משנה למלך/מלווה ולווה/ב

משנה למלך ‏ מלווה ולווה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ושלא נתן מתנה ע"מ להחזיר וכו'. כתב בעה"ת שער ב' ח"ב וז"ל אבל אי מסרי' ניהליה לההוא מדעם בידיה דמקבל מתנה חזינן אם לוה תחלה ואח"כ זיכה לזה ע"מ להחזיר והוא קרקע או מטלטל ששיעבד למלוה באגב ואקנה בזה ודאי לא יועיל כלום שהרי זכה בהם המלוה תחלה שהרי קדם חובו למתנתו אבל אם עשה מתנה זו קודם הלואתו ועשאה לזמן ידוע בזה ודאי קנה הזוכה מה שזכה לו עד שיגיע זמנו וכתב הר"ב גידולי תרומה (דף י"ב ע"ב) וז"ל נראה דבר פשוט דמיירי כשנשבע הלוה שלא עשה מתנה זו כדי להבריח מב"ח ע"כ, ולא ידעתי מה יתן ומה יוסיף שבועת הלוה במטלטלין שהם תחת יד המקבל מתנה דאטו אם הודה הלוה דמתנה זו כדי להבריח מב"ח נתנה מי מהימנינן ליה וצ"ע. ומ"ש מרן בכ"מ בד"ה וכתב עוד כו' דהא חובו יוכיח שלא נתכוון אלא להבריח מב"ח בלבד בתשובת הריב"ש סי' ב' משמע דלא ס"ל הכי גבי נותן מתנה ע"מ להחזיר להבריח מן המכס וכתב דשפיר דמי יע"ש:

ג

ותקנת אחרונים היא ואין מדקדקין בה וכו'. אע"ג דמשנה שלימה שנינו במי שהיה נשוי נשים רבות דהראשונה נשבעת לשניה ודקדקו בגמרא ואילו ראשונה לשלישית לא דשבועה לאחת שבועה לכולם וכאן הוצרך רבינו לטעם משום דתקנת אחרונים אין מדקדקים בה להחמיר היינו משום דהשבועה הראשונה היא שלא נפרעה מבעלה ובזה שייך טעמא דשבועה לאחד כו' אבל הכא יש שבועה להבא דכל מה שירויח יתן לב"ח ויש בזה קפידא לכולם ולכך הוזקק לטעם תקנת אחרונים ואין מדקדקים בה ודו"ק:

ו

לפיכך אם אין לראובן נכסים כו'. נראה שכתב רבינו כן למעט סברת הראב"ד הביאה בעה"ת שער נ"א ח"ב עלה דהאי מימרא דהאומר שטר אמנה דאם בא לוי בפני ב"ד וטען לראובן פרעתיך והודה לו ראובן אפילו שחב לאחרים נאמן לוי ומוקי מילתא דתלמודא באומר ראובן שטר אמנה או פרוע שלא בפני לוי יע"ש. אמנם דקדקתי בסמוך לזה מ"ש רבינו וכן כל מי שיש עליו שט"ח והודה לאחר מעצמו בחוב אחר וכו' דלמה נקט בכה"ג לימא אפילו הודה לאחר ע"י תביעה וכמ"ש לעיל ודוחק לומר דדוקא גבי שטר שהוא בחזקת שאינו פרוע פליג אסברת הראב"ד שכתבתי אבל כאן שאין כאן נגד חזקה מודה להראב"ד ז"ל אבל אין הדין כן לדעתי וצ"ע. ומ"ש ה"ה ומתוך דברים אלו נראה בדעת הרב שמלוה בשטר מאוחרת כו' הכרח זה שכתב ה"ה איני מכירו דכל מה שנחלקו אי מלוה בשטר קודמת או מלוה ע"פ היינו בבא לגבות מקרקע שהיה ביד הלוה בשעה שנשתעבד לשניהם אבל במטלטלי לכ"ע שניהם שוין דאין קדימה במטלטלין. ואף בשני ב"ח בשטר ויש להם קדימה זה לזה כתב רבינו בפ"ך שיד שניהם שוה וכ"כ הר"ן בפרק מי שהיה נשוי גבי פלוגתא אי מלוה ע"פ קודמת או לא שכתב דזה דוקא כשבאו לגבות ממקרקעי אבל ממטלטלין חולקין. ואף למי שסובר דאף גבי מטלטלין יש קדימה כל שהם ביד הלוה עדיין יש מקום לומר דיחלוקו כל שקנה מטלטלין אחר שלוה משניהם בין שנאמר דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת או מלוה בשטר מאוחרת קודמת שהרי לא חל שיעבוד שניהם כלל ולכך הצריך רבינו לומר שאינו נאמן מחשש קנוניא ודברי ה"ה צ"ע. וראיתי מי שהקשה לה"ה מההיא דכתב רבינו בפח"י מהלכות אישות וז"ל הניח נשים רבות אע"פ שנשאם זו אחר זו ניזונות בשוה כמו שאין דין קדימה במטלטלין ע"כ. וה"ה פירש טעמו דאע"פ שהניח קרקע ניזונות בשוה כיון שיכול להפקיע ע"י מכירה או מתנה דהא אין מוציאים למזון האשה ממשעבדי יש לו דין מטלטלי דאין בהן קדימה מהאי טעמא א"כ להאי טעמא איך יסבור רבינו דמע"פ מוקדמת שקודמת למאוחרת הא יכול להפקיעו ע"י מכירה. וחוץ מכבודו של השואל נראה דלא אמר ה"ה ההוא טעמא אלא גבי מזונות דאשה אע"פ שהוא מזו לזו אבל ב"ח דעלמא לא אמרינן ומי שירצה לעמוד על עיקרן של דברים אלו יראה בעיניו דברי הר"ב התרומות שער א' ח"א סי' ד' יע"ש:
כתב מרן הב"י סי' פ"ו בשם הרשב"א שנסתפק בלוה מעכו"ם אם נאמר דינא דר' נתן. ומדברי הרא"ש בפרק יש נוחלין מוכח דפשיטא ליה דגם גבי עכו"ם שייך דינא דר' נתן שכתב שם דהאידנא דתקינו גאונים דב"ח וכתובה גבי ממטלטלי דיתמי אם גבו מטלטלין בחובת אביהם ב"ח וכתובת אשה גובה מהם ואפילו ממלוה דעכו"ם והיינו טעמא וכו' משום דמשעבדא להו מדר' נתן יע"ש ועיין בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' כ"ג ודו"ק. כתב הר"ב פ"מ ח"א סי' צ"ט וז"ל גם אההיא דמרדכי דשכר פעולתו אפשר דהרמב"ם פליג עליה דלהרמב"ם אף בעל חוב ואשה גובין משכר פעולתו אע"ג דעדיין לא בא לידו דשכיר דמשעה שנשתעבד בע"ה לשכירו נשתעבד נמי לב"ח דידיה מדרבי נתן יע"ש. ואין דין זה מוסכם דאיכא מ"ד דבשכירות ליתא לדר' נתן וכמו שהביא סברא זו בעה"ת שער נ"א יע"ש. (*א"ה עיין בפ"ג מה' עבדים דין י"ב מאי דשקיל וטרי הרב ז"ל בהאי דינא דר' נתן):
כתוב בתשובת הרא"ש כלל ט"ל סי' ו' וששאלת לאה שלותה ממון משמעון וכשהגיע זמן ההלואה תבע ממנה ממונו והשיבה שאין לה ממה לפרוע וטען שמעון שיגבו לו ב"ד משטר מתנה שכתב לה בעלה מדר"נ כו'. תשובה לא שייך להזכיר דר"נ דההיא דר"נ איירי וכו' אבל בנדון זה אם שטר המתנה היה נכתב כהלכתו כבר זכתה לאה בכל הקרקעות שנתן לה והם שלה כו'. הנה מ"ש ואף פירות לא יאכל לעיל כלל ל"ח סי' א' כתב היפך מזה וצ"ע. ומ"ש ומה שאמרה שתלה הבעל הגבייה ברצון האשה זו אינה טענה כו' יש לדקדק למה הוצרך לבטל טענה זו משום שהעדים הוא שהתנו כו' אפילו היה התנאי מפורש שאין חיובו אלא כשתתבע החוב ב"ד כופין לה שתתבע כדי לפרוע ואם לא רצתה מוציאין מהלוה ונותנים למלוה וכ"כ הרב עצמו בתשובה אחרת:
עוד כתב הרא"ש בכלל הנזכר סי' ד' וז"ל ששאלת שט"ח שיצא על אשת איש שלותה כשהיתה פנויה ויש לה שטר נדוניא על בעלה אם מגבין לב"ח מאותו שטר נדוניא כן נראה ודאי דמגבין כו' אבל אין משביעין אשת איש כו'. וזה סותר למ"ש לעיל סי' ג' דשטר נדוניא הוי נכסי מלוג ולא גבי מינייהו ב"ח (*א"ה עיין לעיל פ"ג מהלכות שלוחין ושותפין דין ד').גם מ"ש אבל אין משביעין אשת איש אין בו טעם דמה לי אשת איש או פנויה כולם שוים וצ"ע ואין לחלק בין שטר שלותה כשהיא פנויה ובין שטר הנעשה אחר שנשאת דהא שטר נדוניא מיד שנשתעבד הבעל נעשה כנכסי מלוג והוי כגיטו וידו באים כאחד והמשכיל יבין ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף