משנה למלך/מעשה הקרבנות/יט

משנה למלך ‏ מעשה הקרבנות יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין המעלה בחוץ כו'. גרסינן בפ' פרת חטאת (דף קי"ג) קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו ע"כ. ועיין שם ברש"י שהביא שני פירושים ודחה הפירוש האחד שאמר שהטעם הוא משום דקדשי בדה"ב הם בעלי מומין ועיין שם בתוס' ובפ"ו דיומא (דף ס"ג) הובאת ברייתא זו וגם שם רש"י דחה אותו הפירוש ועיין שם בתוס' אך בפ"ק דתמורה (דף ו') כתב רש"י הפירוש הדחוי ועיין בקרבן אהרן בפ' שחוטי חוץ, ולא ראיתי לרבינו שהביא דין זה ולא ידעתי למה. ודע שמדברי התוס' פ"ק דע"ז (דף י"ג) ד"ה ונשחטה נראה מדרבנן אסור לשחוט קדשי בדה"ב בחוץ גזירה אטו קדשי מזבח ועיין במ"ש התוס' פ"ו דזבחים (דף נ"ט):

ג

מכאן אמרו הזורק את הדם וכו'. עיין בכ"מ ומשנה ערוכה היא בפ' י"ג דזבחים (דף ק"ו) ובדף ק"ז ביארו מהיכא נפקא לן דזורק בחוץ חייב:

יא

העלה וחזר והעלה וכו'. תנן בפ' י"ג דזבחים (דף ק"ח) העלה חזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עליה ועליה דברי ר"ש ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ע"כ. ובגמרא אמרו מחלוקת בד' וה' איברים דמ"ס כי כתיב לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב ומ"ס אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת ע"כ. פירוש דרבי יוסי סבר דלעולם אינו חייב עד שיעלה כל הבהמה ומ"ס אם העלה ד' או ה' איברים בזה אחר זה אינו חייב כי אם אחת דכולה חדא העלאה היא דכי כתיב אותו על כל הבהמה כתיב ור"ש ס"ל דכי כתיב אותו על כל אבר ואבר כתיב ומש"ה אם העלה ד' או ה' איברים בזה אחר זה חייב על כל עליה ועליה אבל אם העלה אבר אחד בשתי פעמים לכ"ע אינו חייב אלא אחת והוקשה לרש"י דהיכי קאמר דלכ"ע אינו חייב אלא א' הא לר' יוסי אפילו אחת אינו חייב כיון שלא הקריב כי אם אבר אחד ואפילו הקריבו שלם האבר אינו חייב לר' יוסי משום דכי כתיב אותו אכולה בהמה כתיב וכתב דמיירי שכבר הקריב שאר האיברים ונשאר אבר א' והקריבו לחצאין דלר"ע אינו חייב כי אם אחת דלר' יוסי חייב אחת לפי שבהקרבה זו נשלמה ההעלאה ולר"ש ג"כ חייב אחת בשביל מה שהקריב קודם אך בשביל מה שהקריב לחצאין אינו חייב כלל משום דלאו העלאה היא דהא אותו כתיב שלם ולא חסר א"כ משכחת לה שפקע חצי אבר ממה שהקריב בחוץ וחזר והחזירו דלכ"ע אינו חייב כי אם אחת בשביל מה שהקריב קודם שפקע. ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמ"ס מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ חייב ומ"ס פטור אבל בד' וה' איברים דברי הכל חייב על כל אבר ואבר ע"כ. ופירוש דר' יוחנן סבר דלכ"ע כי כתיב אותו אכל אבר ואבר כתיב אלא דבהא פליגי היכא דשחט בפנים ולקח אבר אחד שהקריבו בחוץ לחצאין דר"ש ס"ל דחייב ב' משום דס"ל דכי כתיב אותו לומר דבעינן שיקריב אבר שלם היינו דוקא במוקטרי חוץ כלומר שחוטי חוץ אבל במוקטרי פנים חייב אף על חצי אבר דהא מהדרינן פוקעין למזבח דהוה ליה חסר ור' יוסי ס"ל דאף במוקטרי פנים בעינן אבר שלם משום דתרי מיעוטי כתיבי אותו ולא יביאנו דמשמע שלם ולא חסר חד למוקטרי פנים וחד למוקטרי חוץ והיא סברת ר' ישמעאל בדף ק"ו ומש"ה ס"ל שאם העלה אבר אחד לחצאין שאינו חייב כי אם אחת לפי שכולה חדא העלאה היא אבל בד' וה' אברים ד"ה חייב על כל אבר ואבר משום דאבר אחד חשיב שלם ואמרינן התם ופליגא דעולא דאמר עולא הכל מודים במוקטרי פנים שחזרו שהוא חייב לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ דמ"ס פטור ומ"ס חייב ע"כ. פירוש דעולא סבר דהמחלוקת הוא באבר אחד שהקריבו לחצאין אך ס"ל לעולא דאליבא דכ"ע אם אבר זה שהקריבו לחצאין אם היה מוקטרי פנים לכ"ע חייב על כל עליה ועליה משום דמוקטרי פנים שחסרו והעלם בחוץ חייב וא"כ כל העלאה והעלאה חשיבא וחייב על כל אחת ואחת ומה שנחלקו ר"ש ור"י הוא במוקטרי חוץ כלומר שזה האבר שהקריבו לחצאין היה מוקטרי חוץ ור"ש ס"ל דכי היכי דמוקטרי פנים שחסרו חייב הכי נמי מוקטרי חוץ שחסרו ומש"ה חייב על כל עליה ועליה משום דכל חדא חשיבא העלאה בפני עצמה ור' יוסי סובר שדמיון זה אינו דדוקא מוקטרי פנים שחסרו חייב משום דמהדרינן פוקעים אבל מוקטרי חוץ שחסרו פטור ומש"ה אם הקריב אבר אחד לחצאין אינו חייב כי אם אחת לפי שכולה חדא הקטרה היא ועל העלאת חצי אבר לא היה מתחייב אם לא היה מעלה החצי אבר האחר. וא"ת לר"ש דאית ליה דגם מוקטרי חוץ שחסרו חייב א"כ אותו למאי אתא פירש רש"י דס"ל דכי כתיב אותו למעוטי פחות מכזית דלא חשיב הקטרה, ויש לבאר לר"ש דאית ליה דאותו איצטריך למעט פחות מכזית ולדידיה מיירי במוקטרי חוץ במוקטרי פנים מה יהיה דינו. ולכאורה נראה דבמוקטרי פנים אף בפחות מכזית חייב ואין זה מן התימה שיהא חייב על פחות מכזית דכיון דע"כ איצטריך קרא למעט פחות מכזית אלמא דאי לאו קרא היה חייב על פחות מכזית א"כ למאן דלא דריש יביאנו ולית ליה מעוטא גבי מוקטרי פנים יתחייב אף על פחות מכזית ועוד דכיון דכל עדיפות שיש למוקטרי פנים הוא משום דמהדרינן פוקעין ופוקעין אלו דמהדרינן הם אפילו פחות מכזית אין זה מן התימה אם יתחייב במוקטרי פנים על פחות מכזית. וליכא למימר דכיון דלמדנו קרא דבעינן כזית במוקטרי חוץ ה"ה במוקטרי פנים לפי שלא מצינו לשום תנא שימעט מוקטרי פנים ומוקטרי חוץ מחד קרא וכל זה הוא מבואר בדף ק"ז דלר' ישמעאל איצטריכו תרי מיעוטי ור"ע דלית ליה כי אם חד מעוטא אינו ממעט כי אם מוקטרי חוץ. ואפשר היה לומר דדוקא למ"ד דאותו אתא למעט פחות מאבר שלם או כולה בהמה למ"ד וא"כ כיון דגזרת הכתוב הוא א"כ היכא דליכא אלא חד מיעוטא לא מוקמינן ליה אלא אמוקטרי חוץ ולא יליף מוקטרי פנים מיניה אבל למאן דאית ליה דאותו אתא למעט פחות מכזית אין הפרש בזה בין מוקטרי פנים למוקטרי חוץ. אך כד מעיינינן שפיר נראה דהא ליתא דא"כ אמאי איצטריכו בדף ק"ז לומר דר"ע אית ליה דמוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דחייב אימא דאית ליה דאותו אתא למעט פחות מכזית ומש"ה לא איצטריכו תרי קראי אלא ודאי דכל היכא דליכא כי אם חד מעוטא לא מוקמינן ליה אלא במוקטרי חוץ. ומדברי רש"י שם יש להוכיח כן שכתב ואינו חייב על החסר לקמן פליגי בה איכא למ"ד על אבר חסר ואיכא למ"ד בהמה חסרה ואיכא למ"ד הקטרה חסרה כגון פחות מכזית ע"כ. נראה דבכל שלש חלוקות הללו שייכא פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע ולפי זה ר"ש ור' יוסי כולהו לית להו אלא חד מיעוטא ומוקמי ליה במוקטרי חוץ אלא דבהא פליגי דר"ש סבר דמעוטא דאותו הוא למעט פחות מכזית ומש"ה אית ליה דאם הקריב אבר אחד לחצאין אף שהוא מוקטרי חוץ חייב על כל עליה ועליה ור' יוסי אית ליה דכי כתיב אותו הוא למעט אבר חסר מש"ה אם הקריב אבר אחד לחצאין אינו חייב כי אם אחת. ודע שממחלוקת זו דנחלקו במוקטרי חוץ אם חייב על אבר חסר נמשך עוד מחלוקת אחר במוקטרי פנים אם הקטיר פחות מכזית דלמאן דאית ליה דמוקטרי חוץ חייב אף על אבר חסר וכי איצטריך אותו הוא למעט פחות מכזית א"כ מוקטרי פנים חייב אף על פחות מכזית אך למ"ד דאותו איצטריך למעט אבר חסר אף שמעוט זה אינו אלא במוקטרי חוץ מ"מ במוקטרי פנים דנהי דחייב אף על אבר חסר מ"מ כזית מיהא בעינן. ולפי זה מ"ש עולא הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו דחייב חסרון זה אינו שוה לכל דלר"ש הוא אפי' אם הקטיר פחות מכזית ולר' יוסי הוא אם הקטיר כזית אף שהוא אבר חסר והכי פירושו דעולא סובר דהמחלוקת הוא באבר אחד שהקטירו לחצאין ועל זה אמר שאם הוא מוקטרי פנים לכ"ע חייב שתים בין למר ובין למר כיון דאיכא כזית בכל העלאה והעלאה לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ וכדכתיבנא: ודע שמחלוקת זו שנחלקו ר"ל ור' יוחנן ועולא בכונת מחלוקת ר"ש ור' יוסי הוא משום דר"ל ס"ל דר"ש ור' יוסי לא נחלקו במה שנחלקו ר' ישמעאל ור"ע דהא במתני' סתמא איתנייא ולא ביארו אי מיירי במוקטרי פנים או חוץ מש"ה אמר דמחלוקת זה לא שייכא לההיא אלא דכ"ע מצו סברי או כר' ישמעאל או כר"ע אלא דהכא נחלקו במעוט אם הכונה הוא על כל הבהמה או על כל אבר ואבר לסברת ר' ישמעאל מתני' איירי בין במוקטרי פנים ובין במוקטרי חוץ ולסברת ר"ע מתני' איירי דוקא במוקטרי חוץ. ור' יוחנן לא נתקררה דעתו בדברי ר"ל הללו משום דס"ל דליכא מ"ד דכי כתיב אותו אכולא בהמה כתיב ואפושי פלוגתא לא מפשינן ומש"ה אמר דמתני' במוקטרי פנים ופליגי ר"ש ור' יוסי במה שנחלקו ר' ישמעאל ור"ע ור"ש ס"ל כר"ע ומש"ה חייב על כל העלאה והעלאה ור' יוסי ס"ל כר' ישמעאל ומש"ה אמר דאינו חייב כי אם אחת. אך בסברת עולא דאמר דהכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דחייב כלומר דכולהו כר"ע דלא דרש יביאנו כי אם מעוטא דאותו אלא דחד אמר דמעוטא דאותו הוא למעט פחות מכזית ואידך ס"ל שהוא למעט אבר חסר לא ידעתי מי דחקו לומר דמתני' ר"ע היא ולא ר' ישמעאל ולא הוה ליה למימר אלא כדברי ר"ל מחלוקת באבר אחד דמ"ס כי כתיב אותו למעט פחות מכזית הוא ומש"ה חייב על כל העלאה והעלאה ומ"ס כי כתיב אותו למעט אבר חסר אתא ומש"ה אינו חייב כי אם אחת ומתני' אליבא דר' ישמעאל מיירי אף במוקטרי פנים ולר"ע לא מיירי כי אם במוקטרי חוץ אבל לומר דלא מיירי כי אם במוקטרי חוץ לא ידעתי מי הביאו לזה: תו אמרינן התם איכא דאמרי אמר עולא הכל מודים במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ שהוא פטור לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דמ"ס פטור ומ"ס חייב ע"כ. והנה כפי האיכא דאמרי סברת עולא היא סברת ר' יוחנן דלא נחלקו ר"ש ור' יוסי בפירוש מעוט דאותו מה שיעור מיעט אלא נחלקו במחלוקת ר' ישמעאל ור"ע. אך ההפרש שיש בין ר' יוחנן לסברת עולא הלזו היא דר' יוחנן ביאר דלכ"ע מעוט דאותו הוא למעט אבר חסר אך עולא לא הכניס עצמו בזה אלא מעוט דאותו יהיה מה שיהיה מחלוקתם הוא במוקטרי פנים אם יש להם דין מוקטרי חוץ או לא. תו אמרינן התם ופליגא דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא דאמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כר' יוסי ע"כ, כלומר דאבוה דשמואל ס"ל דמחלוקת ר"ש ור' יוסי הוא במוקטרי פנים ור' יוסי אית ליה דמוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דפטור דומיא דמוקטרי חוץ ולזה אמר דכמאן מהדרינן פוקעין דלא כר' יוסי דאם איתא דמהדרינן פוקעין כיון דבפנים בני הקטרה נינהו אע"ג שחסרו א"כ היה לנו לחייב בחוץ מוקטרי פנים אע"ג שחסרו. והנה סברת אבוה דשמואל היא כר' יוחנן וכלישנא בתרא דעולא דמחלוקת זו דר"ש ור' יוסי הויא מחלוקת ר' ישמעאל ור"ע ולא נתבאר בדברי אבוה דשמואל מה היא סברתו במעוט אותו איזה שיעור ממעט. וא"ת אמאי לא קאמר כמאן דלא כר' ישמעאל. וי"ל דאבוה דשמואל מילתא אגב אורחא רצה ללמדנו דלא נימא דמחלוקת זו דר"ש כר' יוסי הוא כסברת ר"ל או כסברת לישנא קמא דעולא דכפי שני הדברים הללו מצי סבר ר' יוסי דמהדרינן פוקעין אך אבוה דשמואל ס"ל דטעמיה דר' יוסי הוא משום דסבר כר' ישמעאל ולהורות על זה אמר כמאן מהדרינן פוקעין דלא כר' יוסי. אך מה שאני תמיה בסברת אבוה דשמואל הלזו דמהיכן הכריח דר' יוסי לית ליה דמהדרינן פוקעין דאי משום דאית ליה דמוקטרי פנים שחסרו פטור שאני הכא דבפירוש מיעט הכתוב דכתיבי תרי מיעוטי יביאנו ואותו וע"כ חד אתא למוקטרי חוץ וחד למוקטרי פנים וכיון דגזרת הכתוב היא היכי ילפינן מינה דלית ליה דמהדרינן פוקעין. והדבר המגדיל התימה הם דברי התוס' בדף ק"ז ד"ה חד שכתבו עלה דההיא דר' ישמעאל דאיצטריכו תרי קראי חד למוקטרי פנים וחד למוקטרי חוץ הכא לא שייך למילף מואליהם תאמר או הבאה הבאה משום דבפנים טעמא הוא משום דמהדרינן פוקעין וחביב הקטרתן ולא שייך למילף למוקטרי חוץ ע"כ, הרי לך דבר מבואר דאף ר' ישמעאל אית ליה דמהדרינן פוקעין ואהני האי טעמא כי היכי דלא נילף מואליהם או מג"ש ומש"ה איצטריך מעוטא למוקטרי פנים וא"כ היכי קאמר אבוה דשמואל דר' יוסי לית ליה דמהדרינן פוקעין והדבר אצלי צריך תלמוד: ודע שכל מה שכתבנו הוא לסברת רש"י אך התוס' ז"ל רוח אחרת אתם בסוגיא הלזו שכתבו דר"ל דאמר דמ"ס כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ולא על החסר אכולה בהמה כתיב לאו למימרא דבעינן שיקריב כל הבהמה כדי שיתחייב אלא הכונה היא דבעינן שתהיה כל הבהמה שלמה בשעה שמקריב בחוץ כדי שיתחייב ומש"ה אית ליה לר' יוסי שאם העלה כמה איברים זה אחר זה אינו חייב אלא אחת אקמא מיחייב דאיתיה לכולה בהמה ואאחריני פטור שכבר חסרה דמה שהעלה הרי הוא כנאבד ומ"ס אכל אבר ואבר כלומר דדוקא האבר בעינן שיהיה שלם בשעת הקרבה ומש"ה חייב על כל אבר ואבר אבל אבר אחד שהעלה לחצאין לכ"ע לא מיחייב אלא א' ומיחייב אזית קמא כלומר דלכ"ע כל היכא דכל הבהמה שלמה והקריב כזית ממנה בחוץ חייב, אך אם לא היתה שלימה לר' יוסי אינו חייב אם הקריב בחוץ ממה שנשאר ומש"ה אמר דאם הקריב ארבעה או חמשה זה אחר זה אינו חייב כי אם אחת והוא על האבר הא' אבל על האחרים אינו חייב לפי שהיא חסרה ור"ש סובר דלא בעינן שתהיה כל הבהמה שלמה אלא כל שהאבר שלם מתחייב על כזית שהקריב ממנו ומש"ה אם הקריב ארבעה או חמשה איברים בזה אחר זה מתחייב על כל אבר ואבר אבל אם הקריב אבר א' לחצאין לכ"ע אינו חייב כי אם אחת והוא על החצי הראשון דאילו על החצי השני פטור לפי שכבר חסר האבר וכל שהאבר חסר לכ"ע פטור והא דאמרי' דאם הקריב אבר אחד לחצאין דחייב אחת לר"י הוא דוקא היכא דכל הבהמה שלמה ולר"ש אף שנאבדה שאר הבהמה וכמבואר ור' יוחנן אית ליה דלכ"ע לא קפדינן שיהיה שלם אלא האבר וכל שהאבר שלם חייב אם הקריב כזית בפנים אלא דר"ש סבר שדין זה לא נאמר כי אם במוקטרי חוץ אבל במוקטרי פנים לא בעינן שיהיה האבר שלם ומש"ה אם הקריב אבר אחד לחצאין חייב ב' ור' יוסי אית ליה דגם במוקטרי פנים בעינן שיהיה האבר שלם ומש"ה אמר דאם העלה אבר אחד לחצאין דאינו חייב כי אם אחת והיינו על החצי הראשון אבל על החצי השני פטור לפי שהאבר חסר: וראיתי לתוס' שכתבו דטעמא דמאן דפטר הוא דסבר דר' ישמעאל דלעיל וקסבר דלא מהדרינן פוקעין, אך רש"י לא כתב אלא דמאן דפטר נפקא ליה מלא יביאנו. והנראה שהתוס' הוכרחו לומר דמאן דפטר ס"ל דלא מהדרינן פוקעין ליישב סוף הסוגיא דקאמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין דלא כר' יוסי. והנראה אצלי בדעת התוס' הוא דס"ל דסוגיא זו חולקת עם הסוגיא דדף ק"ז דאילו בדף ק"ז אמרינן דטעמא דר' ישמעאל הוא משום דדרש יביאנו ור"ע לא דרש יביאנו להאי דרשא אך סוגיא דהכא ס"ל דבין ר"ש ובין ר' יוסי כולהו לא דרשי יביאנו לדרשא זו אלא דר"ש ס"ל דמהדרינן פוקעין ומש"ה אית ליה דמוקטרי פנים שחסרו חייב משום דלא ילפינן להו ממוקטרי חוץ ור' יוסי סבר דלא מהדרינן פוקעין וא"כ מוקטרי פנים ומוקטרי חוץ שוים הם ובחד מעוטא סגי למעט תרוייהו וכפי הנחה זו הוקשה לתוס' וכתבו וא"ת מ"ט לא מיחייב אכזית שני נהי דלא מהדרינן פוקעין מ"מ אם מחתך אבר אחד לכמה זיתים חייב להעלות את כולן א"כ הקטרה היא ואמאי לא מיחייב עלה בחוץ כלומר דאי אמרת בשלמא דטעמא דמאן דפטר הוא משום דדרש יביאנו תו ליכא קושיא כלל משום דגזרת הכתוב היא דאף במוקטרי פנים בעי שלם אך לפי מ"ש דלכ"ע לא דרשי יביאנו וטעמא דמאן דפטר הוא משום דכיון דלא מהדרינן פוקעין א"כ מוקטרי פנים וחוץ שוים הם ובחד מעוטא סגי למעט תרוייהו א"כ קשה דנהי דלא מהדרינן פוקעין מ"מ עדיין יש לחלק ביניהם ולתת טעם שיתחייב במוקטרי פנים אף על החסר משום דאם מחתך אבר אחד כו', ותירצו דהא אם מחתך אבר אחד לכמה זיתים דחייב להעלות את כולן אינו סיבה ליחייב מוקטרי פנים שחסרו משום דמאי דמיחייב להקטיר הכל לאו משום דתיהוי חשובה הקטרה בחצי אבר אלא משום דכולא חדא הקטרה היא וכיון שהתחיל גומר אבל אי מהדרינן פוקעין שחסר האבר שנקטר השאר מזה יש ללמוד דחשיבא הקטרה בחצי אבר ע"כ. והנה החלוק הוא מבואר. ובמאי דקאמר עולא דמחלוקת ר"ש ור' יוסי הוא במוקטרי חוץ דס"ל לר"ש דאף מוקטרי חוץ שחסרו חייב הסכימו התוס' לסברת רש"י דלר"ש הא דכתיב אותו הוא למעט פחות מכזית אתא שאינה הקטרה שלמה והקשו וא"ת מאי טעמא בעי קרא למעט פחות מכזית היכן מצינו שחייבה תורה בחצי שיעור וחצי זית חצי שיעור הוא דלא מצינו הקטרה שיתחייב בפחות מכזית לא לענין מחשבה ושום דבר אלא דוקא גבי שאור ודבש דחייב בפחות מכזית למאן דאית ליה מכח קראי. וי"ל דשמא כיון דמהדרינן פוקעין פחות מכזית הוה אמינא דמיחייב בחוץ אי לאו דכתיב אותו: והנה מהסוגיא הלזו מוכח דטעם זה דמהדרינן פוקעין לא מהני אלא ליחייב במוקטרי פנים אבל ליחייב במוקטרי חוץ לא. ומדברי התוס' נראה דהא דמהדרינן פוקעין מהני אף למוקטרי חוץ דהא אליבא דעולא במוקטרי חוץ עסקינן. והנראה דדוקא היכא דכתיב אותו למעט או אבר חסר למ"ד או בהמה חסרה למ"ד והוא גזרת הכתוב אז הוא דאמרינן שדין זה הוא דוקא במוקטרי חוץ אבל במוקטרי פנים לא משום דמהדרינן פוקעין אבל היכא דקרא לא מיעט שום דבר מחודש ואדרבא קשיא לן למאי איצטריך קרא למעט מוקטרי חוץ פחות מכזית כיון דלא אשכחן בשום דוכתא שתהא הקטרה בפחות מכזית חשובה הקטרה לזה אפשר לומר דכיון דבחד דוכתא אשכחן דחשיבא הקטרה אף שהוא במוקטרי פנים סד"א דאף במוקטרי חוץ קמ"ל קרא דלא: ודע שאף שכתבתי לעיל דלפי סברא זו דעולא דאותו איצטריך למעט פחות מכזית למאן דלא דרש יביאנו מוקטרי פנים חייב עליהם אף על פחות מכזית מ"מ חוזרני בי ונראה דלכ"ע ליכא חיובא בפחות מכזית אף במוקטרי פנים והטעם דכיון דלא אשכחן בשום דוכתא הקטרה בפחות מכזית אלא משום דסד"א כיון דמהדרינן פוקעין בפחות מכזית אף הכא תהיה חשובה הקטרה בפחות מכזית קמ"ל קרא שדין זה הוא בכל הקטרות דבעלמא דלא חשיבי הקטרה בפחות מכזית וא"כ אין לחלק בדין זה בין מוקטרי פנים למוקטרי חוץ אלא בשניהם אינו חייב בפחות מכזית: ודע דבדף ק"ט תנן המעלה כזית מן העולה ומן האמורין בחוץ חייב ע"כ. והנה כפי פירוש רש"י אליבא דר"ל האי מתני' לא ר' שמעון היא ולא ר' יוסי דהא לכ"ע לפחות בעינן שיקטיר אבר שלם ואולי נאמר דמתני' איירי דוקא במוקטרי פנים ואליבא דר"ל פלוגתא דר"ש ור' יוסי הוא דוקא במוקטרי חוץ ולפי זה מתני' דהמעלה כזית היא דברי הכל א"כ איפשר לומר דאף דנימא דמחלוקת ר"ש ור' יוסי הוא אף במוקטרי פנים איפשר לומר דמתני' איירי בשכבר הקריב כל השאר בפנים על גבי המזבח ונשאר הימנו כזית והקריבו בחוץ דבזה מודים ר"ש ור' יוסי דעל אותו כזית חייב. אך כד מעיינינן נראה שתירוץ זה ליתיה דהא באידך מתני' תנן הקומץ והלבונה וכו' ר"א פוטר עד שיקריב את כולן ופי' שם רש"י מדלא פליג ר"א ארישא גבי עולה משמע דגבי עולה מודה ר"א וכו' משמע דס"ל דמתני' דהמעלה כזית בחוץ מיירי אף שלא הקטיר כי אם כזית בחוץ והשאר קיים דאי מיירי בשהקריב בפנים ושייר מהן כזית פשיטא והלא אף בקומץ ולבונה בכי האי גוונא מודה ר"א דעל כזית חייב ועוד מגופה דמתני' דהקומץ והלבונה דקתני שאם הקריב מהן כזית חייב יש להקשות דמתני' מני לא ר"ש ולא ר' יוסי וא"כ אין לנו לומר אליבא דר"ל אלא דר"ש ור' יוסי לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ אבל מוקטרי פנים חייב אף על כזית והיינו מתני' דהמעלה כזית מן העולה ובאידך מתני' דהקומץ נחלקו בדין אחר דת"ק סבר דכי היכי דגבי עולה כיון שהיא מוקטרי פנים חייב על כזית הכי נמי בקומץ והלבונה ור"ל ס"ל דשאני קומץ ולבונה דכיון דאם חסר ממנה פסולה מה שאין כן בעולה ומש"ה בעינן בקומץ שיקריב את כולו אף שהיא מוקטרי פנים ומאי דתנן בסיפא דמתני' דהקומץ וכולן שחסרו כל שהוא והקריבו בחוץ פטור טעמא הוא משום פסול ובהא פליגי ת"ק עם ר"א דת"ק סבר דוקא כשחסר כ"ש קודם שיקריב בחוץ אז פטור משום דמה שהקריב בחוץ הוא דבר פסול אך כל זמן שהמנחה קיימת אף אם לא הקטיר כי אם כזית חייב ור"א סובר דמאחר שהמנחה נפסלת בחסרון בעינן שיקריב את כולה אבל לעולם דכולהו ס"ל דמעוטא דעל השלם ולא על החסר לא הוי במוקטרי פנים. אך מה שאני תמיה הוא לפי שראיתי לרש"י במתני' דהקומץ שכתב דקסבר כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ולא על החסר אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית ור"א נמי דריש ליה אשיעור הקטרה כו' כנראה דס"ל דהני תרי מתני' דהמעלה ודהקומץ דמיירי במוקטרי פנים תרוייהו אית להו דאיכא מעוטא גבי מוקטרי פנים אלא דס"ל דהמעוט הוא על שיעור הקטרה והיינו כזית וא"כ איך יתכן במשנה אחת יביא רבי מחלוקת ר"ש ור' יוסי בשיעור ההקטרה כדי שיתחייב ולכ"ע אבר חסר פטור ובסמוך למשנה זו יביא עוד שתי משניות אחרות דאתו דלא כמאן. ועוד יש לתמוה דמי דחקו לר"ל לומר אבל באבר אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת כנראה שהוא דבר פשוט דליכא מאן דמיחייב אאבר חסר והלא משניות סתומות שנינו דמיחייב על כזית באופן שדברי רש"י הללו לפום ריהטא הם מתמיהין בעיני: אך כפי פירוש התוס' הכל מתיישב היטב שהם כתבו דבין לר"ש ובין לר' יוסי שיעור הקטרה הוא בכזית אלא שנחלקו אי בעינן בשעת ההקטרה שתהיה כל הבהמה שלמה או באבר אחד שלם סגי וא"כ מתני' דהמעלה כזית מן העולה ומן האמורין דחייב דברי הכל היא ובשיעור כמה יהיה מן העולה בשעת הקרבה בזה לא איירי הך מתני' לפי שכבר נשנה דין זה במשנה הקודמת ובמתני' דהקומץ נמי נשנה מחלוקת ר"א ות"ק אם דין המנחה שוה לעולה או לא ואח"כ שנה וכולן שחסרו כל שהוא והקריבן בחוץ פטור וקאי על הדברים השנויים באותה משנה שהוא דבר מוסכם מהכל דכל שחסר כל שהוא מן המנחה כבר נפסלה ושוב אם הקריבה בחוץ פטור אבל בחסרון דעולה לא מיירי משום דחסרון דעולה הוא מחלוקת ר"ש ור' יוסי דלר"ש כל שהאבר שלם חייב ולר' יוסי בחסרון כל שהוא דומיא דמנחה פטור המקריב אותה בחוץ ולפי אוקימתא דר' יוחנן כפי פירש"י צ"ל דהנהו תרי משניות דהמעלה כזית ודהקומץ אתו כר"ש משום דכפי פירוש רש"י לכ"ע אותו על אבר שלם כתיב דבעינן שיקריב כל האבר אלא דבמוקטרי פנים נחלקו ר"ש ור' יוסי דר"ש סבר דלא בעינן שיקריב כל האבר במוקטרי פנים אלא בכזית בלבד מתחייב ולר' יוסי אף במוקטרי פנים בעינן שיקריב כל האבר ולפי זה הנהו תרי מתני' דקאמרי דבמוקטרי פנים בכזית מתחייב אתו כר"ש דוקא וגם בזה קצת דוחק דסתם לן תנא כר"ש נגד ר' יוסי דהלכתא כותיה ומ"מ אין זה מהתימה שהרי בדף ק"י אמרינן דר' יוחנן אמר על סתם מתני' הא מני ר"ש היא. אך כפי פירוש התוס' הנהו תרי מתני' דברי הכל הם דהתם לא מיירי אלא בשיעור מה שמקריב ולמדנו התנא דבכזית מתחייב אך כמה שיעור יהיה מן הבהמה בשעת הקרבה בזה לא איירי הנהו תרי מתני' אך דין זה נתבאר במשנה אחרת שהיא מחלוקת ר"ש ור' יוסי. הנה נא הואלתי לבאר הסוגיא כפי פירש"י והתוס' והרואה יראה כמה יש מהדוחק בדברי רש"י אך כפי פירוש התוס' הכל מתיישב היטב: ולענין הלכה הנה בדין מוקטרי פנים שחסרו נחלקו ר' ישמעאל ור"ע ולפי הכלל קי"ל כר"ע דהלכה כמותו מחבירו ולפי זה מוקטרי פנים שחסרו חייב עליהם אך כפי אוקימתא דר' יוחנן דפשיטא דקי"ל כוותיה דהא הלכתא כותיה לגבי ר"ל ותו דאבוה דשמואל ולישנא בתרא דעולא קיימי כוותיה וא"כ ר"ש ס"ל דמוקטרי פנים שחסרו חייב כר"ע ור' יוסי אית ליה דפטור כר' ישמעאל וא"כ יש לנו לפסוק כר' יוסי לגבי ר"ש ולא ידעתי היכי לידיינוה דייני להאי דינא. ומיהו לפי מה שכתבתי לעיל דסוגיא (דף ק"ז) חולקת עם הסוגיא דדף ק"ח אפשר לומר דלפי סוגיא דדף ק"ח אף ר"ע יודה דמוקטרי פנים שחסרו שיהא חייב דדוקא כפי הסוגיא דקאמר דטעמא דר' ישמעאל הוא משום דכתיב יביאנו א"כ ע"כ דר"ע דדרש יביאנו לדרשא אחריתי ס"ל דמוקטרי פנים שחסרו חייב אך כפי אידך סוגיא דמאן דפטר טעמיה הוא משום דגמר לה ממוקטרי חוץ א"כ אף אם ר"ע יאמר דיביאנו איצטריך לדרשא אחריתי מצי סבר דמוקטרי פנים שחסרו פטור משום דגמר להו ממוקטרי חוץ ולא מצינו לר"ע שאמר בפירוש דמוקטרי פנים שחסרו שיהא חייב דדוקא לר' ישמעאל מצינו סברתו מפורשת בברייתא. ולפ"ז נראה דיש לפסוק הלכה כר' יוסי מאחר דאפשר דר"ע יסבור כוותיה אלא שכל זה עדיין לא הונח לי לפי דמסוגיא זו מוכח דטעמיה דר' יוסי הוא משום דלא מהדרינן פוקעין ואילו בפ' המזבח מקדש סתם לנו תנא דמהדרינן פוקעין וא"כ הוו תרי סתמי דסתרן אהדדי ולקמן נאריך עוד בזה בעז"ה. ודע שלפי פירוש רש"י נראה דקי"ל כר"ש מכמה טעמי חדא דסברת ר"ש היא סברת ר"ע דלא דרש יביאנו ותו דהא קי"ל דמהדרינן פוקעין וכדסתם לנו רבי ותו דהנהו תרי מתני' דהמעלה כזית מן העולה ומתני' דהקומץ אתו כותיה וכדכתיבנא לעיל: מעתה אבוא לבאר דברי רבינו, כתב בדין ח' כל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב כו' אבל אם חסר אותו הדבר כל שהוא בפנים והעלה שאריתו בחוץ פטור כיצד הקומץ והלבונה והאמורין והעולה ומנחה הנשרפת והנסכין שחסרו מקצתם בפנים והקריב שאריתן בחוץ פטור ע"כ. עוד כתב הלכה י"א העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר וכו' העלה אבר חסר פטור שנאמר לעשות אותו על השלם הוא חייב ע"כ, והנראה אצלי בכוונת רבינו הוא דס"ל דמוקטרי פנים שחסרו פטור עליהם ובפלוגתא דר"ש ור' יוסי ס"ל דהלכתא כר' יוסי ופסק כאוקימתא דר' יוחנן דאמר מחלוקת באבר אחד וכמ"ש מרן וס"ל כפירוש התוס' דלכ"ע בכזית מתחייב אך צריך שאותו הדבר שמקריב הימנו כזית יהיה שלם. והנה בתחלה כתב שכל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב בין שהעלה בפנים תחלה ושייר ממנו כזית והעלה בחוץ בין שהניח הכל בפנים ולוקח ממנו כזית והעלהו בחוץ אבל אם חסר אותו הדבר כל שהוא בפנים והעלה שאריתו בחוץ פטור כיצד הקומץ או הלבונה והאימורין והעולה כו' שחסרו מקצתן בפנים והקריב שאריתן בחוץ פטור כו' ע"כ. ואף שכלל בדין אחד הקומץ עם העולה לאו למימר שדין העולה שוה לדין הקומץ שאם חסר כל שהוא מן העולה והקריב שאריתו בחוץ שיהיה פטור שהרי לר' יוחנן כל שהקריב אבר א' מן העולה אף שחסר השאר חייב ומש"ה אמר דלכ"ע כל שהקריב ד' או ה' איברים חייב על כל אבר ואבר וכן פסק רבינו בהלכה י"א ועוד כתב בסוף דבריו העלה אבר חסר פטור משמע דוקא משום שהוא אבר חסר הא אם היה אבר שלם אף שחסר כל שאר הבהמה חייב, אלא שהכונה היא במה שכלל העולה עם המנחה לומר שגם בעולה אם חסר ממנה מהשיעור שלה כל שהוא פטור ואח"כ פי' ששיעור העולה הוא אבר שלם ואם הקריב מהאבר כזית חייב אך אם חסר מהאבר כל שהוא והקריב שאריתו בחוץ פטור, ועוד אפשר לומר שכל שהקריב מן הבשר שאינו מן האבר כל שחסר מהבהמה כל שהוא פטור דדוקא כשהקריב מן האבר כזית ושאר האבר קיים חייב לפי דקרינן ביה שהקריב מהשלם אך אם הקריב מהבשר שאינו מהאבר אז בעינן שתהיה כל הבהמה שלמה. ומ"ש שאם חסר מן העולה כל שהוא שפטור מיירי בשהקריב מהבשר שאינו אבר ואח"כ כתב דין האבר שכל שהוא שלם חייב עליו אף שחסר שאר הבהמה ומש"ה חייב אם הקריב ד' או ה' איברים על כל אבר ואבר. ומ"ש העלה אבר חסר פטור אין הכונה דבעינן שיקריב כל האבר שהרי כתב בתחלת דבריו דבכזית מתחייב אלא הכונה היא שזה האבר נאבד כל שהוא הימנו והקריב שאריתו ומש"ה אמר דפטור לפי שהקריב מדבר שהוא חסר ואינו שלם וזהו שכתב רבינו העלה אבר חסר ולא כתב העלה מקצת מהאבר, והראב"ד כפי הנראה לא השגיח היטב בדברי רבינו והבין שמ"ש העלה אבר חסר דפטור הוא משום דבעינן שיקריב כל האבר ולזה השיג עליו וכתב לא האירו דבריו שהרי שנינו המעלה כזית מהעולה ומאימוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שחסרו והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר' יוסי דפטור ע"כ. ומ"ש בדברי הראב"ד שחסרו בהקטרתן נראה לי שהוא ט"ס דהא פשיטא שכל חסרון שהוא בסיבת שהקטיר אותו במזבח לא שמיה חסרון וכדתנן וכולן שהקריב מהם בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב, הנראה אצלי הוא שעיקר הנוסחא היא שחסרו קודם הקטרתן. והנה לפי מה שכתבנו דברי רבינו הן הן דברי הראב"ד והכל הוא שפה אחת ודברים אחדים: וראיתי למרן ז"ל שכתב ומ"ש הראב"ד לא האירו דבריו שהרי שנינו וכו' יש לומר שאין זו ראיה דכיון דלר' יוסי אם העלה וחזר והעלה אבר אחד אינו חייב אלא אחת והיינו אפילו יש בו כמה זיתים ממילא משמע דהא דתנן העלה כזית מעולה ומאמורים כזית בחוץ חייב כשאותו זית הוא אבר א"נ כשהוא ממקום שאינו אבר כגון שהוא בשר או חלב ע"כ. ולא ידעתי מי הכניסו בדוחק זה דהא מתני' דהמעלה כזית לא מיירי כי אם בשיעור הקרבה שיתחייב עליה בחוץ וקאמר דבכזית מתחייב אך אי בעינן שתהיה כל הבהמה שלמה בשעת ההקרבה או שיהיה האבר שלם בזה לא איירי מתני' ודין זה הוא במשנה אחרת הוא מחלוקת ר"ש ור' יוסי וכמו שכתבנו לעיל. והנראה הוא דמרן ס"ל כפירוש רש"י דבעינן לר' יוחנן אליבא דר' יוסי שיקריב כל האבר בחוץ כדי שיתחייב ומש"ה נדחק במתני' דקתני דהמעלה כזית חייב ואוקמה בשאותו זית הוא אבר שלם או שאותו זית אינו אבר כי אם בשר או חלב אך כפי מה שכתבנו דרבינו ס"ל כפירוש התוס' מתני' דהמעלה כזית אתייא כפשטה וכמו שכתבנו לעיל. עוד ראיתי למרן שכתב ומ"ש וכי איתמרא כו' אין פשט המשנה מורה כדבריו דקתני העלה וחזר והעלה משמע דכל העליות בחוץ הן ע"כ, ודבריו נעלמו ממני ולא ידעתי מה הבין בדברי הראב"ד דודאי אליבא דר' יוחנן מתני' דהעלה וחזר והעלה היא במוקטרי פנים ואם הבין שהראב"ד מוקי למתני' שהקטיר מהעולה על המזבח וחזר והוציאן לחוץ והקריבם ולזה הוא דפטר ר' יוסי משום חסרון, מלבד שאין השגתו על הראב"ד השגה שהרי אף הראב"ד מודה דמאי דתנן העלה וחזר והעלה שכל העליות הם בחוץ אלא שקודם הקריב קצת בפנים עוד אני תמיה דאיך חשדו להראב"ד שיאמר דמה שהקריב בפנים יקרא חסרון לפטור אם הקריב שאריתו בחוץ מאחר דמשנה שלמה שנינו וכלן שחסרו מהן בפנים והקריב שאריתן בחוץ חייב ואף ר' אליעזר מודה בזה וכמבואר, סוף דבר דברי מרן צריכין אצלי תלמוד וכונת רבינו היא כמו שכתבתי: ודע שעדיין יש לדקדק בדברי רבינו דפסק כר' יוסי שהרי אבוה דשמואל ס"ל דטעמיה דר"י הוא משום דלא מהדרינן פוקעין ואילו רבינו פסק בפ"ו מהלכות אלו דמהדרינן פוקעין ואילו הכא פסק כר' יוסי ולכאורה נראה דהוו תרתי דסתרן אהדדי. והנראה הוא דרבינו ס"ל דסברא זו דאבוה דשמואל ליתא דדוחק הוא לומר דכל אותן הדרשות דאמרינן בפ' המזבח מקדש להוכיח דמהדרינן פוקעין דלהוו דלא כר' יוסי וכמו שתמהו התוס' בדף ק"ט אלא דטעמיה דר' יוסי הוא דאף דמהדרינן פוקעין בחד מעוטא דאותו ילפינן למוקטרי פנים ולמוקטרי חוץ או דאית ליה דבג"ש דהבאה הבאה או מואליהם תאמר ילפינן נמי למוקטרי פנים א"נ דס"ל דאיכא תרי מעוטי וכדאמרינן בדף ק"ז אליבא דר' ישמעאל וסוגיא זו דאבוה דשמואל חולקת עם אותה סוגיא וכמו שכתבנו לעיל ומה שקשה לזה ממ"ש רבינו גבי זרק והעלה דחייב ב' שהרי חלק כו' דמשמע דפסק כר"ע כבר כתבנו בזה לעיל (א"ה תמצאנו לעיל פ' ח"י דין ד'): ודע שראיתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב ונאמר עוד במעלה בחוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר"ש שזה הענין נופל על כל אבר ואבר ולפיכך אם העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ור' יוסי אומר שהוא נופל על הקרבן כולו וכו'. והנה דברים אלו הם כפי אוקימתא דר"ל אך בחיבורו חזר בו וכתב כאוקימתא דר' יוחנן. וראיתי להרב בעל תי"ט שהביא דברי רבינו הללו דבפירוש המשנה בגירסא אחרת ולא יכולתי ליישבה שלפי גירסתו אין הפרש בין דברי ר"ש לדברי ר' יוסי, ודע שראיתי לרש"י שכתב עלה דמתני' דוכלן שחסרו כל שהוא והקריבו בחוץ פטור דהאי וכולן לאו אלבונה קאי דהא מיפלג פליגי בה במנחות פ"ק בלבונה שחסרה דלר' יהודה כשרה אפילו עמדה על קורט אחד ולר"ש בשני קרטין ואי בלבונה נמי קאי מיירי שחסרה משיעור הכשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ע"כ. והנראה דרש"י ס"ל דהני תרי מתני' דהמעלה כזית מהעולה ומתני' דהקומץ ס"ל דהא דבעינן שלם הוא דוקא במוקטרי חוץ אבל במוקטרי פנים חייב אף על החסר וכמו שכתבנו לעיל וס"ל דטעמא דר' אליעזר דבעי שיקריב את כולו לאו משום חסרון כי אם משום פסול ומש"ה אמר דמאי דתנן וכולן שחסרו כו' לאו אלבונה קאי דכיון שאינה נפסלת בחסרון כל שהוא חייב עליה בחוץ אף שהיא חסרה דבמוקטרי פנים לא בעינן שלם. אך עם מה שכתבנו לדעת התוס' ורבינו אין צורך לכל זה דלעולם אף במוקטרי פנים בעינן שיהיה שלם בשעה שמקריב ממנו כזית בחוץ ומש"ה קתני וכולן שחסרו כל שהוא בפנים והקריבו בחוץ פטור וטעמא הוא משום דכתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר וקאי נמי על הלבונה ואף שאינה נפסלת בחסרון. וראיתי לתוס' בדף ק"ח ד"ה כמאן שכתבו דהא דמחייבינן מוקטרי פנים שחסרו והקריבן בחוץ היינו דוקא כגון אימורין או איברי עולה שחסרו דלא מיפסלי בהכי אבל מנחה שחסרה וקטרת ולבונה שחסרו דמפסלי מחמת חסרון פסול כדתנן וכולן שחסרו כל שהוא והקריבן בחוץ פטור וגבי עולה קתני המעלה וכו' ומשמע בגמרא דבניתותרו מיירי וכו' ע"כ. ודבריהם תמוהים הם בעיני דדוקא ברייתא דקתני מצטרפין לכזית להעלותן בחוץ וליחייב עליהם משום פגול ונותר מוקמינן לה בשניתותרו משום דקשיא לן גבי נותר מאי איירי עולה אפי' שלמים נמי וכדתנן כל הנותרים מצטרפין ומש"ה מוקמינן לה בשניתותרו אבל מתני' דלא איירי כי אם בדין העלאה בחוץ בדין קתני מן העולה דעולה ואמוריה אין שלמים ואמוריהן לא משום דבשר שלמים לאו בר הקטרה הוא ולא קרינן ביה אל פתח אהל מועד לא יביאנו וא"כ אין הכרח לאוקומי מתני' בשניתותרו אלא מתני' איירי כפשטה בששאר הבהמה היא שלמה ומתני' דוכולן שחסרו דפטור ס"ל דמוקטרי פנים שחסרו פטור ומטעם חסרון נגעו בה ולא משום פסול ולעולם דלמ"ד דחסרון אינו מעלה ומוריד במוקטרי פנים מנחה שחסרה בפנים חייב עליה בחוץ ואף שהיא פסולה כיון שאם עלתה לא תרד. ומיהו נראה שהדין שכתבו התוספות דין אמת הוא דאף למ"ד דמוקטרי פנים שחסרו חייב במנחה שחסרה מודה דפטור אך לא מההכרח שכתבו התוספות אלא ממאי דתנן במתני' דהקומץ דרבי אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן ולפי הנראה ר"א לא פליג במתני' דהמעלה כזית מהעולה והטעם משום דס"ל דשאני עולה דלא מיפסלא בחסרון מש"ה כל שהקריב ממנה כזית חייב כיון דשאר הבהמה או האבר קיים אבל במנחה שנפסלת בחסרון דל מהכא טעמא דאותו ת"ל דפטור לפי שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד וכל שאינו מתקבל בפנים אם הקריבו בחוץ פטור וא"כ אף למי שיחלוק בסברא זו דר"א משום דבשעה שמקריב מהמנחה מה שמקריב ממנה בחוץ הוא כשר מ"מ כל היכא דחסרה קודם שיקריב בחוץ מודה דפטור לפי שנפסלה המנחה. ולפ"ז אף למ"ד דמוקטרי פנים שחסרו דחייב יודה במנחה שחסרה דפטור לפי שהיא פסולה בחסרון. ומיהו עדיין אפשר לדחות כל זה ולומר דטעמיה דת"ק דפליג עם ר' אליעזר הוא משום דס"ל דאף דמנחה נפסלת בחסרון מ"מ אם הקריב ממנה כזית בחוץ חייב כיון שהיא שלמה ואף שהיא פסולה קרינן בה ואל פתח אהל מועד לא הביאו כיון שאם עלתה לא תרד ור"א ס"ל דכיון דלכתחלה לא תעלה בעינן שיקריב כולה כדי שיתחייב עליה בחוץ ומאי דתנן וכולן שחסרו בפנים דפטור לאו משום פסול נגעו בה אלא משום חסרון וכתיב אותו על השלם ומינה דלמאן דלא בעי שלם במוקטרי פנים אם חסרה המנחה בפנים והקריב ממנה בחוץ חייב כיון שאם עלתה לא תרד וכסברת ת"ק. אך ממקום אחר נראה לי שהדין דין אמת לפי שאני סבור דהני תרי מתני' דהמעלה כזית מהעולה ומתני' דהקומץ דברי הכל היא. והנה רבינו בתחלה הביא מחלוקת ר"ש ור' יוסי אם במוקטרי פנים בעינן שלם או לא כפי אוקימתא דר' יוחנן דהלכתא כותיה ואח"כ חזר ושנה דהמעלה כזית מהעולה דחייב ודין זה הוא מוסכם מהכל אלא דלמר הוא אף דשנאבד השאר ולמר בשלא נאבד אך במה שאמר דבהקרבת כזית מתחייב הכל מודים בזה ואח"כ הביא דין הקומץ והמנחה דבכזית נמי מתחייב דומיא דעולה וגם בזה מודים ר"ש ור' יוסי אלא שר"א נחלק במנחה מטעם פסול ואח"כ חזר ושנה דכולן אם חסרו בפנים והקריבן בחוץ דפטור ונראה שגם דין זה הוא מוסכם מהכל משום דאף למ"ד דבמוקטרי פנים לא בעינן שלם מ"מ מודה במנחה שחסרה דפטור משום דנפסלה בחסרון וזהו שלא שנה דין זה גבי עולה משום דבעולה למ"ד דמוקטרי פנים לא בעינן שלם אף אם לא נשאר מן העולה כי אם כזית והקריבו בחוץ חייב ומש"ה לא הביא דין זה דחסרון כי אם גבי מנחה שהוא מוסכם מהכל ומיהו לדידן דקיי"ל דאף במוקטרי פנים בעינן שלם טעמא דפטור המקריב מנחה שחסרה בפנים הוא משום דכתיב אותו וזהו שרבינו כשהביא דין זה דמנחה שחסרה דפטור נתן הטעם משום דכתיב לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר: ודע דבדף ק"י עלה דמתני' דוכולן שחסרו אמרינן בגמרא איבעיא להו חסרון דחוץ שמיה חסרון או לא שמיה חסרון מי אמרינן כיון דנפקא איפסלי להו מה לי חסר מה לי יתר או דילמא יוצא דאיתיה בעיניה אין דליתיה בעיניה לא ולא איפשיטא. והנראה אצלי הוא דספק זה הוא משום דס"ל סתמא דתלמודא דטעמא דמתני' דוכולן שחסרו בפנים משום פסול נגעו בה וכמו שכתבנו לעיל דבבא זו היא מוסכמת מהכל אף למאן דאית ליה דבמוקטרי פנים לא בעינן שלם אפ"ה מנחה שחסרה והקריבה בחוץ פטור לפי שהיא פסולה. ולפי הנחה זו נסתפקו בחסרון דחוץ דכיון דגזרת הכתוב היא דיוצא אף שנפסל אפי' הכי חייב א"כ אם חסר בחוץ נמי יהיה חייב דמה לי חד פסולא מה לי תרי פסולי אך למ"ד שגם במוקטרי פנים בעינן שיהיה שלם וא"כ מנחה שחסרה פטור מטעם חסר נראה דאין מקום לבעיא זו דכיון דגזרת הכתוב הוא שיהיה שלם איך יתכן דבשביל שהחסרון הוא בחוץ שיתחייב דהיכן מצינו שדבר חסר יתחייב עליו ומיוצא דחייב קרא ליכא שום ראיה לחייב על חסרון דחוץ. אך ראיתי לרבינו שאחר שכתב דהמקריב מנחה חסרה דפטור משום דכתיב אותו דבעינן שלם כתב הוציאו שלם וחסר בחוץ והעלהו הרי זה ספק ואינו לוקה ע"כ. ולא הבינותי דין זה דמאחר שהטעם הוא משום דכתיב אותו איך יתכן שאם חסר בחוץ שיתחייב, והדבר צריך אצלי תלמוד: ודע דרבינו לא כתב בפירוש דין מוקטרי חוץ שחסרו ומהסוגיא דדף ק"ז וק"ח מוכח דבמוקטרי חוץ לכ"ע בעינן שלם ולא נחלק בו אדם ומאי דאיבעיא לן אי חסרון דחוץ הוי חסרון הוא דווקא במוקטרי פנים אלא שהחסרון היה בחוץ אבל במוקטרי חוץ שנחסרו לכ"ע פטור משום דכתיב אותו. ונראה לומר דכיון דמהסוגיא מוכח דאף מאן דפליג במוקטרי פנים מ"מ מודה במוקטרי חוץ שאם חסרו דפטור א"כ כיון שלמדנו רבינו דאף במוקטרי פנים בעינן שיהיה שלם מכ"ש נלמד דבמוקטרי חוץ בעינן שיהיה שלם, ומיהו עדיין לבי מהסס בזה דכל כי האי מילתא היה לו לרבינו לומר אותו בפירוש. עוד יש לדקדק במ"ש רבינו העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר זרק הדם והעלה האיברים חייב שתים ע"כ. והנה כתב שני דינים אילו בסתם כאילו בחד גוונא מיירי ואני תמיה בזה שהדין הא' דהעלה וחזר והעלה דחייב שתים הוא דוקא בב' העלמות דאילו בהעלם אחד פשיטא דאינו חייב כי אם אחת ואפי' אם העלה שתי עולות בזה אחר זה בהעלם אחד אינו חייב כי אם אחת שהרי כתב רבינו בפ"ו מהל' שגגות דין ב' דהשוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת ופשיטא דהוא הדין למעלה ה' זבחים בהעלם אחד דאינו חייב כי אם אחת והדין השני דזרק והעלה הוא בהעלם אחד ואפי' הכי חייב שתים לפי שהכתוב חלקן והרי זה כאילו עבר על ל"ו כריתות שבתורה בהעלם אחד דקי"ל דחייב על כל כרת וכרת. והדבר הוא פשוט דמאי דשקלינן וטרינן בגמרא בזרק והעלה אם חייב שתים או אחת הוא כשזרק והעלה בהעלם א' דאילו בשני העלמות פשיטא דחייב שתים ולא היה צריך הכתוב לאמרו ואין צורך לראיה בזה וא"כ היה לו לרבינו לבאר כל זה ולא לכתוב הדינים בסתם וצ"ע: ומ"ש רבינו כל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב כלל בדין זה כל הפרטים שהזכיר בדין ג' חוץ מהמים והיין ששיעורם הוא ג' לוגין. ודע דבפרק השוחט והמעלה (דף ק"ט) תנן דאם הקטיר בחוץ כזית חייב ור"א פוטר ובגמרא אמרי' ת"ר הקטיר כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור וקס"ד מאי פטור פטור דזר כלומר דזר שהקטיר חצי פרס פטור והקשו דאמאי פטור הא הקטרה היא בחוץ ותירצו אמר רב מאי פטור פטור ציבור דציבור שהקטירו כזית יצאו ידי חובתן משום דכזית הוה הקטרה. תו אמרינן התם דבהא מודה ר' אליעזר ואע"ג דאית ליה דאם הקטיר כזית בחוץ דפטור מ"מ מודה דציבור שהקטירו כזית חייב ועל זה תמה ר' זירא דאמאי מודה ר"א בציבור דכיון דלדידיה בחוץ פטור אלמא לאו הקטרה היא וא"כ ציבור נמי לא יצאו ידי חובתם ותירץ רבה דבהקטרה דהיכל כ"ע לא פליגי דכזית הוי הקטרה בין ליחייב בחוץ ובין לפטור ציבור לפי שלא נאמר שיעור בהקטרה דהיכל שהיא של כל יום ויום וברייתא כולה רישא וסיפא ד"ה היא ובהקטרה דהיכל מיירי וכי פליגי במתני' בהקטרה דיוה"כ דלפני ולפנים שנאמר בה שיעור דמלא חפניו דוקא ובבת אחת דר"א סבר מלא חפניו דוקא ומש"ה בחוץ לא מתחייב כי אם אשלימה ות"ק סבר דמלא חפניו לאו דוקא ומש"ה חייב בחוץ על כזית ע"כ. ואני תמיה בזה דלמאי איצטריך רש"י למימר דמ"ד מלא חפניו דדוקא הוא בבת אחת דהא ר"א דאית ליה דאם הקטיר כזית בחוץ דפטור אף שיאמר דאם הקטיר מלא חפניו שני פעמים דכשר מ"מ לגבי חוץ ס"ל דאם הקטיר כזית דפטור דומיא דהקומץ וליכא למימר דגבי קומץ נמי ס"ל לר"א דאם הקטיר קומצה פעמים דפסולה דהא משנה סתמית היא בפ' הקומץ רבה (דף כ"ו) הקטיר קומצה פעמים כשרה וליכא מאן דפליג עלה. ועוד שמדברי רש"י בפירוש המשנה נראה דר"א מודה דאם הקטיר הקומץ פעמים דמהני אלא דטעמא דר"א הוא דכיון שכולן מתירין הם כל זמן שלא קרבו כולם לא הויא הקטרה דומיא דקומץ ולבונה ושני בזיכין דתנן בדף ק"י דר"א פוטר עד שיקריב את כולם ולא ראיתי בשום מקום מי שיאמר שאם הקריב שני הבזיכין בזה אחר זה דלא מהני ואביי הקשה לרבה דאיך יתכן לומר דמלא חפניו לאו דוקא והא כתיבא חוקה בהקטרה דפנים כתיב וחוקה עכובה הוא אלא אמר אביי דלעולם לכ"ע מלא חפניו דוקא וכי פליגי במתני' הוא בהקטרה דפנים וטעמייהו דרבנן דמחייבים על כל כזית דפנים בחוץ הוא משום דילפי פנים מחוץ וכי היכי דחוץ דהיינו הקטרה דהיכל מתחייב בכזית לכ"ע משום דלא נאמר בו שיעור ה"נ בהקטרה דפנים חייב בכזית ור"א ס"ל ילפינן פנים מחוץ ומש"ה אינו מיחייב עד שיקריב מלא חפניו בחוץ וברייתא כולא רישא וסיפא דברי הכל היא ומיירי בהקטרה דהיכל שלא נאמר בה שיעור ומש"ה אם הקטיר כזית חייב וציבור נמי שהקריבו כזית יצאו ידי חובתם. ורבא הקשה לדברי אביי הללו דאיך יתכן לומר דרבנן ילפינן פנים מחוץ השתא חוץ מחוץ לא ילפי רבנן דתניא יכול המעלה פחות מכזית קומץ וכו' והמנסך פחות מג' לוגין יין או מג' לוגין מים יהא חייב ת"ל לעשות אותו על השלם חייב ואינו חייב על החסר והא פחות מג' לוגין דאית בהו כמה זיתים ולא ילפי רבנן חוץ מחוץ חוץ מבפנים מיבעיא אלא אמר רבא כגון דקבעינהו שני חצאי פרס במנא מ"ס קביעות מנא מילתא היא ומ"ס לאו מילתא היא כלומר דרבא ס"ל דמתני' ובברייתא מיירי בהקטרה דהיכל אלא דברייתא מיירי בדלא קבע במנא וד"ה היא ומשום הכי אם הקטיר בחוץ כזית חייב וציבור נמי שהקריבו כזית יצאו ידי חובתם אך מתני' איירי דקבע לשני חצאי פרס במנא דר"א סבר דקביעות מנא מילתא היא ומש"ה אינו חייב עד שיקטיר הכל בחוץ ורבנן סברי דקביעות מנא לאו כלום היא ומש"ה מחייבים אף אם לא הקטיר בחוץ כי אם כזית אבל בהקטרה דפנים אף רבנן מודו שאינו מתחייב בחוץ עד שיקטיר כל השיעור דהיינו מלא חפניו ואם קבעו ציבור במנא והקטירו כזית נראה דלר"א לא יצאו ידי חובתם לפי דמתחלת הסוגיא מוכח דכל דלא הוי הקטרה להתחייב עליה בחוץ לא יצאו הציבור ידי חובתם ולענין זר המקטיר כזית אם הקטיר מקטורת של פנים לכ"ע פטור ואם הקטיר מקטורת של היכל לכ"ע חייב אך אם הקטיר מקטורת של היכל כזית לאחר שקבע פרס במנא באנו למחלוקת ר"א ורבנן לרבנן חייב ולר"א פטור ורב אשי אמר ניסוך מהקטרה לא ילפי רבנן אע"ג דחוץ מחוץ הקטרה מהקטרה ילפי אע"ג דחוץ מפנים ע"כ. והכונה בא להחזיק תירוצו של אביי דמתני' איירי בהקטרה דפנים וטעמייהו דרבנן הוא משום דילפי פנים מחוץ אלא שהקשה לו רבא דהא רבנן לא ילפי אפי' חוץ מחוץ לזה בא רב אשי ואמר דמאי דלא ילפי רבנן חוץ מחוץ הוא משום דאינם שוים דחד הוי ניסוך וחד הקטרה וניסוך מהקטרה לא ילפי אף דהוי חוץ מחוץ אבל גבי קטורת דהיכל היא הקטרה אף שהוא חוץ מפנים ילפי הקטרה מהקטרה: והנה כפי סברת רבי אשי הלזו גבי ציבור פשיטא דאם הקטירו בהיכל כזית דנפטרו אך בהקטרה דפנים פשיטא דלא נפטרו דלא שייך למילף פנים מחוץ לפטור הציבור ופשיטא שאם חסר כל שהוא ממלא חפניו דלא יצאו ידי חובתם דהא חקה כתיב ביה ולענין זר המקטיר אם הקטיר בהיכל פשיטא דבכזית מתחייב. אך אם הקטיר בפנים אני מסתפק לדעת רב אשי מי אמרינן כי היכי דילפינן פנים מחוץ ליחייב בחוץ אף על כזית הכי נמי ילפינן פנים מחוץ לחייב את הזר המקטיר בפנים כזית או דילמא היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר ודוקא גבי חיובא דחוץ ילפינן פנים מחוץ אבל בחיובא דזר לא ילפינן פנים מחוץ. עוד אני מסתפק בזר שהקטיר כזית מן הקומץ אם חייב דומיא דחיובא דחוץ או דילמא יש לחלק ביניהם דגבי זר בעינן כדי שיתחייב עבודה שלמה וכל שלא הקטיר כל הקומץ לא הוי עבודה שלמה. והנה לענין ספק זה נראה שיש להוכיח דגם בזר אם הקטיר כזית מן הקומץ חייב שהרי בתחלת הסוגיא עלה דברייתא דאם הקטיר כזית בפנים פטור וקס"ד מאי פטור פטור זר קא מתמה תלמודא אמאי הקטרה היא ופירש"י אמאי פטור הא הקטרה היא דהא האי תנא מחייב עלה בחוץ ע"כ. הרי דס"ל לסתמא דתלמודא דכל היכא דחשיבא הקטרה לחייבו בחוץ חייב עליה הזר ולפי זה גבי קומץ נמי כיון דבכזית חייב עליה בחוץ זר נמי חייב בכזית. ומיהו עדיין יש לדחות כל זה משום דמהסוגיא נראה דבקטורת אם יש לה שיעור אינו מתחייב עליה בחוץ ומש"ה הוה ס"ל לרבה דטעמייהו דרבנן דמחייבי בחוץ בכזית הוא משום דס"ל דמלא חפניו לאו דוקא ואביי אמר דטעמייהו דרבנן הוא משום דילפי פנים מחוץ ורבא הוצרך לומר דלרבנן קביעות מנא לאו כלום היא משמע הא לאו הכי לא הוו מחייבי רבנן בכזית ויש לתמוה דאמאי איצטריכו להני טעמי הרי קומץ דאליבא דכ"ע הוא דוקא ואם חסר ממנו כ"ש אינו מועיל כלל ואפ"ה מחייבי רבנן בכזית וכיון שהשאר קיים וא"כ נימא דטעמא דרבנן הוא דאף דרחמנא מלא חפניו דוקא קאמר מ"מ חייב על כזית כיון שהשאר קיים מידי דהוה אקומץ וכבר תמהו התוס' בקושיא זו ותירצו דע"כ לא מחייבי רבנן בקומץ אלא משום דחשיב להתפסל ע"מ להקטיר כזית מקומצה לאחר זמנו הילכך חשיבא נמי הקטרה לחייבו אכזית ממנו בחוץ אבל קטרת לא אשכחן דחשיב הקטרה בכזית דלא שייך בה פגול הילכך הא דמחייבי רבנן בקטרת בכזית ע"כ הוא משום דמלא חפניו לאו דוקא או משום דקביעות מנא לאו כלום היא ע"כ. ולפי זה כשהקשו בגמרא אמאי הקטרה היא הכונה דכיון דחייב עליה בחוץ בכזית ע"כ טעמא הוא משום דכזית חשיבא הקטרה שלמה דאי לא לא היה חייב על כזית בחוץ משום דלא דמי לקומץ וכיון דהוי הקטרה שלמה זר אמאי פטור עליה הרי עשה עבודה שלמה אבל קומץ אף שחייב על כזית ממנה בחוץ אין ללמוד מזה שיתחייב הזר נמי בכזית כיון שאינה עבודה שלמה. ועוד יש להוכיח דברי התוס' הללו דבתר דאמרינן מאי פטור פטור ציבור אמרינן אמר רבי זירא אי קשיא לי הא קשיא לי הא דאמר רב עלה בהא אפילו ר"א מודה דהא ר"א לאו הקטרה היא קאמר ע"כ משמע דאי לאו דברי רב הוה ניחא ליה הברייתא. ויש לתמוה דהיכי ניחא ליה וכי בשביל שחייב על כזית בחוץ נאמר דצבור נמי נפטרו בכזית וכי קומץ דמיחייב בכזית וכן שני בזיכין דחייב על אחד מהם בחוץ נאמר דגם הציבור נפטרו באחד מהם זו לא אמרה אדם מעולם אלא ודאי דהכוונה דאי לאו דברי רב הוה ניחא ליה משום דהוה ס"ל דהאי תנא דקאמר דהמקטיר כזית מהקטרת בחוץ דחייב ע"כ ס"ל דכזית חשיבא הקטרה שלמה דאי לא שיעור זה דכזית מנא ליה בקטורת ומש"ה הוה ניחא ליה מאי דתני סיפא דציבור פטור דכיון דחשיבא הקטרה שלמה מש"ה פטורים הציבור אך לרב דאמר דר"א מודה בציבור פטורים לזה הוקשה דאמאי והלא ע"כ ר"א פליג עם רבנן וס"ל דלא חשיבא הקטרה בכזית וא"כ אם הקטירו הציבור כזית לא נפטרו. ולענין הספק האחר שנסתפקנו בזר שהקטיר קטורת בפנים אי מתחייב בכזית משום דילפינן פנים מחוץ דומיא דהעלאת חוץ או לא נראה שיש להוכיח דכשם דבהעלאות חוץ ילפינן פנים מחוץ ה"נ לגבי חיובא דזר דאי לא תימא הכי מאי דוחקייהו לומר דמאי דתניא חצי פרס בפנים דפטור דפטור ציבור קאמר אימא דפטור זר קאמר ומיירי בהקטרת פנים ובחוץ חייב משום דילפי פנים מחוץ וזר פטור משום דלגבי זר לא גמרינן פנים מחוץ וכי תימא דמאי דאמרינן דפטור ציבור קאמר הוא לפי הס"ד אך לפי המסקנא דטעמייהו דרבנן הוא משום דילפי פנים מחוץ הכי נמי דפטור דקתני פטור דזר קאמר הא ליתא דהא רב דקאמר בהא אפילו ר"א מודה ע"כ לפי המסקנא קאי וכל האי שקלא וטריא הוא ליישב דברי רב דקאמר דבהא אפילו ר"א מודה ומדקאמר בהא אפילו ר"א מודה מוכח בהדיא דפטור ציבור קאמר דאי פטור זר לא שייך לומר דר"א מודה דהא פשיטא דלר"א הזר פטור מידי דהוה דפטר בחוץ ולפי הנראה דרב דקאמר דפטור ציבור קתני ואפילו ר"א מודה משום הכרח זה הוא דברייתא קשיתיה דקתני בפנים פטור ואי בקטורת פנים האי פטור אין לו מובן כלל בין אם נאמר דקאי אציבור בין אם נאמר דקאי אזר משום דגבי זר נמי ילפינן פנים מחוץ אלא ודאי דמיירי בהקטרה דהיכל והפטור הוא פטור דציבור ולהורות על כל זה אמר דבהא אפילו ר"א מודה לומר דמיירי בהקטרה דבכזית הויא הקטרה שלמה באופן שלמדנו מזה דגם גבי חיובא דזר ילפינן פנים מחוץ: שוב ראיתי דהכרח זה אינו משום דטעמא דמוקמי לברייתא בהקטרה דהיכל הוא משום דלישנא דחצי פרס בפנים אינו צודק כ"א בהקטרה דהיכל שהיה מקטיר בכל יום מנה פרס בשחרית ופרס בין הערבים אבל בהקטרת פנים לא שייך לשון זה דחצי פרס לפי ששיעורו הוא מלא חפניו וכיון דע"כ בהקטרה דהיכל מיירי מתני' מש"ה אמר דפטור ציבור קתני משום דבהקטרה דהיכל פשיטא דזר חייב בכזית כיון שאין לו שיעור מן התורה ולעולם דלפי המסקנא גם בהקטרת פנים פטור הזר אם הקטיר כזית משום דלא ילפינן פנים מחוץ לגבי חיובא דזר: ודע דרבינו לא חלק כלל בין קטרת פנים לקטרת חוץ והנראה מדבריו דבשניהם מתחייב בכזית וכמו שכתבנו בתחלת דברינו והטעם הוא משום דפסק כאוקימתא דרב אשי דבתרא הוא. אך בפ"ט מה' ביאת מקדש הלכה ד' כתב וכן אם הקטיר קטרת על מזבח הזהב משיקטיר כזית חייב אבל המקטיר קטרת ביום הכפורים בקדש הקדשים אינו חייב מיתה עליה עד שיקטיר מלא חפניו השיעור המפורש בתורה ע"כ. הרי הדבר מפורש דס"ל דגבי חיובא דזר לא ילפינן פנים מחוץ. ומרן ז"ל הביא על דברי רבינו הללו סוגיא זו וכתב בסוף דבריו וצ"ע נראה שהוקשה לו דכי היכי דילפינן פנים מחוץ לגבי חיובא דחוץ הכי נמי היה לנו ללמוד לגבי חיובא דזר וליחייב אף בהקטרת פנים בכזית ומש"ה הצריך הדבר עיון: וראיתי בירושלמי פ"ד דיומא הלכה ה' תניא הקטיר כזית בחוץ חייב פחות מכזית בפנים פטור ר' זעירא בשם רב ירמיה נפטרו הציבור ידי חובתן ר' יוסי בר ר' בון בשם רבי ירמיה מן מן דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע פחות מכזית בפנים פטור ע"כ. ולא יכולתי להלום גירסא זו דקאמר פחות מכזית בפנים דנפטרו הציבור דכיון דלא חשיבא הקטרה אמאי נפטרו וכן דברי ר' יוסי לפי גירסא זו הם תמוהים ואי לאו דמסתפינא אמינא דטעות נפל בספרים והגירסא היא כזית בפנים פטור כלומר דנפטרו הציבור כלומר דלא נימא דכל שלא הקטיר פרס לא נפטרו הציבור קמ"ל דשיעור דפרס אינו מעכב ואם הקטירו כזית יצאו ידי חובתם והיא הברייתא השנויה בתלמוד דידן שכתבנו בתחלת דברינו ומאי דקאמר ר' יוסי מן מה דתני כו' בא ללמדנו דשני דינים אלו תלויים הם זה בזה דהיינו חיוב חוץ ופטור ציבור ולאפוקי מסברת רב שכתבנו לעיל דקאמר על ברייתא זו דפטור ציבור בהא אפי' ר' אלעזר מודה ודו"ק. ומ"ש מרן בשם הר"י קורקוס שמתוך דברי רש"י כו'. עיין בפ"ד דסנהדרין (דף ל"ד):

טו

מי ששחט קדשים בזמן הזה וכו'. עיין במ"ש התוס' בפ"ו דיומא (דף ס"ג) ד"ה שלמים ובפ"ו דזבחים (דף נ"ט) ד"ה עד. ועיין במ"ש הראב"ד לעיל ספ"ו מה' בית הבחירה. ויש לדקדק דלמה נקט דין זה בשוחט ומעלה באחד מהם לבד חייב. ואפשר לומר דהאי והעלה הכוונה היא או העלה. אלא שראיתי שבדין ט"ז כתב השוחט כו' וכן המעלה הרי שהזכיר השתי חלוקות בפירוש וא"כ ה"נ הול"ל מי ששחט וכן מי שהעלה חייב אשר ע"כ נ"ל דכולה חדא מילתא היא ודו"ק:

טז

והנכרים מותרים להקריב כו'. זה שהותר לנכרים להקריב עולות בכל מקום מותר להקריב בהמה חיה ועוף תמימין ובעלי מומין טהורים ולא טמאים וכן מחוסר אבר אסור לבני נח להקריב. כן מתבאר פ"ד דע"ז (דף נ"א) ובפ' בתרא דזבחים (דף קט"ו) ועיין במ"ש התוס' בפ"ק דע"ז (דף ה') ד"ה מני (א"ה עיין במ"ש הרב בפ"י מה' מלכים הלכה ז' ע"ד התוס' הללו) ובפ"ק דחולין (דף כ"ב) ד"ה והביא יע"ש. ומ"ש רבינו ואסור לסייען. הוא בירושלמי פ"ק דמגילה הלכה י"ג יע"ש:

סליקו להו הלכות מעשה הקרבנות בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף