לכיס פי' עשו שותפות. (עירובין סה) א"ר אילעא בג' דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו פי' בכוסו בשעה שמתגבר יינו עליו אם יכול לכבשו אם לאו בכיסו בשע' שמתעשר אם אין דעתו זהה עליו ובכעסו אם מושל בכעסו לבלתי הסיתו. (שבת קה) ומשום דקבעי למיתני הקורע על מנת לתפור ב' תפירות תנא התופר שתי תפירות היכי משכחת לה דעביד בכיסתא פי' שאין התפירה שוה אלא מצד אחד גבוה וקורעה על מנת לתופרה ולהשוותה תנא מיניה מ' זמנין ודמיא כמאן דמנחיה ליה בכיסתיה (שם פז) לכיסא לימא הכי פי' בלע"ז אנפו"לא: כס   [קייאען] (ברכות לט) הכוסס מן החטה. (כתובות עז) אכסוה שערי לאלעזר פירוש האכילוהו שעורים: כס   [שאכטען] (פסחים סא) ד"א לשון סורסי הוא כאדם שאומר לחברו כוס לי טלה זה. (חולין נז) נבלה וטרפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם פי' מהר שחוט אותה קודם שתמות והיינו מסוכנת דאין צדין כגון גוססת. ואמרתם זבח פסח הוא לה' תרגום ירושלמי מיכס פיסחא הוא: כס   [ווילדע האפפען] (ב"מ מג) רב אשי א"ר יוסי ומשלם ליה דמי כיסי פי' רב שר שלום כיסי כשות שאינה מנוקה ויש בה עשבים רעים כמשטילין אותם בתמרים ועושין ממנו שכר אותו שכר נפסד. פי' אחר כשות שאינה מתוקנת שעדיין צריכה ריכוך ותיקון: כסבר   [קאריאנדער] (בריש דמאי) האוג והחומץ והכסבר: (בריש כלאים פסחים לט) כסבר כסבר שדה. (שביעית פ"ט סוכה לט) והכוסבר של הרים. (ע"ז י) שלח ליה כוסברתא בהלכה יום גניסיא. והמן כזרע גד תרגום ירושלמי כסבר חיור וכך שמו בלשון ישמעאל כסבר פירוש כולי"נדרו בלע"ז: כסח   [אבשניידען] (כלאים פ"ב) אם ניכש או כיסח. לא תזמור תרגומו לא תכסח יש מפרש כיסוח בעשבים שחותך הרעים מן הטובים ולא היינו ניכוש שניכוש עוקר מן העיקר כיסוח מחתך מלמעלה: כסך   [שנור] הגוד בכסכיו כבר פירשנו בערך אסל כילה וכסכיה פי' חוטין ומשיחות שעליה שבהן מטין אותה ולא הר כמשוי דבטלין לגבי בגד: כסכס   [אוים ווינדען] (מ"ק י) רבא שרא לכסכוסי קרמי. (נדה סב) צריך לכסכס ג' פעמים על כל דבר ודבר (זבחים צד) אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לאו כיבוס הוא. (שבת קמ) לכסכוסי כיתניתא פי' לרככי קא מיכוין ושרי או דלמא לאולודי וכו' פי' לקבץ מקצת הבגד של פשתן בתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתייבש בשמש או ברוח עומד אשון פירוש קשה ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולים קטנים כמין קמטים (שם קמז) מאי מרזב כגון כוסי בבלייתא דמיתחזי כמרזב. וכי הא דתנן (נדה סב) שהיא עושה צרכיה צריכא לכסכס שלשה פעמים על כל דבר ודבר ואמרינן בגמרא בעי רבי ירמיה אמטויי חד ואיתויי חד או דלמא אמטויי ואיתויי תרי תיקו וכן עוד מפורש בתלמוד א"י. בענין מוליך ומביא שבלולב מיהא שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקווץ הבגד פי' מתכמש ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט. וכדאמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ומדקרי להאי כיתניתא שמעינן מיניה דסודרא ליתה כותינתא ולא יתכן לומר שהוא צמר שאם היה צמר איך אומר לו היה לך ללמוד פשתים מצמר והדבר רחוק ביניהן ואינה אלא צמר גפן שזה קרוב לזה ופשט רב חסדא דלרכוכי מיכוין ושרי: כסל   [לענדין, טאהרהייט] (שבת לא) זה דרכם כסל למו יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להן חלב על הכסלים ושמא תאמר שכוח מהן תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה (בילמדנו בריש שלח לך אנשים) מהו וישימו באלהים כסלם פליגי תנאי בהא מילתא חד אמר כסלם זה מחשבות' שנאמר אשר על הכסלים וחד אמר טפשותן שנאמר הכסיל חובק את ידיו וחד אמר בטחונם שנאמר אם שמתי זהב כסלי. (בכורות ח) תנן השחול והכסול אי זהו שחול שנשמעה יריכו כסול שיריכו אחד גבוהה (גמרא) כסול שרגלו אחת בתוך הכסל ורגלו אחת על הכסל פי' כסול שרגלו אחת נכנעת בתוך הכסלים ורגלו אחת על גבי הכסל לסוף הכסל כדרכו: כסלא   [היגעל] כי כסלא לאגיא פירשנו בערך אגיא: כסיל   [נאמע איינעס שטערן] (ברכות נח) שמואל רמי כתיב עושה עש כסיל וכימה וכתיב עושה כימה וכסיל פי' כסיל יש בו חמות גדול וכימה יש בו צנה גדולה וצינת זה שוברת חמות של זה וחמות זה שוברת צינת זה וגמירי אי לא דיתיב עקוסא דעקרב בנהר דינור כל מאן דהוה טרקא ליה עקרב לא הוו חיי נראין הדברים שעוקץ עקרב מכוכבי כימה הוא שהן ממונין בצנה. התקשר מעדנות כימה דמקטרא לפירי או מושכות כסיל תפתח דמכבשא לפירי אגב אורחיה קא משמע לן קררא קמיט חמאנה מרפי: כסילתא   [בלוט לאססען] והיה ליה לבושא דאית בה ביזעי ביזעי באפי כוסילתא (מ"ק כח) כריבדא דכוסילתא (מכות כא) רב ביבי בר אביי קפיד אפילו אריבדא דכוסילתא (שבת קכט) רב יוסף שתי עד דנפיק מריבדא דכוסילתא. (סנהדרין צג) ילדים אשר אין בהם כל מום ריבדא דכוסילתא לא הוה בהן (ע"ז כז) ואפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו פי' ריבדא דכוסילתא (מ"ק י) כמו סריטא שסורט האומן בצואר למצץ דמו כגון אותו הצער היה לו ביציאת נשמה מן הגוף: כסן   [מאנדעל קוחין] (ברכות מב) פת הבאה בכיסנין פירש רב האיי גאון הם כעכי והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשין וכוססין אותה בבי' המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלין ממנו קמעא וכשאכל רב הונא הרבה א"ר נחמן עדי כפנא זה רעב ולרעבונו אכל לשבוע ממנה ולא בתורת כיסנין וצריך לברך אחריה ור"ח פי' זה הפת עשויה כמין כיסנין מלאים סוכ"ר ושקדין ואגוזין כמין כעכין ולועסין אותן בבתי משתאות תני בתוספתא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני כיסנין וראיה לדברי הגאון וכל לחם נידם יבש היה נקודים תרגום וכל לחם זוודהון יביש הוה כיסנין: כסן   [איין ארט שפייזע] (עירובין כח) הני כיסני מעלי לליבא. (כתובות יז) ארמלתא לית לה כיסנין פי' עושין לבתולה בשעת נישואים ולא לאלמנה רגילין לבשל חיטין ופולים ולעשות אותן ולתת בהן צימוקים וקרויין כיסני והן שאמר ר' חסדא הני כיסני מעלו ליבא פ"א אלמנה לית לה כיסנין שאין משליכין לפניה קליות ואגוזים: כססטאות   [איינע מאס] (ב"ר פ' יהי רקיע) המי' העליונים יתירים על התחתונים כשלשים כססטאות פי' שם מדה בל' יוני מחזקת הין עיין ערך קסט: כססטר   [געלענדער] חלקה היתה בראשונ' והקיפוה כסוססטרא פי' בערך גזונטר: כסף   [בלייך ווערדען] (פסחים מח) כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו (שם לט) ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין פי' פני הירק מכסיף מחמת המרירות. (נדה מז) משיכסיף ראש החוטם פי' משיתחיל להלבין ראש הדד (שבת לד) הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון זהו בין השמשות (בריש גמרא דברכות ירושלמי) הכסיפו זהו בין השמשות השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה (א"ב ענין כסף כלומר שהלבינו כמוכסף): כסף   [זיך שעהמען] (ב"ב קיא) דא"ר הונא אמר רב הלכה כר' זכרי' בן הקצב א"ל אשלח ליה אכסיף (כתובות קד) מאי טעמא אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה וכו' עד מחמת כיסופא הוה דלא תבעי. תלקט ולא תכלימוה תרגום צבירא ולא תכספונה: כסף   [פערדערבען] (שם פ) מאי טעמא אמר אביי חיישינן שמא תכסיף ורבא אמר משום רווח ביתא מאי בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא לאביי דאמר שמא תכסי' פי' שמא יפסיד הלוקח קרקע ליכא למיחש כיון דמקרבא למתא מחזא חזי לה ולא שבקי ליה לאפסודא למאן דאמר משום ריוח ביתא כיון דזבין פירי ליכא ריוח ביתא אי נמי בעל עדים דלוקח למאן דאמר שמא תכסיף ליכא למיחש דהא בעל גופא עדים הוא למאן דאמר משום ריוח ביתא ליכא ריוח ביתא כדמעיקרא דלית ליה אלא למחצה לשליש ולרביע אי נמי זוזי דשקל מן ארעא עביד בהו עיסקא למאן דאמר שמא תכסיף איכא למיחש למאן דאמר משום רווח ביתא כיון דקא עביד בהו עיסקא וקא רווח הרי רווח ביתא (שם צג) הכא חיישינן שמא תכסיף קא מפלגי פי' אפי' בן ננס מה שגבה לא גבה ואמאי נשבעת דסברה כיון דבלא שבועה יהבין לי משום הכי דדעתייהו לאפוקה מינאי אם תמצא לומר אחת שלהן גזולה ותכסיף השדה דלא סמכה דעתה עלה אבל אי נותנין לה בשבועה סמכה דעתה ולא תכסיף ותנא קמא סבר לא חיישינן שמא תכסוף ולא משבעינן לה (ערכין ל) בשעת היובל מכרה במאתים והכסיפה ועמדה במנה וכו': כסף   [זילבער מינצע] (זבחים קב) כל האשמות שבתורה באין בני שתי' פי' בני שתי שנים ובתין בכסף שקלים פי' שקנוי בשתי סלעים חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע שהן באין בני שנתן ואינן באין בכסף שקלים. (בפסקא דכי תשא) כסף נבחר לשון צדיק זה עידוא הנביא שאמר ועצמות אדם ישרפו עליך מלמד שחלק כבוד למלכות ולא אמר ועצמות ירבעם ישרפו עליך. (ב"ק סה) ההוא דבטש בכסיפתא דחבריה (חולין קלג) הכא במאי עסקינן דיתי' גו אכסיפת' פי' ארגז שמשימין שם הכספין: כספא   [איין געפעס] (תענית כה) אכיספא דתמרי דקא מזדבן פי' לשון לע"ז הוא כוספא של תמרים (מין כלי): כספן   (אבפעל פאן אויס געדרוקטען מאהן]. (ע"ז לח) הכוספן של עכו"ם שהוחמו חמין. (שבת נ) סוספא דיסמין שרי פי' פסולת שומשמין שכובשין אותן בוורד של יסמין ומייבשין אותן ושוחקין אותן ורוחצין בהן ידים מזוהמו' הכוספן של עכו"ם שהוחמו חמין ויסמין והוא סימלק (ברכות מג) כוספא דיסמין גפת שומשמין והיינו הפסולת שבפירוש של מעלה: כספתיאס   [איין ארט פיש] כגון אקונס ואטונס וכספתיאס פירשנו בערך אקונס (א"ב פי' כוסספוס בלשון יוני מין דג טהור ויש מין אחר נקרא בלשון יוני כספיאס): כסוריא   [פערווייזונג אויס דעם לאנד] (בויקרא רבה זאת תהיה) בשר ודם נותן כסוריא והקב"ה נותן כסוריא הה"ד בדד ישב (א"ב פירוש בלשון יוני גירוש ושלוח חוץ לגבול): כסת   [פאלסטער. קישען] (ברכות נא) ובית הלל אומרים על הכסת. (כלים פכ"ח) כסת הסבלים טמאה מדרס פי' אילו הסבלים ששמן בטיית חמאלין והן סובלין על כתפיהן ופעמים בראשיהן ויש להן כמין כסת שנותנין על כתפיהן ומקצתו על ראשיהן כדי שיהא נוח לסבול (מקואות פ"י) כסת עגולה הכדור והאמום פירו' כסת עגולה וקטנה שעושין השרים תחת מראשותיהם ובארץ ישמעאל סומכין עליו כשהן אוכלין: כסת   [גראס פערשטיק] (בכורות מה) תנא בעל הפיקן והשופנר. א"ר יוחנן בעל הפיקן יש לו כסתות שופנר שאין לו כסתות כל עיקר פי' מי שעקיבו ופיסת רגלו בולטין לחוץ כעין כסתות וביניהן עמוק הרבה והוא בעל הפוקן ומי שאין לו כל עיקר ורגלו שוה מלמטה זהו שופנר עיקר פי' הפיקו מן וצא השדה תרגום פוק לחקלא ועיקר השופנר מן שפיר: כסיתא   [קראלע] (ר"ה כג) אלמוגים כסיתא. (כתובות כח) ההוא גברא דאפקידו גביה כסותא דיתמי פי' הוא אלמוג ובלע"ז קור"לו: כסת   [פוטטער] תרגום תבן ומספא לגמלים תבנא וכסתא לגמליא): כעך   [קאחען] (ברכות מב) רב הונא אכל תריסר ריפי כעכי בני תלתא לקבא ולא בריך פי' שלא היה שבע דסבר אין מברכין ברכת המזון אלא על השובע דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך (א"ב בנוסחאות שלנו מלת כעכי איננה) (שם לח) עשאה כעכין חייבת כלימודים פטורה. (פסחים מט) לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו את זו אבל כעכין לא פי' ככרות שנושכות זו את זו נראות כאילו נכנסות זו בתוך זו פי' כעכין חלות חלוקות שאין נושכות זו את זו הסל מצרפן לחלה פי' אחר ריפי כעכי. ספר אחר ככי והוא כעכי כי הרבה מבליעין בלשון ארמית ח' וע' וכעכי היא פת הבאה בכיסנין שפי' בערך כסן: כעכע   [זיך לאססען הערען] (בויקרא רבה פ' אחרי מות) מה אם בשר ודם שנכנס לבית חברו כמוהו צריך לכעכע כה"ג שנכנס לבית קדש הקדשים על אחת כמה וכמה על שום ונשמע קולו בבאו אל הקדש (א"ב נראה לי שענין מלה זו כמו כיחה בפני רבו שמוציא קול בגרון להשליך הרוק עיין ערך כח). כען   [יעצט] בדניאל וכען הודעתני תרגום עתה כען: כער   [העסליך] (כתובות ס) דאכלו גרגושתא היו ליה בני מכוערי תרגום ושמתיך ברואי ואשוינן מכרערא עיין ערך כאר: כף   (לעפעל פפאנע] (שבת פ) חול כדי ליתן על מלא כף סיד (גמ') תנא כדי ליתן על מלא כך של סיידין (מדות פ"ג) ולא היו סדין אותו בכפין של ברזל וכו' פי' אותו ברזל של סייד שעשוי כמין כף. (פסחים כח) כפא דחט נגריה בגויה נשרוף חרדלא' פי' כף שחקק האומן באותו הכף עצמו שורף פיו בחרדל חזק כלומר משל דרבי יהודה קשיא ליה השתא מה שאמר הוא בקבורה חטט וחקק אחד הוא. (כלים פי"ג) קולי גריפין שניטלה כפה שמאה מפני שינה פירושו בערך ק'. מכחול שניטל הכף טמא מפני הזכ' פירשנו בערך מ'. (שם פכ"ו) כף לוקטי קוצים טהורה פי' המלקטין קוצין יש להן כמין כף והוא יד מעור כדי שלא יחבלו ידיו וראיה לדבר ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו. מנח כפא אכיפי ומטלטל (שבת קמב) פי' מניח אדם תרווד אכיפי הן כגון כיפה של צמר. פ"א מניח תרווד על עומרין. מהלכי כפים בחיה טומאתי לך. (חולין ע) פי' עובר טמא שהוא ממהלכי כפים שאין פרסותיו סדוקות בחיה טימאתי לך כלומר אף שהאם חיה טימאתי לך. (שבת קיב) סנדל שנפסקה אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו שניטל כל הכף טמא שני אזניו או שני תרסיותיו או שניטל רוב הכף טהור (חולין נד) מודה בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא פי' מכף הקדקד ועד הירך: כף   [אפער. גרונד] נהרא מכיפיה מבריך (שבת פה נדרים לט בכורות נה) פי' הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכת מלאתו. ולא ממימי המטר ועביד מפצי לבנתיה שהיה מסתירם מבני אדם שעל הנהר וטובלת בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה אבל בניסן הוה עביד להו מקוה דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין ננהו ואע"ג דנדה וזבה לא בעו מיים חיים אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין: ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים דתנא במגלה אין בין זב לזבה וכו' עד אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים פ"א מכיפיה מבריך מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת כלומר שמגשמים מתגדל ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר לפי שהנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן רוב החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מיבריך הוי פליגי אהא דאמר שמואל אין המים מיטהרין בזוחלין כלומר אין המים מיטהרין שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעטו מימי הגשמים שנטפו בו אלמא ממי גשמים מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגי' והמטר ואיהו אמר שאינו מתגדל אלא מכיפיה זה פי' רבינו גרשם והראשון של רבי' חננאל (נדה סז) אבוה דשמואל עביד לברתיה מקוה וכו' אכיף ימא אסיסנא בירתא (פסחים ד) פי' על חוף הים אייסד בירה. והלך על כל גדותיו והירדן מלא על כל גדותיו תרגום על כל כפוהי: כף   [צווייג] (שבת קנה) מפספסין את הכפי' פי' א"ר הונא פקיעין הן הן כפין פקיעין תרי פי' בשתי מקומות מקושר. כפין תלתא בשלשה מקומות מקושר (ב"ב סט) הכא תרגומו אבני דאכפי (סנהדרין כ) חד גנב כפא ופסליה פי' אלומה קטנה כמו אבנא דאכפי והן אבנים המוכנים לתת על האולמות. ס"א חזמת כפא וכבר פירשנו בערך חזם: כף   [צווייג]. (פסחים נג) רבן גמליאל אומר אוכלין על של בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השיצין פי' בין הכיפין הוא עיקר חריות של דקל מקום שדבוקות בדקל מאכילין מן הבית נשרו של בין הכיפים או שאכלום עופות ויש בין השיצים מכלין ומבערין מן הבית וכפים הם האמורים וי"א הן כפות תמרים שיצים הן קוצין: כף   [אקסיל] (ב"ב צו) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שואר. אטו בפרחי כהונה בכפה תלו ליה (שם לד) לכפא תילתא דטעוניה הוי דדרו אגדא נדרו אכפא כבר פירשנו בערך גד. (תענית כג) אכפא וגלימא על חד כפיה פי' כתף: כף   [צווינגען, דריקען] (ר"ה כח) שכפאו שד או שכפאוהו פרסיים (בכורות מד) נכפה אפילו אחד לימים הרבה (יבמות סד) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין (כתובות ס) דמשמשי בי ריחיא הוו להו בני נכפי פי' שגעון שנופל לארץ: כף   [שטירצען דעקקען] (סנהדרין עז) כופה עליו גיגית (ע"ז ב) מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית (א"ב לשון מקרא זה מתן בסתר יכפה אף ענין כסוי) כופין על מדת סדום (ב"ב יב כתובות קו) פי' כל שזה נהנה ולא חיסר ומונעו זו מדת סדום שאומר שלי שלי ושלך שלך. (שבת קז מנחות לה) מחוי כפוף פי' כפוף מעיקר גודל ועד ראש אצבע כשהן דבוקות זו בזו פי' פשוט מראש גודל ועד ראש אצבע כשהן פשוטות ואעפ"כ אינן הוות זרת. פ"א כפוף כמו שיכול לפשוט אצבע שהוא זרת גודל מאמה פשוט כמו שיכול להרחיק אצבע מגודל שהוא טפי ולהכי קרי ליה פשוט (בויקרא רבה אחרי מות פרשת לדוד) כפה סיח את המנורה (א"ב זה ענין אחד מלשון זוקף כפופים): כף   [קאטה] (שבת קי) ליתי שערתא דמשתכח בכפותא דכודנתא. (ב"ב מד) אפיק כפותא וסכריה לירדנא. (ערובין כט) כפוי דרעיא בניסן ויש שגורסין כבויי והן זבלים של שור של מרעה: כף   [אינטער בייגען] הא דמיכף הא דלא מיכף כבר פירשנו בערך טרטן והיינו אוכף המפורש בערך אוכף: כף   [געוועלבט] (עירובין יא יומא יא) כופה ר"מ מחייב במזוזה פי' זו כיפה האמורה כאן פתוחה מארבע רוחותיה אלא מסוכתה כפופה כמו קשת ועומדת על ד' רגלים ר"מ מחייבה במזוזה שאומר שהיא כמו בית וראויה לדירה וחכמים פוטרין שאינה ראויה לדירה ושוין שאם יש ברגלה שלשה טפחים הואיל וגבוה כל כך ראויה לדירה וחייבת במזוזה אמר אביי הכל מודים כל היכא דהכופה רחבה ד' טפחים ואין ברגלה ג' ולא כלום דכל הפחות מג' כלבוד דמי ואפי' אויר ליכא הכא יש כרגלה ג' ואין רחבה ארבע טפחים ולא כלום דכל פחות מד' לא הוי מקום כי פליגי דיש ברגליה ג' ורחבה ד' ואינה גבוה י' ויש בה לחוק ולהשלימה לי' ר"מ סבר הואיל ויכול לחוק רואין כמה שחקוק ומשלם ליה ונחשוב הרגלים אע"פ שאינם מגיעים לי' כמו שמגיעין לי' דמו והוי כמו שיש ברגליה י' חייבת ורבנן סברי אין חוקקין להשלים עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רואין ומ"ס אין רואין אבל יש בעלות כפיפת הכיפה ממנה ולמטה י' טפחים לכולי עלמא אע"פ שאין ברגליה אלא ג' נחשבת כמו שהן י' וחייבת זה פי' הגאון בערובין כפים על גבי כפים כיפה כנגד האוטם כבר פירשנו בערך אוטם. (מ"ק כה) כי נח נפשיה דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי דאביי ורבא נשוק כיפי דדיגלא אהדדי פי' כיפאות של גשרים נשתברו ונשקה כיפה זו את זו (מגלה יא) המולך מהודו ועד כוש ת"ר ג' מלכו בכיפה פי' בכל העולם כולו כלומר תחת השמים שעשוי ככיפה. (עירובין קב) א"ר אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהן טפח וכו' פי' יש לספנים לוחות שקושרין אותן בטבעות שבספינה וכופפין אותן על גבי הספינה ובימות החמה כשתקדיר עליהן החמה פורשין ע"ג הלוחות מחצלות ומסככין על עצמן (חגיגה יט חולין לא) מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין פירוש שני ראשי הגל המחוברין במי הים כפי' אמצעית הגל העשוי ככיפ' לפי שאין מטבילין באויר (קידושין ט) אמר אביי בחטאת מלמד שכונסה לכיפה ומתה מאיליה. (סנהדרין פא) מי שלקה ושינה כונסין אותו לכיפה (גמ') מאי כיפה אמר רבי יהודה מלא קומתו (ע"ז טז) הגיעו לכיפה שמעמידין בה וכו' פי' היו בונים מרחצאות ומנהגם לעשות בו בנין ועושין בה צורה אסור לבר ישראל לבנותה. (ב"ב כה) וכיון שחמה נוגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה. (סוטה לב) מלמד שהיו המים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין: כף   [שטיק] (מ"ק כה) דרבי חייא נחיתו כיפי דברדא מן רקיעא דרב המנונא נחיתו כיפי דנורא מרקיעא פי' אבנים (אהלות פ"ח) כיפת הברד פי' חתיכת הברד כמו כיפת שאור שיחדה לישיבה פי' אחר כמין כפה שפירשו חכמים קובה העשויה מן הברד או מן הכפור כענין ויבא אחר איש ישראל אל הקובה וכן כיפה שניהן אל קובה (כריתות ו) מכותחא דרמי כיפי פי' מוטב דג סרוח לאכול מכותח הקשה שמשבר הסלעים (א"ב תרגום סלע עיטם כיף עיטם): כפא   [צוואנציג] (איכה רבתי פסקא רבתי בגוים) ומנהן יליף לה רבי יוסי קפדוקיא כפא בלשון יון עשרים דוקיא בלשון יון קורות וכן הדבר כי אות עשירית באלפא ביתא נקראת כפא ועולה במספר עשרים: כפה   [הויב. קאפפעל] (גיטין כ) אבל לא בכתב שעל כיפה ואנדוכתרי פי' כיפה של צמר ארוגה אם רקם באריגה גט אשה או גט חירות אינו גט. (שבת נז) אבל כיפה של צמר שפיר דמי פירוש בגד שמשימה על ראשה האשה בשיער ומקבלת הזוהמה ועל כפה ששבכה והיא קופ"לה בלע"ז כמשמעה ולא שלפה ומחויא לפי שתראה השער מדתני ר' שמעון בן אלעזר דכבול למטה מסבכה ש"מ כיפה של צמר הוא. פ"א כיפה של צמר חוטי דעמרא דגדילין מעשה עבות ורוחב שתי אצבעות שיעור ציץ כדאמר (חולין קלת) כפה של צמר מונח בראש כ"ג ועליו ציץ שנא' ושמת אותו על פתיל תכלת וכו' וכיצד היה מונח ומצנפת בראשו ובתחלת פדחתו סמוכה לשערו ומניח את הציץ ואמרו חכמים שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח התפילין. (סנהדרין מח כלים פכ"ח) כפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס וכו'. (זבין פ"ד) רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה במטה כפה שבראשה טמא מדרס (ב"ק קי"ט) אבא שאול אומר מוכרת אשה בד' וה' דינרים כדי לעשות כפה לראשה: כפח   [קליינער באקאפען] (שבת לח) כופח שהסיקוה בקש ובגבבה וכו' (מנחות ז) הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח (כלים פ"ח) הכופח שעשאו לאפייה שיעורו כתנור (שם פ"ו) עליה ועל הכופח טמאה פי' בגמרא היכי דמי כופת היכי דמי כירה. א"ר יוסי בר' חנינא כופח מקום שפיתת קדירה אחת כירה מקום שפיתת שני קדירות: כפח   (בכורות מה) הכיפח והננס הוא גבת וכבר פירשנו במקומו: כפי   [אורגעהענגע] (עירובין צז) אמר רבה משום דתני אהבה כיפי תלא ליה. (כתובות פא) אטו רבי חנינא בר פפי כיפי תלא לה שלחוה פי' כיפי נזמים כלומר קישט זו השמועה ככלה שנקבלה ממנו. (ב"מ לה) ההוא גברא דאפקיר כיפי גבי חבריה אמר ליה הב לי כיפאי אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים. (ב"ב נב) דביתהו דרבה בר בר חנא כי קא שכבה אמר הני כיפי דמרתא ובני ברה אתא לקמיה דרב אמר ליה אי מהימנא לך דביתיך עשה כפירוש' ואי לאו עשה פי' לפירושה (ב"מ כא) ההוא גברא דהוה נקט כיפי וכו' יקרה היא מפנינים תרגום יקירא היא מן כיפי טבאתא (א"ב פירוש כיפי בלשון יוני מיני תכשיטין כמו ענקים ונזמים):