משנה למלך/גירושין/ט

משנה למלך ‏ גירושין ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

כיצד האומר לאשתו הרי זה גיטך כו'. בפ' הכותב (דף פ"ז) בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום והלכה והניחתו בצדי רה"ר מהו אמר ליה אינה מגורשת מדרב ושמואל כו'. ובסוגיא זו רבו הפירושים והתוס' כתבו דבעיא זו מיירי בדאמר לה מעכשיו משום דאי לא אמר מעכשיו פשיטא דבעינן שיהיה הגט ברשותו ביום ל' וכן ההיא דפרה דרב נחמן מיירי נמי בדאמר ליה מעכשיו ואף שאמר מעכשיו בעינן שיהיה הגט או הפרה במקום הראוי לקנין כגון צדי רה"ר או אגם וסימטא אבל ברה"ר לא. וא"ת מאי ס"ל לרמי בר חמא במעכשיו ולאחר שלשים יום אי ס"ל כשמואל דתנאה הוי א"כ אפילו שהגט נשרף או נאבד לכשיגיעו שלשים יום מגורשת למפרע משעה ראשונה דהא כל המגרש על תנאי לכשיתקיים התנאי מגורשת למפרע משעה ראשונה ולא בעינן שיהא הגט ברשותה בשעת קיום התנאי ואפילו אם נשרף או נאבד קודם קיום התנאי מגורשת למפרע משעה ראשונה וכדאיתא בפ' האומר. ואי מספקא ליה אי תנאי הוי אי חזרה הוי וא"כ כי עומדת באגם מאי הוי דהא אי חזרה הוי פשיטא דבעינן שיהיה הגט בחצרה. ונראה דרמי בר חמא ס"ל כר' יוחנן דאית ליה בר"פ האומר גבי האומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום דהוי שיורא ופירוש הוא דמעכשיו יתחילו הקדושין ויהיו נגמרים עד ל' יום ודכוותה נמי גבי גט הוי הכי דמעכשיו יתחילו הגירושין ומשום הכי בעינן שיהיה הגט ביום ל' באגם או בצידי רה"ר שהוא מקום הראוי לקנין וכן גבי פרה הוי הכי דמעכשיו מתחיל הקנין ונגמר ביום ל'. וכ"כ התוס' בפ' האשה שנפלו (דף פ"ב) ובפ' האשה רבה דהא דבעינן במעכשיו שתהא עומדת באגם היינו משום דר' יוחנן אזיל לטעמיה דמעכשיו מתחיל קנין ואינו נגמר עד לאחר שלשים יום. והא דבעי רב חסדא למפשט בעיא דרמי בר חמא מדרב ושמואל פשיטא דאליבא דרב ושמואל אין מקום לבעיא ולא לפשיטות דאליבא דרב דספוקי מספקא ליה פשיטא דלא מהני גבי גט אם לא שיהיה הגט ברשותה ביום ל' ולשמואל אפילו נשרף או נאבד קודם ל' מגורשת ורמי בר חמא ורב חסדא לא ס"ל לא כרב ולא כשמואל אלא כר' יוחנן ולא בעו למילף מדרב ושמואל אלא אי צדי רה"ר הוו כרה"ר או לא. אבל בפירוש מעכשיו ולאחר ל' יום פליגי אדרב ושמואל. וא"ת איך יתכן לומר דבעיא זו מיירי במעכשיו וסבירא ליה כר' יוחנן דהוי שיור והא גבי גט לר' יוחנן לא מהני שיור משום דבעינן כריתות וכדאיתא בפ' האומר (דף ס') וא"כ היכי אמרינן הכא דמגורשת. ונראה דהא לא קשיא כלל שהרי כתבו התוס' שם כל גיטא דמשייר לאו כלום הוא היינו דוקא במהיום ולאחר מיתה כיון דאינו יכול להיות נגמר אלא לאחר מיתה אינו גט דאין גט לאחר מיתה אבל במעכשיו ולאחר ל' יום מהני:

ז

ואם באתי בתוך ל' יום לא יהיה גט. (א"ה הראנ"ח הקפיד שלא לומר [אם לא באתי] בתוך. ועי' מהרימ"ט א"ה סי' ח' ובדברי הרב המחבר לעיל פ"ג מהל' אישות דין י"ד יע"ש):

ח

שאין אונס בגיטין. (א"ה מבואר בריש פ"ט דכתובות דהיינו משום דאפקעינהו רבנן לקדושי מיניה ועיין בדברי הרב המחבר בה' מלוה ולוה ובלישנא קמא אמרינן ולענין גיטין אינו כן מנ"ל לרבא הא אי לימא מהא דתנן ה"ז גיטך כו' ועיין בדברי הרב המחבר פ"ג מהל' שבועות דין א'. ואם יש חילוק בין קיום התנאי באונס לביטול התנאי באונס יתבאר בדברי הרב המחבר פי"א מהל' מכירה דין ב' יע"ש):

ט

אבל אם לא האמינה חוששין שמא פייסה כו'. כתב מרן סי' קמ"ד וז"ל כתב הרשב"ץ בתשובה איכא גוונא דלא חיישינן בהו לפיוס כההיא דפ"ב דגיטין דהמשליש גט לאשתו ולא חיישינן דליכא רגלים לדבר דבעי לפיוסה אלא משום הנחת זרע קאמר הכי כמ"ש המפרשים ומהא נלמוד למהיום אם מתי דאין לחוש לפיוס דמה מועיל ביטול הגט לענין שיחזור עמה אם ימות נתפרדה החבילה ואי קאי דידיה היא כו'. ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ב ובתוס' פ"ב דגיטין (דף י"ח) ד"ה חיישינן כו' יע"ש ודו"ק:

כא

בעל שאמר לאחר כו'. בפ' האשה תנן הלכה היא ובעלה ובנה למדה"י ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת ותנשא לשוק לפי שבחזקת היתר עומדת אבל אם אמרה מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת להתייבם לפי שאינה נאמנת לאפוקי נפשה מחזקתה הראשונה שהיתה בחזקת איסור ליבם ומיהו חוששין לדבריה וחולצת. ובגמרא איבעיא להו המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו מי אמרינן זכות הוא לה כו' תניתוה וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת, ופירש"י דמדאמרינן דחוששין לדבריה ולא תנשא לשוק ולא אמרינן דתנשא לשוק בחזקתה הראשונה ומאי דקאמרה מת בני ואח"כ מת בעלי הוא משום דרחמא ליה ש"מ דמתני' דסניא ליה ומש"ה חוששין לדבריה ובעיא חליצה ומדאמרינן בסיפא דאינה מתייבמת ולא אמרינן דתתייבם ומאי דקאמרה ניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ מת בני משקרא משום דסניא ליה ש"מ דזמנין רחמא ליה ומש"ה אינה מתייבמת דדלמא קושטא קא אמרה. הכלל העולה דאי הו"א דרחמא ליה ליבם כשהלכה היא ובעלה ובנה למדה"י ובאה ואמרה מת בני ואח"כ מת בעלי היתה מותרת לינשא לשוק כחזקתה הראשונה משום דהיינו תולין ואומרים דמשקרא במאי דאמרה משום דרחמא ליה. ואם היינו אומרים דסניא ליה כשהלכה היא ובעלה ואמרה ניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ מת בני הו"א דתייבם משום דהיינו תולין דמשקרא משום דסניא ליה וכיון דחזינן דברישא חוששין לדבריה ואינה ניתרת לשוק ובסיפא נמי חוששין לדבריה ואינה מתייבמת שמע מינה דזמנין דרחמא ליה וזמנין דסניא ליה ומש"ה ברישא אמרינן דלמא סניא ליה ואפ"ה אמרה מת בני ואח"כ מת בעלי ש"מ דקושטא קא אמרה. ובסיפא אמרי' דלמא רחמא ליה ואפ"ה מת בעלי ואח"כ מת בני ש"מ קושטא קא אמרה ומש"ה אינה מתייבמת. ולפי זה במזכה גט לאשתו במקום יבם הוי ספק אי זכות הוא לה או חובה וחולצת ולא מתייבמת. וראיתי להתוס' שהקשו ואימא דמאי דאינה מתייבמת הוא משום דשויתה אנפשה חתיכא דאיסורא. ולא ידעתי אמאי לא הקשו קושיא זו ארישא דמתני' דבעינן למילף מינה דסניא ליה דאי רחמא ליה היה לנו לומר דתהא מותרת לזר משום דמשקרא במאי דקאמרה מת בני ואח"כ מת בעלי ומדאמרינן חולצת ש"מ דזמנין דסניא ליה. לזה היה להם להקשות דאימא דלעולם דרחמא ליה וטעם דאינה נשאת בלתי חליצה היינו משום דשויתה נפשה חתיכא דאיסורא. (א"ה עיין פ"ג מהלכות יבום דין י"ג):

כד

הרי שאיחרו אחר הזמן כו'. עיין מ"ש לקמן בפרק זה דין ל"ג:

כה

נתייחד עמה כו'. (א"ה לעיל פ"ג מהלכות אלו דין ה'):

כז

ואפילו היה הכותב וכו'. הרא"ש בתשובה סימן ג' הוכיח ממ"ש רבינו ואפי' היה הכותב אחד מהשני עדים שחתמו בו דמשמע דדוקא בדיעבד הא לכתחלה לא. וטעמא דחתם סופר ועד לא הוכשר אלא בדיעבד יע"ש. ואני כבר כתבתי למטה בסמוך דמדברי רבינו לעיל מוכח דאפי' לכתחלה ש"ד והוכחה זו של הרב ז"ל אחר המחילה רבה ליתא דלאו משום חתם סופר ועד נגע בכאן אלא משום דכל שאמר לעשרה כתבו ותנו לכתחלה צריך שיטפלו בגט כל הראוי למלאכת הגט ולכך כל אחד יעשה פעולה הצריכה ואחד כותב ושנים יחתמו בו ואחד יהיה שליח. ואם כדברי הרב והוא השליח שנתנו לה כדי נסבה רבינו ודוק:
כתב מרן בכ"מ וז"ל ומ"מ נראה שלא הכשיר רבינו וכו' (עיין בכ"מ בד"ה אמר לעשרה כו' בסופו). תמיה אני על הרב ז"ל דמדברי רבינו נראה דאפילו לכתחלה שפיר דמי. שהרי כתב לעיל בפ"ב מהלכות אלו וז"ל אמר לשנים כתבו וחתמו גט לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה ומדכתב כותבין משמע דאפילו לכתחלה שפיר דמי. ודוחק לומר דמיירי שהלך הבעל והרחיק נדוד דבכה"ג כדיעבד דמי דאין זה במשמע ועוד דהיה לו לפרש. וגם על מהרח"ש סי' ג' קשיא לי שדקדק מדברי רבינו דדוקא בדיעבד כשר ונעלם ממנו מ"ש רבינו בפ"ב וצ"ע, ועוד כתב רבינו בפירקין אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לשליח כו' אחד כותב ושניהם חותמין ונותנין לשליח הרי דלכתחלה נמי חותם הסופר לעד וגם מזה נמי צ"ע:
כתב מרן הב"י סי' ק"ל וז"ל כתב המרדכי ר"פ מי שאחזו על חתם סופר ועד שכתב ר"י בתשובתו כדאי הוא ר"ח לסמוך עליו בשעת הדחק על מעשה שהיה ונשאת וילדה והכשיר הולד ומיהו לא נתברר אצלי אם גם בלא נשאת או נשאת ולא ילדה מה יאמר רבינו הזקן בהם ע"כ. ודבריו תמוהים אצלי דהא אפילו למאן דפסל חתם סופר ועד מן הדין מ"מ אם נשאת לא תצא דכל הני פסולי דרבנן הכי הוי וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' ר"ה וכל שכן דלר"י לא פסל חתם סופר ועד מדינא אלא דאזיל הכא והכא לחומרא א"כ מה לו לסמוך על ר"ח דסובר דחתם סופר ועד דכשר גמור דאיהו סבר הלכה כר' יוסי באומר אמרו. ואפילו לדעת הרמב"ן שהביא הריב"ש שם דפסול דרבנן אם נשאת תצא הרי בהדיא כתב שם דאם יש לה בנים לא תצא והכא בשילדה עסקינן ועיין בהר"ן (א"ה חבל על דאבדין ועיין בדברי הרשב"א שהביא הרב בני יעקב דף קמ"ה ע"ב). ומדברי הרב פרישה שהביא שם משמע דס"ל דבמקום סכנה לא פסל חש"ו כיון דמדינא כשר ויש לתמוה דא"כ כל פיסולי דרבנן ליתכשרו במקום עיגון וזה לא שמענו. ועוד נראה דחש"ו אפי' במקום עיגון אין מגרשין בו לכתחלה מדאיצטריך הריב"ש לאשמועינן דאם נשאת לא תצא גם במרדכי ר"פ מי שאחזו כתב בשם כמה גדולים דחש"ו פסול לכתחלה אפילו בשעת הדחק ועיין תשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' ח"י. איברא דלכאורה נראה להביא ראיה להכשיר שיחתום הסופר במקום עיגון מהא דתנן מי שהיה מושלך בבור כו' ופריך בגמרא ודלמא שד הוא. מוכח מאותה סוגיא דמתני' איירי כשהעומדים על שפת הבור הם שנים ועלה קתני הרי אלו יכתבו ויתנו דאל"כ מאי פריך והלא אמרינן בפרק כיצד מברכין דלג' אינו נראה כל עיקר וא"כ ליכא למיחש לשד. ואין לומר דשאני בור דהוי מקום מוכן לפורענותא ובמקומן חיישינן כדאיתא בפ"ק דברכות (דף ד' ע"ב) חדא דהתם לא אמרו הכי אלא בתרי דנראה ואינו מזיק אבל בשלשה דאינו נראה כל עיקר לא. ותו שהרי כתבו התוס' שם דהיינו בידוע שיש שם מזיקין כמו שיע"ש. אלא ודאי מוכח דפשיטא ליה להש"ס דמתניתין איירי בשנים וכבר ידוע פירוש הראשונים באותה סוגיא דס"ל דמאי דמשני ר"י בשעת הסכנה כותבין היינו לומר דלא חיישינן לשד ואפילו למ"ד דאינו אלא לחששת צרה אבל לחששת שד בעינן דחזו ליה בבואה דבבואה איכא למילף שפיר דאי בג' בבבואה לחוד סגי דהא אינו נראה כל עיקר. ומיהו נראה דיש לדחות דהא דקתני הרי אלו יכתבו ויתנו היינו בע"מ לחוד דהא (ע"מ) [עדי חתימה] אינו אלא דרך עצה טובה לתקנת האשה כמ"ש רש"י והתוספות והרשב"א הביא דבריהם מרן הב"י ס"ס קל"ג יע"ש ובכה"ג זאת אומרת אי אפשי בתקנת חכמים דבשעת הסכנה תקנתה קלקלתה ודוק:

לא

אחד מהם כותב ושניהם חותמין. (א"ה עיין לעיל בפרקין הלכה כ"ז):

לב

ואם היו שני עדים וכו'. מדברי רבינו ז"ל משמע דאין צריך שיהיו העדים הראשונים עצמם אותם שמסר הבעל הגט ביד השליח אלא אף בשתי כתי עדים סגי. וזה נראה הפך ממ"ש הריב"ש בתשו' (סי' שי"ח) משם הרמ"ה דכל שאינן כת אחת חשיב ליה חצי דבר יע"ש. (א"ה עיין הרד"ך סוף בית ז' תוס' פרק האומר ומרדכי בהלכות הגט. והנה לעיל פ"א מהלכות אלו דין ט"ו כתב הרמב"ם נותנו לה בפני שנים בין אותם העדים החתומים עליו בין בפני שנים אחרים. וכתב שם המפרש וכן נראה מהא דאמרינן כו'. וצ"ע דמהתם לא שמעינן אלא דע"ח הם עצמם ע"מ והא מלתא דפשיטא דמהיכא תיתי לפסול בכה"ג והרמב"ם ז"ל אשמעינן דאפי' הם אחרים כשר דלא הוי חצי דבר ועיין בתוס' ר"פ התקבל, וראיתי למור"ם סי' ק"ל ותומת ישרים סי' ע"א שכתבו דלחוש לסברת הרי"ף הצריכו האחרונים שעדי החתימה הם בעצמם יהיו ע"מ, ראה זה חדש הוא דהא חתימה לחוד ומסירה לחוד וכל ענין לעצמו דבר שלם):

לג

אל תתנהו לה אלא ביום פלוני וכו'. ראיתי בדברי גדולי האחרונים שדקדקו מתוך דברי רבינו אלו דאם אמר תנהו לה ביום פלוני אם אחרו הזמן ונתנוהו לה אחר הזמן שקבע הגט כשר שהרי לא פסל בין לפניו בין לאחריו אלא גבי אל תתנהו אלא ביום פלוני וגבי תנהו לה ביום פלוני כתב דאם נתנוהו לה בתוך הזמן אינו גט הא לאחר הזמן כשר וזו היא סברת הרא"ם בתשו' גבי גט הניתן לשליח על תנאי אם לא באתי בתוך י"ב חדש ואיחר השליח שליחותו עד עבור י"ב חדש. גם מהרח"ש בתשו' סי' י"ב הסכים לדעת זו בפירוש דברי רבינו יע"ש. (א"ה וכן הבין הטור סי' קמ"א סכ"ט יע"ש. ויש לעמוד בזה מדאמרינן במכילתא הביאו רש"י פ' משפטים פ' ביום השמיני תתנו לי וממ"ש הרא"ם שם דמשמע דביום פלוני ממעט קודם אותו יום ואחריו יע"ש ויש ליישב). ותמיה אני עליהם שהרי לעיל בפרקין כתב רבינו בהדיא וז"ל הרי שאחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ נתנו לה וכו' הרי זה פסול. משמע דלעולם מידי פיסולא דרבנן לא נפיק. וע"כ לומר דרבינו הכא לא נקט אלא ביטול הגט דאורייתא דלא הוי גט כלל אבל לפוסלו מדרבנן סמך אמאי דכתב לעיל ודו"ק. (א"ה וכ"כ בספר בית שמואל סי' קמ"ד סקי"א):

לו

נתן לה הגט תחלה כו'. (א"ה בגמרא אמרינן ר"ל מכשיר בשלוחו וכ"ש בו ועיין מ"ש הרב המחבר פ"ד מהלכות תרומות דין י"ד):

לט

נתן לו הגט ואמר לו הולך גט זה לאשתי כו' ה"ז שליח שלא ניתן לגירושין. (א"ה נסתפק הרב מהר"א רוזאניס ז"ל אם שליח ראשון שניתן לגירושין מצי משוי שליח בחלה או נאנס לשליח אחר שיתנהו לפלוני שיוליכהו אותו פלוני להאשה מאחר שזה השליח השני שעושה הראשון שליח שלא ניתן לגירושין הוא אפשר דלא מצי משוי אלא שליח כמוהו שיוכל לעשות שליח אחר אבל כיון שזה השני לא מצי משוי שליח אפילו חלה איכא קפידא דבעל בכה"ג שמיעט בשליחותו):

מ

וחלה או נאנס בתוך השלשים משלחו ביד אחר. כתב הטור סי' קמ"א מדברי הרי"ף מ"ש בתיקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום נראה שאין צריך אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל לשליח רשות לעשות כמה שלוחים ואפי' לא יחלה ולא יאנס ע"כ. ומדברי הרי"ף הללו מוכח דאם רצה שליח ראשון לעשות שליח שני בלא חלה או נאנס דאינו נאמן לומר שהבעל נתן לו רשות צריך שיביא הרשאה ותתקיים וכ"כ הרב תומת ישרים סי' ג' וסי' קנ"ח ומ"ש שם בסי' קנ"ט בשם מהר"ש טאייטאצק נראה דלדינא לא פליג ומודה דכל שבא לעשות שליח בלא חלה ובלא נאנס צריך שטר הרשאה מקוימת כדין ודוק היטב שם ועיין עוד שם סי' ו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף