משנה למלך/שלוחין ושותפין/ג

משנה למלך ‏ שלוחין ושותפין ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הרי זה כותב לו הרשאה כו'. כתב הטור סימן קכ"ג סט"ו דר"ת היה נוהג לשלוח הרשאה ביד עכו"ם. ומהרשד"ם סימן נ"ט כתב דסברת ר"ת היא דעת יחיד ומרן ז"ל פסק כר"ת וכ"כ הרב תה"ד סימן ע"ר דסברת ר"ת הלזו היא מוסכמת מהכל ואפילו לרש"י דמעות אינם קונות בעכו"ם אפשר דיודה לר"ת בחליפין:

ג

אחד מן האחים שלא חלקו כו'. עיין במרדכי פרק מי שהיה נשוי שדבריו תמוהים ועיין בהגהות מרדכי ובסמ"ג עשין פ"ב ועיין מהרשד"ם ח"מ סימן קס"ב ושער אפרים סימן קל"ג:

ד

הבעל בנכסי אשתו צריך הרשאה כו'. כתב בתשובת מהרש"ך ח"ב סימן קמ"ד וז"ל ועוד יראה לי לומר דאפילו שלא נשבעה לקיים פסק הברורים הראשונים וגם לא היה בא בעלה בהרשאתה מ"מ יש לקיים מה שנשבע לקיים גזירת הברורים הראשונים כו' יע"ש. ודבריו הללו בלתי מובנים אצלי דנהי דיכול לאשתעויי דינא כיון דנחית אפירי מיהו שיברור ברורים לקיים מה שיגזרו עליהם זה ודאי צריך דעת אשתו ובלאו הכי אין מעשיו כלום ולא מהני האי טעמא אלא דלא נימא אידך לאו בעל דברים דידי את וכבר כתבו רבוותא דצריך שלא יהא נידון בהודאתו דלאו כל כמיניה לחוב לאשתו אלא אם יתחייב הבעל צריך שיהיו ע"פ עדים או בראיית בעל דבר וכן ודאי צריך ב"ד שיהיו רשאין בעלמא לדון אותו בע"כ ובנדון זה כל בתר איפכא קא אזיל ודברי הרב צ"ע, כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ח סי' א' וששאלת ראובן שהכניסה לו אשתו בנדוניא כו' ואם בנכסי מלוה הרי המעות הכתובים בשטר שיוציאם מלוי ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כו' ועיין בכלל מ' סימן א' שכתב הפך מזה יע"ש וצ"ע. (*א"ה עיין מ"ש הרב המחבר פ"ב מהלכות מלוה ולוה דין ו'):

ז

היתה לו מלוה ביד אחר כו'. (*א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פ"ד מהלכותמלוה ולוה דין ה'). מ"ש בכ"מ באמת איני יודע מה צורך להקנאת ד"א להרשאת גביית מלוה כו' אין זה מן התימה וטעם נכון הוא מה שהצריכו בהקנאת מלוה אגב קרקע שלא יהא כח מלוה דאתי מתקנתא חמור מהרשאת פקדון דמהני מדינא וגבי מעות פקדון צריך שיקנם אגב קרקע דאין מטבע נקנה בקנין ודי שיחשבו הרשאת מלוה כאילו הוא פקדון כדי שיוכל להרשותו ולא שנאמר מעות פקדון צריך אגב ומלוה א"צ וזה ברור. ומהרשד"ם סימן קצ"ט הבין דמ"ש רבינו שאין אומרים יקוב הדין את ההר כו' קאי נמי אמה שנהגו לכתוב הרשאה. ומסתברא לו כדברי מהריק"א ודוק. אלא שהרב תה"ד בכתביו סימן רי"ז משמע שהבין בדברי רבינו במה שכתב ודברים אלו קלים כו' דקאי לעיקר תקנת ההרשאה וכמהרשד"ם יע"ש איברא דמ"ש מהריק"א דלא קאי ודברים אלו כו' אלא אסמיכת ד"א שבא"י כן דעת מהרימ"ט בתשובה חה"מ סימן י"ז והאריך הרבה בדבר. ומ"ש שם (דף י"ז ע"ד) וז"ל הרי שהביא ראיה דמקילינן בהא מדסמכינן לד' אמות שבא"י ולא הביא מדכתבינן הרשאה על מלוה כו'. דברי הרב קשים לשמוע שהרי מה שהביא ראיה הוא לומר דע"כ לא בעינן דבר מסויים גבי הרשאה דהכי שדרו ממתיבתא אד' אמות של א"י סמכינן אע"ג שאינו מסויים והוא ממש ראיה ממ"ש דלא בעינן מסויים ומה לו להביא ראיה ממה שאינו דומה ואין לו עסק זה בזה גם מה שהכריח מדברי הרמב"ן מלבד שאין בו להכריח דבר זה אפשר לומר לרווחא דמילתא דלפום מסקנא דשמעתתא דמוכח דלא סמכינן אקרקע של א"י היאך סמכו להרשאת פקדון שיש בו כדי להקנותו מדינא דגמרא בלא תקנת הגאונים ולמה לא הצריכו שיקנם על קרקע שלו ואם אין לו יקנה או ישכיר. ולזה כתבו דהכי שדרו ממתיבתא להקל בדבר בין במלוה דע"כ לאו מדינא מצי להקנותו וצריך לתקנה בין בפקדון דמצי להקנותו מדינא לא הטריחוהו לכך אלא סמכינן אקרקע של א"י ודוק. ומה שדקדק מהריק"א ממה שסיים רבינו שזה מי יאמר כו' אין בו כ"כ הכרח דאפשר דכוונת רבינו בזה הוא דממה שתיקנו על קרקע א"י מוכח דקל הוא שהקלו בעיקר הרשאה דאי לא הוו מצרכי קרקע שיש לו עכשיו וממה שסיים רבינו אין כופין ליתן עד שיבא בעל דינו ולא אמר עד שיקנהו אגב קרקע שיקנה משמע דאכולה מילתא קאי כסברת מהרשד"ם:

ט

הבא בהרשאה שמחל לזה הנתבע וכו'. כתב מרן סימן קכ"ג מ"א וז"ל וכתב הרשב"א ראובן שמחל לעכו"ם כל החוב אע"פ שא"ל שמעון כשם שתעשה בשלך תעשה בשלי חייב ראובן לפרוע כו' ועיין במרדכי בפרק החובל מ"ש בשם מוהר"ם ודוק. ועיין שער אפרים סימן קל"ג (דף צ"ט) ועיין במ"ש מרן ס"ס קע"ו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף